פורום אוצר החכמה

אני מחפש מקור לפיוט שכתוב בו כדברים אלו: אם באמונה נוהג בו וכו' מה שבחו ומה טובו וכו' שבח רבו ימכור לו. יתכן שזה שייך לחג השבועות.
תודה למפרע

ראה סליחות ליום חמישי של עשרת ימי תשובה כמנהג פוזנן והוראדנא בערך נוסח זה, סימן צ ד"ה אומץ יוסיף
וכן במנהג ליטא

הוצאת-אמת כתב:ראה סליחות ליום חמישי של עשרת ימי תשובה כמנהג פוזנן והוראדנא בערך נוסח זה, סימן צ ד"ה אומץ יוסיף
וכן במנהג ליטא

http://www.otzar.org/aspcrops/26541_193 ... 242013.asp
http://www.otzar.org/aspcrops/26547_253 ... 242013.asp
(בחיפוש במקוון "ובאמונה-נוהג" נמצאו עוד כ-5 תוצאות)

תודה ותבואו על הברכה.

יש מאמר המופיע בכמה ספרים: חכמינו הולידו נפשותינו ואבותינו הולידו גופותינו.

האם ידוע מה המקור
[הוא ברור במציאות אך מה המקור הקדום לו?]


תודה רבה

מאיר בן אבי כתב:יש מאמר המופיע בכמה ספרים: חכמינו הולידו נפשותינו ואבותינו הולידו גופותינו.

האם ידוע מה המקור
[הוא ברור במציאות אך מה המקור הקדום לו?]

תודה רבה

מובא בפירוש רבינו יוסף נחמיאש בשם מליצי המוסר

תבדוק בספר הזה: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?83920&

http://www.otzar.org/aspcrops/6082_13_1 ... 442013.asp

ונ"ל דמבחר הפנינים זה אינו באוצר.

בהגדש"פ שמחת הרגל לבעל החיד"א זי"ע בפיסקת 'הא לחמא עניא' מביא בשם רבינו בחיי שסיבת גלות ישראל במצרים מחמת מניעת קיום מצות צדקה, יגעתי ולא מצאתי הפתח היכן כותב כך רבינו בחיי, אודה מאד לכל שיש בידו לסייע.

כמעט שמצאתי את שאהבה נפשי בספר אחד שראה לנכון להראות מקום השמועה, אבל נכזבתי למאד! [ראו בהערה 7].

בס"ד
הכי קרוב שמצאתי ברבינו בחיי עה"ת בראשית ט"ו י"ג: ארבע מאות שנה. טעם המספר הזה בגלות מצרים לא נודע, ואחת ממפרשי התורה אין מגיד ואין משמיע בזה דבר.
אמנם אם תדקדק תמצא כי המספר הזה נזכר ברוב המקומות אצל עין הרע, כי "עין רע" מספרו ארבע מאות, ואות תי"ו תכלית כל האותיות, וכן עין הרע תכלה הכל, ולפי שנתוסף באברהם אות ה"א שהיא מדת הדין, לכך שלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין שנגזר על זרעו להשתעבד ארבע מאות שנה, כמספר עי"ן הר"ע לפי ששלטה בו עינו של שטן, וזהו שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, כלומר זרעך הנולד מבין שני ההי"ן שהם מדת הדין, ושלטה בו עין הרע שהוא מכח הדין, לכך, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה.

ר' קולמוס, ייש"כ על המאמץ, אבל זה לא זה.

שוב מתוך כתה"י שאני עסוק בו
וכן מפורש בענין יהושע כהן גדול דכתיב ביה: 'והוא לבוש בגדים צואים', 'בגדים' לשון רבים - א', היה על כי הניח לבניו לישא נשים נכריות, עם כי פחותות מבנות שלש שנים היו (*). ב', שפעם אחד נאנס ולא לבש ציצית (*). והשם יתברך שידע אנסו, צוה להסיר הבגדים צואים ההם מעליו ולהלבישו מחלצות - הם הבגדים מהמצות שהניח לעשות לאנסו

עד כאן

א. איפה יש לנו מקור שהנשים נכריות היו פחות מבנות ג' שנים?
ב. איפה איתא שפעם אחת נאנס יהושע כה"ג ולא לבש ציצית?

