בעל קיצור שו"ע, כותב באחד מפסקיו: "וכבר כתבו הספרים הקדושים כי אין חרפה היא להאדם שיאמרו עליו שטעה".
מישהו מכיר איזה מקור נדפס שקדם לבעל קיצושו"ע המביא את הפתגם הזה?
תודה לכל עזרה
על כן דחקתי עצמי להדרש למי שלא נשאלתי ממנו כדי שלא תהיה שתיקתי כהודאה להיתר זה חלילה לי נשען על מעלתכם שתדינוני לכף זכות כי לא נכנסתי בזה להתכבד בקלון אחרים ח"ו ולשוש
בתקלתם כי גם בזה אין קלון כי כל אדם עשוי לטעות וסנהדרי גדולה טועין בהוראה והחכם המודה על האמת יצא הפסד טעותו בשכר הודאתו לחזור אל האמת ואם יש קלון בזה אינו אלא אם עומד בטענתו כי לא ניתן זה לחכמי האמת ומרע"ה הודה ולא בוש וישמע משה וייטב בעיניו.
כותב כתב:בגמרא (ברכות ד.) תנא, לא מפיבשת שמו, אלא איש בשת שמו, ולמה נקרא שמו מפיבשת, שהיה מבייש פני דוד בהלכה. ופירש"י, שפעמים שהיה טועה [דוד], והוא [מפיבשת] אומר לו, טעית.
כנראה שגם הם סברו שאין חרפה לטעות...
ואחרי שבררתי דעתי, באתי לבקש את כבוד הדר"ג נ"י, שאל יעמוד על דעתו, כי כבר מצינו לגדולי חכז"ל שאמרו, דברים שאמרנו טעות הן בידינו, ושגגה יצאה מלפני השליט וכדומה, ואני ידעתי פעם הטעה אחד [ר' אפרים משה פיננער] את מרן הגאון [בעל חת"ס] זצ"ל ליתן לו הסכמה [על העתקת הש"ס בלשון אשכנז], ואח"כ נודע לו שהיתה שגגה בזה, וביקש ברבים חנוני חנוני על השגגה אשר יצאה ממני....
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 30 אורחים