מחוץ לנושא
בס"ד
שבת פרשת אחרי קדושים תשפ"ג אחר צהרים בפרקי אבות עם הבנים, עיינתי בספר על פרקי אבות דברים נאים ומתוקים, ובאמצע ראיתי מעשה נפלא שלא שמעתי מעולם, דיוחאי אביו של ר' שמעון לא היה בנים כמה שנים ורצה לגרש אשתו ששמה "שרה", וכשנתודע זה לאשתו בכה מאוד, ובלילה חלם יוחאי שהוא בשדה עם הרבה אילנות ונשען על אילן אחד שאין יוצא ממנו פירות, וראה שבאה אחד שמשקה מים על אילנות ויוצא פירות, ואח"כ בא לאילן שלו שהוא נשען עליו והוציא פך אחרת מכיסו והשקה אילן שלו ויצא ממנו פירות וקם מחלומו, והבן יוחאי דהכוונה שיהא לו בנים, והלך לרבו ר' עקיבא לידע פתרון החלום, ואמר לו ר' עקיבא דאה"נ דזה כוונה שיהא לו בנים, אבל השאיל מר' עקיבא למה הוציא פך אחרת, ותי' משום דהוא לא היה להיות בנים כל ימי חייו, וזה היה דמעות של אשתו ע"כ המעשה, ואמרתי לבנים שלי דלא ידעתי היכן המקור של המעשה, וגם בספר הנ"ל לא כ' המקור, ושאל לכמה בני אדם האם יודעים המעשה, ואמרו לי בוודאי זה מעשה ישן והמקור הוא מזוה"ק או מדרש, ושתקתי מאחר דאין אני בקי בזוה"ק, ולמחר התחלתי לחפש באוצר החכמה ונתגלה דברים נפלאים מאוד.
וזהו, הנה ראיתי דיש גדול אחד הספרי ששמו ר' יוסף משאש ז"ל, שנולד בשנת תרנ"ב, ונפטר בשנת תשל"ד, ובנו הוציא ספרים של אביו ששמם "נחלת אבות" על פרקי אבות בשנת תשל"ז, ושם בחלק ג' דרוש קמ"ו הביא מעשה הנ"ל, ומחודש מאוד, דמקודם כ' "זה מה שנשאר בזכרוני ממה שראיתי בספרים" ואחר שהשלים המעשה כ' "כל זה ראיתי בספר מעשיות כת"י" ואז התחיל ליכנס במחשבתי דבעל המחבר הוא בעל דמיון או "בעל מחדש מעשיות" כמנחם מענדיל מעשה ביכלעך, והרבה פעמים בספרו מרבה להביא דברים בלתי ידועים מתוך ספרי מעשיות בכתב יד שהיו בידו, בסיפור אחר (נחלת אבות ח"ד עמ' צ"ד) כ' "מצאתי מציאה יקרה בספר מעשיות כת"י בלשון ערבית תונסי"ת ישנה ועמוקה, ביד עובר אורח אחד שהיה מתאכסן בביתי, והוא קרא ופירש לפני הדברים באר היטב, שהמעשה הנזכר הועתיק בספר מעשיות כת"י ישן מאוד שנמצא בספר מדרשים על קלף ישן" . ובמקום אחר (נחלת אבות ח"ד עמ' נ"ט) כ' "כתב יד שהיה בידי שד"ר אחד מארץ הקודש". ובמקום אחר (נר מצוה בהקדמה למעשה יהודית) כ' שבשנת תרפ"ז בא אליו חכם אחד מארץ אשכנז, סוחר בספרים ישנים, והראה לו קובץ כת"י משנת ק"צ ושם מצא מעשיות בלשון ערבית צחה". והמבין יבין מכל דברים הנ"ל, דכל הנ"ל הוא דמיונות.
ועוד דהרבה פעמים במעשיות שלו הוא מביא מעשיות על תנאים שהיו בעניני זנות ועריות, והוא פלא. עיין נחלת אבות (ח"ד עמ' קכ"ז) מעשה בעניני הנ"ל על מתיא בן חרש,
ועוד הרבה פעמים כשהביא הכתב יד של מעשיות, חזינן דהיו שם מעשיות שהועתק ממדרשים שנאבדו, אבל הרבה פעמים הועתק משם מעשיות מגאונים וראשונים ומאוחר יותר, ופלא וכי היה לו ספר ישן נושן דליקט מעשיות מאלפיים שנה עד חמש מאות שנה קודם זמנו.
ועוד דבר פלא דבספרו אוצר המכתבים, בהרבה תשו' עונה להשואל דמצא בכת"י ישן נושן וכו' והוא פלא.
היוצא מכל הנ"ל דאין מקור למעשה הנ"ל, וכך דרך העולם דשמע מעשה נאה, ואח"כ המקור הוא בזוה"ק.
