בענין איסור "לא תיקום", הק' הראשונים (עה"ת ועל התו"כ) הרי גם הראשון לא השאיל מגלו, ומה השני גרע, ויש בזה כמה תי', ויש שתי' דאין הכי נמי אלא דרבותא קמ"ל קרא איסור גם על השני אף שיש לו סיבה לכאו' שלא להשאיל ואי"ז מתוך רוע וצרות עין כהראשון.
כעת אינני מוצא מי תירץ כך. ממה שראיתי כעת התירוץ הרווח הוא שהראשון לא השאיל כי צרה עינו, ואת זה התורה לא אסרה, משא"כ השני שלא השאיל מחמת שנאה. אבל לא ראיתי מי שתירץ שבאמת גם את הראשון יש לאסור והתורה רק באה להוסיף איסור על השני למרות שיש לו הצדקה לכאו' על כך שאינו משאיל.
אודה למשיב אבידתי.