פורום אוצר החכמה

בשיטוטי הרבים בפורום נתקלתי אי פה ואי שם בדיונים על מנהגים שונים ובעיקר משונים הנהוגים בתפוצות ישראל, לצד התמיה מה מקורם.
לאחרונה נתקלתי במספר מנהגים בסביבתי הקרובה (חלקם מרוקאים, אבל לא רק) ועלה בדעתי אולי יהיה רעיון טוב לערוך אשכול אחד, שיאגד את כלל המנהגים אשר הם ספק הלכה, ספק בורות ואמונות תפלות, מקורם וטעמם.

ולהלן כמה דוגמאות: בחלקים מהעדה המרוקאית נהגו שבניו של האבל שותפים למקצת מנהגי אבלות גם אם אינם בעירו אינם אוכלים בשר כל השלושים, גם בשבת, ואינם שומעים מוסיקה כל השנה.
וכמו"כ שלא להכניס לבית אבלים שום דבר ובפרט לא אוכל (ואם יגוועו ברעב יתקיים מה שנא' אחד מבני חבורה...)וכמו"כ לא אוכלים בבית אבלים כלום. ודבר זה קצת תמוה דהלא יש להקפיד דווקא בהפך להרבות ברכות לע"נ.
אין להכניס בעלי חיים טמאים לבית. (בעיקר לא במוצאי שבת) בגמ' נא' על כלב רע אך לא על עצם הבע"ח טמא.
הקפדה יתירה על הגשת כל דבר ביד ימין.
אין לתפור בגד על האדם היינו כשהוא לבוש בו, לכאורה מפני שכך עושים למת, ברם אם הוא מחזיק חוט בפיו או בגרסא אחרת אוכל משהו באותו הזמן שרי וצ"ע מה הקשר.
אצל כלל עדות הספרדים האב מניח את ידיו על ראש ילדיו בברכת כהנים (עם הטלית), המנהג גורף וכמדומני נמצא בכל העדות. ואילו האשכנזים אפי' לא שמעו עליו.
ישנו מנהג בעדות שונות לשטוף את הבית בצהרי תשעה באב כהכנה לבואו של המשיח מאיפה מקורו?
אצל המרוקאים מקפידים שלא להוציא דברים המסמלים שפע מן הבית במוצאי שבת כגון קמח סוכר שמן וכו' דבר שיוצר לעיתים אי נעימות משכנים המבקשים האם יש לדברים שחר?
במשפחה אחת ממכריי מקפידים לא לאכול אורז בשבת שלפני ראש חודש (פעם כששאלו את הסבא מה המקור הוא רק סיפר שסבא רבא שלו אכל פעם בטעות, באמת בטעות, אורז בשבת שלפני ר"ח וביום ראשון בעט בו החמור.....) יש סיכוי שיש לזה מקור??

באופן כללי ישנם מנהגים רווחים בקהילות שונות, חלקם ישרים וחלקם שיבושים, לפעמים סרי טעם ולפעמים אף נגד ההלכה אשר חוסים אף הם תחת ההגנה של מנהג ישראל תורה הוא.
וודאי שלא הקפתי כאן את כלל המנהגים אלא מעט מתוך מה שאני מכיר. אשמח אם יש בידי אי מי להוסיף על אלו עוד מנהגים הטעונים בירור או אם ישנם טעמים ומקורות להעמיד או לשלול כל אחד ממנהגים אלו.

דוק וחלד כתב:וכמו"כ לא אוכלים בבית אבלים כלום. ודבר זה קצת תמוה דהלא יש להקפיד דווקא בהפך להרבות ברכות לע"נ.

גם אצל האשכנזים נהגו כך, וכל התמיהה היא רק ע"פ מנהג הספרדים.
אדרבה, נשאל להיפך, היכן מצינו מקור להרבות בברכות לע"נ?

דוק וחלד כתב:אין לתפור בגד על האדם היינו כשהוא לבוש בו, לכאורה מפני שכך עושים למת, ברם אם הוא מחזיק חוט בפיו או בגרסא אחרת אוכל משהו באותו הזמן שרי וצ"ע מה הקשר.

ראה כאן אות ל.

