פורום אוצר החכמה

אשמח למקורות של עדויות לענישת בית דין באחת מארבע מיתות. אם קיים מאמר בנידון - אשמח לדעת עליו.

תודה.

לא הבנתי מה בדיוק אתה מחפש, ועי' סנהדרין מו ע"א: ומעשה באחד וכו'.

כנראה תמצא משהו בספרו הרחב של אהרן קירשנבאום, בית דין מכין ועונשין: הענישה הפלילית בעם ישראל - תורתה ותולדותיה, ירושלים תשעג

חד ברנש כתב:לא הבנתי מה בדיוק אתה מחפש, ועי' סנהדרין מו ע"א: ומעשה באחד וכו'.

הדוגמא שהבאת מסנהדרין זה הכיוון אך לא מספיק. אני צריך מקור לכך שראוי היה לעונש ונענש, ולא די בכך שהשעה צריכה לכך.

ארזי הלבנון כתב:

חד ברנש כתב:לא הבנתי מה בדיוק אתה מחפש, ועי' סנהדרין מו ע"א: ומעשה באחד וכו'.

הדוגמא שהבאת מסנהדרין זה הכיוון אך לא מספיק. אני צריך מקור לכך שראוי היה לעונש ונענש, ולא די בכך שהשעה צריכה לכך.

בערב הפסח תלאוהו ליש"ו - בגמרא סנהדרין בהשמטות הצנזורה.

מלבד שני אלו שמפורשים בתורה, ושמעון בן שטח שתלה 80 נשים באשקלון.
ועוד שתי נשים בנות כהנים ששרפום בחבילי זמורות - אחת במשנה (או ברייתא) ואחת בגמרא סנהדרין.

יש "מעשה באחד שרכב על סוס בימי יונים".

שמעון בן שטח הרג עד זומם

אולי גם: סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית.

בנו של שמעון בן שטח נהרג בבית דין.
עכן.

עדיות ו א
רבי יהודה בן בבא העיד וכו' ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש.

אני מודה מקרב לב למסייעים!
רוב המקורות שהובאו מקורם בהוראת שעה, כפי שניתן לראות בפשט הסוגיא ובראשונים שם. מלבד המקרים שבתורה, ואלו שהתרחשו עם רבי יהודה בן טבאי ורבי שמעון בן שטח:

מכות ה, ב

תניא אמר רבי יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנדון אמר לו שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם ואין לוקין עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו ר' יהודה בן טבאי שאינו מורה הוראה אלא לפני שמעון בן שטח וכל ימיו של ר' יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו העד...

ירושלמי סנהדרין ה, ג:

"שמעון בן שטח היו ידיו חמומות אתא סיעת ליצנין, אמרי: הבו עיצה, ניסהוד על בריה וניקטליניה. אסהידו עלוי, ונגמר דינו ליהרג. מי נפק למיתקטלא אמרי ליה: מרי שיקרין אנן. בעא אבוי מחזרתיה. אמר ליה: אבא, אם ביקשתה לבוא תשועה על ידך, עשה אותי כאסקופה".

מקורות אלו, וגם אלו שבהןראת שעה, סייעו לי מאד.
אם יש מקורות נוספים - אשמח לקבלם.

שוב תודה לכולם.

גם המקושש והמקלל נהרגו בבית דין.
(או שאתה מחפש רק מקורות מחז"ל)

חד ברנש כתב:גם המקושש והמקלל נהרגו בבית דין.
(או שאתה מחפש רק מקורות מחז"ל)

אכן, אליהם התכוונתי כשכתבתי: "מלבד המקרים שבתורה". אני מתמקד בחז"ל.

סליחה, לא שמתי לב.

בסנהדרין ס' ובתוס' שם ובתוס' שהובא במהרי"ק סי' ק' שדנו את רבשקה למיתה כשימצאוהו.
ועוד מסנהדרין, ר' יונתן שישב על קברו של בסו"מ

עזריאל ברגר כתב:ועוד שתי נשים בנות כהנים ששרפום בחבילי זמורות - אחת במשנה (או ברייתא) ואחת בגמרא סנהדרין.

סנהדרין נב - משני צדי הדף.

איש_ספר כתב:בסנהדרין ס' ובתוס' שם ובתוס' שהובא במהרי"ק סי' ק' שדנו את רבשקה למיתה כשימצאוהו.
ועוד מסנהדרין, ר' יונתן שישב על קברו של בסו"מ

תודה!

