מה המקור לכך שאין הקב"ה מעמיד בנסיון מי שאינו יכול לעמוד בו

[מבקש תורה]

מלבד דברי הרמב"ן בבראשית כד . ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.
האם יש מקור יותר מפורש?
בתודה מראש

[מחולת המחנים]

הרמב"ן עצמו בשער הגמול מביא מקור לדבריו מדברי המדרש רבה בראשית (פרשה ל"ב פ"ג)

כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".

[מבקש תורה]

הרמב"ן עצמו בשער הגמול מביא מקור לדבריו מדברי המדרש רבה בראשית (פרשה ל"ב פ"ג)

כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".

עדיין שם העיקר הוא כנ"ל רשעים וצדיקים, ובזה אולי יש לחלק, אבל מניין שאינו מעמיד בנסיון את הצדיקים שלא יכולים לעמוד בנסיון מסויים.

[בקרו טלה]

שפתי צדיק
פרשת אחרי
ט) במד"ר ומה היו חסרין מעיל שכתוב בו מיתה. ותמוה דאם הי' להם דין כהן גדול שצריך מעיל וכל שמונה בגדים איך שייך שיחסרו צדיקים כאלו אחד מהבגדים, יש לפרש על פי מה ששמעתי מזקיני הק' ז"ל על מאמר חז"ל אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, אמר דזהו לימוד גדול שאין מאפילים לאדם מישראל רק מה שבכוחו לעבור לשוב לעבודתו בקודש, ולכך אף שהי' דין תורה שימכר איש מישראל לעבד והי' באמת גרוע באותו זמן והראי' שהותר בשפחה מה שהי' אסור לשאר ישראל, ומכל מקום הי' מוכן לו גאולת יובל ועל ידי זה לא נשתקע בעבודתו אף בעת האופל, וכשחדל דין יובל חדל כל דין מכירת העבד, כן כל מה שנתמעט כוחנו בעבודת הק' בל יפול לבנו על ידי זה איך נוכל לגשת במעט מזעיר כוחות, כי יהי' לב איש ישראל ברור שכל מאפיל שלו יכול לעבור ולתקן וכו':
שם - פרשת בהר
כא) ואיש כי לא יהי' לו גואל והשיגה ידו. למה נצרך הקדמה אם לא יהי' לו גואל, יש לומר שבא לרמז שמי שלא יהי' לו קרוב וגואל יעזור לו השי"ת שישיג ידו, שכן שמעתי מפ"ק זקיני ז"ל כל מאפיל יש לו אור מוכן להאיר לו מהאפילה, דייק ממאמר חז"ל אלמלי נגדוה לחנני' מישאל ועזרי' הוו פלחו כו', כפירוש התוס' שלא הי' איסור ע"ז, על כן כשלא היו יכולים לעמוד על כן לא נגדוהו, כן בכל הסתר שנשלח הוא רק להשיב נפשו, ועל כן יתאמץ בהבטחת הכתוב והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו:
שיח שרפי קודש - נסיון
ב) על מאמר חז"ל (כתובות דל"ג ע"ב) אלמלי נגדוהו לחנניא מישאל ועזרי' הוי פלחו לצלמא, צריך להבין מה הוצרך הגמ' להביא זאת המאמר דודאי לא לגנותן אמרו ח"ו להודיע לנו את זאת. אך השמיענו בזה. שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. (ע"ז ד"ג,) ולא ינסה השי"ת את האדם בנסיון שאין יכול לעמוד בו. כיון שגלוי לפניו ית"ש אם הוי נגדוהו הוי פלחי לצלמא לכן לא ניסו בזה. רק בשריפות אש, כמו"כ בכל אדם שכל הנסיונות שעברו עליו. הם נסיונות כפי ערכו היכול לעמוד בהם. והבן:
(החי' הרי"ם) :
ומרן האמרי אמת אמר על ענין זה את הפסוק הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר

[רחמים]

מצאתי ברשת

הקב"ה מנסה אדם רק אם יוכל לעמוד בניסיון

בעלי המוסר למדו מכאן ראיה שאין לאדם תרוץ לומר שלא היה יכול לעמוד בניסיון, שכן אין הקב"ה מנסה אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ולכן התיר לנו אשת יפת תואר במלחמה כיון שכאן לא היינו יכולים לעמוד כנגד יצר הרע. והואיל ורק כאן התירה תורה משמע שבמקום אחר אנו יכולים לעמוד בניסיון.

