בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר צָעַד אִכָּר אֶחָד אֶל עֵבֶר בֵּיתוֹ. לְפֶתַע הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו צְעָקוֹת נוֹאָשׁוֹת מִבֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים: הַצִּילוּ! הַצִּילוּ!... חָשׁ הָאִכָּר לְעֶזְרָה, הִפְרִיד בֵּין עֲנָפִים הַמְסֻבָּכִים זֶה בָּזֶה, וְחִפֵּשׂ אַחַר מְקוֹר הַקּוֹל. הַקְּרִיאוֹת הָלְכוּ וְהִתְגַבְּרוּ, עַד שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְמֶרְכַּז הַסַּכָּנָה. הַמַּחֲזֶה שֶׁנִּגְלָה לְפָנָיו שִׁתֵּק אוֹתוֹ: מֶרְכָּבָה מְפֹאֶרֶת קְשׁוּרָה לְסוּסִים אַבִּירִים הָלְכָה וְשָׁקְעָה בְּבֹץ טוֹבְעָנִי! בְּשָׁלָב זֶה הָיְתָה הַמֶּרְכָּבָה עַל נוֹסְעֶיהָ שְׁקוּעָה עַד מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּץ, אוּלָם קֶצֶב הַהִתְקַדְּמוּת הַמּוּאָץ לֹא הוֹתִיר סְפֵקוֹת בַּאֲשֶׁר לְסִכּוּיֵי הַהַצָּלָה. בָּרוּר הָיָה כִּי בְּעוֹד רְגָעִים לֹא רַבִּים לֹא יִהְיֶה עוֹד אֶת מִי לְהַצִּיל...
לְרֶגַע נָבוֹךְ הַכַּפְרִי – הֲלֹא אֵין בְּכֹחוֹ לִשְׁלֹף אֶת הַמֶּרְכָּבָה עַל נוֹסְעֶיהָ מִן הַבֹּץ הֶעָמֹק! אַךְ מִיָּד הִתְאוֹשֵׁשׁ. רָץ בִּמְהִירוּת אַדִּירָה אֶל בֵּיתוֹ, רָתַם אֶת סוּסָיו אֶל עֶגְלָתוֹ, וְשָׁב בִּמְרוּצָה אֶל הַבִּצָּה שֶׁבַּיַּעַר. הוּא נָשַׁם לִרְוָחָה בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַשְּׁלִישׁ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה עֲדַיִן מְבַצְבֵּץ מֵעַל הַבֹּץ, הִזְדָּרֵז לִקְשֹׁר אֶת הַסּוּסִים אֶל הַכִּרְכָּרָה הַשְּׁקוּעָה, וּבְמַאֲמָץ אַדִּיר הִצְלִיחַ לְחַלֵּץ אֶת נוֹסְעֶיהָ מִמָּוֶת בָּטוּחַ.
רַק אָז גִּלָּה כִּי הַנּוֹסְעִים בַּכִּרְכָּרָה הַגְּדוֹלָה לֹא הָיוּ אֶלָּא אֶחָד מִשָּׂרֶיהָ הַחֲשׁוּבִים שֶׁל הַמְּדִינָה וּפָמַלְיָתוֹ!
הַשַּׂר הַמְכֻבָּד יָצָא מִגְּדֵרוֹ כְּדֵי לְהוֹדוֹת לַכַּפְרִי עַל מַאֲמַצֵּי הַהַצָּלָה שֶׁנָּשְׂאוּ פֶּרִי. כְּדַרְכּוֹ שֶׁל שַׂר חָשׁוּב וְנִכְבָּד כְּמוֹתוֹ, הוּא לֹא הִסְתַּפֵּק רַק בְּדִבְרֵי תּוֹדָה, אֶלָּא תָּר אַחַר מֶחֱוָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁאוֹתָהּ יוּכַל לָתֵת לוֹ כְּשָׂכָר.
