מידות רעות נשארות אצל האדם גם לעתיד לבוא

[דרופתקי דאורייתא]

המקור מפורסם מהמעשה עם הדיבוק שהובא בלב אליהו, שנשאר בנפש של האדם גם לעת"ל מידותיו הרעות, וזו גופא גנותו לעת"ל.

אשמח לדעת המקור לזה בדברי רבותינו

[יאיר]

"אמר רבי שמעון בן לקיש רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה שנאמר (ישעיהו סו, כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שפושעים והולכין לעולם"

(ערובין יט.)

[צופה_ומביט]

לא יודע לגבי לעתיד לבוא, אבל מובא כן על הנפש אחר הפטירה. ומקור לזה בגמרא בברכות יח, ב בחסיד שלן בבית הקברות ושמע רוחות מספרות זו עם זו ואחת מהן אמרה שמתביישת לשוט בעולם כי היא קבורה במחצלת של קנים [וכפי שקבור הגוף כך נעשה דוגמתו גם בנפש, ראשונים שם], ושיגידו לאמה שתביא לה את המסרקות שלה. ראיתי פעם מביאים מזה שתכונות הנפש שהיו לאדם בחייו נשארות בנפשו אחר הפטירה.

כעי"ז זכור לי גם מהחפץ חיים על ברכת אלוקי נשמה שנתת בי, ואתה עתיד ליטלה ממני - ולהחזירה בי לעתיד לבוא, כמות שהיא, כמו שהיתה בחיי כך תחזור בי לעתיד לבוא. כי היא נשארת כמות שהיא כל ימי היותה עולם הנשמות חוץ לגוף.

מאידך חז"ל ורבותינו מדברים על הזיכוך שעוברת הנפש מחוץ לגוף, ומה שעובר עליה שם הרי מכפר עוונותיה ומכין אותה לעוה"ב, וראה בזה גם בתוס' ר"ה טז, ב. ואולי יש בחינות שונות בנפש עצמה, ואולי עבירות לחוד ומידות לחוד. היודע יודע ואין איתי.

[דרופתקי דאורייתא]

ראה עוד מכתב מאליהו ח"ד עמוד 194

[ההוא דאמר]

כן שמעתי להוכיח מחכ"א, ממעשה של רוחו של נבות היזרעאלי, שלא יכל להתגבר על הנקמה הואיל ולא תיקן זאת בעוה"ז:
סנהדרין קב, ב
ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. מאי רוח? - אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי, מאי צא? אמר רבינא: צא ממחיצתי, שכן כתיב דבר שקרים לא יכון לנגד עיני.

וכן רואים באגדות החורבן, שהכירו הגויים כי ישראל הם בניו של מקום, ומכל מקום אמרו את דברם [בלעם, טיטוס], הואיל ואי אפשר להשתנות שם.

[בחפשי כותב]

וכעין זה הוכיח הגה"צ ר' אביגדור הכהן מיללער זצ"ל, שהאדם נשאר בעוה"ב עם ה'דעות' שרכש לעצמו בעוה"ז, והוכיח כן מהסיפור המובא בגמרא מסכת גיטין (דף נו ע"ב, נז ע"א), שהגמרא מספרת: אונקלוס העלה באוב את טיטוס, ושאל ממנו: מאן חשיב בההוא עלמא? השיב: ישראל. שוב שאל אונקלוס: מהו לאידבוקי בהו? והשיב: ... כל המיצר לישראל נעשה ראש. וכן אירע ג"כ כשהעלה את בלעם: "מאן חשיב בההוא עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאידבוקי בהו? א"ל: לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים (דברים כג ז)".

מבואר מסיפור זה, כי למרות שרשעים אלו ידעו והכירו את גודל חשיבתם של עם ישראל בעולם האמת, אמנם לא יכלו להתפרד מדעתם הנשחתה שקנו לעצמם בעוה"ז, ונאלצו לדבר סרה על עם ישראל.

[טברייני]

מספרים על רבי סלמן מוצפי שהתריע ביהודי שזלזל בהוריו, ולאחר שמת, חלם אחד מבני המשפחה שרואה אותו ערום והוא משליך את לוחות הברית מידיו ורומס אותן. ואמר רבי סלמן שכיוון שזלזל בדיבר החמישי כאן בעולם, גם שם הוא ממשיך לנהוג כך.

[דרופתקי דאורייתא]

בספר אמרי פינחס הובאו דברי ר' פינחס מקאריץ זצ"ל, כי עיצומו של יום הכיפורים מכפר על מידות רעות [וא"ש סוף כתובות סימן יפה].

[באמונתו]

וכעין זה הוכיח הגה"צ ר' אביגדור הכהן מיללער זצ"ל, שהאדם נשאר בעוה"ב עם ה'דעות' שרכש לעצמו בעוה"ז, והוכיח כן מהסיפור המובא בגמרא מסכת גיטין (דף נו ע"ב, נז ע"א), שהגמרא מספרת: אונקלוס העלה באוב את טיטוס, ושאל ממנו: מאן חשיב בההוא עלמא? השיב: ישראל. שוב שאל אונקלוס: מהו לאידבוקי בהו? והשיב: ... כל המיצר לישראל נעשה ראש. וכן אירע ג"כ כשהעלה את בלעם: "מאן חשיב בההוא עלמא? א"ל: ישראל. מהו לאידבוקי בהו? א"ל: לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים (דברים כג ז)".
מבואר מסיפור זה, כי למרות שרשעים אלו ידעו והכירו את גודל חשיבתם של עם ישראל בעולם האמת, אמנם לא יכלו להתפרד מדעתם הנשחתה שקנו לעצמם בעוה"ז, ונאלצו לדבר סרה על עם ישראל.

עיין המצורף פה: