בטעם שפוסע לאחריו ג' פסיעות אחר תפלת י"ח כתב המג"א בא"ח סי' קכ"ג בזה"ל עי' בב"י שכתב הרבה טעמים ועוד שמעתי טעם דבזכות ג' פסיעות זכה נ"נ להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה. עכ"ל
בב"י שם כאמור מביא כמה טעמים משבה"ל בשם הגאונים, ובשם רב האי, ומספר ה"ר מנוח, ומאבודרהם, אולם אינו מביא טעם זה.
יתכן והמקור למג"א הוא בספר "אגרת הטיול" לר' חיים ב"ר בצלאל אחי המהר"ל הנדפס לראשונה בשנת שס"ה בפרג. אולם על פניו נראה שיש מקור קדום לזה בהרבה, היות ומהרש"א בח"א סנהדרין צ"ו ע"א דן בגרסת הגמ' שם על נבוכד נצר "כדרהיט ארבע פסיעות" מביא מהילקוט במלכים שהגרסא שם ג' פסיעות ומוסיף בזה"ל "וכן אמרו הרמז אחר ג' פסיעות שאחר י"ח אומרים י"ר שיבנה ב"ה כו' לפי שע"י ג' פסיעות של נ"נ נחרב הבית". ולא כל כך מסתבר שהמהרש"א (שחי באותה תקופה) יביא ראיה לגרסת הגמ' ממקור זה.