וכך מובא במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה לב:
אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן.

היינו, שהקב"ה בוחן רק את מי שיכול לעמוד בניסיון, ולא היה דורש שאתנו דבר שאינו לפי כוחנו. וכן יש ללמוד מתלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג עמוד ב:
דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא!

למדו מכאן בעלי המוסר את הרעיון הנ"ל, והסבירו מדוע באמת לא ניסה הקב"ה את חנניה מישאל ועזריה בניסיון היסורים של מלקות, התשובה לכך מפני שהם לא היו עומדים בניסיון הזה.

[ישראל אליהו]

למה לי קרא, סברא הוא.

[אמסטרדם]

למה לי קרא, סברא הוא.

פרעה יוכיח. והוא לא היה יחיד בזה. ולא התבוננתי כעת.

כמדומה שיש מביאים בזה ענין אשת יפת תאר שידעה תורה שאי אפשר לעמוד בזה. [ובשעתו שמעתי מהלך מהרי"ל דסקין ז"ל בזה שעיקר עבודת האדם הוא לברוח מנסיון ובמלחמת הרשות שהתירה תורה לצאת למלחמה למרות הנסיונות הכרוכות בזה התירתה תורה יפת תאר. ועל דרך זה מפרש ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כדי שלא להביאם לנסיון - כ"ז מזכרון עמום].

[מאיר סובל]

למה לי קרא, סברא הוא.

ופשיטא.
כי אם לא יכול לעמוד בקושי הזה - אין זה נסיון אלא הכשלה בלבד!
מה התכלית של הנסיון אם לא לכבוש עוד יעד?

ועוד יש גם במכתב מאליהו להגרא"א דסלר שמביא על שירת השטן מלאכו של עשיו אחרי שיעקב אבינו נצחו, באמרו שלחני נא כי עלה השחר, ועפרש"י שם, שכל התכלית של המלאך היה להעמיד את יעקב אבינו בנסיון, כלומר שיעקב אבינו יתגבר עליו וינצחו. ומשניצחו מיד התקיימה תכליתו ועלה למדרגת אמירת שירה.
ואילו היה המלאך מנצח את יעקב, זה היה כשלון למלאך ולא היה מגיע זמנו לומר שירה.

[לייבעדיג יענקל]

ועוד יש גם במכתב מאליהו להגרא"א דסלר שמביא על שירת השטן מלאכו של עשיו אחרי שיעקב אבינו נצחו, באמרו שלחני נא כי עלה השחר, ועפרש"י שם, שכל התכלית של המלאך היה להעמיד את יעקב אבינו בנסיון, כלומר שיעקב אבינו יתגבר עליו וינצחו. ומשניצחו מיד התקיימה תכליתו ועלה למדרגת אמירת שירה.
ואילו היה המלאך מנצח את יעקב, זה היה כשלון למלאך ולא היה מגיע זמנו לומר שירה.

