פורום אוצר החכמה

מחפש מקורות מפורשים לכך בחז"ל ובראשונים

זוהר פנחס רנ, ב – רנא, ב, אם כי משמע שם שזו מחלוקת.
רמב"ם מו"נ ג, מו.

ממשמעות דברי המדרש רבה שמות פרק טז, סוף אות ב' כך מביא הרמב"ן שמות יב, ג

חיס כתב:ממשמעות דברי המדרש רבה שמות פרק טז, סוף אות ב' כך מביא הרמב"ן שמות יב, ג

עיי"ש.
המדרש - וכן הקטע הזה ברמב"ן [הגם שרצף לשונו מטעה בהשקפה ראשונה] - מדברים על כך שה"שה" - בעצמו - היה אלוהי מצרים, לא "מזל טלה".
וזה כבר דבר שמפורש בתורה, הן נזבח את אלוהי מצרים לעיניהם, ואונקלוס ורש"י במקום, ואכן גם במדרשים.
להבנתי לא על זה שאלו כאן. אלא מקורות לעבודת המצרים את "מזל טלה".

"הןנזבח את תועבת מצרים"
לא ברור מה בדיוק עבדו המצרים

צופה_ומביט כתב:

חיס כתב:ממשמעות דברי המדרש רבה שמות פרק טז, סוף אות ב' כך מביא הרמב"ן שמות יב, ג

עיי"ש.
המדרש - וכן הקטע הזה ברמב"ן [הגם שרצף לשונו מטעה בהשקפה ראשונה] - מדברים על כך שה"שה" - בעצמו - היה אלוהי מצרים, לא "מזל טלה".
וזה כבר דבר שמפורש בתורה, הן נזבח את אלוהי מצרים לעיניהם, ואונקלוס ורש"י במקום, ואכן גם במדרשים.
להבנתי לא על זה שאלו כאן. אלא מקורות לעבודת המצרים את "מזל טלה".

מר צודק ששאלתי היתה על מזל טלה דייקא.
ברמב"ן כן מפורש שעבדו מזל טלה וז"ל רמב"ן שמות פרק יב פסוק גL
איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו.
מה שהערתי בחפזי בהודעה הקודמת הוא שלשון הכתוב "הן נזבח" וגו' הוא "תועבת מצרים" ולא "אלהי מצרים" ולא ברור שהכוונה לע"ז כדעת אונקלוס רש"י והמדרשים, שכן יש מפרשים שהמצרים תיעבו את רעיית הצאן ולא מחמת שעבדו להם )ראב"ע, רשב"ם, חזקוני).

לא כי.
הרמב"ן לא אומר כלל שהמצרים היו עובדים אותו. רק אומר [דעת עצמו] שהיציאה לא תהיה בתוקף מזל פלוני [יהיה איזה שיהיה, ובמציאות היה בטלה מזל ניסן] כדי שלא יאמרו שיצאו בכוח אותו מזל, דהיינו שהמצרים יגידו שישראל עבדו אותו, או כעי"ז.

והמילים האחרונות שציטט מר, ועל דעת רבותינו וכו' עובדים אותו - קאי א"שה" שבפסוק ובדיבור המתחיל, וזו תחילת המשך דבריו שם, פירוש נוסף, שעל דעת רבותינו היו המצרים עובדים את השה, ולכן נשחט השה. והוא אשר כתבתי לעיל:

המדרש - וכן הקטע הזה ברמב"ן [הגם שרצף לשונו מטעה בהשקפה ראשונה] - מדברים על כך שה"שה" - בעצמו - היה אלוהי מצרים, לא "מזל טלה".

ושיעור דברי הרמב"ן הוא שני טעמים - שונים [ובכיוונים הפוכים] - מדוע ציוה הקב"ה לשחוט את השה, ככתוב בפסוק שעליו קאי הרמב"ן.


שוב ראיתי שמעלתו לכאורה צודק, בגלל מילים אחרות שכתב הרמב"ן שם:

ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב) כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים.

ואם קאי על השה, ולא על מזל טלה, במה שחיטת השה היא במעלה העליונה שלו?
ופשוט דקאי על לשונו בתחילה שם: "כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול".
ומשמע שלמד הרמב"ן כדבר פשוט שעובדי השה היינו עובדי מזל טלה [דבלא זה סבר שאין טעם לעבוד שה, ואכמ"ל].
וגם בפירוש הראשון הרי קשר הרמב"ן בין מזל טלה - לשה, שבשחיטת השה מודיעים שלא בכוח מזל טלה יצאנו משם.

אמנם יש לדחות, שבמהלך השני סובר שעבדו את השה, ולא את מזל טלה, אלא שיש [או בדעת עובדיו יש] קשר בין השה עצמו לבין מזל טלה, באופן שהשה עצמו [אליל זה] כוחו גדול בשעת מזל טלה. אבל לא שאומר שהמצרים עבדו למזל טלה, אלא הם עבדו לשה כפשוטו. ורק בידיעה ידעו / אחזו שכוח אליל זה - השה - גדול בשעת תוקף מזל טלה.
ואם נאמר כך, אמנם יש קשר בין אלוהי מצרים למזל טלה, אבל לא שהם עבדו למזל טלה, אלא עבודתם היתה לשה. ולאו היינו הך.
וכעי"ז גם בקשר שעשה הרמב"ן ביניהם בפירוש הראשון, אולי הכוונה כסימנא מילתא, דשחיטת שה מורה כסימן שלא יצאנו בכוח מזל טלה, או כעי"ז.

