בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב
עדיאל ברויאר כתב:בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח מובא שרב כהנא רצה לרדת מא"י והמשיל על זה משל וקרא לא"י אמא ולבבל אמא חורגת. ודאי שזה רק משל, אבל אפשר שלא לחינם המשיל דווקא לכך.
מיני ירושלים עיר הקודש, לך אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה" (מסכת סוטה דף מז, עמוד א')
צונאמי כתב:עדיאל ברויאר כתב:בירושלמי ברכות פ"ב ה"ח מובא שרב כהנא רצה לרדת מא"י והמשיל על זה משל וקרא לא"י אמא ולבבל אמא חורגת. ודאי שזה רק משל, אבל אפשר שלא לחינם המשיל דווקא לכך.
מזכיר את המשל שיהושע בן פרחיה היה במצרים:מיני ירושלים עיר הקודש, לך אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה" (מסכת סוטה דף מז, עמוד א')
עדיאל ברויאר כתב:אכן, יפה!
יש לציין לבחינות השונות ביחסינו לארץ שבאות לידי ביטוי במשלים - לפי משל אחד ארץ ישראל היא האמא ואנחנו הבנים (ויש להשלים שה' הוא האבא), ולפי השני ארץ ישראל היא האשה ואנחנו האיש (וה' הוא האלוקים...).
א"ר יצחק חזרתי בכל המקרא ולא מצאתי שעשתה בת שבע עטרה לשלמה רשב"י שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי איפשר ששמעת מאביך מהו "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ"?
אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי. והיה קורא אותה 'בתי'; לא זז מחבבה עד שקראה 'אחותי'; ועד שקראה 'אמי'. כך הקב"ה
• בתחלה קרא לישראל 'בת' שנאמר (תהלים מה, יא): "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך";
• לא זז מחבבן עד שקראן 'אחותי' שנא' (שיר ה, ב): "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה"
• לא זז מחבבן עד שקראן 'אמי' שנאמר (ישעיה נא, ד): "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ"
עמד רשב"י ונשקו על ראשו.
עולא נחותא הוה אידמך תמן. שרי בכי. אמרין ליה מה לך בכי, אנן מסקין לך לארעא דישראל. אמר לון ומה הנייה לי, אנא מובד מרגליתי גו ארעא מסאבתא. לא דומה הפולטה בחיק אמו לפולטה בחיק נכריה.
כי נח נפשיה דרבי זירא פתח עליה ההוא ספדנא ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גידלה שעשועיה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים