שכר מצוה בהאי עלמא כשעושה אותם במסירות נפש, מקור?

[הוד_והדר]

בספר יודעי בינה שאני עסוק בזה לע"ע, הביא בשם החיד"א לפרש את הקושיא המפורסמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אם עושים את המצוה במסירות נפש, אז על זה יש שכר גם בעולם הזה. אבל לפום ריהטא כשעברתי על ספרי החיד"א לא מצאתי כדבר הזה, אכן שבספרים המאוחרים הביאו כמה וכמה את התירוץ הזה, אבל אני מחפש את הדבר בהחיד"א או באחד הספרים הקודמים

המחבר נפטר בשנת תרכ"ה


לכל העונים והמסייעים יבורכו מן השמים

[הוד_והדר]

כעת נזכרתי [אחרי מחיקת האשכול שפתחתי] שכבר העליתי אשכול בעבר על אותו ענין, ועם חכמי הפורום הסליחה

ולעניננו האם יש מי שבידו לעזור בזה?

[יאיר]

אם עשית חיפוש "עלמא ליכא +מסירות" ולא מצאת ספר שיעזור לך (לפעמים ספר מסויים מביא שכך כתוב בספר אחר) ראה הודעה זו כמבוטלת.

אגב, רובם לומדים זאת מפנחס שקיבל שכר בעוה"ז על המס"נ שעשה.

[כותב]

ראה בספר זרע ברך (ראשון, ריש פ' פנחס) שכתב כדברי היודעי בינה (ריש פ' פנחס), שמי שמוסר נפשו מגיע שכרו מצד הדין, יעו"ש.

[הוד_והדר]

תודה רבה

[רוצה לרצות]

אולי יש לכך מקור בבבא קמא דף ט, אמר ר' זירא, בהידור מצוה עד שליש במצוה וכו' במערבא אמרי משמיה דרבי זירא, עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא.
ופרש"י שם: עד שליש משלו - דהיינו אותו שליש שיוסיף בהידור מצוה משלו הוא שאינו נפרע לו בחייו כדאמרינן היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם.
מכאן ואילך - מה שיוסיף בהידור יותר על שליש יפרע לו הקדוש ברוך הוא בחייו.

[הוד_והדר]

מקור יפה לגבי הידור מצוה, אבל פה מדברים מתירוץ אחר לקושיא זו

[אוצר החכמה]

מקור יפה מאד לנושא הדיון, כי הוא מדמה את הדברים שכל מי שעושה מעבר לחיוב פורעין לו שכרו גם בעוה"ז

רק מה שאפשר לדון שמלשון רש"י משמע שהשכר הוא רק על התוספת ואולי חיפשו מקור שכשעושה במסירת נפש מקבל שכר גם בעוה"ז על המצווה עצמה.

[רוצה לרצות]

פשפשתי בפרוייקט השו"ת, והעליתי מרגניתא, שכן הם דברי ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל:

בבבא קמא (ט' ב) אמרינן הידור מצוה עד שליש עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ופירשו רש"י ותוס' שם דכל שעושה יתר מן החיוב הוא משל הקב"ה והקב"ה משלם בזה העולם, נמצינו למדין שכל שעושה יותר מן החיוב שכר מצותו משלם הקב"ה בהאי עלמא.

אמנם אולי כאן מקום לדון האם ישנה הגדרה כלשהיא למושג 'מסירות נפש'.

[כותב]

ראה בספר זרע ברך (ראשון, ריש פ' פנחס) שכתב כדברי היודעי בינה (ריש פ' פנחס), שמי שמוסר נפשו מגיע שכרו מצד הדין, יעו"ש.

וז"ל ספה"ק ישמח משה ריש פ' פנחס:
פנחס בן אלעזר וגו' (במדבר כה יא). במדרש (במ"ר פכ"א א') אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו, לכן אמור וכו' (במדבר כה יב). נ"ל כפשוטו על פי המדרש שהביא במתנות כהונה (פרשה זו [במ"ר ] סימן ג') בשם הרמב"ם במאמר התחיה, וז"ל, כי כשבאו עליו להרגו פרחה נשמתו מפחדם ונשאר כמת והניחהו, ונפשות נדב ואביהוא שהיו עדיין משוטטות שם, היו מרגישין בדבר והחזירו לו נפשו בעודו חם, עיין שם. והנה הטעם דאין משלמין שכר בעולם הזה (קידושין ל"ט ע"ב), משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (שם קידושין מ"ח ע"א), ואם כן אצלו הוי הסוף. ולכך בדין הוא שיטול שכרו, כלומר תיכף ומיד לכן אמור וכו', דאם לא כן היה צריך למות כדי שיקבל שכרו, והבן:

[הוד_והדר]

לדעתי מערבבים פה 2 נקודות
יש נקודה אחת כמו פנחס שזה מביאים בהרבה ספרים כמו הישמח משה ועוד, שפנחס מסר נפשו ממילא נחשב כבר כאינו חי בעלמא הדין ממילא יוכל לקבל שכר
ויש נקודה מי שעושה המצות במסירות נפש, היינו למעלה מכוחות,

[כותב]

לדעתי מערבבים פה 2 נקודות
יש נקודה אחת כמו פנחס שזה מביאים בהרבה ספרים כמו הישמח משה ועוד, שפנחס מסר נפשו ממילא נחשב כבר כאינו חי בעלמא הדין ממילא יוכל לקבל שכר
ויש נקודה מי שעושה המצות במסירות נפש, היינו למעלה מכוחות,

ביודעי בינה שם משלב ג"כ שני בחינות הנ"ל יחד.

untitled.JPG (27.89 KiB) נצפה 3849 פעמים