תודה לכל המסייעים

אני מחפש מקור למה שמוזכר באחד מהאחרונים ל'מאמר החכם שאין חזקה כאשה בכל הארץ והיא בבחינת מושל'

ראה בקדמוניות היהודים ספר אחד עשר מסעיף 49.

אולי תוכל להעלות את הקטע המדובר, אין לי את הספר.

שמעתי מדרש ואני מחפש מקורו.

שמשה רבינו ראה איך חיה גדולה רוצה לטרוף חיה או עוף קטנה, והבריח אותה והחיה הגדולה היתה עצובה כי לקחו ממנה מזונתיה, ולכן משה רבינו נתן לה מבשרו.

האם יש מקור לזה?

אישתמיט היכן המקור למימרא בענין דרכו של בעל הבית שבתחילה מתגלגל עם האורח בבשר ואח"כ בדגים וכו'

רש"י פרשת במדבר כ"ט ל"ו: ובמדרש רבי תנחומא למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסנאי יום ראשון יאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה, למחר מאכילו קטניות, למחר מאכילו ירק.

אבקש ממי שיכול להפנות אותי למקור הדברים (מובא במגלה צפונות בשם מפרשים):

הטעם שנתן הקב"ה את התורה בקולות וברקים ונשמע קולו מסוף העולם ועד סופו, כדי שאם יבוא אדם לומר שעל ידו הקב"ה נותן תורה אחרת חס וחלילה, ידעו דשקר הוא, בראותם שאין קולות וברקים וזעזוע העולם כאשר נזדעזע במתן תורה.

ייש"כ.

כתב ר' ברכיה ברך שפירא בספרו זרע ברך על ברכות (פפד"מ ת"ק לערך) דף יט ע"ב וג': "ואיתא במדרש יעקב - אלו בנים קטנים, וישראל - אלו גדולים... ולהקדמה הנ"ל בשם המדרש דמלת יעקב בנים הקטנים, (הערוני) [העירתני] זוגתי הראשונה הצנועה המלומדת ומושלמת בכל המעלות ומידות טובות שמנו החכם ונביא באשת חיל, ושמה מרת חיי', נשמתה בגן עדן, ה"ה בת המופלא ומופלג הרבני מ' אברהם כ"ץ מקלימנטוב, שקראה המדרש הנ"ל בספר צאינה וראינה על החורבן, וכתוב שם הקדמה הנ"ל, (ושאלוני) [ושאלתני] למה מכונה בנים קטנים בשם יעקב, ולא אוכל להשיב לה טעם נכון, וכל מה שאמרתי לה לא נכנס באזניה. והנה סוף שתי תיבות זו אות ק"ב, יש לומר שהוא ראשי תיבות ב'נים ק'טנים, אבל תחילת שתי אותיות לא ידעתי לפרש רמז על בנים קטנים לפי המדרש הנ"ל...".
היכן המאמר הנ"ל מופיע בספר "צאינה וראינה" במהדורות ישנות אשר נדפסו קודם שנת ת"ק?
זכר לדבר יש במהדורה מתורגמת שהודפסה בבני ברק תשל"ה, בהפטרת ויקרא, אך פיסקא זו שבמהדורה המתורגמת אינה בכששה דפוסים אשר נדפסו עד שנת ת"ק.

צאינה וראינה עבר עריכות מעריכות שונות. ובכדי לדעת סדר בהוצאות השונות צריך לשוחח עם בער קוטלרמן.

ע"ע בתרגום איוב ג יח

במדרש תנחומא כתוב (צו, יד) שתשב"ר מתחילין בספר ויקרא כי הוא המדובר מקרבנות ויבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים. ע"כ. ויש שהקשו בזה שלכאורה בזה משרישים בתשב"ר המושג של אחטא ואשוב, כי הם יודעים שע"י הקרבנות מתכפר. ותירצו שאין לחוש לזה, כי כשלומדים מעשה הקרבנות אומרים להם איך שהבעל עבירה מתודה ושואלים אותו על כל פרטיה ודקדוקיה וכו' וכו' ויש בזה בושות נוראות, ובעת השחיטה וההפשטה וכו' אומרים לו שכן היה צריך לעשות בגופו אלא שהשי"ת ברוב רחמיו נתן לו חילופין בקרבן, וכו' וממילא יבין התינוק שאין כדאי לחטוא. עכתה"ד.