עבודת ישראל - פרשת וישלח
ושמעתי אומרים בשם חכם אחד פירוש המד"ר (ב"ר עח) שאמר המלאך ליעקב הגיע זמני לומר שירה, וצריך ביאור שמיום שנברא שרו של עשו לא הגיע זמנו לומר שירה עד היום שנלחם ביעקב, אמנם הנה כל מלאך אינו אומר שירה וזמרה להבורא ית"ש רק על החסד שבראו לעשות רצונו ית', ולמשל מלאך מיכאל כשפועל רצונו ית"ש ומלמד זכות על ישראל ומגביר החסדים אשר לזה התכלית נברא אז אומר שירה וכן כל המלאכים. והנה שרו של עשו הוא הס"ם הוא היצה"ר הוא השטן שנברא להסית האדם ולהסירו מדעת יוצרו כי לכך נברא. אמנם אף על גב שלכך נברא אין חפץ המלאך הזה באמת שישמע האדם לקולו לעשות הרע רק הוא מחויב לעשות פעולתו ולהדיחו והאדם יתחזק וילחום כנגדו ויכבוש אותו, וזה תכלית בריאתו כי לא בראו היוצר ב"ה באופן אחר כי מאתו לא תצא הרעה רק כמשל הזונה עם בן המלך הנזכר בזוה"ק וכתוב שם כי אם ישמע בן המלך לזונה המסיתו במצות המלך וידבק בה אין מזה נחת רוח להזונה רק כשמתגבר בן המלך וגוער בה ודוחה אותה במהמורות לא תקום אז מתעורר נחת רוח לאביו המלך ומשלם שכר לבנו וגם להזונה מיטיב בעבורו שעשתה רצונו להסיתו ולא יכלה לו ונעשה נחת רוח להמלך, וכן הנמשל להיצה"ר הגם שמפתה את האדם, מכל מקום אין חפצו ברשעים המקשיבים לקולו. ולכן אמרו (ב"ב טז.) יורד ומסית עולה ומקטרג. אכן אז נעשה פעולתו באמת כשמפתה לאדם ולא יכול לו ונתעורר נחת רוח ליוצרנו ואז גם היצה"ר לוקח שכרו משלם בעבור שהוא גרם הנחת רוח. כמ"ש על פסוק (אסתר ו, ו) ויאמר המלך בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ממני דייקא כלומר שכל הנחת רוח בא על ידי הפיתוי ממני ואם כן יש לו לשלם לי כל יקר וגדולה עיין במ"א:
ונחזור לענינינו, שהמלאך הנ"ל עדיין לא אמר שירה מיום שנברא שלא היה אדם שכבשו לגמרי כמו יעקב אבינו שלימו דאבהן שהיה בן פ"ד שנים וגבור בגבורתו שהיה מעביר האבן מעל פי הבאר כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית, ואף על פי כן לא נתעורר בכוחו חלילה לשום תאוה רעה כמ"ש (בראשית מט, ג) ראובן כחי וראשית אוני שנולד מטיפה ראשונה, וכתיב (בראשית כט, יא) וישק יעקב לרחל, ואמרו ז' נשיקות ובודאי היו הנשיקות בקדושה גדולה ואיזה יחוד נפלא וכמ"ש (ב"ר ע) על ענין ויבך שראה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ומסתמא כשהיה בשעה זאת ראוי לרוח הקודש מסתמא לא היו הנשיקות חלילה במחשבה גשמיות רק בדביקות בעולמות עליונים ומי כמוהו קדוש ישראל, והנה כשנלחם עמו שרו של עשו לא היתה האביקה בדרך פשוט כדרך שנלחמים בעלי מלחמות רק בוודאי היתה המלחמה ברוחניות לבלבל מחשבתו של יעקב אבינו מי יודע באיזה חקירות עצומות ורשתו אשר טמן. וזהו שכתוב וירא כי לא יכול לו, שאבינו יעקב התגבר בקדושתו נגדו עד שנגע בכף יריכו עיין בזוה"ק ותראה קצת מזה, לכן אחרי שראה הבריאה הנבחרת יעקב איש תם כי לא יכול לו אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה שלכך נבראתי וברוך ה' שפעלתי פעולתי לכן אני חפץ לומר שירה:

[בקרו טלה]

מקובל שהחכם אחד שהזכיר העבוד"י הוא אביו של בעל העולת חודש - [ספיר] שהביא בשמו

[עשוי לנחת]

ומרן האמרי אמת אמר על ענין זה את הפסוק הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר

ראה גם רש"י על פסוק זה, יותר בחלקו השני של הפסוק.

[בקרו טלה]

ומרן האמרי אמת אמר על ענין זה את הפסוק הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר

ראה גם רש"י על פסוק זה, יותר בחלקו השני של הפסוק.

הוא הפסוק אחרי זה משליך קרחו כפתים, ואכן זה לשונו של האמרי אמת
פרשת זכור - תרצ"ד
וכתיב משליך קרחו כפתים וברש"י דהיינו כל אחד לפי כחו, היינו שאין מסתירים יותר מכפי שיכולים להתגבר.

[רחמים]

ישראל אליהו כתב:
למה לי קרא, סברא הוא.

ופשיטא.
כי אם לא יכול לעמוד בקושי הזה - אין זה נסיון אלא הכשלה בלבד!
מה התכלית של הנסיון אם לא לכבוש עוד יעד?