לְבַסּוֹף שָׁלַף מִבֵּין כֵּלָיו כַּמָּה מְטִילֵי זָהָב יְקָרִים עַד מְאֹד, וּנְתָנָם בְּיָדוֹ שֶׁל הַכַּפְרִי, אֲשֶׁר הִצְלִיחַ לְהַצִּילוֹ מִמָּוֶת וַדָּאִי.
הַכַּפְרִי הוֹדָה לוֹ עַל הַזָּהָב, אִם כִּי בְּתוֹךְ לִבּוֹ לֹא הֵבִין כְּלָל מַהוּ הַשִּׁמּוּשׁ שֶׁיָּכוֹל לְהַתְאִים לַחֲתִיכוֹת הַזָּהָב הַכְּבֵדוֹת שֶׁנָּתְנוּ לוֹ... הָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא יָדַע לְהַעֲרִיךְ אֶת הַמַּתָּנָה שֶׁנִּתְּנָה לוֹ עָמְדָה בְּעָכְרָיו, שֶׁכֵּן זְמַן לֹא רַב לְאַחַר מִכֵּן, כַּאֲשֶׁר יָצָא הַכַּפְרִי לְהִסְתּוֹבֵב מְעַט בְּשׁוּק הָעִיר, פָּגַשׁ בּוֹ נוֹכֵל אֶחָד אֲשֶׁר עָסַק בְּמִסְחַר סוּסִים. הֵם הֵחֵלּוּ לְפַטְפֵּט בֵּינֵיהֶם, וְהַכַּפְרִי סִפֵּר לוֹ עַל אֲשֶׁר אֵרַע לוֹ עִם הַשַּׂר וְעַל הַמַּתָּנָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַסּוֹחֵר, הֵחֵל לְפַתּוֹת אֶת הַכַּפְרִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב עִם הַזָּהָב שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ. "וְכִי מָה אֶעֱשֶׂה בּוֹ?" שָׁאַל הַכַּפְרִי הַנִּבְעָר. "תִּקְנֶה בָּזֶה אֶת הָאַבִּיר שֶׁבְּסוּסַי, סוּס גִּזְעִי, נָאֶה, וּבַעַל כֹּחַ רַב, אֲשֶׁר תּוּכַל לִרְכֹּב עָלָיו זְמַן רַב!" הֵשִׁיב סוֹחֵר הַסּוּסִים הַמְמֻלָּח.
הַכַּפְרִי הִשְׁתַּכְנֵעַ מִדְּבָרָיו שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּבִטָּחוֹן מֻחְלָט, וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם רָכַשׁ אֶת הַסּוּס הַנִּכְסָף, כְּשֶׁהוּא מְשַׁלְשֵׁל אֶת כָּל הַזָּהָב הַיָּקָר, שֶׁשָּׁוְיוֹ נֶאֱמָד בְּמִילְיוֹנִים, לִידֵי הַסּוֹחֵר הַנּוֹכֵל.
