הודאה לפני הישועה

[בברכה המשולשת]

נתבקשתי לשאול:

יש שמודים עוד לפני הישועה, מצד בטחונם בהשם.
שתי שאלות:
האם יש מקור לזה?
[אולי "ואני בחסדך בטחתי, יגל ליבי בישועתך", עוד לפני שבאה? והגרי"ז סלוביצ'יק בביאורו לתורה (סטנסיל אות קכז) עמד שם על הפסוק בתהילים (יג ו) "ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" דאביו הגר"ח עמד בחקירה דיש לעיין מאימתי אפשר כבר לומר שירה על הנס, אם רק אחר שכבר קרה הנס, או גם אם ליבו סמוך ובטוח שבודאי יקרה לו נס, וכגון שיש שם נביא שאומר לו כן שיקרה נס האם יכול לומר שירה והלל כבר מעכשיו עוד קודם שיקרה הנס, ואמר כי דבר זה מבואר בפסוק בתהילים (הנ"ל) שרק אחר שיהיה הנס ממש רק אז יכול לומר ההלל ולא קודם, והוא שאומר "ואני בחסדך בטחתי" היינו שרק בטוח בחסדי ה' אבל עדיין לא נעשה הנס ממש, אז "יגל ליבי בישועתך" שיש לו שמחה ע"ז בלבד, אבל מתי "אשירה לה"' שאומר שירה והודאה גמורה רק "כי גמל עלי" כשקורה הנס ונהיה כבר. ע"ש. וא"כ מבואר מהכי דיש לומר ההלל רק אחר הנס].
האם יש מקור שהודאה זו גם מזרזת ומביאה את הישועה?

[צופה_ומביט]

נתבקשתי לשאול:
יש שמודים עוד לפני הישועה, מצד בטחונם בהשם.
האם יש מקור לזה?
האם יש מקור שהודאה זו גם מזרזת ומביאה את הישועה?

דברי הימים ב, כ:

יב אֱלֹהֵינוּ הֲלֹא תִשְׁפָּט בָּם כִּי אֵין בָּנוּ כֹּחַ לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה הַבָּא עָלֵינוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶיךָ עֵינֵינוּ. יג וְכָל יְהוּדָה עֹמְדִים לִפְנֵי יְהוָה גַּם טַפָּם נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם. יד וְיַחֲזִיאֵל בֶּן זְכַרְיָהוּ בֶּן בְּנָיָה בֶּן יְעִיאֵל בֶּן מַתַּנְיָה הַלֵּוִי מִן בְּנֵי אָסָף הָיְתָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה בְּתוֹךְ הַקָּהָל. טו וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר יְהוָה לָכֶם אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים. טז מָחָר רְדוּ עֲלֵיהֶם הִנָּם עֹלִים בְּמַעֲלֵה הַצִּיץ וּמְצָאתֶם אֹתָם בְּסוֹף הַנַּחַל פְּנֵי מִדְבַּר יְרוּאֵל. יז לֹא לָכֶם לְהִלָּחֵם בָּזֹאת הִתְיַצְּבוּ עִמְדוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה עִמָּכֶם יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מָחָר צְאוּ לִפְנֵיהֶם וַיהוָה עִמָּכֶם. יח וַיִּקֹּד יְהוֹשָׁפָט אַפַּיִם אָרְצָה וְכָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם נָפְלוּ לִפְנֵי יְהוָה לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לַיהוָה. יט וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מִן בְּנֵי הַקְּהָתִים וּמִן בְּנֵי הַקָּרְחִים לְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּקוֹל גָּדוֹל לְמָעְלָה. כ וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיֵּצְאוּ לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ וּבְצֵאתָם עָמַד יְהוֹשָׁפָט וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם הַאֲמִינוּ בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְתֵאָמֵנוּ הַאֲמִינוּ בִנְבִיאָיו וְהַצְלִיחוּ. כא וַיִּוָּעַץ אֶל הָעָם וַיַּעֲמֵד מְשֹׁרֲרִים לַיהוָה וּמְהַלְלִים לְהַדְרַת קֹדֶשׁ בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לַיהוָה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. כב וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ. כג וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב עַל יֹשְׁבֵי הַר שֵׂעִיר לְהַחֲרִים וּלְהַשְׁמִיד וּכְכַלּוֹתָם בְּיוֹשְׁבֵי שֵׂעִיר עָזְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לְמַשְׁחִית. כד וִיהוּדָה בָּא עַל הַמִּצְפֶּה לַמִּדְבָּר וַיִּפְנוּ אֶל הֶהָמוֹן וְהִנָּם פְּגָרִים נֹפְלִים אַרְצָה וְאֵין פְּלֵיטָה.

רש"י תהלים יח, ד:

"מהולל אקרא ה'" - בהלולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד כלומר אף לפני התשועה אני מהללו לפי שבטוח אני שאושע מאויבי.

אהבת שלום (קאסוב) ריש פרשת בשלח (עה"פ אז ישיר), בשם השל"ה הקדוש (תורה אור שם), בשם ברכת אברהם (טריוויש) בהקדמתו גילוי אליהו. עיין שם.

קדושת לוי ריש בשלח (ד"ה במדרש אז ישיר משה).

[כדכד]

לכראורה מהפסוקים בדה"י אין כ"כ ראיה לפי שהודו על מה שהבטיחם הנביא בשם ד' שיוושעו וזה אינו בכל אדם שמצפה לישועה

[צופה_ומביט]

לא כל הראיות שוות. אבל ראיה יש. כי כל התנ"ך מוכיח שיש ניסיון גדול להאמין לנביא. [א. להאמין שנבואתו אמת. ב. להאמין לדבר ה' שייאמן דברו ויבוא. ג. לפעול לאור ההבטחה עוד לפני שהיא התקיימה]. זה לא קל וברור ומובן מאליו כמו שאנחנו מדמיינים כשלא התנסינו בזה. הקב"ה מאד מאד משבח את ישראל כשהם מאמינים להבטחות המפורשות שלו לאבות ולמשה רבינו. "חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה". "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". ועוד ועוד ועוד.

בפסוקים בדברי הימים גופא מוכח שעצם האמונה הזו - ועד כדי להודות בשירה והלל מראש - היתה זכות, ושהיא הביאה [גם אם לא בלעדית] לנס הגדול. לא בכדי דייקא "בְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְהוָה מְאָרְבִים עַל בְּנֵי עַמּוֹן מוֹאָב וְהַר שֵׂעִיר הַבָּאִים לִיהוּדָה וַיִּנָּגֵפוּ", ולא בכדי זה מודגש לנו כלימוד לדורות. שהישועה היתה בעת החלו ברינה ותהילה. הרי שהדבר הזה כלל לא מובן מאליו, והוא נחשב לזכות גדולה ונשגבה לישראל.

ועל זה הדגשתי את ה"עיין שם" בשרשרת המקורות מהברכת אברהם לאהבת שלום. המעיין יראה איך כל מעתיק השמועה אכן העתיק אותה עוד שלב מביטחון בהבטחה נבואית לביטחון אמוני בקב"ה. ואני אומר שזו לא שגיאה. זה לגמרי נכון, כי זוהי סקאלה אחת של אותו ניסיון.

[כדכד]

ברור שזה נסיון להאמין לנביא
אבל התיאור שם הוא הודאה לה' שהבטיח ע"י הנביא שתבוא הישועה ולא הודאה על הישועה שלא הובטחה טרם הגיעה.
אני מקבל שמהמקורות האחרים יתכן שיש ראיה לזה ולכן כתבתי רק שמהפסוק בדה"י אין ראיה

[צופה_ומביט]

אין לי מה להוסיף.
הסברתי מדוע לדעתי זו ראיה, כי סוכ"ס זהו אותו סוג ניסיון, רק במקום אחר בסקאלה.