לדעתי זה לא פשוט, בסברא אפשר לומר שיתכן ויהיה מצב שהקב"ה מביא נסיון לאדם לאו דווקא כדי לכבוש עוד יעד
למשל ללמד תשובה לרבים ממעשה העגל
ללמד תשובה ליחיד מדוד ובת שבע
לקיים גזירת הגלות ובשביל זה שהשבטים ישנאו את יוסף וימכרו אותו

וכהנה דוגמאות רבות בהסטוריה
כך שאם נאמר שכל הנסיונות הנ"ל יכלו לעמוד בהם המנוסים הרי שמגיע להם עונש [=תיקון] כל שהוא אם לא עמדו, אבל אם נאמר שהיה נסיון אבל לא בהכרח שיכלו לעמוד בו בצורה מלאה והיה תכלית נסתרת בנסיון זה.

[סגי נהור]

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.

[רחמים]

מה אתה מוכיח מהפסוק הזה? לא נחם דרך ארץ פלישתים לא בגלל שזה נסיון אלא כי לא רצה שישוב למצרים וזהו.

[רבי יעקב]

מה שידוע לי בענין זה שישנו ג' סוגי נסיונות.

א. ניסיון רגיל שבו מנסה האדם, ויש בכוחו לעמוד בזה.
ב. ניסיון לצדיקים שהוא נראה כניסיון אבל הוא אינו ניסיון, כלומר אין עבירה אלא נראה כעבירה.
ג. ניסיון בעיקר לצדיקים, כדי שלא יעמדו בזה, וזהו כדי לבדוק את הצדיק בזה, ובכדי לשבר את רוחו ולראות אם גם אז הוא נופל [בחינה גבוהה מאוד, ואני מקווה שהגדרתי אותה נכון].
ד. דוד המלך ביקש שהקב"ה יעמיד אותו בניסיון, ומבואר שאח"כ ביקש שלא יעמידו בניסיון, ונמצא שאסור לבקש ניסיון מאחר ומקבלים ניסיון שאי אפשר לעמוד בזה.

[קומי_אורי]

מעודי לא הבינותי משמעות הפתגם הנ"ל, ברור שהקב"ה לא קורא "נסיון" לדבר שהוא יודע שאין בו ב' אפשרויות, שהרי הוא יודע את האמת. אבל האם זה אומר שבכל מצב שבא על אדם הוא יכול לעמוד בו? לפעמים מגיע משהו מהקב"ה, ואדם אינו יכול לעמוד בו (אלא: מת, חוטא, או כל דבר אחר), אלא שבמקרה זה לא מדובר בנסיון, אלא בגזרה, יסורים, עונש, וכדו'. האם זה בסה"כ משחק מלים? או שיש השלכה על המציאות מפתגם זה.

[סגי נהור]

מה אתה מוכיח מהפסוק הזה? לא נחם דרך ארץ פלישתים לא בגלל שזה נסיון אלא כי לא רצה שישוב למצרים וזהו.

זו לא הוכחה מוחצת, אבל בהחלט סוג של לימוד מהפסוק - שהקב"ה לא הכניס את ישראל למצב שלא יוכלו לעמוד בו, ואף עשה לשם כך עיקוף וסיבוב שלם.

[ישא ברכה]

למה צריך מקור.

אין לך סברא גדולה מכך שהקב"ה ברא את האדם עם בחירה כמ"ש ובחרת בחיים, ובהכרח א"כ יכול לעמוד בנסיון.

מה גם שאין להקב"ה חפץ בברואיו אלא שיכירו אותו ויעשו רצונו, וא"כ פשיטא דאפ' לעמוד.

[קומי_אורי]

זו לא הוכחה מוחצת, אבל בהחלט סוג של לימוד מהפסוק - שהקב"ה לא הכניס את ישראל למצב שלא יוכלו לעמוד בו, ואף עשה לשם כך עיקוף וסיבוב שלם.

איפה יש רמז בפסוק שלא היו יכולים לעמוד בזה? להיפך, לא רצה להביאם לידי נסיון

אין לך סברא גדולה מכך שהקב"ה ברא את האדם עם בחירה כמ"ש ובחרת בחיים, ובהכרח א"כ יכול לעמוד בנסיון.

איפה יש רמז בענין הבחירה, שבכל דבר יכול לעמוד? והלא הוא בדיוק להיפך, שלכל אחד יש את נקודת הבחירה שלו, כמ"ש המכתב מאליהו. ואין שום מקור שיכול לעמוד בכל נסיון.

[חוות דעת]

למה לי קרא, סברא הוא.

