היכן הרשב"א?

[איש_ספר]

בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ז נדפסה תשו' הר"י בירב. המביא דבר בשם הרשב"א, לא עלה בידי למוצאו לע"ע. המסייע יבורך.
http://www.otzar.org/aspcrops/174658_10 ... 102015.asp

[ברזילי]

מובא בארחות חיים בשם הרשב"א (ראש השנה, סדר תפלת מוסף)

[איש_ספר]

לא מצאתי שכתוב שם שא"א ביום השני: מוספי, כמו שהביא הר"י בירב בשמו. עיש"ה.

[ברזילי]

אתה צודק, וז"ל:

ויש שכתבו דאמרינן הכי את מוספי יום הזכרון הזה... אך לא יזכיר דר"ח ולא את יום ראש החדש הזה משום דנפיק מיניה חורבא דיאמר ביום שני כסדר הזה... וכ"כ הרשב"א ז"ל. אמנם בתפילות שכתב הר"ז ז"ל מידו כתוב את מוספי יום ר"ח הזה ויום הזכרון הזה וזאת הנוסחא ליום ראשון דווקא נוסחה דווקנית היא וכו' אבל ביום שני נפיק מיניה חורבא כדכתבינן

ונראה שהחילוק שלו בין יום ראשון לשני הוא רק לגבי הזכרה מפורשת של ר"ח ולא לגבי השינוי מוסף-מוספי.

[איש_ספר]

יש"כ. וגם לגבי הזכרת ר"ח, אין כוונתו שביום הראשון יאמר ולא ביום השני, אלא שכיון שאי אפשר לומר כן ביום השני משום חורבא דנפיק מיניה, אין אומרים בכלל ואפילו לא ביום הראשון. (וגדולה מזו, עי' ב"י סי' תקצ"א שדקדק מד' הר"ן שאומרים מוספי בב' ימים, ולדרכו יש לדקדק כן גם מד' הרשב"א הנזכרים, עי"ש ותבין).

[ברזילי]

יש"כ. וגם לגבי הזכרת ר"ח, אין כוונתו שביום הראשון יאמר ולא ביום השני, אלא שכיון שאי אפשר לומר כן ביום השני משום חורבא דנפיק מיניה, אין אומרים בכלל ואפילו לא ביום הראשון. (וגדולה מזו, עי' ב"י סי' תקצ"א שדקדק מד' הר"ן שאומרים מוספי בב' ימים, ולדרכו יש לדקדק כן גם מד' הרשב"א הנזכרים, עי"ש ותבין).

אתה צודק לגבי הציטוט הראשון מן הרשב"א, אבל מה שמובא בתור מה שכתב הר"ז מידו, נראה יותר שיש בו חילוק בין יום ראשון לשני (לפחות לפי הבנת הא"ח)

[איש_ספר]

וזאת היא וכו', זו תגובת הארחות חיים לנוסחת הרשב"א מידו של הר"ז. והיינו שנוסחתו טובה ליום הראשון אבל בעיתית ליום השני. אבל לא עלה על דעתו של האו"ח שהיא נועדה רק ליום הראשון. כ"נ פשוט.

[ברזילי]

ייתכן, אבל נראה לי שאפשר גם להבין אחרת.

[איש_ספר]

לע"ע לא מצאתי שיטה כזו (לא חפשתי מספיק) שמחלקת בין היום הראשון לשני לענין הזכרת ראש חודש. החלוקה היחידה שמצאנו היא לענין מוסף/מוספי. וכאמור עי' ב"י שם.

[אביאסף]

וזאת היא וכו', זו תגובת הארחות חיים לנוסחת הרשב"א מידו של הר"ז. והיינו שנוסחתו טובה ליום הראשון אבל בעיתית ליום השני. אבל לא עלה על דעתו של האו"ח שהיא נועדה רק ליום הראשון. כ"נ פשוט.

לא זכיתי להבין למה לא.
דברי הארחות חיים נמצאים גם בכלבו סי' סד ומדבריו בהמשך הסימן מבואר שנקט נוסחה זו למעשה לומר ביום הראשון את מוספי וביום השני לא.

ואומר ביום הראשון את מוספי יום הזכרון הזה מפני מוסף ראש חדש שבו אבל אין מזכירין ר"ח שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, וביום שני אין אומר את מוספי לפי שאינו ראש חדש שאין מעברין אלול לעולם

[סעדיה]

לע"ע לא מצאתי שיטה כזו (לא חפשתי מספיק) שמחלקת בין היום הראשון לשני לענין הזכרת ראש חודש. החלוקה היחידה שמצאנו היא לענין מוסף/מוספי. וכאמור עי' ב"י שם.

עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב סימן כ

ממילא רווחא שמעתא לנוהגים להזכיר בתפילת המוסף מלבד עולת החודש שאין לאמרו אלא ביום ראשון בלבד

[איש_ספר]

וזאת היא וכו', זו תגובת הארחות חיים לנוסחת הרשב"א מידו של הר"ז. והיינו שנוסחתו טובה ליום הראשון אבל בעיתית ליום השני. אבל לא עלה על דעתו של האו"ח שהיא נועדה רק ליום הראשון. כ"נ פשוט.

לא זכיתי להבין למה לא.
דברי הארחות חיים נמצאים גם בכלבו סי' סד ומדבריו בהמשך הסימן מבואר שנקט נוסחה זו למעשה לומר ביום הראשון את מוספי וביום השני לא.

ואומר ביום הראשון את מוספי יום הזכרון הזה מפני מוסף ראש חדש שבו אבל אין מזכירין ר"ח שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, וביום שני אין אומר את מוספי לפי שאינו ראש חדש שאין מעברין אלול לעולם

כבודו עושה מעט סלט. ואמנם או"ח וכל בו, זהים ברוב דבריהם, אבל עינינו הרואות שיש בזה מה שאין בזה. ועוד שמה שציטטת אינו מצוי בכלל בקטע המקביל בכל בו, אלא במקום אחר !

ואציגה בזה דברי הארחות חיים בשלימותם ובאותיות קטנות מיצוי הדברים, ומעתה הכל יבואר:

ז"ל האו"ח (מהד' ירושלים עמ' רכא רכב):

א. כתב הר"מ ואינו אומר ובראשי חודשיכם ואומר: ושעיר לכפר, מלבד עולת החודש ומנחתה ושעיר לחטאת ושני תמידים כהלכתם. כלומר אינו אומר פסוקים של ר"ח כמו שנהגו באיזה מקומות לומר: ובראשי חודשיכם וגו', אלא מתחילה מזכיר שעיר של ר"ה ואח"כ אומר מלבד עולת החודש ושם מזכיר שעיר של ר"ח.
ב. והגיה עליו הר"פ: ר"ת אומר: מלבד עולת החודש ומנחתה ושני שעירים לכפר. כלומר שינוי קל, את השעיר של ר"ה מזכירים יחד עם שעיר של ר"ח ב"מנחתה".
ג. וכ"כ הר' נתן וז"ל ... ואומר ושני שעירים לכפר הא' בשביל היום והא' בשביל ר"ח ששעיר ר"ח היה קרב בר"ה כדאיתא וכו'. מסכים לדברי ר"ת, ומוסיף מקורות שאכן שעיר דר"ח קרב בר"ה.
ד. ויש כתבו דאמרי' הכי: את מוספי יום הזכרון הזה, אע"פ שלא חל בשבת, מפני מוסף ר"ח שבו, אך לא יזכיר דר"ח ולא את יום ראש החודש הזה, דנפיק מינה חורבא, דיאמר ביום השני כסדר הזה ויאמרו אלול מעובר והוא וימנו יום הכיפורים וכל המועדות מיום שני כמו שמונים ככל שאר החדשים שהם שני ימים ונמצא כל המועדות מקולקלים וכ"כ הרשב"א ז"ל. יש שכתבו, וכ"כ הרשב"א (ונניח שהרשב"א מסכים לכל דברי היש שכתבו), שאע"פ שאין מזכירין פסוקי ר"ח במוסף, אומרים ואת מוספי, בל' רבים, ואותם יש שכתבו, מתנגדים לסוברים (למשל באות ה' לקמן), שאע"פ שאין אומרין פסוקין דר"ח מ"מ מזכירים את הר"ח בשמו: ואת מוסף יום ראש החודש הזה, משום שנוסח זה, (ואת יום ראש החודש הזה) אם באנו לאומרו ביום השני, נפיק מיניה חורבא.
ה. אמנם בתפילות שכתב הר"ז ז"ל מידו (של הרשב"א?) כתוב: את מוספי יום ר"ח הזה ויום הזכרון הזה. בנוסח זה יש חידוש, שאמנם אין מזכירים פסוקי ר"ח, אבל מזכירים את ר"ח בשמו: יום ר"ח הזה.
ו. וזאת הנוסחא ליום ראשון נוסחא דווקנית היא כמש"כ במקרא, מלבד עולת החודש אבל ביום השני נפיק מיניה חורבא כדכתבינן.
ז. ומן האחרונים כתבו שלכתחילה יאמר את מוספי יום הזכרון הזה ואם לא אמר אין מחזירים. כאן לכאורה חוזר על היש שכתבו והרשב"א שבאות ד, ואינו מוסיף אלא שאינו מעכב בדיעבד. וראה להלן.
ח. ומה שאמרו (בעירובין) שא"צ להזכיר ר"ח, לענין חתימה הוא, כשחותמין מקדש ישראל ויום הזכרון, שאין להזכיר ראשי חודשים. לכאורה האמור כאן באות ח' זו תגובה או המשך דברי האחרונים שבאות ז', אבל אם כך, אין לזה שייכות, ומתוך כך נוטה החק"ל (סו"ס נ"ד שחסרות כאן איזה תיבות).