מי יכול למצוא לי בבקשה את מקור הדברים?

המצפה - מצפה לתשובה...

ישר כח גדול. היית לי לעזר, כן יהיה ה' בעזרך.

עוד מקור אחפש, מתוך הספר מגלה צפונות, היכן מצינו כך על הכהן גדול?

ודרך אגב, היכן הדברים ב'בן גוריון'?

ייש"כ מראש.

מתוך הספר 'ידו בכל'. מהו מקור דברי הר"ן?

האם הכוונה למה שכתוב בספר דרשות הר"ן (סוף דרוש י)?

המובא בשם הר"ן כתוב בשע"ת ג,קמא. ואולי נפלה טעות בציון.

מה שנכון נכון כתב:המובא בשם הר"ן כתוב בשע"ת ג,קמא. ואולי נפלה טעות בציון.

תודה רבה עד מאד.
וכן כתב גם ברשב"ץ ורבינו בחיי על אבות פ"ג מי"א.

בשו"ת חוט השני (רח"י בכרך, סס"י צז): ועי' מ"ש הרב בכה"ג ליישב קצת דאה"נ היה הכבש בשטח הארץ ל"ב ובשיפועו יותר, ויצרך לומר דהא דתנן וכבש היה לו ל"ב אמה ר"ל כך היה מחזיק בארץ וכו'.
מיהו "בכה"ג", והיכן?

צ"ל ברכה"ז = ברכת הזבח הנזכר שם לעיל.

מה שנכון נכון כתב:צ"ל ברכה"ז = ברכת הזבח הנזכר שם לעיל.

אכן תיקון מסתבר. ייש"כ גדול!

בערבי נחל בבראשית, נכתב:

במה שכתב: "וכמ"ש במקום אחר על מה שאמרו רז"ל בשבת כל מנייני בשמא דאימא". אני מחפש היכן כתב זאת?

מסתבר שאין זה בערבי נחל, [אולי בספר אחר שחיבר].
ראיתי במפתח של ע"נ שהו"ל ר' יצחק אייכן שלא הוזכר ענין זה אלא בבראשית.

בשפתי צדיק פרשת ואתחנן אות לח
לכך לא הוצרכו למשכן קודם החטא, שלבבות ישראל היה המשכן, וכן נמצא במדרש
לאיזה מדרש כוונתו?

הדברים ידועים בכמה ספרים (אלשיך ועוד)
על הפסוק ''אהל שכן באדם''
וכן על פסוק ''ושכנתי בתוכם'' - 'בתוכו' לא כתיב, אלא בתוכם

כתב ר' חיים אריה לרנר בספרו אמרי חיים תניינא פרשת צו עמ' פב: "באבות דרבי נתן פרק ל"ח כשתפסו את רשב"ג ור"י ליהרג היה רשב"ג יושב ותוהה בדעתו ואמר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות ועובדי ע"ז מגלי עריות שופכי דמים, אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע [אגב באור החיים הקדוש פרשת אחרי גורס 'ר"ע', וכן הוא בשקלים פ"ג בתקלין חדתין] שמא...".
דברי הרב אור החיים במקומם בפרשת אחרי מות (ויקרא טז א), אך לא מצאתי אנה באו הדברים בתקלין חדתין.
אודה מאד לכל עזרה

כתב חכם מאחרוני זמנינו ר' יצחק הכט ז"ל בספר שערי קודש חלק ו' סימן יד: "עד שלשים וחמש הם שנות ילדותו, ואחר כך ימי זקנה. רמב"ם".
היכן דברי הרמב"ם הללו? האם הם מהרמב"ם? אם אינם לו אז היכן איתא זה?
תודה רבה

כנראה מקורו מרמב"ם הל' אישות פרק ב' הלכות ד' יא יב, עיי"ש גבי סריס ואילונית.
הן אמת שבנדה מז אין כתוב רק שהוא ינו יוצא מחשש סריס עד רוב שנותיו, אך בלשון הרמב"ם יש משמעות שהוא קטן, בפרט בהל' יב שכ' "הרי הוא בקטנותו... עד שיהיה בן ל"ה שנה ויום אחד"