[ובכלל הניסיון הוא להאמין שהנבואה אמת והנביא אכן מדבר בשם ה'. וכן לא לתלות שהחטא יגרום ואיננו ראויים לחלות הנבואה וכו'. כלומר, גם ההבטחה כלל איננה נתפסת כמוחלטת. ועל זה גופא יש ניסיון גדול להאמין שיש הבטחה כזו ושהיא תקוים בנו. הדבר הזה מלא בתורה ובנביאים. אתה מחלק בין המוכר לנו ללא מוכר לנו, ומצייר (את הלא מוכר לנו, דהיינו) הבטחה של הקב"ה בפי נביא כדבר שמשכנע בפשיטות. ולא היא. לא היית שם ואתה לא יכול לדעת עד כמה זה ניסיון. אבל התנ"ך לפנינו, וכל התנ"ך מראה ומוכיח שגם מול הבטחות מפורשות מנביא שנתאמתה נבואתו בלי גבול - העם מתקשה מאד להאמין ולקבל את הנביא, את הנבואה, את קיום הנבואה. במילים פשוטות: ההתנהגות של העם המתוארת בתורה ובנביאים - לא מתוארת כשונה הרבה מההתנהגות שלנו. וזה נכתב כך בכוונה. שתבין שהיה להם עם נביא ושכינה - את אותו הניסיון שיש לך בלי נביא ושכינה].

ושנית, הא קמן שלא נמנעו רבותינו מללמוד ולדמות מזה לזה. עיין במקורות מהברכת אברהם דרך של"ה ועד לאהבת שלום.

[כדכד]

אני לא מבין מה הקשר בין זה שזה נסיון להאמין לנביא לבין הודאה לפני הישועה כאשר לא נתבשרו על בוא הישועה
אודה למר אם יסביר זאת

[צופה_ומביט]

גם כשנביא הבטיח ישועה - מבחינת הציבור לא מובטחת ישועה.
וגם מי שלא הובטחה לו ישועה - יש אמונה כללית בישראל שה' מושיע.
כך שבשניהם בסופו של דבר זה מסתכם באמונה שה' יושיע.

[בברכה המשולשת]

תודה רבה על המקורות!

[כדכד]

לענ"ד הסבר הרב צופה ומביט נכון אילו הייתי טוען שההודאה על הישועה לפני הישועה מוכחת מדברי הימים רק כאשר יש הבטחה מפי נביא על הישועה ולא על ישועה שלא הובטחה מפורשות (וגם אז איני מסכים משום שזה שהשי"ת הבטיח ישועה כללית לעם ישראל אינו אומר שיוושעו נקודתית באותו הפרק)
אך זו לא טענתי
טענתי היא שבדברי הימים ההודאה היתה על עצם הבטחת הנביא שיוושעו למרות שלא נושעו בפועל כי על עצם ההבטחה כבר יש להודות (ומה שזה נסיון להאמין לזה אינו ענין לכאן) ולכן אין מכאן כלל ראיה על הודאה על עצם הישועה לפני בואה.
משל לאדם שלא זכה להפקד בילדים
ואחרי שנים גילו שנתן ה' לה הריון, הרי אף שעד שיוולד ילד אם יוולד יכולים להיות עוד עכובים - הוא יודה לה' על עצם ההריון

[אשר ברא]

להעיר:
מודה אני לפניך וכו' על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי וכו'
עיין פה

[עזריאל ברגר]

יש בחז"ל אריכות דברים על יהושפט שהיה אומר שירה לפני הישועה, ולעומתו חזקיהו שלא אמר שירה לפני הישועה, ולכן התעכבה הגאולה.

[צופה_ומביט]

יש בחז"ל אריכות דברים על יהושפט שהיה אומר שירה לפני הישועה, ולעומתו חזקיהו שלא אמר שירה לפני הישועה, ולכן התעכבה הגאולה.

אכן, והיינו בפסוקים הנ"ל מדברי הימים.

איכה רבה פתיחתא ל [מובא בילקוט שמעוני שמואל ב פרק כב רמז קסג]:

זַבְדִּי בֶּן לֵוִי פָּתַח (איכה ד, יב): לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וגו', אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מַה שֶּׁתָּבַע זֶה לֹא תָּבַע זֶה, וְאֵלּוּ הֵן: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וְחִזְקִיָּהוּ. דָּוִד אָמַר (תהלים יח, לח): אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִֹּׂיגֵם וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל א ל, יז): וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם. וכו' עָמַד אָסָא וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לַהֲרֹג לָהֶם אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יד, יב): וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וגו', לִפְנֵי אָסָא אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ. עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ, כב): וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה וגו'. עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר אֲנִי אֵין בִּי כֹּחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן עַל מִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יט, לה): וַיְהִי בַּלַיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר.