י"ל דבעינן מקור לומר שאף שלא נענש, מ"מ ה"א שעצם העבירה מטמטמת אותו כמ"ש הרמב"ן ( ויקרא ד, ב), קמ"ל דמרחיקין ממנו הניסיון שלא יתטמטם

[עקביה]

לאחרונה היה לי ויכוח עם ילדיי שיחיו, האם אדם שאיבד אמונתו בעקבות השואה עתיד להיתבע על כך או לא.
הם טענו שהיות ואין הקב"ה מעמיד בניסיון את מי שאינו יכול לעמוד בו, אות הוא שכל מי שעבר את השואה היה אמור לעמוד בניסיון ולהישאר מאמין, ואילו אני טענתי שאין הכרח כזה, ויכול להיות שהקב"ה מעמיד אדם במצבים בהם אינו יכול להמשיך ולעמוד איתן על עמדו.
בפרט השואה, שהייתה מכת מדינה וכולם לקו בה.

היה כאן פעם אשכול שדן בשאלה האם אנשים שאיבדו את אמונתם בשואה נחשבים תינוקות שנשבו. אבל לא מצאתיו כעת. אודה למי שיקשר אליו.

[דורשי יחודך]

לאחרונה היה לי ויכוח עם ילדיי שיחיו, האם אדם שאיבד אמונתו בעקבות השואה עתיד להיתבע על כך או לא.
הם טענו שהיות ואין הקב"ה מעמיד בניסיון את מי שאינו יכול לעמוד בו, אות הוא שכל מי שעבר את השואה היה אמור לעמוד בניסיון ולהישאר מאמין, ואילו אני טענתי שאין הכרח כזה, ויכול להיות שהקב"ה מעמיד אדם במצבים בהם אינו יכול להמשיך ולעמוד איתן על עמדו.
בפרט השואה, שהייתה מכת מדינה וכולם לקו בה.

היה כאן פעם אשכול שדן בשאלה האם אנשים שאיבדו את אמונתם בשואה נחשבים תינוקות שנשבו. אבל לא מצאתיו כעת. אודה למי שיקשר אליו.

לא הבנתי את הנידון כאן.
השאילה היא אחת: האם יתכן שהוא נחשב אנוס? או שאין דבר כזה כל שלא היה אנוס בפועל ממש על עבירה.
אם נקבע שיתכן מצב של אונס, מה זה קשור לכלל הידוע (התלוי על בלימה) שאין הקב"ה מעמיד כו'. וכי אין הקב"ה מביא מצב שאדם נאנס לעבור עבירה? מקרא מלא דיבר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר כו'.

[עקביה]

לא הבנתי את הנידון כאן.
השאילה היא אחת: האם יתכן שהוא נחשב אנוס? או שאין דבר כזה כל שלא היה אנוס בפועל ממש על עבירה.
אם נקבע שיתכן מצב של אונס, מה זה קשור לכלל הידוע (התלוי על בלימה) שאין הקב"ה מעמיד כו'. וכי אין הקב"ה מביא מצב שאדם נאנס לעבור עבירה? מקרא מלא דיבר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר כו'.

הנידון הוא בדיוק משום כך שא"א להגדיר את המצב הזה כאונס.
ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעקבות השואה.
הנושא הוא - אדם הנמצא במצב כזה בו, גם כלפי שמיא, מגלים כלפיו הבנה כשבחר בדרך הלא רצויה.

[דורשי יחודך]

לא הבנתי את הנידון כאן.
השאילה היא אחת: האם יתכן שהוא נחשב אנוס? או שאין דבר כזה כל שלא היה אנוס בפועל ממש על עבירה.
אם נקבע שיתכן מצב של אונס, מה זה קשור לכלל הידוע (התלוי על בלימה) שאין הקב"ה מעמיד כו'. וכי אין הקב"ה מביא מצב שאדם נאנס לעבור עבירה? מקרא מלא דיבר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר כו'.

הנידון הוא בדיוק משום כך שא"א להגדיר את המצב הזה כאונס.
ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעקבות השואה.
הנושא הוא - אדם הנמצא במצב כזה בו, גם כלפי שמיא, מגלים כלפיו הבנה כשבחר בדרך הלא רצויה.

