בפרשת ברכת כהנים נאמר "דבר אל אהרן ואל בניו" ולא נאמר "הכהנים" כפי שנאמר במקורות אחרים. ועפ"ז קס"ד שחלל יכול לשאת את כפיו, שהרי הוא מבני אהרן!
(ועכ"פ פנחס לפני שנתקדש...)
אלא שכבר כתב הרמב"ם פט"ו מהלכות ברכת כהנים ה"ה "והחלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו".
ויש לעיין מה מקור דין זה (וראו מה שדן בזה בספר בני בנימין https://hebrewbooks.org/rambam.aspx?mfid=14699&rid=747 ונשאר בקושיא).
ואמנם בדברי חז"ל מצאנו שמעלין מנשיאת כפים לתרומה דרבנן (כתובות כה,א), ומכאן ברור שהמנהג היה שחלל אינו נושא את כפיו.
אבל צריך להבין מהו מקור הדין - אם זהו דין דאורייתא מהיכן הוא נלמד (אולי מההיקש "לשרתו ולברך בשמו" שהוקשה נ"כ לעבודה?) ואם הוא דרבנן - מתי נגזרה גזרה זו?