האם הגר״א ז״ל היה אומר לכה דודי?

[שמואל דוד]

אשמח במקורות ומידע.

[יבנה]

במעשה רב קיא נראה שלא אמרו קבלת שבת. ומבחינה היסטורית ג"כ כפי הנראה לא התקבל עדיין. ועי' במצורף

[שמואל דוד]

יישר כח! (איני יכול לראות קובץ המצורף)

[צלעובר]

כלך לך אצל הזילברמנים.
אין כוונתי לחורבה, שמשם אין ראיה כמובן.
אלא יש לבדוק אם אומרים קבלת שבת בישיבה שלהם.

[יבנה]

במעשה רב קיא נראה שלא אמרו קבלת שבת. ומבחינה היסטורית ג"כ כפי הנראה לא התקבל עדיין. ועי' במצורף

יישר כח! (איני יכול לראות קובץ המצורף)

זה pdf סטנדרטי של העמוד בסידור אזור אליהו. שם הוא כותב שבסידורים ישנים מזמן הגר"א לא מופיע קבלת שבת. הוא גם כותב שלפי שיטת הגר"א שאין לומר מזמורים שאינם חובה בציבור, ה"ה בזה. והביא ממע"ר קט"ז שהתחילו מעריב בשבת מברכו, והבין שבא לאפוקי קבלת שבת, ושכן הבין זה השלחן. ושבחצר שטרויס ג"כ לא אמרו קבלת שבת.
ולעיל הבאתי ממע"ר שמבואר שם שקיבלו את השבת באמירת מזמור שיר ליום השבת, ואילו היו אומרים קבלת שבת, היו מקבלים את השבת באמירתה.

[מלכיאל גרינוולד]

נראה יותר שכוונת מע"ר שלא לומר כגוונא, שהיא אמירה סמוכה לברכו, ואין הכוונה לקבלת שבת, שהיא מוקדמת יותר ואינה יכולה להיקרא בשם "ערבית" (ויש גם הפסקה בין קבלת שבת למעריב).

[יבנה]

לא צריך לאפוקי דבר ששום ליטאי לא אומר.

[גביר]

שמעתי בעבר שישנן ישיבות ותיקות שבהן קבלת שבת אינה נאמרת בציבור, אלא כל אחד אומרה לבדו [כעין המקובל בישיבות רבות בפסוקי דזימרה], האם נוהג זה נובע ממנהג הגר"א ומדעתו שהובאה כאן לפיה אין לומר בציבור מזמורים שאין מחויבים לאומרם?

[מחולת המחנים]

בישיבת מיר היה נהוג לפני שנים שלא לומר קבלת שבת, אלא רק מזמור שיר ליום השבת.

שורש המנהג נבע כנראה מדעת הגר"א שלא להוסיף בתפילות, ועדיף ללמוד בזמן הזה, וכמו שנהגו שלא לומר 'הרחמן' בברכת המזון משום ביטול תורה.

[מלכיאל גרינוולד]

במעשה רב קיא נראה שלא אמרו קבלת שבת. ומבחינה היסטורית ג"כ כפי הנראה לא התקבל עדיין. ועי' במצורף

יישר כח! (איני יכול לראות קובץ המצורף)

זה pdf סטנדרטי של העמוד בסידור אזור אליהו. שם הוא כותב שבסידורים ישנים מזמן הגר"א לא מופיע קבלת שבת. הוא גם כותב שלפי שיטת הגר"א שאין לומר מזמורים שאינם חובה בציבור, ה"ה בזה. והביא ממע"ר קט"ז שהתחילו מעריב בשבת מברכו, והבין שבא לאפוקי קבלת שבת, ושכן הבין זה השלחן. ושבחצר שטרויס ג"כ לא אמרו קבלת שבת.
ולעיל הבאתי ממע"ר שמבואר שם שקיבלו את השבת באמירת מזמור שיר ליום השבת, ואילו היו אומרים קבלת שבת, היו מקבלים את השבת באמירתה.

נראה יותר שכוונת מע"ר שלא לומר כגוונא, שהיא אמירה סמוכה לברכו, ואין הכוונה לקבלת שבת, שהיא מוקדמת יותר ואינה יכולה להיקרא בשם "ערבית" (ויש גם הפסקה בין קבלת שבת למעריב).

לא צריך לאפוקי דבר ששום ליטאי לא אומר.

מהיכי תיתי ש"לכה דודי" היה מקובל בליטא בימי הגר"א יותר מאשר כגוונא? ר' יחיאל גולדהבר פרסם בעבר שבקלויז בראדי הדפיסו סידור עם אמירת כגוונא כבר בשנת תק"מ, וכנראה שהחלו לומר אותה עוד קודם (לא החסידים, שכמעט לא היו בנמצא, אלא המקובלים). וכבר היו דברים מעולם, שבמע"ר מזהיר שלא לומר שום רבש"ע בהוצאת ס"ת, שזו גם אמירה מחודשת מהיכל הקבלה.

[בחפשי כותב]

מהיכי תיתי ש"לכה דודי" היה מקובל בליטא בימי הגר"א יותר מאשר כגוונא? ר' יחיאל גולדהבר פרסם בעבר שבקלויז בראדי הדפיסו סידור עם אמירת כגוונא כבר בשנת תק"מ, וכנראה שהחלו לומר אותה עוד קודם (לא החסידים, שכמעט לא היו בנמצא, אלא המקובלים). וכבר היו דברים מעולם, שבמע"ר מזהיר שלא לומר שום רבש"ע בהוצאת ס"ת, שזו גם אמירה מחודשת מהיכל הקבלה.

בענין אמירת 'לכה דודי' ו'כגונא' באופן כללי, אם היה נהוג במדינת ליטא בתקופת הגר"א מווילנא ז"ל, הנה בספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער ח פרק ב, קבלת שבת), להגאון רבי אלכסנדר זיסקינד זצ"ל, שהיה מגדולי ליטא בימיו של הגר"א מווילנא ז"ל, הביא טעם למה אומרים לכה דודי בשבת, וגם פירש כוונת הפזמון, עיין שם.

ולענין אמירת 'כגונא', לא כתב לאומרו, רק מעתיק בתוך דבריו מקצת לשון הזוה"ק: כד עייל שבתא וכו', עיין שם. [אמנם בסידור 'יסוד ושורש העבודה' שנדפס לאחרונה, נדפס ה'כגונא' קודם ברכו, בעת שבספרו לא כתב לאומרו כלל.]

[גביר]

אגב הדברים -
על מנהג בית הכנסת האשכנזי [Scuola Tedesca ] בוונציה שלא לומר לכה דודי, כיוון שלא רצו לשנות מהנהוג בבית הכנסת מקדמת דנא ובזמן שנוסד בית הכנסת טרם חובר פיוט זה-

משה אביגדור שולוואס, בצבת הדורות, תל אביב תש"ך עמ' 326.

בית הכנסת אינו פעיל בדורות האחרונים כך שאין מקום לשאלה כיצד נוהגים בו כיום.

[בריושמא]

גם האר"י לא אמר לכו נרננה ולכה דודי, אלא התחיל במזמור שיר ליום השבת. כך מפורש בשער הכוונות.
כך היה הסדר מימים ימימה.
בצפת של ימי הרמ"ק והאר"י החלו לומר לכו נרננה, אבל האר"י המשיך במנהג הקדום.

[מגדל]

גם האר"י לא אמר לכו נרננה ולכה דודי, אלא התחיל במזמור שיר ליום השבת. כך מפורש בשער הכוונות.
כך היה הסדר מימים ימימה.
בצפת של ימי הרמ"ק והאר"י החלו לומר לכו נרננה, אבל האר"י המשיך במנהג הקדום.

הרב התכווין לאפוקי מלכו ו(נ)לכה, אבל כמובן שאין הכוונה שהאר"י אמר רק מזמור שיר ליום שבת.
מנהג האר"י היה לומר מזמור לדוד, בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת; מנהג הספרדים מלבד פיוט לכה דודי.
כמפורש בשער הכוונות ובמקורות שקדמו לו.

