ש. ספראי כתב:זכור לי במאת האחוזים שכתוב שלא ראוי ללמוד נושאי לימוד קשים ומסובכים בשבת.
לא מוצא את המקור.
מישהו יכול להשיב אבידתי?
מצו"ב ממה שרשום אצלי בזה:
בשבת (קיט, ב) איתא, דרבי זירא, כשהיה רואה זוגות זוגות של חכמים שמדברים בדברי תורה ביום שבת, היה אומר להם: בבקשה מכם, לכו והתעסקו בעונג שבת, ואל תחללו את השבת. וכתב החיד"א במחזיק ברכה (סימן ר"צ אות ו') בשם היעב"ץ שתלמיד חכם העוסק בתורה בעיון בשבת הרי הוא מחלל שבת, והביא לזה ראיה מרבי זירא שהיה מוחה בחכמים שהיו מתפלפלים ביניהם בשבת.
וכן מצאתי להיעב"ץ גופיה בסידורו (סדר השבת, קביעת מדרש, אות ח') 'תלמיד חכם לא יטריד עצמו בלימוד הגמרא בעומק, שגם זה נחשב לחילול שבת, וגמרא ערוכה היא, רבי זירא מהדר אזוזי זוזי דרבנן, ואמר ליה, במטותא מינייכו, לא תחלוניה, וכן שנו חכמים (נדרים לז, ב) אין קורין עם התינוקות בתחילה [מה שלא למדו עדיין], דחשו לטורח האבות והבנים יחדיו גם בלימוד התור החמור שלא יתעסקו בו בשבת ביגיעה כדרך שעוסקין בחול, אלא צריך להבדיל את יום השבת בכל דבר, שאפילו הלימוד הקדוש צריך להיות לו תענוג ולא יהא כמשא כבד ועבודה קשה, וזה אמת וברור", עכ"ל.
אך הרבה פוסקים חלקו עליה בתקיפות, וביניהם החיד"א ז"ל שם דיצא על דבריו, וכתב שעמו הסליחה, וכונת רבי זירא היא, שעל ידי שעסקו בתורה, היו נמנעים מלכבד ולענג השבת, ולכן העיר להם שלא יעסקו בתורה על חשבון מצות עונג שבת. אבל תלמיד חכם המענג את השבת באכילה ושתיה, לאחר מכן יוכל לעיין ולפלפל, והס מלהזכיר שהוא מחלל שבת חס ושלום. והביא שם, דבעיר גדולה לאלקים 'קושטנדינה' בזמן גדולי הדור, היו באיזה מקומות קובעים ישיבה ללימוד ש"ס, ומפלפלים ביום שבת כמה תלמידי חכמים שבכפר ההוא, ושמענו כי הן עוד היום כה יעשה, וכן בעיר הקודש ירושלים אבותינו ספרו לנו שבישיבת הרב פרי חדש, היו מפלפלים בעומק הדין, וכן ראיתי שנהגו אחריו כמה ראשי ישיבות, אולם אם התלמיד חכם אינו רוצה לטרוח ביום השבת ללמוד בעיון, ולומד דרשות או גורס תלמוד וכדומה, שפיר דמי. ע"ש.
וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד, סימן מ"ה) להאריך בזה, והביא גם מהשל"ה הק' דלא כדברי היעב"ץ, וכ"כ בשו"ת תורה לשמה (סימן ק"י), וע"ע ביביע אומר (ח"ב, או"ח, סימן י"ח), עיי"ש מה שהאריך טובא בכ"ז כיד ה' הטובה עליו.
אך מצינו עוד שכתבו כהיעב"ץ, והוא לרבנו החתם סופר זיע"א בתורת משה עה"ת (פרשת ויקהל, ד"ה והנ"ל), דכתב בהאי קרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, דהוא ראשי תיבות 'באמת' (לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו''), וסופי תיבות 'שלום' (לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו''), ובא לרמז דאפילו בתורה שנקראת אמת, יהיה שלום בשבת, שלא יעמיקו בפלפול כאויבים בשער בשבת. וכן החזיק אחריו בנו הכתב סופר בתשובה (או"ח, סימן ע"ב) עיי"ש.
ועוד מצאתי לבעל הרוקח (סימן נ"ו) שכתב כדברים הללו, וז"ל 'תינוקות אין קורין בתחלה בשבת משום דבשבתא אוכלין ושותין ויקר עליהון עלמא וכו', על כן נהגו לפרש מקרא בשבתות ואגדות, כהתחלת תיבות ב'ש'ב'ת', ברוב שרעפי בקרבי- תנחומיך ישעשעו נפשי [ע"פ תהלים, צ"ד, י"ט], לומר, בשבת ישעשע עצמו באגדות וטעמים', עכ"ל.
והן אמת, שגם החיד"א שיצא על דבריו, סיים שם, דמנהג רוב הת"ח בכל המקומות שעבר בהם, הוא שביום השבת אינם טורחים בעיון, אלא לומדים מידי דדרשה או חוזרים על תלמודם או עוסקים בשירות ותשבחות להשי"ת (אך זה נראה פשוט מהפוסקים, דמי שעונג לו הוא ללמוד בעיון, ודאי דשרי ואף מצוה, והמדובר במי שטורח הוא לו, ובכל ימות השבוע טורח, דבזה יש לדון בשבת, מי שרי לו או לא. ושו"מ כן בשו"ת דברי יציב, להגה"ק האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג, בליקוטים והשמטות, סימן ס"ה, דהוסיף, דגם רב זירא בשבת שם, היינו שחשש שמא יש כאלו שאינם מתענגים בתורה והם צריכים להתענג במילי אחריני).