באשר למאמר שצירף הרב נהר שלום שליט"א, המעיין בספר
חן וכבוד יראה שמדובר במאמר רצוף תירוצים שנכתבו כשהמטרה מסומנת מראש, והיא - לשרבט משהו ולצאת ידי חובת "תירוץ", אע"פ שאינו כלום. לדוגמא, בהערה על הרב עובדיה מדוע הביא את מהרי"ק וב"ש כאוסרים פאה כאשר הם אוסרים גם מטפחת, תירץ כותב המאמר דאיירי במטפחת שקופה... אבל כל בר בי רב דחד יומא שלמד קצת את הסוגיה, יודע שבדיוק על זה חלקו הב"ש והמהרי"ק, ולשיטתם גם מטפחת אטומה אינה מועילה כלל כי בעינן שני כיסויים גמורים.
ולא נח הכותב עד שתירץ תירוץ נוסף: "הוא כתב רק שפאה לא גרע ממטפחת, אבל יתכן שמטפחת יותר טובה"... אבל כיצד זה מתרץ, כאשר לשיטת הב"ש שתיהן אסורות בפועל?
ועוד תירוץ מדהים: "הב"ש אסר פאה גם משום מראית העין". נו, ואז מה? בסיכומו של דבר, הוא אסר מטפחת במפורש, והגר"ע יוסף מסתייע ממנו להתיר פאה, כשהוא מתעלם לגמרי ממה שאסר מטפחת. הכיצד זה מתרץ?
ואכתוב כאן רק כמה נקודות לגבי הניסיון במאמר הנ"ל לדחות את דברי "מעיין אומר" בקש, שזהו הנדון דידן:
א. ניסה לומר שהגר"ע יוסף בהסכמה לספר כתב שאין ללמוד מזה הלכה למעשה, שפעמים הוא הוראת שעה...
בכל ספרים מעין אלה מוזכרת הסתייגות כזו, אבל ברור לכל מעיין שאפשר ללמוד הרבה מהדברים הנדפסים, לגבי "הוראת שעה" גופא, במקרה שבא לפנינו כמקרה המוזכר בספר, שהרי גם השאלה מתוארת בדייקנות ע"י המחבר וגם התשובה, ואין שום סיבה בעולם שאם בא לפנינו מקרה כזה, לא נפסוק כך גם כן, שהרי הגר"ע לא השיב ע"פ "רוח הקודש" אלא השיב הלכה ברורה לשואליו.
ב. ניסה לומר שנמצאו בספר דברים שאינם מדוייקים, ולהשמיץ את מחבר הספר ש"כתב בשם מרן דברים חמורים מאוד"...
מה לעשות שאת "הדברים החמורים" פסק "מרן" בעצמו? וכי אם זה לא מוצא חן בעיניו של מאן דהו, נשמיץ את המחבר שהוא שקרן? המחבר היה אחראי על קבלת הקהל בלשכתו של הרב עובדיה, העביר שאלות והעתיק אותן בדייקנות, שמע תשובות והעתיק בדייקנות (ובענין לבישת פאה רואים בחוש מהערות המחבר שהמחבר מתנגד לזה בכל מאודו, ואין לו אינטרס כלל להתיר).
הרב עובדיה ענה תשובות חותכות ופשוטות בנושאים פולמוסיים, לדוגמא:
כרך ד' עמ' ע"ז:
שאלה: האם מותר לאכול מוצר המכיל אבקת חלב עכו"ם?
תשובה: "מותר".
שם עמ' פ"ג:
שאלה: האם יש צורך בבדיקת צומת הגידים?
תשובה: "מעיקר הדין אין צריך לבדוק".
כרך ה' עמוד א':
שאלה: אדם הקונה פירות בשוק, האם צריך לחוש משום פירות ערלה, או שלא הפרישו מהם מעשרות, וכן בשנת שמיטה שמא לא מכרו את הקרקע ע"י הרבנות?
תשובה: "רוב הפירות בשוק הם מעושרים, ולא ערלה, וכן הרוב מוכרים קרקעותיהם, וכל דפריש מרובא פריש".
עמ' ע"ח שם:
שאלה: האם כשבני הבית לא שומרים כראוי על פירות שביעית, עדיף פירות מהיתר מכירה?
תשובה: "היתר מכירה זה לכתחילה!!!"
בחלק א', הלכות בית כנסת, דף רכ"א, כותב המחבר בהערה:
"לגבי הדרדעים, זכורני ששאלתי את מו"ר נר"ו [הגר"ע יוסף], איני זוכר בבירור אם היה לגבי צירוף למנין או לקנות ספרי תורה ומזוזות מסופר דרדעי, האם דינו ככופר בדבר אחד מהתורה, שפסול.
ואמר לי מו"ר שקשה לומר כן, שהרי הזוהר היה גנוז שנים רבות, ואחר שנמצא הם מצאו בו כל מיני קושיות, שלדעתם, מראה סתירה לנאמר בתורה, ולכך אי אפשר לדונם ככופרים. וממילא מובן למה נזדעזע רבינו" [כשמישהו אמר כשבית כנסת דרדעי יש להורסו כדין בנין עבודה זרה, ואמר "חס ושלום"].
ג. כתב ש"ודאי פאה עדיף מגילוי ראש", שכן יש להעדיף ספק דאורייתא על פני ודאי דאורייתא...
ענין ה"דאורייתא" שהמציא הכותב בשם הרב עובדיה, הוא נדון בפני עצמו, אבל ידוע שבפרסומים רבים מופיעה טענה הזויה שעדיף גילוי ראש על פאה, כי פאה היא פריצות איומה ונוראה (וגם ממציאים שפריצות היא מדאורייתא) ולכן דברי הרב עובדיה בזה הם חשובים, בפרט לאור דבריו על פאה נכרית בספריו ודרשותיו.
ד. לאחר כל ההקדמה הנ"ל ניסה לדחות את עיקר הדברים, הלא הן שלוש התשובות המוזכרות לעיל. ובכן, לתשובה האחרונה כלל לא התייחס, שהיא היתר לפאה במקום שכולן נוהגות בגילוי ראש או עם פאה.
על התשובה הראשונה, היתר פאה למי שאפה ארוך והמטפחת מבליטה את אפה, ענה שזהו היתר עבור "חשש גדול לשלום בית"... וכך גם דחה בקש את התשובה השניה, היתר פאה למי שיש לה לחץ נפשי מהחברות ובנות המשפחה שחובשות פאה.
אבל כל מי שעיניו בראשו יראה שע"פ היתרים אלו ניתן להתיר למעשה לכל אחד שבעיניו אשתו יפה יותר עם פאה, ויש "חשש לשלום בית" שהרי אם אין אשתו יפה בעיניו, הרי זה פתח למרעין בישין.
כמו כן, ע"פ התשובה השניה ניתן להתיר לכל אחת שמרגישה לא טוב עם זה שכל משפחתה או כל חברותיה עם פאה, והיא עם מטפחת.
ומה שסיים שזה "דבר שנתון לדעת גדולי הפוסקים ואין ללמוד ממקרה למקרה", אין זה אלא פיטומי מילי בעלמא, שהרי אם הרב עובדיה התיר, אין שום מניעה שמו"צים אחרים ילמדו ממנו גם כן להתיר במקרה דומה ממש, היות ופרטי השאלה ופרטי התשובה מובאים לפנינו בדייקנות ע"י הרב נקי.