[ש. ספראי]

בענין כגוונא, מצוב"ז קטע ממאמר ישן שלי בענין לדוד ה' אורי:

בספר "נזר הקודש" מסופר, כי מקור אמירת מזמור "לדוד ה' אורי", וגם מקור אמירת "כגוונא" בליל שבת קודש, בין "קבלת שבת" למעריב, הנאמר בקהילות החסידים, הוא מאבי זקנו של רבנו ה"חכם צבי", רבי אליהו בעל- שם, שנודע בבריאת הגולם שלו (שעל בריאתו העיד נכדו ה"חכם צבי" בתשובותיו). מסופר שם שבאחד מימי אלול נכנס הגה"צ רבי שמעון מזעליחוב זצ"ל לצאנז, לבית מדרשו של הרה"ק רבי אריה ליבוש זצ"ל ותהה מדוע לא אומרים את מזמור "לדוד ה' אורי" בסיום התפילה, והוא עצמו השיב למתפללים מדוע לא אומרים אותו, בסיפור מופלא שסיפר הבעש"ט, וכך היה המעשה: הפריץ באחת מהעיירות שבסביבתו של רבי אליהו "בעל- שם" היה חשוך ילדים. הוא וזוגתו דרשו ברופאים, אך לשווא. הרופאים הודיעו לפריץ ולפריצה בצער שלא יהיו להם ילדים, נקודה. קרא הפריץ לראשי היהודים ורבניהם והודיע להם, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שאם לא יתפללו עליו וייוולד להם ילד, יגרש הוא אותם מארצם. רבי אליהו בעל- שם ריחם על היהודים העומדים בפני גירוש והבטיח לפריץ שבעוד שנה יחבקו בן זכר. הבעש"ט הק', שסיפר לתלמידיו את הסיפור, סיפר שרבי אליהו בעל- שם ניסה לפעול למען לידת בן הפריץ "בצד הקדושה", אך לא הצליח. עד שלבסוף, פעל "על ידי השטן בעצמו" והילד נולד לפריץ ואשתו. וסיים הבעל שם טוב: "אל תחשבו שרבי אליהו קיבל שישים "פולסא דנורא". רק רצו לאבד ממנו בשמים "נפש רוח ונשמה". אך היות שמסר את נפשו למען כלל ישראל, גזרו בשמים שיתבטלו שת תפילות שתיקן, והם "לדוד ה' אורי" בחודש אלול ו"כגוונא" בערב שבת".
וסיים רבי שמעון זעליחובר: "מקובל בידי שהרבי רבי אלימלך מליזענסק לא היה אומר בליל שבת "כגוונא", אך היה אומר "לדוד" בחודש אלול, ואילו רבי נפתלי מראפשיץ היה אומר "כגוונא", אך לא היה אומר "לדוד". גם בילקוט "אוהב ישראל" מובא שהמגיד ממעזריטש הורה לחלק מתלמידיו לומר "כגוונא" ולא לומר "לדוד", ולחלק ציווה לומר "לדוד" בחודשי אלול- תשרי, אך לא לומר בליל שבת "כגוונא".

[בריושמא]

גם האר"י לא אמר לכו נרננה ולכה דודי, אלא התחיל במזמור שיר ליום השבת. כך מפורש בשער הכוונות.
כך היה הסדר מימים ימימה.
בצפת של ימי הרמ"ק והאר"י החלו לומר לכו נרננה, אבל האר"י המשיך במנהג הקדום.

הרב התכווין לאפוקי מלכו ו(נ)לכה, אבל כמובן שאין הכוונה שהאר"י אמר רק מזמור שיר ליום שבת.
מנהג האר"י היה לומר מזמור לדוד, בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת; מנהג הספרדים מלבד פיוט לכה דודי.
כמפורש בשער הכוונות ובמקורות שקדמו לו.

אמת ויציב. חשבתי על מזמור לדוד, ופלטה מקלדתי מזמור שיר ליום השבת.
תודה להרב מגדל על התיקון החשוב.