א. הד"ה של הכס"מ כאן הוא: ואעפי"כ לא יתפלל
וכו'.
ב. וזו הסיבה שטרח והביא את כל לשון הגמרא כולל [קיצור מלשון הגמרא] "וכתיב שמור רגלך". דהיינו: בגמרא שם זה לא המשך המשפט [שנאמר שהביאו לרווחא דמילתא לסיים ולהביא דבר שלם], אלא יש קטע שלם בגמרא עד דברי רב אשי שפירש פסוק זה לעניין שמירת הנקבים בתפילה.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מ"ד (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים שמור עצמך שלא תחטא ואם תחטא הבא קרבן לפני וקרוב לשמוע (דברי חכמים) אמר רבא הוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאם חוטאים מביאים קרבן ועושים תשובה מתת הכסילים [זבח] אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואין עושים תשובה כי אינם יודעים לעשות רע אי הכי צדיקים נינהו אלא אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ואינם יודעים אם על הטובה הם מביאים אם על הרעה הם מביאים אמר הקב"ה בין טוב לרע אינן מבחינים והם מביאים קרבן לפני רב אשי ואיתימא רב חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד לפני.
מה בער כ"כ לכס"מ להביא גם את הפסוק הזה? מה חסר בלי זה עבור מקור הדין שלכתחילה לא יתפלל? מדוע לא די לשון הברייתא "הנצרך לנקביו הרי זה לא יתפלל" שכולל גם מקור "היכון" וכו'.
נראה פשוט שהכס"מ הבין שהמקור שהביא רב אשי "שמור רגלך" הוא מקור למה שהמשיך הרמב"ם ["וכו'" של הכס"מ] שכתב בנשימה אחת: "ואף על פי כן לכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, ויפקוד נקביו".
ג. הגע עצמך, הכס"מ רואה ברמב"ם דין מחודש שלכאורה לא נזכר בגמרא, שכתב שלכתחילה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, בזמן שבגמרא נאמר [להבנת הרמב"ם] רק שלכתחילה לא יתפלל כשהוא נצרך לנקביו. והכס"מ לא רק שלא מעיר על זה, אלא מציין בפשיטות לכל הפסקא הזו ["וכו"] את גוף דברי הגמרא שלפנינו?
א-ב-ג: מסקנה - כוונת הכס"מ להביא מקור לכל המשפט כולו ברמב"ם.
לכתחילה לא יתפלל - הנצרך לנקביו לא יתפלל שנאמר היכון וכו',
עד שיבדוק עצמו יפה יפה - וכתיב שמור רגלך כאשר תלך וכו'.