ידוע שר' שמואל זי"ע תלמיד החוזה התענה משבת לשבת, יש עובדא עליו שפ"א נסע לחוזה כשהוא באמצע תענית משבת לשבת, ובאמצע עבר ליד נהר וצמא מאוד למים, והיה זה בע"ש, וחשב שלא כדאי מפני כמה שעות צמא לבטל את התענית והתגבר, אח"כ הרגיש פניייה והתנשאות, חזר לשתות מהמים לשבר את הגאות, ע"כ הידוע עליו.
שמעתי נוסח, שכשהגיע לשתות מהמים נמלך בדעתו ששמא עקב הצמאון עשה כל החשבון הנ",ל ובאמת התענית כן מאוד חשוב, ע"כ התחכם ושתה רק לגימה מים, לשבור את התענית ולא הרווה א"ע מהמים, וכך הרויח שני העניינים.
אני מחפש מקור דחוף ביותר לנוסח הזה שהבאתי, לא מצאתי באוצר משהו ע"כ. יתכן והיה זה עם צדיק אחר, בכל אופן אשמח למקור על נוסח זה.