יהודה בן יעקב כתב:

דוק וחלד כתב:וכמו"כ לא אוכלים בבית אבלים כלום. ודבר זה קצת תמוה דהלא יש להקפיד דווקא בהפך להרבות ברכות לע"נ.

גם אצל האשכנזים נהגו כך, וכל התמיהה היא רק ע"פ מנהג הספרדים.
אדרבה, נשאל להיפך, היכן מצינו מקור להרבות בברכות לע"נ?

ובכן הספרדים שתמיד מרבים בברכות עם מקור ובלי מקפידים לא לאכול כלום בבית אבלים קצת תימה בכ"א לשיטתם

יהודה בן יעקב כתב:

דוק וחלד כתב:אין לתפור בגד על האדם היינו כשהוא לבוש בו, לכאורה מפני שכך עושים למת, ברם אם הוא מחזיק חוט בפיו או בגרסא אחרת אוכל משהו באותו הזמן שרי וצ"ע מה הקשר.

ראה כאן אות ל.

בספר החדש 'אהל יהושע' ראיתי שהמרי"ל דיסקין הקפיד ע"כ.

ישנו מנהג בעדות שונות לשטוף את הבית בצהרי תשעה באב כהכנה לבואו של המשיח מאיפה מקורו?

עיין (ברכ”י תקנט, ז) שהביא זה, וכתב שאין למחות בנשים הנוהגות כן, והוא מתוך ציפייה למשיח שנולד בתשעה באב

גימפעל כתב:

יהודה בן יעקב כתב:

דוק וחלד כתב:אין לתפור בגד על האדם היינו כשהוא לבוש בו, לכאורה מפני שכך עושים למת, ברם אם הוא מחזיק חוט בפיו או בגרסא אחרת אוכל משהו באותו הזמן שרי וצ"ע מה הקשר.

ראה כאן אות ל.

בספר החדש 'אהל יהושע' ראיתי שהמרי"ל דיסקין הקפיד ע"כ.

שמעתי מראש הישיבה שלי זצ"ל וכנראה על המהריל"ד שפעם נקרע הבגד והי' צריך לתפרו ואמרה הרבנית שיוריד אתת הבגד כי אם תופרים בגד על האדם תופרים לו את השכל. לא הי' ניחא לו בכך והרבנית אמרה שמצאה עצה שאם לועסים את החוט אין זה מזיק והסכים הרב ללעוס את החוט כל זמן התפירה.
לאחר מכן אמר לתלמידיו: מה שראיתם שעשיתי אין זה משום שאני באמת מאמין בזה, אלא משום שרציתי ללמדכם שהשכל הוא דבר כל כך חשוב עד שאפילו בספק ספיקא של שכל צריך ליזהר...

-

דוק וחלד כתב:הקפדה יתירה על הגשת כל דבר ביד ימין.

לגבי הגשה לאדם אחר איני יודע (מלבד מה שראיתי שיש מקפידים (דווקא אשכנזים) לא למזוג משקה כשגב היד כלפי מטה, ואיני יודע מקורו. אבל לגבי ברכה זה מוזכר כבר בפוסקים (עיין בא"ח ש"ר בלק ד) שיש לאחוז המאכל שמברך עליו ביד ימינו (וכמדומני שבכתר מלכות הוסיף על זה שבכל זמן האכילה יאחזנו בימינו).

דוק וחלד כתב:ודבר זה קצת תמוה דהלא יש להקפיד דווקא בהפך להרבות ברכות לע"נ.

אותי, למען האמת, מעניין ממתי התחיל אצל הספרדים (ממה שראיתי בעיקר בארצות צפו"א, ואצל החרדים קצת התבטל, כנראה בהשפעת הישיבות) שעושים אזכרות שבעה, שלושים, ומדי שנה, גם לנפטרים 'פשוטים', בסעודת מאכל ומשקה של ממש, ולא מסתפקים ב'תיקון' - מה מקור מנהג זה? ומתי התחיל?
ועל עצמי לספר ידעתי כד הוינא טליא (וגרנו בעיר לא חרדית) זכורני שבתחילה חשבתי שיש הלכה כי בבית הכנסת אוכלים כל יום 'ארוחת ערב' בין מנחה לערבית, מרוב שבכל יום מימות החול היו 'אזכרות' בין מנחה לערבית...

