פורום אוצר החכמה

ברמב"ם, תפילה, ד י: "דברים החופזים אותו כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל, וכל הצריך לנקביו והתפלל תפלתו תועבה וחוזר ומתפלל אחר שיעשה צרכיו, ואם יכול להעמיד עצמו כדי פרסה תפלתו תפלה, ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה ויבדוק נקביו ויסיר כיחו וניעו וכל הדבר הטורדו ואחר כך יתפלל".
"יבדוק עצמו" ביאורו, שגם אם לא מרגיש שצריך לנקביו עליו לבדוק אם באמת הוא לא צריך.
היכן נזכרת חובה זו בדברי חז"ל? בברכות כג ע"א ועוד לא מצאתי חובה זו.

כסף משנה שם:

ואף על פי כן לכתחלה לא יתפלל וכו׳ – שם תניא אידך הנצרך לנקביו אל יתפלל משום הכון לקראת אלהיך ישראל וכתיב שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים:

יד פשוטה שם:

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב ׳שמור רגליך כאשר תלך אל בית הא-להים׳ (קהלת ד, יז)? ... רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר, שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפילה לפני. וכו' ״שמור נקביך״ שאמר רב אשי משמע שיבדוק עצמו יפה יפה ויפקוד נקביו.

רש"י שם כבר נשמר מפירוש זה: "שמור נקביך מבין רגליך כמו להסך את רגליו (שמואל א כד) שמור נקביך שלא יפיחו".

תודה רבה הרב צו"מ,
פירושו של 'יד פשוטה' ממש אינו מוכרח.

וכבר נתקשו בדבר שמעון ואברהם שיינין, שיטה מקובצת על כל תלמוד ירושלמי, ברכות א-ג, עמ' רח הערה כז (295 בדפי האוצר).

חד ברנש כתב:תודה רבה הרב צו"מ,
פירושו של 'יד פשוטה' ממש אינו מוכרח.

אינו מוכרח בגמרא, ונראה שרש"י ביאר אחרת. אך ייתכן שכך הבין הרמב"ם.

תודה רבה לכולם.

חד ברנש כתב:תודה רבה הרב צו"מ,
פירושו של 'יד פשוטה' ממש אינו מוכרח.

לכן הבאתי שכבר כתב כן הכס"מ, שזה מקור הרמב"ם, היד פשוטה רק ביאר יותר היכן זה נמצא שם.

א. הד"ה של הכס"מ כאן הוא: ואעפי"כ לא יתפלל וכו'.

ב. וזו הסיבה שטרח והביא את כל לשון הגמרא כולל [קיצור מלשון הגמרא] "וכתיב שמור רגלך". דהיינו: בגמרא שם זה לא המשך המשפט [שנאמר שהביאו לרווחא דמילתא לסיים ולהביא דבר שלם], אלא יש קטע שלם בגמרא עד דברי רב אשי שפירש פסוק זה לעניין שמירת הנקבים בתפילה.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ"ד (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני וקרוב לשמוע (דברי חכמים) אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה מתת הכסילים [זבח] אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים נינהו אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אינן מבחינים והם מביאים קרבן לפני רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד לפני.

מה בער כ"כ לכס"מ להביא גם את הפסוק הזה? מה חסר בלי זה עבור מקור הדין שלכתחילה לא יתפלל? מדוע לא די לשון הברייתא "הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל" שכולל גם מקור "היכון" וכו'.
נראה פשוט שהכס"מ הבין שהמקור שהביא רב אשי "שמור רגלך" הוא מקור למה שהמשיך הרמב"ם ["וכו'" של הכס"מ] שכתב בנשימה אחת: "ואף על פי כן לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, ויפקוד נקביו".

ג. הגע עצמך, הכס"מ רואה ברמב"ם דין מחודש שלכאורה לא נזכר בגמרא, שכתב שלכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, בזמן שבגמרא נאמר [להבנת הרמב"ם] רק שלכתחילה לא יתפלל כשהוא נצרך לנקביו. והכס"מ לא רק שלא מעיר על זה, אלא מציין בפשיטות לכל הפסקא הזו ["וכו"] את גוף דברי הגמרא שלפנינו?

א-ב-ג: מסקנה - כוונת הכס"מ להביא מקור לכל המשפט כולו ברמב"ם.
לכתחילה לא יתפלל - הנצרך לנקביו לא יתפלל שנאמר היכון וכו',
עד שיבדוק עצמו יפה יפה - וכתיב שמור רגלך כאשר תלך וכו'.

אפשרות אחרת:
רח"ק בקרית מלך ציין: 'ויסיר כיחו וניעו, עיין ירו' ברכות פ"ג ה"ה שיהא כוסו נקי'. ומכאן הסיק הרמב"ם בק"ו לבדיקת נקביו.

אכשר דרא כתב:אפשרות אחרת:
רח"ק בקרית מלך ציין: 'ויסיר כיחו וניעו, עיין ירו' ברכות פ"ג ה"ה שיהא כוסו נקי'. ומכאן הסיק הרמב"ם בק"ו לבדיקת נקביו.

ראיתי כבר את הק"מ, [שמדבר רק על כיחו וניעו בלבד].
ולענ"ד הק"ו שכתבתם אינו ק"ו. פיו שאני, שבו הוא מתפלל, וכיחו וניעו מפריעים/ממאיסים את אמירת מילות התפילה עצמן.

לא זו בלבד, אלא שהסרת כיחו וניעו אינה "בדיקת עצמו" כלל, אלא הסרת כיחה וניעה שכבר ישנם, ודמי לנצרך כבר לנקביו.
[זהירות שלא יבוא לידי כיח וניע מצינו רק בימים נוראים, שלא לאכול אגוזים בימים אלה, ואחד הטעמים כי מרבים כיחה וניעה].

אכשר דרא כתב:רש"י שם כבר נשמר מפירוש זה: "שמור נקביך מבין רגליך כמו להסך את רגליו (שמואל א כד) שמור נקביך שלא יפיחו".

וממנו נלמד לעניין הכס"מ:
פוק חזי שגם רש"י הבין שבדברי רב אשי כתוב דין אחר/נוסף, ולא עוד מקור ל"הנצרך לנקביו אל יתפלל".
ודוק.
ומעתה: רש"י פירשו בדרך "מעניין לעניין", ורמב"ם הבין שהוא המשך אחד: הנצרך לנקביו אל יתפלל, ויבדוק עצמו יפה יפה האם צריך לנקביו קודם שיתפלל.