השאלה על מה השירה. אני הק' מבין שהשירה על הישועה. הרב כדכד מבין שהשירה על ההבטחה.

באגב, האור החיים הק' בפרשת בשלח עה"פ ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כותב שחזקיה מנוי כאן בתור המעולה שבכולם. יותר מיהושפט.
וכמדומה שנתערבבה כאן למעלתו מימרא נוספת, שראוי היה חזקיה להיות משיח אלא שנתבע שלא אמר שירה לאחר הישועה.

סנהדרין צד, א:

ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך תעשהו משיח לכך נסתתם.

[אלון בן שמרי]

מקור מעניין בנושא.

[צופה_ומביט]

מקור מעניין בנושא.

הובא כבר בהודעה הראשונה

[כדכד]

ברוב מאמרי חז"ל שבזכרוני השירה שלא אמר חזקיהו על הישועה ולכך לא נהיה משיח איננה השירה לפני הישועה כי אם השירה שלאחר הישועה

[לעמל יולד]

יש ברמב"ן בפרשת השבוע עניין דומה להנ"ל.
הוא ז"ל מאריך בביאור פרשת פלגש בגבעה, ומבאר שבני בנימין וכן בני ישראל כולם חטאו במלחמה הזאת, ע"ש.

ותו"ד כתב:

ובני בנימין היו גבורים ועריהם בצורות והשחיתו בישראל הבוטחים בזרוע בשר והוסיפו עונש על ענשם כי די היה להם להבריח ישראל מן הגבעה והם הכו בהם למשחית איבת עולם והפילו מהם עם רב ועצום כ"ב אלפים והנה ישראל כאשר הכו מכה רבה נודעה להם שגגתם כי עשו מלחמה עם אחיהם שלא ברשות גבוה ושלא כדין תורה ועל כן שאלו ביום השני האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימין אחי (שם כ כג) והזכירו עתה האחוה לשאול אם הוא אוסר עליהם המלחמה והשם הרשה אותם עתה ביום השני ואמר עלו אליו כי עתה מותר להם לדרוש דם אחיהם השפוך והם לא שאלו הנצוח כי עדיין היו בוטחים ברובם לנצח על כל פנים והשם לא באר להם רק כי המלחמה מותרת להם ומפני שעדיין לא נתכפר ענשם הראשון נפלו מהם גם ביום השני י"ח אלפים וביום השלישי גזרו תענית ויצומו ויבכו לפני ה' והקריבו עולות לכפר על הרהורי הלב אשר בטחו בזרועם והקריבו שלמים והם שלמי תודה כי ראו עצמם כאלו כלם פלטים מחרב בנימין וזה משפט כל הנמלטים להקריב תודה כענין שנאמר (תהלים קז כב) ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה וכתוב (שם כז ו) ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'

ואשר מבואר שבני ישראל זבחו קרבנות תודה לפני שנצחו במלחמה בפועל. (אם כי אפשר לדקדק מדבריו שהקרבנות היו כי נמלטו עד הנה, אבל עדיין היה כ"ז לפני גמר המלחמה, ולכאורה עכ"פ אין זה אחרי "כי גמל עלי".
ויש עמי עוד הרהורי דברים בעניין, אולי לקשר כל העניין במשנת הרמב"ן במקום אחר).

[עושה חדשות]

ויש עמי עוד הרהורי דברים בעניין, אולי לקשר כל העניין במשנת הרמב"ן במקום אחר).

מחכים...

[לעמל יולד]

ויש עמי עוד הרהורי דברים בעניין, אולי לקשר כל העניין במשנת הרמב"ן במקום אחר).

מחכים...

רצ"ב קובץ בעניין זה.