הָלַךְ הַכַּפְרִי לְדַרְכּוֹ מְאֻשָּׁר בְּסוּסוֹ, בְּלִי לְהַעֲלוֹת בְּדַעְתּוֹ כַּמָּה הִפְסִיד בִּתְמִימוּתוֹ. חָלְפוּ כַּמָּה יָמִים, וְתוֹךְ כְּדֵי דְּהִירָה עַל הַסּוּס הָאַבִּיר בְּאַחַד הֶהָרִים, פָּגַשׁ בּוֹ הֵלֶךְ אֶחָד. הִתְבּוֹנֵן הָאִישׁ בַּכַּפְרִי, שֶׁלֹּא הָיָה נִרְאֶה אָמִיד כְּלָל, וְהִתְעַנְיֵן מִנַּיִן לוֹ סוּס נָאֶה כָּזֶה. סִפֵּר לוֹ הַכַּפְרִי עַל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַדְּבָרִים, וּבִין רֶגַע קָלַט הָאִישׁ כִּי מְדֻבָּר בְּאִכָּר פֶּתִי וְנִבְעָר, וְנִתָּן לְנַצֵּל אֶת תְּמִימוּתוֹ בְּנָקֵל. נָעַץ בּוֹ אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ: "לְשֵׁם מָה לְךָ לִרְכֹּב עַל סוּס כָּזֶה כָּל הַיּוֹם? הֲלֹא אַתָּה מְבַטֵּל אֶת זְמַנְּךָ. וְאִם לֹא דַּי בְּכָךְ, עָלֶיךָ גַּם לְטַפֵּל בּוֹ בְּדָמִים יְקָרִים. אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, מְכֹר לִי אֶת הַסּוּס וְאֶתֵּן לְךָ תְּמוּרָתוֹ פָּרָה אַחַת שֶׁבִּרְשׁוּתִי. הַפָּרָה אוּלַי אֵינָהּ נָאָה כְּמוֹ הַסּוּס, אוּלָם בִּמְקוֹם לְהוֹצִיא כֶּסֶף עַל הַטִּפּוּל בָּהּ – הִיא תּוֹעִיל לְךָ. בְּעֶזְרָתָהּ תּוּכַל לַחֲרֹשׁ בַּשָּׂדֶה וְלִמְכֹּר אֶת הַיְבוּל שֶׁיִּצְמַח לְךָ בִּזְכוּתָהּ, וּמִלְּבַד זֹאת הִיא תָּנִיב לְךָ חָלָב יוֹם יוֹם, אוֹתוֹ תּוּכַל לִשְׁתּוֹת וְלִמְכֹּר לַאֲחֵרִים. זֶהוּ עֵסֶק רִוְחִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ!" הִשְׁתַּכְנֵעַ הַכַּפְרִי וּבוֹ בַּיּוֹם הֶחֱלִיף אֶת הַסּוּס הָאַבִּיר וְהַיָּקָר בְּפָרָה פְּשׁוּטָה וְזוֹלָה.
לֹא אָרְכוּ הַיָּמִים, וּכְבָר נִמְצָא אָדָם נוֹסָף שֶׁרִמָּה אֶת הַכַּפְרִי, וְשִׁכְנְעוֹ לְהַחֲלִיף עִמּוֹ אֶת הַפָּרָה תְּמוּרַת כֶּבֶשׂ קָטָן. וּלְאַחַר מִכֵּן בָּא אָדָם אַחַר וְרִמָּהוּ, עַד שֶׁהֶחֱלִיף עִמּוֹ אֶת הַכֶּבֶשׂ תְּמוּרַת תַּרְנְגֹלֶת. אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת גַּם-כֵּן הֶחֱלִיף הַכַּפְרִי לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים תְּמוּרַת תַּבְנִית בֵּיצִים, שֶׁכֵּן הִשְׁתַּכְנֵעַ בְּצִדְקַת דְּבָרָיו שֶׁל אַחַד הַשְּׁכֵנִים שֶׁטָּעַן לְפָנָיו בְּהִגָּיוֹן: הֲלֹא הַתַּרְנְגֹלֶת מְטִילָה רַק שְׁתֵּי בֵּיצִים בְּכָל יוֹם, וְאִלּוּ בְּתַבְנִית יֵשׁ לְךָ שְׁלֹשִׁים בֵּיצִים יָפוֹת לְמַרְאֶה... אוּלָם כַּעֲבוֹר מִסְפַּר רְגָעִים, כַּאֲשֶׁר הָיוּ הַבֵּיצִים בִּידֵי הַכַּפְרִי, נִתְקָל בְּמִכְשׁוֹל בְּדַרְכּוֹ וְנָפַל אַפַּיִם אַרְצָה וְכָל הַבֵּיצִים נִשְׁבְּרוּ, עַד לָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, וְנִמְצָא מְרוֹקָן לְגַמְרֵי מִכָּל נְכָסָיו.