הא קמן שחשש הקלקול הוזכר באות ד ובאות ו', רק לגבי אמירת יום ראש החודש הזה, ולא לגבי אמירת את מוספי. וגם לגבי הזכרת יום ראש החודש הזה, לא הוזכר לחלק בין הימים אלא שמשום כך אין לאומרו כלל!

בקטע המקביל בכל בו (מהדו' אברהם עמ' קס"ב - קס"ג) אין שום שינוי. (ומש"כ שם בהערה 438 טעה בזה כמובן). אכן במקום אחר בכל בו, (שם עמ' קעט) מובא שאין אומרים מוספי ביום השני, משום שאינו ר"ח. ומשפט זה אינו נמצא בארחות חיים כלל.

בהא נחתינן ובהא סלקינן שד' הרשב"א שמביא הר"י בירב אינם לפנינו.

הרב סעדיה. יש"כ. עתה עיינתי שם, זה כמובן לא מקור למנהג (הרי למנהג של רמ"ע מפאנו לא אמרו שום פסוקים), אלא הוא כותב שכך ראוי לנוהגים לומר "מלבד" שלא יאמרוהו אלא ביום הראשון. אבל עדין לא מצאתי מכת הסוברים לומר "מלבד" שיסייגו דבריהם, שאין אומרים כן ביום השני. ואולי יש ועדין לא הגעתי לזה.

[ברזילי]

הא קמן שחשש הקלקול הוזכר באות ד ובאות ו', רק לגבי אמירת יום ראש החודש הזה, ולא לגבי אמירת את מוספי. וגם לגבי הזכרת יום ראש החודש הזה, לא הוזכר לחלק בין הימים אלא שמשום כך אין לאומרו כלל!

כאמור, זו בהחלט קריאה סבירה של הא"ח, אבל מצד שני אינני חושב שמן הנמנע שמהר"י בירב הבין את הא"ח שלא כמוך:
(א) הר"ז שכתב מידו, הכוונה מידו של הרשב"א.
(ב) דברי הא"ח באות ו על נוסחא דווקנית ליום ראשון שנפיק מינה חורבא ליום שני מתפרשים כמשמעם, שביום ראשון יש לומר כך ורק ביום ב יש להמנע משום חורבא (ודלא כמש"כ הוא עצמו לעיל באות ד, שמשום נפיק מיניה חורבא ל"א אף ביום א').
(ג) דברים אלה עולים על כל מה שנאמר לפניו בדברי הר"ז, כולל אמירת מוספי.

[אביאסף]

כתבתי שאיני מבין מהיכי תיתי לפרש שהארח״ח מתכון לתמוה על דעת הרשב״א שבסידור הר״ז ולא לפרש שדעתו כי על ידי חלוקת הנוסחאות בין היום הראשון לשני יוצאים מחשש חורבא ולא הבנתי מה הוספת לדחות טענה זו.
במה שהבאתי מדברי הכלבו כעת אני רואה שלא דקדקתי בלשוני אבל כוונתי פשוטה שמבואר בדבריו להלן שאין חשש חורבא ע״י שמחלקים הנוסחאות עד כדי שהיה אפשר להזכיר ביום הראשון ר״ח בפירוש אלא שאין צריך משום דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, ונראה שדבריו אלו הם על פי מה שכתב לעיל בשיטת הרשב״א לחלק בין הימים (ורק חלוק עליו שאי״צ להזכיר ר״ח ביום הראשון מטעם דזכרון אחד וכו׳) וזו סייעתא לפירושי שאכן הבין בדעת הרשב״א כך ולא נתכוון רק לתמוה עליו.

[איש_ספר]

הא קמן שחשש הקלקול הוזכר באות ד ובאות ו', רק לגבי אמירת יום ראש החודש הזה, ולא לגבי אמירת את מוספי. וגם לגבי הזכרת יום ראש החודש הזה, לא הוזכר לחלק בין הימים אלא שמשום כך אין לאומרו כלל!

כאמור, זו בהחלט קריאה סבירה של הא"ח, אבל מצד שני אינני חושב שמן הנמנע שמהר"י בירב הבין את הא"ח שלא כמוך:
(א) הר"ז שכתב מידו, הכוונה מידו של הרשב"א.
(ב) דברי הא"ח באות ו על נוסחא דווקנית ליום ראשון שנפיק מינה חורבא ליום שני מתפרשים כמשמעם, שביום ראשון יש לומר כך ורק ביום ב יש להמנע משום חורבא (ודלא כמש"כ הוא עצמו לעיל באות ד, שמשום נפיק מיניה חורבא ל"א אף ביום א').
(ג) דברים אלה עולים על כל מה שנאמר לפניו בדברי הר"ז, כולל אמירת מוספי.

ב - ג: הנוסחא שבאות ד והנוסחה שבאות ה, הם נוסחאות שונות, באחת מהן מזכירים את ראש חודש באחת מהן לא מזכירים, לא סביר שהאו"ח יתייחס לשתיהן בנשימה אחת וכנוסחה אחת: וזאת הנוסחה וכו'. ואפילו כדבריך, (שהאמור באות ו' מתייחס לשתי הנוסחאות, ושלא מדובר כאן בביקורת על הנוסח באופן כללי אלא העצה לחלק בין יום א' ליום ב') לא הבנתי מה הרווחת, האם האמור באות ו': וזאת הנוסחא וכו', גם זה מד' הרשב"א?! כמובן שלא! אז איך אפשר להביא את ההצעה של הא"ח, בדעת הרשב"א, בשם הרשב"א?!

אביאסף, כשם שלא דקדקת בלשונך כך לא דקדקת בלשוני, ותל"מ.

[ברזילי]

מש"כ הוא ש"וזאת הנוסחה" עולה על כל הדברים המובאים בשם הר"ז, כולל אמירת מוספי, היינו רק האמור באות ה' הנ"ל.

אני מסכים שגם ההבנה הזו מדובר בפרשנות של הא"ח בדעת הרשב"א (או בנמסר משמו מיד הר"ז), אבל אם נניח שמהר"י בירב קרא כך את הא"ח, אינני חושב שזה דוחק גדול מדי אם הוא יתיחס לזה בקיצור כדעת הרשב"א.

[אביאסף]

שבתי וראיתי כי הכל הבל, דברי הארחות חיים מועתקים מספר המאורות ר״ה לה. והר״ז הוא הרז״ה ואין כל קשר לרשב״א.

[איש_ספר]

הרב בריזלי.
נראה שהענין מוצה. רק עוד תהיה אחת, האם גם באות ד', כשהוא אומר: אך לא יזכיר ר"ח דנפיק מינה חורבא , דיאמר ביום השני וכו', גם שם אתה מפרש שזו הצעה לומר כן רק ביום הראשון ולא לומר כן ביום השני?
ואם לא, למה שם הא"ח לא השתמש בפתרון הזה?

הרב אביאסף
ישכ על המר"מ, אני מיד מעיין שם. אך כמובן זה לא ישכנע את מי שיחליט שהר"י בירב ראה את הרשב"א באו"ח ולא זכה לס' המאורות.

[ברזילי]

הרב בריזלי.
נראה שהענין מוצה. רק עוד תהיה אחת, האם גם באות ד', כשהוא אומר: אך לא יזכיר ר"ח דנפיק מינה חורבא , דיאמר ביום השני וכו', גם שם אתה מפרש שזו הצעה לומר כן רק ביום הראשון ולא לומר כן ביום השני?
ואם לא, למה שם הא"ח לא השתמש בפתרון הזה?

לא, שם נאמר במפורש שיש לבטל אזכרת ר"ח מכל וכל (גם ביום הראשון) מטעם החורבא, אבל אחר שראה הא"ח את נוסחת הר"ז שיש בה אזכרת ר"ח הוא נסוג והציע הצעת ביניים - לומר זאת רק ביום הראשון.

אחרי המציאה של הרב אביאסף (ושם המילים ונוסחא דוו' היא הן במקור, אבל בלי התוספת על יום ראשון ושני שהיא כבר הסתייגות של הא"ח כנ"ל), הדיון בזה הופך להיות היסטורי גרידא (אם מהרי"ב ראה כן בא"ח וכו'), ואין לשיטה זו דבר וחצי דבר עם הרשב"א. מ"מ נראה שהענין מוצה כדבריך.