דוק וחלד כתב:אין להכניס בעלי חיים טמאים לבית. (בעיקר לא במוצאי שבת) בגמ' נא' על כלב רע אך לא על עצם הבע"ח טמא.

כמדומה שבחב"ד ישנה הוראה לא להסתכל כלל על בע"ח טמא, ואולי בציונים על דברי הרבי ע"ז יש מקורות יותר קדמונים, ואם כן אזי כ"ש שלא להכניסו לביתו.

דוק וחלד כתב:אצל כלל עדות הספרדים האב מניח את ידיו על ראש ילדיו בברכת כהנים (עם הטלית), המנהג גורף וכמדומני נמצא בכל העדות. ואילו האשכנזים אפי' לא שמעו עליו.

נכב"ב קצת.

תא חזי כתב:

דוק וחלד כתב:אצל כלל עדות הספרדים האב מניח את ידיו על ראש ילדיו בברכת כהנים (עם הטלית), המנהג גורף וכמדומני נמצא בכל העדות. ואילו האשכנזים אפי' לא שמעו עליו.

נכב"ב קצת.

ושאר הענינים בנידון זה - הועברו לשם.

ולפענ"ד מאוד לא מוצלח שפתחו אשכול אחד לדון בו בריבוי נושאים כאחד.

כדכד כתב:

גימפעל כתב:

יהודה בן יעקב כתב:

דוק וחלד כתב:אין לתפור בגד על האדם היינו כשהוא לבוש בו, לכאורה מפני שכך עושים למת, ברם אם הוא מחזיק חוט בפיו או בגרסא אחרת אוכל משהו באותו הזמן שרי וצ"ע מה הקשר.

ראה כאן אות ל.

בספר החדש 'אהל יהושע' ראיתי שהמרי"ל דיסקין הקפיד ע"כ.

שמעתי מראש הישיבה שלי זצ"ל וכנראה על המהריל"ד שפעם נקרע הבגד והי' צריך לתפרו ואמרה הרבנית שיוריד אתת הבגד כי אם תופרים בגד על האדם תופרים לו את השכל. לא הי' ניחא לו בכך והרבנית אמרה שמצאה עצה שאם לועסים את החוט אין זה מזיק והסכים הרב ללעוס את החוט כל זמן התפירה.
לאחר מכן אמר לתלמידיו: מה שראיתם שעשיתי אין זה משום שאני באמת מאמין בזה, אלא משום שרציתי ללמדכם שהשכל הוא דבר כל כך חשוב עד שאפילו בספק ספיקא של שכל צריך ליזהר...

אני לא מכיר את הראש ישיבה שלך, אך בספר הנ"ל הוא מביא ממקור נאמן הגאון ר' יהודה פישר בשם אביו הגאון ר' ישראל יעקב זצ"ל.

תא חזי כתב:(מלבד מה שראיתי שיש מקפידים (דווקא אשכנזים) לא למזוג משקה כשגב היד כלפי מטה, ואיני יודע מקורו.

מסתמא מפני שהוא דרך למזוג כן לאבלים.
וכמו"כ מסתמא שזו גם הסיבה לא לתפור על אדם מפני שכך עושים בתכריכים.
שאלתי הייתה דווקא על הפיתרון לשים חוט בפה....

עזריאל ברגר כתב:
ולפענ"ד מאוד לא מוצלח שפתחו אשכול אחד לדון בו בריבוי נושאים כאחד.

אין בעיה, כל נושא שיש מה לדון בו אדרבה שיפוצל לאשכול נפרד.
עיקר מטרתי הוא לבודד את אותם מנהגים שהם שיבוש ואין להם מקור כלל.

דוק וחלד כתב:וכמו"כ לא אוכלים בבית אבלים כלום. ודבר זה קצת תמוה דהלא יש להקפיד דווקא בהפך להרבות ברכות לע"נ.

מנהג זה הוזכר ברע"א בהגהות על השוע יו"ד סי' שעו ס"ד וז"ל 'נוהגים שלא ליקח דבר קטן וגדול מבית אבל כל משך ז' ימי אבילות משום שרוח טומאה שורה שם כל שבעה'