אִם נַעֲקֹב אַחַר מַסְלוּל הֶפְסֵדָיו שֶׁל הָאִכָּר הַנִּבְעָר וּנְנַסֶּה לְהַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנוֹת הַנְּכוֹנוֹת, נִוָּכַח לִרְאוֹת כִּי אָמְנָם לֹא בְּיוֹם אֶחָד הִפְסִיד הַכַּפְרִי אֶת מְטִילֵי הַזָּהָב שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה מִן הַשַּׂר. הָיוּ אֵלּוּ נְפִילוֹת קְטַנּוֹת שֶׁבָּאוּ בָּזוֹ אַחַר זוֹ, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נוֹתַר נָקִי מִכָּל נְכָסָיו.
הִדַּרְדְּרוּת זוֹ הִיא מָשָׁל לְמַסְלוּל הִדַּרְדְּרוּת שֶׁל יְהוּדִי הַנּוֹטֶה אַחַר פִּתּוּיֵי יִצְרוֹ. הַיֵּצֶר הָרַע לְעוֹלָם אֵינוֹ בָּא לְאָדָם וּמַפִּיל אוֹתוֹ בְּאוֹפָן שֶׁהוּא יַרְגִּישׁ בִּנְפִילָתוֹ. הוּא מִתְנַהֵל עִמּוֹ בְּתִחְכּוּם גָּדוֹל, וּמַצִּיג לְפָנָיו טִעוּנִים מְשַׁכְנְעִים שֶׁגּוֹרְמִים לוֹ לְהַרְגִּישׁ טִפֵּשׁ אִם לֹא יַעֲשֶׂה כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים לוֹ. בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוֹמֵעַ אָדָם לְקוֹל יִצְרוֹ הָרַע הוּא מַרְגִּישׁ בַּר-מַזָּל, חָכָם מְחֻכָּם, שֶׁעָשָׂה כָּעֵת אֶת הָעִסְקָה הַמִּשְׁתַּלֶּמֶת בְּיוֹתֵר. הוּא אֵינוֹ חָשׁ כְּלָל בַּהִדַּרְדְּרוּת שֶׁלּוֹ. בָּטוּחַ הִנּוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטָּחוֹן שֶׁתָּמִיד הוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר!
מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ צוֹחֵק עָלָיו הַיֵּצֶר, לוֹעֵג וּבַז לוֹ, וּמְנַצֵּל אֶת תְּמִימוּתוֹ וְתַאֲווֹתָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת כְּדֵי לִגְנֹב מִמֶּנּוּ אֶת כָּל הוֹנוֹ.
לְעִתִּים גּוֹנֵב הַיֵּצֶר מִן הָאָדָם רְגָעִים יְקָרִים וְגוֹרֵם לוֹ לְבַטֵּל אֶת זְמַנּוֹ. מַעֲשִׂים שֶׁבְּכָל יוֹם הֵם – הוֹלֵךְ אָדָם לְבֵית-הַכְּנֶסֶת, וּמַתְחִיל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׁעוּר תּוֹרָה וְלִשְׁמֹעַ מְעַט דִּבְרֵי תּוֹרָה, וּבָזֹאת הוּא מַתְחִיל לְהַרְוִיחַ מְעַט 'דִּינְרֵי זָהָב' לָעוֹלָם הַבָּא.