ראה קידושין פ ע"א:
א"ר שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: דמעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה.

וכן גיטין נז ע"א:
רב מניומי בר חלקיה ורב חלקיה בר טוביה ורב הונא בר חייא הוו יתבי גבי הדדי, אמרי אי איכא דשמיע ליה מילתא מכפר סכניא של מצרים לימא וכו'. פתח אידך ואמר: מעשה ועמדו ארבעים מודיות בדינר נחסר השער מודיא אחת ובדקו ומצאו אב ובנו שבאו על נערה מאורסה ביום הכפורים והביאום לבית דין וסקלום וחזר השער למקומו.

וכן ירושלמי יבמות פט"ז ה"ו:
תמן תנינן: המסית זה הדיוט והניסית זה ההדיוט הא חכם לא, מכיון שהוא ניסית אין זה חכם מכיון שהוא מסית אין זה חכם. מכיון שהוא ניסית אי' זה חכם כיצד עושין לו להערים עליו, מכמינים עליו ב' עדי' בני אד' בבי' הפנימית ומושיבין אתו בבית החיצון ומדליקי' נר על גביו כדי שיהו רואין אותו ושומעין את קולו, שכן עשו לבן סטרא בלוד שהכמינו לו שני תלמידי חכמי' והביאוהו לב"ד וסקלוהו.

ייש"כ!

ארזי הלבנון כתב:

איש_ספר כתב:בסנהדרין ס' ובתוס' שם ובתוס' שהובא במהרי"ק סי' ק' שדנו את רבשקה למיתה כשימצאוהו.
ועוד מסנהדרין, ר' יונתן שישב על קברו של בסו"מ

תודה!

לא עיינתי כלל.
אבל בן סורר ומורה שנוי במחלוקת, כי יש סוברים שלא היה מעולם.
איך דנו את רבשקה שלא בפניו, והרי אין מקבלים עדים שלא בפני בעל דין? וזכור לי שנחלקו האם דאורייתא או דרבנן, ומה הדין בדיעבד.
ואמנם יש מקומות שהקלו בדיני ממונות, אבל צ"ע בדיני נפשות.
ועל כל פנים יתכן שהוא הוראת שעה.
והאם רבקשה קיבל על עצמו התראה, ובתוך כדי דיבור?
ואם כן, אולי הוא רק הוראת שעה?
ובכלל הרי רבשקה היה מסור להורגו וכל הקודם זכה מדין מומר.

ואכן ראיתי פעם באיזה ספר שטען שמיתת בית דין כדינה (שלא לצורך מיגדר מילתא והוראת שעה) קשה מאוד למצוא (ההוא טען בשם איזה גדול שאכן לא היה מעולם, אבל אני מעתיק רק את אשר נראה לי מדבריו).

ומימים ימימה קשה לי שהרי צריך לקבל על עצמו התראה, ואם כן לא יצוייר ההריגה אלא אם כן שיתף פעולה באופן נאות עם העדים, כשהם פועלים בצוותא על מנת להורגו. כמעט מאבד עצמו לדעת.

ומי שיוכל לברור בר מכל זה יבורך.

אבל למה הוצרכו להזהיר את בית הדין שלא ידון בחופזה ואמרו שמי שדן למיתה פעם בשבעים שנה זה כן בסדר?

משמע לכאורה שהיתה אפשרות מעשית להרבה יותר.

מקדש מלך כתב:

ארזי הלבנון כתב:

איש_ספר כתב:בסנהדרין ס' ובתוס' שם ובתוס' שהובא במהרי"ק סי' ק' שדנו את רבשקה למיתה כשימצאוהו.
ועוד מסנהדרין, ר' יונתן שישב על קברו של בסו"מ

תודה!

לא עיינתי כלל.
אבל בן סורר ומורה שנוי במחלוקת, כי יש סוברים שלא היה מעולם.

אכן זוהי דעת רבי יונתן, שחולק על דעת הסוברים שלא היה.
ויש שפירשו דבריו שלא כפשוטם, אלא שהתכוון שישב על קבר אבשלום בן דוד המלך. וכמדומני שנכב"ב.

דרומי כתב:אבל למה הוצרכו להזהיר את בית הדין שלא ידון בחופזה ואמרו שמי שדן למיתה פעם בשבעים שנה זה כן בסדר?