[תורהתריג]

רע"א (על התורה פרשת צו) כתב לבאר הקרא (תהלים נ, כג): "זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים" וז"ל, "כי מי שמטיב לזולתו וזה מכיר בטובתו ונותן תודה לו, זה גורם שיחזור וייטיב עמו כפעם בפעם, אבל אם אינו נותן לו טובה זה גורם שזה מונע טובתו ממנו. והיינו "זובח תודה", שמשלם תודות לי להכיר טובתי אליו בזה "יכבדנני" וגם ע"י זה "ושם דרך" שמשים שביל ודרך שאחזור עוד "ואראנו בישע אלקים", כי באם לא היה נותן תודה ושבח על הנסים שנעשו לו לא היה מראהו ה' עוד ישועתו אבל ע"י שזובח תודה לה' גורם ועושה דרך שיראנו ה' עוד בישועתו", עכ"ל. ומבואר מדבריו דההודאה להשי"ת הוא אופן לזכות לישועת ה'.
וכענין זה כתב הפלא יועץ (ע' הלל) וז"ל, "ראוי להלל ה' על כל הטובה שעושה עמנו, ואף שאילו פינו מלא שירה וכו' לא נספיק להללו ולו דומיה תהלה, על כל פנים בלא כלום אי אפשר, וראוי לכל אדם מעת לעת ומפקידה לפקידה להודות ולהלל את ה', ובפרט כשמספר איזה ענין שעשה והצליח תכף יהיה שם שמים שגור בפיו ויאמר, שבח לאל יתברך כי הפליא חסדו לי ועד כה עזרני לעשות כך וכך וכו'. ומכלל חסדי ה' ומשפטי ה' ישרים משמחי לב, שמה שאנו מברכים אותו ומהללים לשמו על הטובה שעושה עמנו יערב לו וה' חשיב לנו למצוה ומקבלין עליה שכר, עד שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה הנה שכרו שעושים לו נס אחר. שנאמר (תהלים נ, כג): "זבח תודה וכו' אראנו בישע אלקים" היש חיך מתוק מזה, לכן, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", עכ"ל
. דברים נפלאים, מי שאומר שירה על הנס, זוכה לנס אחר!

[צופה_ומביט]

אולי יש ללמוד זאת גם מהדין המובא בשו"ע (יו"ד שצד): "אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה", ומידה טובה מרובה.

[כדכד]

האומר שירה על נזוכה לנס אחר - מובן
אבל מה"ת לומר שירה על נס שעוד לא קרה?

[תורהתריג]

ראיתי שיש מביאים מדרש זה ליסוד זה
דאיתא במדרש במכילתא דרשב"י ז"ל, "ר' אומר: ה' ילחם לכם, המקום עושה לכם נסים וגבורות ואתם עומדין ושותקין אמרו לו מה עלינו לעשות אמר להן היו מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהדרין ונותנין שבח וגדולה ותהלה ותפארת והדר ונצח למי שהמלחמה שלו", ע"כ.
ויש שביארו שכוונת המדרש, שהאופן שכלל ישראל זכו לקריאת ים סוף היה רק ע"י זה שהיו אומרים שירות ושבחות על הנס הגדול של קריאת ים סוף.

[צופה_ומביט]

יעויין גם בתרגום שיר השירים א, ט:

כַּד נְפַקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם רְדַפוּ פַּרְעֹה וּמַשְׁרְיָתֵיהּ בָּתְרֵיהוֹן בִּרְתִיכִּין וּבְפָרָשִׁין וַהֲוָת אוֹרְחָא סְגִירָא לְהוֹן מֵאַרְבַּע סִטְרֵיהוֹן מִן יַמִּינָא וּשְׂמָאלָא הֲווֹ מַדְבְּרַיָּא דְּמָלְיָן חִיוָוָן קָלַן וְעַקְרַבִּין וּמִן בָּתְרֵיהוֹן הֲוָה פַּרְעֹה רַשִּׁיעָא וּמַשְׁרְיָתֵיהּ וּמִן קֳדָמֵיהוֹן הֲוָה יַמָּא דְּסוּף מָה עֲבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלִי בְּכֹחַ גְּבוּרְתֵיהּ עַל יַמָּא וְנַגַּב יָת מַיָּא וְיָת טִינָא לָא נַגַּב אֲמַרוּ רַשִּׁיעַיָּא וְעַרְבְּלָאִין וְנוּכְרָאִין דִי בֵינֵיהוֹן יָת מוֹי דְּיַמָּא יְכִיל לְנַגָּבָא וְיָת טִינָא לָא יְכִיל לְנַגָּבָא בְּהַהִיא שָׁעֲתָא תְּקַף רוּגְזָא דַּיָי עֲלֵיהוֹן וּבְעָא לְשַׁנָּקוּתְהוֹן בְּמוֹי דְּיַמָּא הֵיכְמָא דְּאִשְׁתַּנַּקוּ פַּרְעֹה וַחֲיָלוֹתוֹהִי רְתִיכּוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי וְסוּסָוָתוֹי אִלּוּלֵי מֹשֶׁה נְבִיָּא דִּפְרַשׂ יְדוֹי בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ וַאֲתֵיב רוּגְזָא דַּיָי מִנְּהוֹן וּפְתַח אִיהוּ וְצַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא יָת פּוּמְּהוֹן וַאֲמַרוּ שִׁירְתָא וַעֲבַרוּ בְּגוֹ יַמָּא דְּסוּף בְּיַבֶּשְׁתָּא בְּגִין זְכוּתָא דְּאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב רְחִימַיָּא דַּיָי:

