לחין מחמת עצמן ומחמת דבר אחר

[אלון בן שמרי]

(בקשוני לשאול)
האם יש מי שיודע ענין מציאות החילוק שבת מ"ט בין לחין מחמת עצמן ללחין מחמת דבר אחר (למה יהא הפרש בדרג החום)?
[ואיך יתכן לאוקים דהמוכין לחין מחמת זיעה דלכ' היו שוטפין את הצמר?]

[ההוא גברא]

מוכין לחים מחמת זעת הבהמה, יש בזיעה חומרים שיגרמו תהליך כימי של התפרקות שיוצר חום, ולכן הם דבר המוסיף הבל.
מוכין לחים מחמת שנפלו עליהם מים לא אמורים להוסיף הבל.
(אם יש לשאול הוא על כסות לחה מחמת זיעת האדם, שיוצא משם שאינה מוסיפה הבל. אבל י"ל סתם כסות אין בה כל כך הרבה זעת אדם ולא פלוג).

[אלון בן שמרי]

(מבעל השאלה)
לכאורה עדיין אינו מיושב מ"ש הרמב"ם פ"ד ה"א לחים ואפילו מחמת עצמן, והמציאות שכתב כ"ת על זיעה ניחא אליבא דרש"י אך ר' חננאל כתב לחין מחמת עצמן היינו מחמת השתנה, אך אולי מציאות הנ"ל שייך אף להר"ח.

[רציני]

בשאלה איך יתכן שהם לחין, עיין במאמרו של הרב בעלסקי במסורה יב בענין ויטמין D3 שיוצא מהצמר הלח, ושבמציאות יש צמר לח ויש צמר שאינו לח.
על השאלה האם חולקים במציאות הראשונים האם מוסיף הבל או לא. עיין בשיעורי הגר"מ צדקה עמוד סז. האם צריך ריבוי החום או חום קבוע.
ועיין באילת השחר עמוד קסג ששאל בענין עשבים לחים. הרי העשבים לא מוסיפים הבל וכן המים, אז למה ביחד כן.