אמנם פשטות דבריו הנ"ל בשני הפירושים שהשה ומזל טלה הא בהא תליא, ואולי היינו הך. וכאמור זו פנינה יקרה, הבנת הרמב"ן מה הכוונה "לעבוד שה", שכבר תמהו רבים.

כדכד כתב:מחפש מקורות מפורשים לכך בחז"ל ובראשונים

פירוש הר"י גיקטיליא להגדה של פסח (המיוחס לפנים להרשב"א, ונדפס בשם צפנת פענח עם הגדת הגר"א):

"כי השר הגדול אשר בשרים העליונים שהוא סמוך וקרוב למלכות הוא שרה של מצרים, ולפיכך אמרו ארץ מצרים שנייה לארץ ישראל כי הוא שני למלך, ושרה של מצרים בעליונים בכור לפי שמלכותו שנייה אחר מלכות ה' וחלקו, ולפיכך ארץ מצרים סמוכה לארץ ישראל, ולפיכך מצרים עובדים למזל טלה שהוא הראש בי"ב מזלות שצומח בניסן שבו ראוי להיות העולם נברא, ופרעה והמצרים כפרו במציאות הבורא, והיו חולקים הממשלה לשרים העליונים לכוכבים ולמזלות, הודיע להם הבורא ב"ה שהוא אדון יחיד ומושל לבדו על כל השרים ואין עוד מלבדו, ועשה זה במצרים וחודש ניסן וט"ו בניסן, עשה זה במצרים מפני שהוא ממשלת מלאכי מעלה, ועשה הוא בעצמו בלי אמצעות מלאך לפי שאין מלאך גדול מזה שיוכל לנצחו מאחר שהוא קרוב למלכות, והיה בניסן לפי שבו מתחיל הגדול שבעליונים לשמש, ונעשה בבכורות לפי שהשר העליון שלהם הוא בכור והוא מושל על מזל טלה שהוא ראש לי"ב מזלות, ומושל בניסן והא ראש לי"ב חדשי השנה, ונעשה בט"ו בו לפי יאמרו שהבורא ב"ה ניצח אלהיהם כשאינו בתוקפו ובמעלתו, ובהיות אלהיהם בתוקפו שהוא בנקודת הט"ו עשה בהם שפטים והסיר ממשלתו, והכה בבכורות לפי שהיו הבכורים מיוחדים לאלהיהם כאשר הוא בכור ובאה מידה כנגד מידה, וזו היא ממשלת הבורא ב"ה וגבורתו בהודיע ממשלתו ומכת בכורות על ידו לצורך גדול שבו יראה יחודו"

כדכד כתב:מחפש מקורות מפורשים לכך בחז"ל ובראשונים

הטור הארוך שמות ח, כב
כי תועבת מצרים. י"מ כי משה כתב כן לגנות ע"ז אבל הוא אמר לפרעה אלהי מצרים ואמר כן על צורת טלה שהיו עובדים לו:


מדברי הכלי יקר שמות יב ב
צריכין אנו ליתן טעם עוד, למה התחיל כל המצות בקידוש החודש, ולמה נסמכה מצוה זו למצות קרבן פסח והביאור על זה הוא לפי שאמונת המצריים היתה שמזל טלה רועה לכל המציאות כי מזל מחכים מזל מעשיר (שבת קנו.) לפיכך תועבת מצרים כל רועי צאן כי אין נכון לומר שהמנהיג יהיה מונהג מזולתו כי רועה הוא,
ועל כן צוה ה' לשחוט הפסח לפי שמזל טלה הוא ראשון ובכור לכל המזלות וע"י שחיטת הטלה יפקוד ה' על צבא מרום במרום ואח"כ על אדמה תרד על כל בכורי מצרים.
והנה חודש ניסן הוא זמן כניסת השמש במזל טלה, ונעשה חודש זה ראש לחדשי השנה כדי שיהיה זכרון יציאת מצרים נגד עינינו תמיד,
ויש לחוש שמא מתוך מצוה זו יתן מקום לטועים לחלוק ולומר שמפני חשיבות מזל טלה המשמש בחודש זה נעשה חודש זה ראש לחדשי השנה,
ע"כ צוה אל חי מיד לשחוט הטלה לעין כל רואים, ולקיחתו בעשור לחודש בשליש הראשון של החודש,
כי אז המזל יותר בתקפו ואין לאל ידו להציל את הצאן אשר תחת ממשלתו ועי"ז יכירו וידעו כי יש אלוה גבוה מעל כל גבוה,
ועל כן הקדים מצות קידוש החודש לפי שצוה ליקח השה בעשור לחודש ע"כ הוצרך להודיעו מאיזו יום יתחיל למנות עשרה ימים אלו,
ואמר לו כזה ראה וקדש ומן אותו יום והלאה ימנה עשרה ימים אלו להודיע חולשת בכור המזלות,
ובלקותו ילקו כל בכורי מצרים אשר שמו כסלם בבכור המזלות,
וזה טעם למה שמסר להם מצות להתעסק בהם דם פסח ודם מילה, כי דם פסח היינו לבטל דעת המאמינים במזל טלה, ודם מילה לפי שנאמר בפסח כל ערל לא יאכל בו.