והשווה לדבריו שם א, א.

[כדכד]

בתורה כתוב "ויושע ה' ביום ההוא את יישראל... אז ישיר משה ובני ישראל את השירה" לא קודם.

[צופה_ומביט]

כמובן ידוע. ועכ"ז כך כותב שם. וכמדומה דורש את הלשון עתיד "אז ישיר משה* (ולא "אז שר*) ולומד שמשה וצדיקי הדור שרו עוד מקודם. כמדומה שחיפוש באוצר יעלה חומר ע"ז.

[כדכד]

מכך שכתוב בעתיד דורש שזה היה בעבר? לא מובן

[מעיין]

בדרך לימודי נתקלתי בגמ' תענית כג א
ששם נזכר שחוני המעגל הביא פר הודאה כשבא לבקש שיפסק הגשמים
אבל באמת כפי שפי' המפרשים במאור ושמש פ' ויצא בשם החוזה מלובלין, וכ"ה בקרבן העדה אדרבא דוקא שם שיש ענין שלא לבקש בפירוש על רוב הטובה אז ע"י קרבן תודה שמביא בזה מרמז שנגמר הישועה

[צופה_ומביט]

מכך שכתוב בעתיד דורש שזה היה בעבר? לא מובן

כן, שהם שרו - כששרו - ע"ש העתיד להיות. ז"א לפני הנס.
הדוחק בדרשה, שציין מעלתו, מובן [שהרי כששרו זה היה ההווה שלהם, וביחס לנס הוא עבר, לפני הנס, וא"כ האיך נמצא זה במה שכתוב "ישיר" בלשון עתיד], אבל כנראה עבור דרשה זה מספיק. כי סוכ"ס לשון הפסוק קשה לפי פשוטו, מהו "ישיר" [ולא "שר"]. ולכן מתפרש ששרו [לפני הנס, בהווה של שירתם] על שם העתיד להיות. שרו בהווה [שלהם] שירה על שם העתיד, וכך מתפרש הלשון הקשה בפסוק "ישיר".
יתכן שמצטרף לזה גם המילה "אז" שהיא לשון עבר ["נכון כסאך מאז"], ומיד "ישיר" לשון עתיד, הא כיצד? [וכן: הלוא מעשה השירה מסופר בתורה אחרי הנס, א"כ מהו "אז" בלשון עבר? אלא:] שרו בעבר [לפני הנס] על שם העתיד להיות.
כך או כך, אלה דבריו. מעלתו יעשה עמהם מה שחפץ.

גם בשירת הבאר כתוב לשון זה: "אז ישיר ישראל", ושם אכן מבארים חז"ל שהיו הנשיאים שרים שירה זו לפני שעלתה הבאר, ובזכות השירה היא היתה עולה. כדאיתא בתוספתא סוכה ג, יא (ועוד):
"וכך היתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כְּמִפִּי הַפָּךְ הזה. עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות – מקום שישראל שורין היא שׁוֹרָה כנגדן. מקום גבוה כנגד פתחו של אהל מועד. נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה: "עלי באר ענו לה, עלי באר ענו לה". והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה".
ואמנם כאן נלמד גם מפשוטו, מלשון השירה "עלי באר", אבל הא קמן שבאותו מקום בעצמו כתוב "אז ישיר", ואדרבה, מכאן גופא [שנתפרש להדיא בכתוב] אפשר ללמוד לשאר מקומות שכתוב "אז ישיר" שזו הכוונה: "אז [עבר] ישיר [עתיד]" - שירה לפני הנס ע"ש העתיד להיות. והם דברי התרגום שיה"ש לגבי שירת הים.

