מקור מנהגים בברכת המזון

[א גאליציאנער]

שני מנהגי חסידים, האם ידוע מקורם?
1. לומר בברהמ’’ז ’הרחמן הוא יברך את עבדך אדוננו מורנו ורבנו פלוני בן פלונית’ וכיו’’ב.
2. לומר \ לא לומר ברכת האורח כשאוכלים על שולחן רבם.

אלו ועוד.
הברכה לבעלת הבית, מה מקורה וממתי היא קיימת בנוסח ברהמ’’ז?
נוסח ’בני ברית’ שאומרים כשיש עכו’’ם שם בשעת ברהמ’’ז, מחוץ לדברי הטו’’ז האם ישנם עוד הדנים בו?

בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[עזריאל ברגר]

א. מנהג חב"ד - מובא בספר המנהגים - להוסיף "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבינו" (ללא תוספת "עבדך" או "פלוני בן פלונית" וכדו').

[א גאליציאנער]

מוזר.. כי יש בעיה 'קטנה' עם מנהג כזה...
ככתוב בספר מנחת חינוך מצוה רנ"ז בסופה -

אזכיר עוד איזה דבר דידוע דאסור לקרות לרבו בשמו עיין ר"מ ובש"ע נראה מדברי רוב הפוסקים דלרבו אסור לקרות בשמו אפילו שלא בפניו ואפילו אם אין השם פלאי רק צריך שיאמר ר' פלוני כמבואר בכ"מ וראי' מיהושע שאמר אדוני משה כיון שאמר אדוני ש"ד. ודברי הש"ך סי' רמ"ב ס"ק כ"ד שכתב דבפניו אסור לקרוא בשמו אפילו שקורא ר' פ' צ"ע שהרי הכסף משנה הביא ראיה שאין עליה תשובה. אך לי קשה הא בפרשת מטות כתיב גבי געולי מדין ויאמר אלעזר כו' אשר צוה ד' את משה אם כן היאך קרא לרבו בשמו וקצת נראה שהי' בפניו ע"ש ברש"י ואפילו שלא בפניו אסור כמ"ש ונראה דמכאן סיוע למה שראיתי בס' מעבר יבק שאם א' מתפלל לפני השי"ת על אביו ועל רבו לא יאמר בתפלתו אדוני רבי או א"א כי נגד השי"ת ב"ה אין לקרות לשום אדם אדון וכמבואר בש"ס דאוריה החתי הי' מורד במלכות דאמר לפני דוד ואדוני יואב אם כן ה"נ כיון דאלעזר אמר אשר צוה ה' את משה והזכיר שמו של השי"ת ב"ה ל"ש לקרות אז אדון לרבו. אך צ"ע בס' יהושע כתיב כ"פ שאמר יהושע משה עבד ה' ולא הזכיר אדוני ובאמת אסור להזכיר אפילו לאחר מיתה עיין בכסף משנה וט"ז שם ואין להאריך:

יישר כח מכל מקום על מראה המקום!
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[א גאליציאנער]

ואם כבר...
מהיכן המקור לברך בכלל את אביו ואמו - 'הרחמן הוא יברך את אבי מורי [בעל הבית הזה] ואת אמי מורתי [בעלת הבית הזה] - כיון שכל הענין הוא ברכת האורח המוזכרת בברכות מ"ו. והיא העיקרית לאומרה מדינא, אם כן כיצד נכנסו ברכות הורים ומורים לכאן [אם לא שנאמר על פי הנוסחא שאומרים 'הרחמן הוא [ישלח לנו את אליהו הנביא ו]יברך כל אחד ממנו בשמו - שזהו כעין המשך.]
וצ"ע. [ויש טופסי ברהמ"ז עתיקים שלא נזכר בהם 'הרחמן' שכזה בכלל - 'הוא יברך את אבי מורי' וכו']
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[הבאר ההיא]

ואם כבר...
מהיכן המקור לברך בכלל את אביו ואמו - 'הרחמן הוא יברך את אבי מורי [בעל הבית הזה] ואת אמי מורתי [בעלת הבית הזה] - כיון שכל הענין הוא ברכת האורח המוזכרת בברכות מ"ו. והיא העיקרית לאומרה מדינא, אם כן כיצד נכנסו ברכות הורים ומורים לכאן [אם לא שנאמר על פי הנוסחא שאומרים 'הרחמן הוא [ישלח לנו את אליהו הנביא ו]יברך כל אחד ממנו בשמו - שזהו כעין המשך.]
וצ"ע. [ויש טופסי ברהמ"ז עתיקים שלא נזכר בהם 'הרחמן' שכזה בכלל - 'הוא יברך את אבי מורי' וכו']
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

אני מכיר נוסח הפוך - הרחמן הוא יברך את [אבי מורי] בעל הבית הזה ואת [אמי מורתי] בעלת הבית הזה.
כלומר שבודאי העיקר הוא בעה"ב והוסיפו אבי מורי בסוגריים למי שסועד על שלחן אביו.

[יהודה בן יעקב]

מוזר.. כי יש בעיה 'קטנה' עם מנהג כזה...
ככתוב בספר מנחת חינוך מצוה רנ"ז בסופה -

כבר קדמוהו
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן קיט סעיף א

בכנה"ג יו"ד סי' ר"מ כ' בשם ס"ח כשמתפלל על אביו חולה לא יאמר תרפא לאבא מארי. אלא מזכירו בשמו דהא שלמה אמר דוד אבי:

[בן ראובן]

מוזר.. כי יש בעיה 'קטנה' עם מנהג כזה...
ככתוב בספר מנחת חינוך מצוה רנ"ז בסופה -

אולי יש לחלק בין תפילה ממש לנוסח "הרחמן" שבו ההתייחסות להשי"ת היא בגוף שלישי.

[במסתרים]

ב"האוצר" ספר עשירי יש מאמר על דין זה.