לא הבנתי את הקביעה שלך שזה לא אונס.
"ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעבקות השואה." אולי זה לא ברור?
כלומר אולי יש מצבים בחיים בהם לא שייך שאדם יעמוד ב"אתגר" מסויים.
אולי מה שאתה כותב "מגלים הבנה" - אני קורא אונס? שכן אם זה לא אונס, מה זה? וכי משוא פנים יש? אולי יגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה, אבל ממש קשה לו?
ברור גם שהקושי מוריד מחומר העונש וכידוע ד' הגרי"ס על פי הגמרא במנחות. השאילה האם יתכן מצב בו יעשה אדם חטא ולא ייענש שכן לא היה סביר לצפות שיעמוד בזה.

[דורשי יחודך]

בעיקר הרעיון הזה "אין הקב"ה מעמיד בנסיון מי שאינו יכול לעמוד בו" אשמח אם מישהו יסביר לי מה הכוונה בכלל ומה הנידון בזה.
האם הכוונה שאם אני נמצא בנסיון הזה, סימן שאני יכול לעמוד בו?
כלומר, בהנחה שישנם מצבים שלא הייתי יכול להתגבר בהם - כלומר שהייתי אנוס - מכל מקום לא יתכן לחשוב שבמצב הנוכחי הנני אנוס, שכן עצם הדבר שאני נמצא בו מעיד שאני יכול לעמוד בו.
אם זה הכוונה, מהיכי תיתי? מי יבא בסוד ה'? וכי אנו מבינים מדוע נמצאים בכל מיני מצבים?

ואולי הכוונה שאם אני לא מסוגל, אז הקב"ה לא יתבע ממני? אבל א"כ פשיטא, אם אני לא מסוגל, אני לא מסוגל, ומה הנידון כאן?

[סגי נהור]

לפענ"ד הכוונה פשוטה: במצב שבו ע"פ תורה נדרש ממני משהו (להבדיל מאונס שבו התורה פוטרת אותי), וא"כ נמצא שהקב"ה דורש ממני את הדבר, ודאי יש לי יכולת לעמוד בנסיון, שאין הקב"ה בא בטרוניא אל בריותיו.

כלומר: אם התורה אינה מכירה בקושי המסוים כאונס, הרי שיש לי כוחות להתגבר על הקושי.

[דורשי יחודך]

לפענ"ד הכוונה פשוטה: במצב שבו ע"פ תורה נדרש ממני משהו (להבדיל מאונס שבו התורה פוטרת אותי), וא"כ נמצא שהקב"ה דורש ממני את הדבר, ודאי יש לי יכולת לעמוד בנסיון, שאין הקב"ה בא בטרוניא אל בריותיו.

כלומר: אם התורה אינה מכירה בקושי המסוים כאונס, הרי שיש לי כוחות להתגבר על הקושי.

איך נדע אם מצב מסויים הוא אונס?
האם כוונתך שרק מצב שבו בית הדין יפטרו אותו בדיני בני אדם, אבל כל מצב אחר איננו מוגדר כאונס, אני לא רואה בזה הכרח.
ב"ד של מטה לעולם אינם יכולים לראות את התמונה האמיתית ולכן צריכים לדון על פי כמה קריטיריונים אובייקטיביים.
זה לא אומר שאין מצבים כאלה שכלפי שמיא האדם לא נתבע עליהם.

אלא מאי, נאמר ש"כל מצב שאינו מוגדר כאונס, הרי האדם יכול לעמוד בו" - זה היינו הך. ולא אמרו כלום.

[דורשי יחודך]

כמובן, ואין צריך לומר, שאין הכוונה שהאדם יאמר על איזה מצב, שהנני אנוס ולכן מותר לי לעבור או שלא לעמוד בנסיון. חלילה.
כמובן שתמיד צריך להתאמץ עד כמה שרק אפשר, ולכן הנידון הוא תיאורטי ולא למעשה.

[סגי נהור]

יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.