[הוה אמינא]

יצויין, כי דברי רבי במכילתא שם שצוטטו לעיל קטועין, במקור יש המשך חצי שורה.
שמיד הם פתחו ואמרו "אשירה לה' כי גאה גאה".
וזה לפני פרשת "אז ישיר"! ומובן דלשיטה זו (לעיל מינה יש ב' תנאים שמפרשים אחרת את הפסוק ואתם תחרישון), את המשך חצי הפסוק של השירה "סוס ורוכבו רמה בים" שוררו אחרי הנס, כי ראו מה היה, ולפניו שוררו רק על גדלות ה', כי גאה גאה, שביכלתו לשדד מערכות הטבע ולעשות הכל.

[לעמל יולד]

רע"א (על התורה פרשת צו) כתב לבאר הקרא (תהלים נ, כג): "זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים" וז"ל, "כי מי שמטיב לזולתו וזה מכיר בטובתו ונותן תודה לו, זה גורם שיחזור וייטיב עמו כפעם בפעם, אבל אם אינו נותן לו טובה זה גורם שזה מונע טובתו ממנו. והיינו "זובח תודה", שמשלם תודות לי להכיר טובתי אליו בזה "יכבדנני" וגם ע"י זה "ושם דרך" שמשים שביל ודרך שאחזור עוד "ואראנו בישע אלקים", כי באם לא היה נותן תודה ושבח על הנסים שנעשו לו לא היה מראהו ה' עוד ישועתו אבל ע"י שזובח תודה לה' גורם ועושה דרך שיראנו ה' עוד בישועתו", עכ"ל. ומבואר מדבריו דההודאה להשי"ת הוא אופן לזכות לישועת ה'.
וכענין זה כתב הפלא יועץ (ע' הלל) וז"ל, "ראוי להלל ה' על כל הטובה שעושה עמנו, ואף שאילו פינו מלא שירה וכו' לא נספיק להללו ולו דומיה תהלה, על כל פנים בלא כלום אי אפשר, וראוי לכל אדם מעת לעת ומפקידה לפקידה להודות ולהלל את ה', ובפרט כשמספר איזה ענין שעשה והצליח תכף יהיה שם שמים שגור בפיו ויאמר, שבח לאל יתברך כי הפליא חסדו לי ועד כה עזרני לעשות כך וכך וכו'. ומכלל חסדי ה' ומשפטי ה' ישרים משמחי לב, שמה שאנו מברכים אותו ומהללים לשמו על הטובה שעושה עמנו יערב לו וה' חשיב לנו למצוה ומקבלין עליה שכר, עד שאמרו שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה הנה שכרו שעושים לו נס אחר. שנאמר (תהלים נ, כג): "זבח תודה וכו' אראנו בישע אלקים" היש חיך מתוק מזה, לכן, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", עכ"ל
. דברים נפלאים, מי שאומר שירה על הנס, זוכה לנס אחר!

כמדומה שכבר קדמם בחובת הלבבות (פ"ג משער עבודת אלקים) ביסוד זה, וז"ל תו"ד:

ועל ההקשה הזאת, כל מי שייחד האלוהים אותו בטובה מבלעדי שאר בני אדם, צריך שיחייב את עצמו עבודה שיתייחד בה מבלעדיהם, עם השתדלו בעבודה הכוללת אותו עימהם, כפי יכולתו והשגתו להודות לה' יתברך, על מה שייחדו בו מן הטוב. ויהיה גורם התמדתה ולהוסיף לו עליה, ולגמול על עבודתו בבא, ולא יהיה כמי שנאמר בו (הושע ב) וכסף הרביתי להם, וזהב עשו לבעל.

וע"ש ליתר דבריו (כמדומה שנמצא עוד מקום בחובת הלבבות שעניין זה מבואר).