ברקים רב כתב:ביטוי שמקורו הרבה לפני החסידות, ופשוטו כמשמעו: אפשר להתבונן ולבחון כל דבר בכמה בחינות.
אבא יודן כתב:ברקים רב כתב:ביטוי שמקורו הרבה לפני החסידות, ופשוטו כמשמעו: אפשר להתבונן ולבחון כל דבר בכמה בחינות.
אמרתי 'חסיד'ישע בחינה', רק למשל, ואכן שאלתי מאין מקור המילה? ועדיין לא נושעתי.
מה זה אפשר לבחון כל דבר בכמה בחינות? אני יודע איך משתמשים במילה זו,שאלתי רק מאיזה שורש באת מילה זו?
סגי נהור כתב:לא מובן כל כך על מה אתה שואל. זו דרכה של הלשון, שהמלים מתגלגלות ממשמעות למשמעות. בחינה היא היבט, אספקט, צורה אחת לבחון דבר, ומתוך כך גם מושג מסוים בתוך עולם רוחני נקרא בחינה, להבדילו מן המושגים האחרים שהם הבחינות האחרות שיש באותו עולם.
אבא יודן כתב:הבחנה, בתנ"ך בכל מופעיו, הכוונה להבחין בין דבר לדבר, בין אמת לשקר וכו', [והאוזן בוחנת המילים כמו החיך טועם האוכל].
ברקים רב כתב:אבא יודן כתב:הבחנה, בתנ"ך בכל מופעיו, הכוונה להבחין בין דבר לדבר, בין אמת לשקר וכו', [והאוזן בוחנת המילים כמו החיך טועם האוכל].
מה הפירוש 'להבחין' בין דבר לדבר? שמא תסביר מה משמעות המילה 'להבחין'?
אבא יודן כתב:ברקים רב כתב:אבא יודן כתב:הבחנה, בתנ"ך בכל מופעיו, הכוונה להבחין בין דבר לדבר, בין אמת לשקר וכו', [והאוזן בוחנת המילים כמו החיך טועם האוכל].
מה הפירוש 'להבחין' בין דבר לדבר? שמא תסביר מה משמעות המילה 'להבחין'?
לבדוק, לנסות, לחקור
שבע כתב:משורש 'אזן מלין תבחן'
כלומר, הדבר נבחן גם במשמעות הזאת
כמו: יעקב הוא בחינת שמש
לבד משאר 'בחינותיו' של יעקב
הריהו נבחן גם כן במשמעות זו של 'שמש' (מאיר וכו')
שבע כתב:לבד משאר 'בחינותיו' של יעקב
הריהו נבחן גם כן במשמעות זו של 'שמש' (מאיר וכו')
וזה בחינת יעקב. כי יעקב זכה לבכורה, שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה, כמו שכתוב: "ראשית חכמה". וזה בחינת : "ויעקבני זה פעמים", ותרגום אונקלוס "וחכמני". וזה בחינת שמש, כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת : "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". וזה בחינת חי"ת, לשון חיות, כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כמו שכתוב: "החכמה תחיה" וכו'.
ספר מורה נבוכים - חלק א פרק נג
וכן בלא ספק היכולת והרצון, אין כל אחד מהם נמצא לבורא בבחינת עצמו, שהוא לא יוכל על עצמו ולא יתואר ברצותו עצמו - וזה מה שלא יצירהו אדם. אבל אלו התארים אמנם יחשבום בבחינת יחסים מתחלפים בין האלוה ית' ובין ברואיו, וזה - שהוא יכול שיברא מה שיברא ורוצה להמציא הנמצא כפי מה שהמציאו ויודע במה שהמציע. הנה כבר התבאר לך שאלו התארים גם כן אינם בבחינת עצמו, אבל בבחינת הברואים:
ספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - פרק ג
והעילה, אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזור ולסבב על סיבות הטרף ושאר מה שהוא צריך אליו, לשני פנים: אחד מהם - מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זה ממנה, והוא הצורך והחסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, וציוה אותם לחזור עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם על פנים מיוחדים ועתים ידועות.
ספר עץ חיים - שער יד פרק ט
והנה הוי"ה זו נחלקת לד' בחי' בד' אותיותיה והם ב' אהי"ה דיודי"ן וא' דאלפי"ן וא' דההי"ן והיא רמוזה בה' ראשונה דהוי"ה הכוללת כל האצילות ואבא הוא י' של שם הוי"ה כנ"ל ואמא זו היא י"ס גמורות ואמנם בהתחלקותה לב' בחינות כמ"ש אז בחי' ראשונה נרמזת במילוי ו"ד דיו"ד דהוי"ה הכוללת הנזכר לעיל ובחי' ב' נרמזה בה' ראשונה דהוי"ה הכוללת כל האצילות כנודע ואז בחינה הראשונה הנרמזת במילוי יו"ד נקרא אהי"ה דיודי"ן ובחי' ב' נקרא שם ס"ג גם הראשונה נקרא אמא עלאה או בינה והב' נקרא תבונה.