רוֹאֶה זֹאת הַיֵּצֶר, וְהָעִנְיָן מֵצִיק לוֹ בְּיוֹתֵר. הוּא מִזְדָּרֵז וּבָא תֵּכֶף אֶל הַלּוֹמֵד, וְלוֹחֵשׁ לוֹ בְּתוֹךְ אָזְנוֹ: לֶךְ נָא תִּשְׁתֶּה כּוֹס תֵּה, בְּדִיּוּק בְּרֶגַע זֶה הִגִּיעוּ עֲלֵי נַעְנָע טְרִיִּים, חֲבָל לְהַפְסִיד אוֹתָם... כּוֹס חַמִּין טוֹבָה וַדַּאי תּוֹעִיל לְךָ לִלְמֹד טוֹב יוֹתֵר. שׁוֹמֵעַ הָאִישׁ – וּמִשְׁתַּכֵנַע... בֶּאֱמֶת חֲבָל לֹא לִשְׁתּוֹת כּוֹס תֵּה חַם כָּעֵת... הוּא קָם מִמְּקוֹמוֹ, וְיוֹצֵא מִבֵּית תַּלְמוּדוֹ לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר רְגָעִים יְקָרִים מִפָּז. מֵכִין לוֹ כּוֹס תֵּה, שׁוֹתֶה אוֹתָהּ טִפִּין-טִפִּין, כַּיֵּאוֹת לְכוֹס תֵּה לוֹהֶטֶת, וּכְשֶׁהוּא מִתְקָרֵב לְסַיְּמָהּ, נִגַּשׁ אֵלָיו חָבֵר וּמְפַטְפֵט עִמּוֹ עַל דָּא וְעַל הָא. סוֹף סוֹף מִסְתַּיֶּמֶת הַשִּׂיחָה, וְהוּא מִתְקָרֵב לְעֵבֶר בֵּית הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁלְּפֶתַע מַרְעִים הַפֶּלֶאפוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא נֶאֱלָץ לַעֲנוֹת לַשִּׂיחָה וְיוֹצֵא הַחוּצָה לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר רְגָעִים נוֹסָפִים.
כַּאֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר פְּנִימָה לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הוּא לֹא רַק אִבֵּד כַּמָּה רִגְעֵי לִמּוּד יְקָרִים מִפָּז, אֶלָּא גַּם שָׁכַח כְּבָר אֶת תַּלְמוּדוֹ שֶׁלָּמַד קֹדֶם לָכֵן. נִדְרָשׁ לוֹ זְמַן רַב כְּדֵי לַחֲזֹר לָעִנְיָן, וּבֵינְתַיִם הוּא מַפְסִיד עוֹד וָעוֹד. קוֹרֶה וְהוּא אִבֵּד בִּכְלָל אֶת יְכֹלֶת הָרִכּוּז בְּשֶׁל הַהַפְרָעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁהִטְרִידוּ אֶת מְנוּחָתוֹ. כָּךְ יוֹצֵא שֶׁגַּם אֶת מְעַט דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁהִצְלִיחַ לֶאֱגֹר לְעַצְמוֹ בְּרִגְעֵי לִמּוּדוֹ – הוּא אִבֵּד לָנֶצַח!
כָּל זֹאת מִלְּבַד מַעֲלַת רְצִיפוּת הַלִּמּוּד, שֶׁהִיא תְּנַאי לְהַצְלָחָה בַּעֲבוֹדַת ה', אֲשֶׁר נִלְקְחָה מִמֶּנּוּ לִבְלִי שׁוּב!
מוּבָן, אֵפוֹא, כִּי תְּחוּשׁוֹת מִן הַסּוּג הָאָמוּר, הַמַּרְגִּיעוֹת אֶת הָאָדָם וְלוֹחֲשׁוֹת לְלִבּוֹ כִּי בְּסַךְ הַכֹּל הוּא עוֹבֵד ה' שֶׁעָסוּק מִדֵּי יוֹם בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְאֵין לוֹ סִבָּה אֲמִתִּית לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, אֵינָן מַגִּיעוֹת אֶלָּא מִן הַיֵּצֶר הָרַע. הוּא שֶׁיּוֹצֵר אֶת הַתְּחוּשָׁה הַטּוֹבָה, מְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָאֲבֵדוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ, וּמַצְלִיחַ לָטַעַת בְּלִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם אֶת הַשֶּׁקֶר, כְּאִלּוּ הוּא חָכָם מְחֻכָּם שֶׁכָּל הָעֵת הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים הַנְּכוֹנִים.