[אש משמים]

מלבד דברי הרמב"ן בבראשית כד . ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.
האם יש מקור יותר מפורש?
בתודה מראש

זכור לי שהח"ח בשמיה"ל מביא לימוד לזה מהפסוק 'אל אמונה ואין עוול' שאם יעמיד אדם בניסיון שאין יכול לעמוד בו איכא עוול.
מצאתי הדברים וז"ל שם: "וְיֵשׁ שֶׁסִּבָּתָן הוּא מִצַּד הַיֵּאוּשׁ. דְּהַיְנוּ שֶׁהַיֵּצֶר מְפַתֶּה אוֹתָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאִישׁ מְדִינִי כְּלָל לַעֲמֹד בָּזֶה, אִם לֹא שֶׁיִּפְרֹש לְגַמְרֵי מֵעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר, וְתוֹלִין אֶת עַצְמָן בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (בבא בתרא קס"ה.): וְכֻלָּן בְּלָשׁוֹן הָרָע, עַל כֵּן הֵם מִתְיָאֲשִׁין לְגַמְרֵי מִשְּׁמִירַת זֶה הָעִנְיָן.
וּבֶאֱמֶת זוֹהִי טָעוּת גְּדוֹלָה, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל זֶה בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, דְּאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וַהֲוָה לֵהּ לְהַתּוֹרָה לִכְתֹּב דָּבָר זֶה רַק בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת רַק לַאֲנָשִׁים יְחִידִים. אֶלָּא וַדַּאי דְּיוֹצֵר הָאָדָם שָׂם בְּכֹחַ כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם רַק יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו, יוּכַל לְהִזָּהֵר מִזֶּה. וְכִדְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים ל"ב ד'): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל", שֶׁלֹּא בָּרָא בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים, אֶלָּא לִהְיוֹת צַדִּיקִים, (פֵּרוּשׁ: דְּאִי לָאו הָכִי יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עָוֶל בְּחֻקּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁם אַחַר כָּךְ)" עכ"ל.

[עקביה]

לא הבנתי את הקביעה שלך שזה לא אונס.
"ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעבקות השואה." אולי זה לא ברור?
כלומר אולי יש מצבים בחיים בהם לא שייך שאדם יעמוד ב"אתגר" מסויים.

אחד היה פרעה..
כל זמן שלא ניטלה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים. אלא שחוויות שהוא חווה עשויות להטות אותו באופן חזק לכיוון מסוים.

אולי מה שאתה כותב "מגלים הבנה" - אני קורא אונס? שכן אם זה לא אונס, מה זה? וכי משוא פנים יש? אולי יגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה, אבל ממש קשה לו?

כאמור, איני סבור שניתן להגדיר זאת כאונס, אלא כמצב בו הסביר וההגיוני עבור אותו אדם הוא לחשוב כפי שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר.

יכול להיות שיגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה אבל ממש קשה לו. כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת ורק הוא יודע מה עבר על מי וכיצד יש להתייחס לכל אחד.

[דורשי יחודך]

לא הבנתי את הקביעה שלך שזה לא אונס.
"ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעבקות השואה." אולי זה לא ברור?
כלומר אולי יש מצבים בחיים בהם לא שייך שאדם יעמוד ב"אתגר" מסויים.

אחד היה פרעה..
כל זמן שלא ניטלה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים. אלא שחוויות שהוא חווה עשויות להטות אותו באופן חזק לכיוון מסוים.

אולי מה שאתה כותב "מגלים הבנה" - אני קורא אונס? שכן אם זה לא אונס, מה זה? וכי משוא פנים יש? אולי יגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה, אבל ממש קשה לו?

כאמור, איני סבור שניתן להגדיר זאת כאונס, אלא כמצב בו הסביר וההגיוני עבור אותו אדם הוא לחשוב כפי שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר.

יכול להיות שיגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה אבל ממש קשה לו. כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת ורק הוא יודע מה עבר על מי וכיצד יש להתייחס לכל אחד.

מה שכתבת ש"כל זמן שלא ניטלה בחירה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים." הא מנא לך? אולי יש מצבים כאלה?
אם כוונתך להביא ראיה מפרעה, אני לא חושב שזו ראיה. אונס זה כשיש סיבות טביעות שגורמות לאיזה דבר. כאן הקב"ה פשוט לקח לו את האפשרות לבחור.

מה שכתבת שיש מצב "בו הסביר וההגיוני עבור אותו האדם הוא לחשוב כפי מה שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר" - האם הוא יכול להתאמץ ולחשוב אחרת? אם כן, מדוע זה לא נדרש ממנו? ואם זה נדרש ממנו, מדוע איננו אשם על מה שלא עשה כך?
אם נאמר שזה פשוט לא הגיוני לדרוש זאת ממנו, מה בין זה לבין "אונס"?

