הרב חיים קנייבסקי לילדים
הרב חיים קנייבסקי לילדים - "דְּמוּת שֶׁל עֵז מוֹפִיעָה עַל מִצְחוֹ"
רַבִּי חַיִּים הֶעֱוָה אֶת פָּנָיו, וְהֵגִיב בְּלַחַשׁ: "כֵּיצַד אוּכַל לְבָרֵךְ מִי שֶׁלֹּא מַקְפִּיד עַל בָּשָׂר בְּחָלָב?!"...
הרב אברהם אוחיון
הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר קְבוּצַת תַּלְמִידִים מִתְחַזְּקִים נִכְנְסָה אֶל חַדְרוֹ שֶׁל מָרָן שַׂר הַתּוֹרָה, לְהִתְבָּרֵךְ מִפִּיו.
הַתַּלְמִידִים, מְלֻוִּים בְּרַבָּם, הָיוּ נִרְגָּשִׁים עַד עֹמֶק נִשְׁמָתָם, שֶׁהֲרֵי לֹא בְּכָל יוֹם זוֹכִים לְהִכָּנֵס לְחַדְרוֹ שֶׁל גְּדוֹל הַדּוֹר.
הַתַּלְמִידִים עָבְרוּ בַּסַּךְ, בָּזֶה אַחַר זֶה, כַּאֲשֶׁר רַבִּי חַיִּים מַאֲצִיל מִבִּרְכָתוֹ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם: "בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וְהַצְלָחָה"...
אַךְ הִנֵּה, כַּאֲשֶׁר אַחַד הַתַּלְמִידִים עָבַר לִפְנֵי רַבִּי חַיִּים, הוּא הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ וְלֹא בֵּרֵךְ אוֹתוֹ.
הַתַּלְמִיד, שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵךְ, לֹא הִתְכַּוֵּן לְוַתֵּר. הוּא נֶעֱמַד בְּסוֹף הַתּוֹר, וְצִפָּה שֶׁהַפַּעַם יִזְכֶּה לִבְרָכָה. וְאוּלָם, גַּם הַפַּעַם הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ רַבִּי חַיִּים.
הַפַּעַם הִבְחִין בְּכָךְ גַּם הָרַב, שֶׁלִּוָּה אֶת הַקְּבוּצָה, וְהוּא הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה. הוּא אָחַז בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד וְקֵרֵב אוֹתוֹ לְרַבִּי חַיִּים, כִּמְבַקֵּשׁ שֶׁיַּאֲצִיל עָלָיו מִבִּרְכָתוֹ.
וְאָז אֵרַע הַדָּבָר. רַבִּי חַיִּים הֶעֱוָה אֶת פָּנָיו, וְהֵגִיב בְּלַחַשׁ: "כֵּיצַד אוּכַל לְבָרֵךְ מִי שֶׁלֹּא מַקְפִּיד עַל בָּשָׂר בְּחָלָב?!"...
דִּמְמַת מָוֶת הִשְׂתָּרְרָה. וּלְפֶתַע הִשְׁתַּחְרֵר הַתַּלְמִיד מֵאֲחִיזָתוֹ שֶׁל רַבּוֹ וְרָץ הַחוּצָה, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵץ בְּבֶכִי.
הָרַב מִהֵר לָרוּץ אַחֲרָיו, נִרְעָשׁ עַד עָמְקֵי נִשְׁמָתוֹ. "הַאֻמְנָם?! הַאִם אֵינְךָ מַקְפִּיד עַל בָּשָׂר בְּחָלָב?!"
חָלְפוּ כַּמָּה דַּקּוֹת עַד שֶׁהַתַּלְמִיד הִצְלִיחַ לְהַסְדִּיר אֶת נְשִׁימָתוֹ. "אָכֵן", הוֹדָה לְבַסּוֹף בְּשֵׁפֶל קוֹל, "בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֵינִי מַקְפִּיד כָּל כָּךְ לְהַמְתִּין אֶת הַזְּמַן הַנִּדְרָשׁ בֵּין בָּשָׂר לְחָלָב. מֵעַתָּה הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה".
הָרַב הֵבִין, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי חַיִּים נָקְבוּ בְּלִבּוֹ שֶׁל הַתַּלְמִיד כְּחֵץ, וְכִי עַל כֵּן נִשְׁבַּר לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. וְאוּלָם עַתָּה הֵחֵלָּה שְׁאֵלָה אַחֶרֶת לְנַקֵּר בְּמֹחוֹ. כֵּיצַד יָדַע זֹאת רַבִּי חַיִּים?
הוּא סָב עַל עִקְבוֹתָיו וְנִכְנַס אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה. "כֵּיצַד יָדַע הָרַב שֶׁהַבָּחוּר אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בָּשָׂר בְּחָלָב?" שָׁאַל בְּיִרְאָה, "הַאִם הָיְתָה זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ?"
"לֹא", הֵשִׁיב רַבִּי חַיִּים בְּפַשְׁטוּת, "אֶלָּא מַאי? בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל כָּתוּב, שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל בָּשָׂר בְּחָלָב, דְּמוּת שֶׁל עֵז מוֹפִיעָה עַל מִצְחוֹ... דְּמוּת הָעֵז גִּלְּתָה לִי, שֶׁהַבָּחוּר אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל כָּךְ".
'אָכֵן', הִרְהֵר הָרַב בְּלִבּוֹ, 'כָּךְ כָּתוּב בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, אוּלָם מִי הֵם הַזּוֹכִים לִרְאוֹת זֹאת? רַק יְחִידֵי סְגֻלָּה, שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת עַצְמָם בְּתַכְלִית הַקְּדֻשָּׁה...'.
אני כלל וכלל לא מאמין בסיפור המוזר הזה. אך רציתי מה המקור לדמות עז שמופיע במצחו של מי שאינו מקפיד על בשר בחלב. האם זה נמצא בספרי חז"ל או בספרים המיוחסים אליהם? או רק ראשונים? אחרונים? בכלל אין מקור?