הקדושת לוי היה נוהג בכל יום קודם שנכנס להתפלל לראות את שפלות עצמו, עד כדי כך שהיה מכניס לעצמו שהנו שפל יותר מכל אלו שנמצאים בבית הכנסת.
יום אחד הגיע יהודי שפל מאוד לביהכנ"ס, שעבר לפני כן עבירה חמורה מאוד [?].
זמן רב חיפש הקדוש"ל במה הוא פחות טוב מאותו יהודי, ולא מצא.
נכנס לחדרו לזמן רב, עד שאורו עיניו...
אם אני הייתי עובר כזו עבירה - חשב רבי לוי יצחק - לא הייתי מגיע אח"כ להתפלל, אבל יהודי זה, אפי' שהתרחק כ"כ והגיע לכזו שפלות, עם כל זה, הוא עדיין לא התיאש מעצמו, והגיע להתפלל, הרי טוב הוא ממני...
עד כאן המעשה.
מישהו יכול לעזור לי במציאת מקורו הנאמן? [אולי עם שינוי פרטים, או על רבי אחר?]