מחלוקת היא התם (מכות ז, א), ולת"ק באחד לשבע שנים (וכ"פ ברמב"ם הל' סנהדרין פי"ד ה"י).
לפי פשוטו - לאו אזהרה היא, כ"א ציון עובדה.

אכן ישרו דברי מר, להצד באיבעיא שם ש"אחת לשבעים שנה" - "אורח ארעא היא". ועי"ע שם בשיפולי דפירקא.

לבי במערב כתב:לפי פשוטו - לאו אזהרה היא, כ"א ציון עובדה.

נראה שהרמב"ם לא למד כך, הן בהביאו דברים אלו להלכה, תוך הסתייגות וכו', והן בענין דומה - בהתייחסו לענין "בי דינא שריא", שבמשנה ובגמרא זה הוזכר רק כתואר "לא נעים", אבל הרמב"ם כתב להלכה שכל בית דין שהתיר שני דברים "אל ימהר להתיר דבר שלישי".

והרבה דברים שבחז"ל הוזכרו רק בלשונות כאלו של "מי שעושה כך וכך נקרא כך וכך" - בפוסקים הובאו בלשון של "צריך לעשות כך ואסור לעשות כך" (לדוגמא: תפילת מוסף אחרי שבע שעות).

מפרופ' שמחה עמנואל למדתי שר' יוסף אבן אביתור (שחי בזמנם של רב שרירא ורב האיי) כותב באגרתו לר' שמואל הכהן, גאון ישיבת א"י:

וידע כבודו כי זק[ן] זקיני ירחמם אינ[ו הי]תה ידו תקיפה בספרד ולהגיד מעלותיו בין בתו בין בדבר אחר בל נוכל. והוא קיים ד' מיתות באספמיא מה שלא יתכן לזולתו בחוץ לארץ. ולשום שהיה שוט להלקאת הרשעים קראוהו שוט אנש. ודבר זה לשבח היה בפני צור ויצור

(לאגרת כולה ראה: י' מאן, 'עניינים שונים לחקר תקופת הגאונים', תרביץ, ו [תרצ"ה], עמ' 88-84)
דומני שיש חוקר שעסק בנושא של ענישת מוות בספרד בתקופת הראשונים (גם לקראת סוף התקופה).

בהמשך לקושייתו של "מקדש מלך", ג"א התקשיתי בדבר זה. שהרי לפי הכללים שהתבארו בהלכה מופרך כמעט לחלוטין שידונו אי פעם דין מיתת בי"ד "כהלכתה" (אם לא למגדר מילתא). ומנגד יש כמה מקורות שזה אירע בפועל.

וחשבתי לומר, שדיני ההתראה אינם מהדינים שהתקבלו במסורת ממשה, אלא הם התחדשו באחד הדורות ע"י בי"ד הגדול שבאותו הדור, כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה שיש הלכות שלא התקבלו במסורת אלא התחדשו בסברה. ולפני כן באמת לא הצריכו דקדוקים כאלה בעניין ההתראה.

מה דעת החכמים דכאן?

עדיאל ברויאר כתב:מפרופ' שמחה עמנואל למדתי שר' יוסף אבן אביתור (שחי בזמנם של רב שרירא ורב האיי) כותב באגרתו לר' שמואל הכהן, גאון ישיבת א"י:

וידע כבודו כי זק[ן] זקיני ירחמם אינ[ו הי]תה ידו תקיפה בספרד ולהגיד מעלותיו בין בתו בין בדבר אחר בל נוכל. והוא קיים ד' מיתות באספמיא מה שלא יתכן לזולתו בחוץ לארץ. ולשום שהיה שוט להלקאת הרשעים קראוהו שוט אנש. ודבר זה לשבח היה בפני צור ויצור

(לאגרת כולה ראה: י' מאן, 'עניינים שונים לחקר תקופת הגאונים', תרביץ, ו [תרצ"ה], עמ' 88-84)
דומני שיש חוקר שעסק בנושא של ענישת מוות בספרד בתקופת הראשונים (גם לקראת סוף התקופה).

בעניין זה יש לעיין בספרו של ר"ש אסף, העונשין אחרי חתימת התלמוד. מצוי באוצר.

תפוזי כתב:וחשבתי לומר, שדיני ההתראה אינם מהדינים שהתקבלו במסורת ממשה, אלא הם התחדשו באחד הדורות ע"י בי"ד הגדול שבאותו הדור, כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה שיש הלכות שלא התקבלו במסורת אלא התחדשו בסברה. ולפני כן באמת לא הצריכו דקדוקים כאלה בעניין ההתראה.

תלמוד ערוך הוא - מכות ז, א:

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו [בסנהדרין לא הי' נהרג אדם מעולם] וכו': היכי הוו עבדי רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו ראיתם טריפה הרג שלם הרג אמר רב אשי אם תמצא לומר שלם הוה דלמא במקום סייף נקב הוה בבועל את הערוה היכי הוו עבדי אביי ורבא דאמרי תרוייהו ראיתם כמכחול בשפופרת ורבנן היכי דיינו כשמואל דאמר שמואל במנאפים משיראו כמנאפים:

רש"י (שם) כתב:אם תמצא לומר שלם הרג. שיאמרו בדקנוהו לאחר מיתתו מכל שמונה עשרה טריפות:
ראיתם כמכחול בשפופרת. ואין עדים מסתכלין בכך שפופרת קנה חלול שנותנין בו כחול לכחול עינים מכחול הוא קיסם דק שבו נוטלין הצבע מתוך הקנה:
ורבנן. דמחייבי מיתה על הערוה היכי דייני באיזו עדות הם הורגים הואיל ולאו הכי בדקי:
משיראו כמנאפים. משינהגו ענין ניאוף ששוכבין בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש:

תפוזי כתב:בהמשך לקושייתו של "מקדש מלך", ג"א התקשיתי בדבר זה. שהרי לפי הכללים שהתבארו בהלכה מופרך כמעט לחלוטין שידונו אי פעם דין מיתת בי"ד "כהלכתה" (אם לא למגדר מילתא). ומנגד יש כמה מקורות שזה אירע בפועל.

וחשבתי לומר, שדיני ההתראה אינם מהדינים שהתקבלו במסורת ממשה, אלא הם התחדשו באחד הדורות ע"י בי"ד הגדול שבאותו הדור, כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה שיש הלכות שלא התקבלו במסורת אלא התחדשו בסברה. ולפני כן באמת לא הצריכו דקדוקים כאלה בעניין ההתראה.

מה דעת החכמים דכאן?

רבש"ע!
והלא ממקושש ילפינן לה.

לענין כתב:

תפוזי כתב:בהמשך לקושייתו של "מקדש מלך", ג"א התקשיתי בדבר זה. שהרי לפי הכללים שהתבארו בהלכה מופרך כמעט לחלוטין שידונו אי פעם דין מיתת בי"ד "כהלכתה" (אם לא למגדר מילתא). ומנגד יש כמה מקורות שזה אירע בפועל.

וחשבתי לומר, שדיני ההתראה אינם מהדינים שהתקבלו במסורת ממשה, אלא הם התחדשו באחד הדורות ע"י בי"ד הגדול שבאותו הדור, כמבואר בהקדמת הרמב"ם למשנה שיש הלכות שלא התקבלו במסורת אלא התחדשו בסברה. ולפני כן באמת לא הצריכו דקדוקים כאלה בעניין ההתראה.

מה דעת החכמים דכאן?

רבש"ע!
והלא ממקושש ילפינן לה.

נו, ו..?

עזריאל ברגר כתב:נראה שהרמב"ם לא למד כך, הן בהביאו דברים אלו להלכה, תוך הסתייגות וכו'.

[כעת חלפתי שנית בין בתרי האשכול דנן, והבחנתי כי לא השבתי על דברי כת"ר:]
יתכן שאכן כך דעת הרמב"ם, ובודאי בתרי' אזלינן לענין פסקא דדינא; אך דברי נסובו על פשטות הגמ', בלא לדון אודות ההלכה היוצאת מן השמעתתא.

מענין לענין,
הא דב"ד ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית וחובלנית
וכן מה שאמרו התנאים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם,
מה בנוגע לעונש הכנסה לכיפה וכו' עד שכריסו מתבקעת
לכל מי שעבר ושנה או שהרג בלי התראה וכד'
ואין לזה כ"כ הרבה דינים והגבלות, ולכאו' אמור להיות שכיח.
האם זה מחוץ לחשבון? והאם יש עדויות על ביצוע דין זה בדברי חז"ל?