[עקביה]

מה שכתבת ש"כל זמן שלא ניטלה בחירה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים." הא מנא לך? אולי יש מצבים כאלה?

אולי יש מצבים כאלה. אני לא יכול להוכיח שלא. זה רק לא סביר בעיניי.

מה שכתבת שיש מצב "בו הסביר וההגיוני עבור אותו האדם הוא לחשוב כפי מה שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר" - האם הוא יכול להתאמץ ולחשוב אחרת? אם כן, מדוע זה לא נדרש ממנו? ואם זה נדרש ממנו, מדוע איננו אשם על מה שלא עשה כך?
אם נאמר שזה פשוט לא הגיוני לדרוש זאת ממנו, מה בין זה לבין "אונס"?

זה לא נדרש ממנו כי זה מאמץ קשה מידי עבורו. אמנם אם יתאמץ מאד יצליח, אבל אינו נתבע על כך שלא התאמץ עד כדי כך.
ואין זה דומה לנערה המאורסה, שלא היה לה מה לעשות.

[בן ראובן]

יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.

צ"ע מכתובות נא, ב.

[סגי נהור]

יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.

צ"ע מכתובות נא, ב.

מצאתי כעת בצדקת הצדיק לר"צ הכהן:

[מג] פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כ"כ עד שא"א לו שלא יחטא כד"ש (ברכות לב.) מה יעשה הבן כו' ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטרי'. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שא"א לנצחו שייך אונס [ואם הש"י הסיב את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש"י הי' כך] ועמ"ש בכתובות (נא.) גבי תחלתו באונס אפי' צוחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה מ"ט יצר אלבשה הרי דזה מחשב אונס גמור אעפ"י שהוא מרצונה מ"מ יצר גדול כזה א"א באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהי' אנוס. אבל האדם עצמו א"י להעיד ע"ע בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה].

אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.

ולהעיר מתניא ח"א פ"ל:

כי מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה כמ"ש בהושע הוא בוער כאש להבה וגו', משא"כ מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כ"כ בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש יש שיצרו כו' כמ"ש במ"א. והנה באמת גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו.

[דורשי יחודך]

יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.

הכללים בהלכה הם לגבי איך לדון בבית דין של מטה, שכן הב"ד לעולם אינם יכולים לעמוד בדיוק על מידת הקושי הפנימי של האדם.
מי אומר שהכללים האלה תקפים לגבי דין שמים?
וכפי שכתבתי בהודעתי למעלה.

[בן ראובן]

אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.

כך אכן פשטות משמעות הדברים, וצ"ב בסברא.

[סגי נהור]

אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.

כך אכן פשטות משמעות הדברים, וצ"ב בסברא.

הסברא נראית לי פשוטה. מלה"ד, לרכב בעל מערכת בלמים תקינה, שלעולם ביכולתו לבלום מלבד כאשר הוא כבר באמצע ההידרדרות. תחילת ההידרדרות יכולה להיות ברצון (ועז"נ שהרשעים הם ברשות לבם, היינו שלאחר שהלכו אחר לבם ברצון נעשו שבויים ברשותו) ואז האדם נענש על הרצון בתחילת המעשה, או באונס, ואז הוא פטור כדין כל אונס.

[בן ראובן]

אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.

כך אכן פשטות משמעות הדברים, וצ"ב בסברא.

הסברא נראית לי פשוטה. מלה"ד, לרכב בעל מערכת בלמים תקינה, שלעולם ביכולתו לבלום מלבד כאשר הוא כבר באמצע ההידרדרות. תחילת ההידרדרות יכולה להיות ברצון (ועז"נ שהרשעים הם ברשות לבם, היינו שלאחר שהלכו אחר לבם ברצון נעשו שבויים ברשותו) ואז האדם נענש על הרצון בתחילת המעשה, או באונס, ואז הוא פטור כדין כל אונס.

זו סברא טכנית, אבל ברגע שהסכמת עקרונית שייתכן אונס על הרצון ונתת דבריך לשיעורין, שוב מנלן שלא ייתכן בשום אופן מצב שבו ישנו אונס על הרצון כבר בתחילת המעשה. ולכאורה צריך למצוא סברא עקרונית יותר.

לא מזמן ניסה פוקר ידוע להשתמש בסברא זו כדי להתיר לבעלי נטיות כו'.