שבת פרשת אחרי קדושים תשפ"ג אחר צהרים בפרקי אבות עם הבנים, עיינתי בספר על פרקי אבות דברים נאים ומתוקים, ובאמצע ראיתי מעשה נפלא שלא שמעתי מעולם, דיוחאי אביו של ר' שמעון לא היה בנים כמה שנים ורצה לגרש אשתו ששמה "שרה", וכשנתודע זה לאשתו בכה מאוד, ובלילה חלם יוחאי שהוא בשדה עם הרבה אילנות ונשען על אילן אחד שאין יוצא ממנו פירות, וראה שבאה אחד שמשקה מים על אילנות ויוצא פירות, ואח"כ בא לאילן שלו שהוא נשען עליו והוציא פך אחרת מכיסו והשקה אילן שלו ויצא ממנו פירות וקם מחלומו, והבן יוחאי דהכוונה שיהא לו בנים, והלך לרבו ר' עקיבא לידע פתרון החלום, ואמר לו ר' עקיבא דאה"נ דזה כוונה שיהא לו בנים, אבל השאיל מר' עקיבא למה הוציא פך אחרת, ותי' משום דהוא לא היה להיות בנים כל ימי חייו, וזה היה דמעות של אשתו ע"כ המעשה, ואמרתי לבנים שלי דלא ידעתי היכן המקור של המעשה, וגם בספר הנ"ל לא כ' המקור, ושאל לכמה בני אדם האם יודעים המעשה, ואמרו לי בוודאי זה מעשה ישן והמקור הוא מזוה"ק או מדרש, ושתקתי מאחר דאין אני בקי בזוה"ק, ולמחר התחלתי לחפש באוצר החכמה ונתגלה דברים נפלאים מאוד.
וזהו, הנה ראיתי דיש גדול אחד הספרי ששמו ר' יוסף משאש ז"ל, שנולד בשנת תרנ"ב, ונפטר בשנת תשל"ד, ובנו הוציא ספרים של אביו ששמם "נחלת אבות" על פרקי אבות בשנת תשל"ז, ושם בחלק ג' דרוש קמ"ו הביא מעשה הנ"ל, ומחודש מאוד, דמקודם כ' "זה מה שנשאר בזכרוני ממה שראיתי בספרים" ואחר שהשלים המעשה כ' "כל זה ראיתי בספר מעשיות כת"י" ואז התחיל ליכנס במחשבתי דבעל המחבר הוא בעל דמיון או "בעל מחדש מעשיות" כמנחם מענדיל מעשה ביכלעך, והרבה פעמים בספרו מרבה להביא דברים בלתי ידועים מתוך ספרי מעשיות בכתב יד שהיו בידו, בסיפור אחר (נחלת אבות ח"ד עמ' צ"ד) כ' "מצאתי מציאה יקרה בספר מעשיות כת"י בלשון ערבית תונסי"ת ישנה ועמוקה, ביד עובר אורח אחד שהיה מתאכסן בביתי, והוא קרא ופירש לפני הדברים באר היטב, שהמעשה הנזכר הועתיק בספר מעשיות כת"י ישן מאוד שנמצא בספר מדרשים על קלף ישן" . ובמקום אחר (נחלת אבות ח"ד עמ' נ"ט) כ' "כתב יד שהיה בידי שד"ר אחד מארץ הקודש". ובמקום אחר (נר מצוה בהקדמה למעשה יהודית) כ' שבשנת תרפ"ז בא אליו חכם אחד מארץ אשכנז, סוחר בספרים ישנים, והראה לו קובץ כת"י משנת ק"צ ושם מצא מעשיות בלשון ערבית צחה". והמבין יבין מכל דברים הנ"ל, דכל הנ"ל הוא דמיונות.
ועוד דהרבה פעמים במעשיות שלו הוא מביא מעשיות על תנאים שהיו בעניני זנות ועריות, והוא פלא. עיין נחלת אבות (ח"ד עמ' קכ"ז) מעשה בעניני הנ"ל על מתיא בן חרש,
ועוד הרבה פעמים כשהביא הכתב יד של מעשיות, חזינן דהיו שם מעשיות שהועתק ממדרשים שנאבדו, אבל הרבה פעמים הועתק משם מעשיות מגאונים וראשונים ומאוחר יותר, ופלא וכי היה לו ספר ישן נושן דליקט מעשיות מאלפיים שנה עד חמש מאות שנה קודם זמנו.
ועוד דבר פלא דבספרו אוצר המכתבים, בהרבה תשו' עונה להשואל דמצא בכת"י ישן נושן וכו' והוא פלא.
היוצא מכל הנ"ל דאין מקור למעשה הנ"ל, וכך דרך העולם דשמע מעשה נאה, ואח"כ המקור הוא בזוה"ק.