ספר נהר שלום - הקדמת רחובות הנהר - דף ב עמוד ב
גם נודע כי המלכים יצאו בתחילה בבחי' כלים דנפש לבד שהם המלכות דכל מלך וכל מלכות כלולה מעשר וגם הג"ר יצאו בבחי' כלים דנפש אלא שכל אחת מהג"ר כלולה מעשר מלכיות וכל מלכות כלולה מעשר אמנם זה הכללות שהיה בהם עדיין לא היה מבורר ומתוקן כראוי עד שיצא שם מ"ה החדש ותיקנם בבחי' פרצוף כראוי כמ"ש בע"ה
ספר פרדס רמונים - שער ב פרק ז
והנה בה בעצמה יוכרח היות בה בחינת מעילה לעלול שתעלה מבחי' לבחי' עד מעלה מעלה. והמשל בזה הבחי' המשתוה אל הכתר היא העילה אל בחינת עצמותה ובחינת עצמותה היא עילה אל המשתוה אל הבינה [וכן בכל בחי' ובחי' תהיינה ג' בחי' אלו עצמם מעס"ר] ובין כל שתי בחינות יוכרחו עוד ג' בחי' והם בחי' המשתוה הבחי' הראשונה אל הכתר והבחינה עצמה והבחי' המשתוה אותה אל עצמותה.
בריושמא כתב:פתח נא מילונו של אברהם אבן שושן, ותמצא דוגמאות מספרי הראשונים.
דוגמאות שמהן עולה כי 'בחינה' משמעה: דומה ל-, בדרגה של-, בתורת-, בחזקת-, במדרגת-.
הלשון מאפשרת ליצור משמעויות חדשות למילה ישנה, עם קשר או בלי קשר לשורש.
על כן אין לחפש דווקא את הקשר בין 'בחינה' במשמעויותיה במשך הדורות ובין השורש המקורי שלה.
לשון היא דבר חי, אנשים משתמשים בה ומגלגלים אותה לכאן ולשם.
בדרך כלל אינם חוקרים את שורשיה ואת מקורותיה.
ואם החכם והבקי והידען המופלג הרב יאיר אתמר ייכנס לאשכול זה - בוודאי ידע לרשום מאמרים רבים כחול הים
על משמעותן של מילים בכל דור ודור.
והנה בה בעצמה יוכרח היות בה מדרגת מעילה לעלול שתעלה ממדרגה למדרגה בהכרת האלהותעד מעלה מעלה. והמשל בזה המדרגה המשתוה אל הכתר היא העילה אל מדרגת עצמותה ומדרגת עצמותה היא עילה אל המשתוה אל הבינה [וכן בכל מדרגה ומדרגה תהיינה ג' מדרגות אלו עצמם מעס"ר] ובין כל שתי מדרגות יוכרחו עוד ג' מדרגות והם מדרגה המשתוה המדרגה הראשונה אל הכתר והמדרגה עצמה והמדרגה המשתוה אותה אל עצמותה.
בריושמא כתב:המילה 'בחינה' באה מן השורש 'בחן'.
כאשר אתה בוחן חפץ אתה מוצא בו דברים אחדים, צדדים שונים, חלקים רבים.
או אז אתה מגיע למסקנה כי בחפץ שאתה בוחן יש בחינות שונות - דברים אחדים, צדדים שונים, חלקים רבים.
ואז כאשר מאן דהו שואל: 'מה טיבו של חפץ זה'?
אתה עונה לו: בחנתי את החפץ ומצאתי בו דברים אחדים, כל אחד נבחן מחברו. כל אחד מאלה הוא בחינה שונה בחפץ.
ואו אז מבקש מאן דהו: אולי תיתן לי את החפץ הזה, אבל בעצם אינני רוצה את החפץ בשלמותו, רק חלק אחד ממנו,
רק בחינה אחת.
כמובן, אתה מסכים. בטוב לבך אתה נותן לו חלק אחד ממנו, בחינה אחת ממנו.
וכאשר מישהו שואל אותך: מה נתת לאותו מאן דהו?
אתה עונה לו: לא נתתי לו את כל החפץ. הוא ביקש רק את הגלגלים, בחינת הדבר הנע ומתגלגל בו.
כך התגלגלה לה המילה בחינה משורשה בחן.
תא חזי כתב:(אם כי בזאת לא תמו חיפושיי)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 20 אורחים