כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
מחולת המחנים כתב:הרמב"ן עצמו בשער הגמול מביא מקור לדבריו מדברי המדרש רבה בראשית (פרשה ל"ב פ"ג)כתיב (תהלים יא, ה): "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן" וכתיב (בראשית כב, א): "והאלהים נסה את אברהם".
אמר רבי יוסי בן חנינה הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
א"ר אלעזר משל לבעל הבית שהיה לו ב' פרות אחת כחה יפה ואחת כחה רע על מי הוא נותן את העול לא על זאת שכחה יפה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שנאמר "ה' צדיק יבחן".
הקב"ה מנסה אדם רק אם יוכל לעמוד בניסיון
בעלי המוסר למדו מכאן ראיה שאין לאדם תרוץ לומר שלא היה יכול לעמוד בניסיון, שכן אין הקב"ה מנסה אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, ולכן התיר לנו אשת יפת תואר במלחמה כיון שכאן לא היינו יכולים לעמוד כנגד יצר הרע. והואיל ורק כאן התירה תורה משמע שבמקום אחר אנו יכולים לעמוד בניסיון.
וכך מובא במדרש בראשית רבה (וילנא) פרשה לב:
אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מספיק לקוש עליהם אחת עד שהוא שוברם, ומי הוא בודק בקנקנים יפים אפילו מקיש עליהם כמה פעמים אינם נשברים, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים שנאמר ה' צדיק יבחן.
היינו, שהקב"ה בוחן רק את מי שיכול לעמוד בניסיון, ולא היה דורש שאתנו דבר שאינו לפי כוחנו. וכן יש ללמוד מתלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג עמוד ב:
דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, פלחו לצלמא!
למדו מכאן בעלי המוסר את הרעיון הנ"ל, והסבירו מדוע באמת לא ניסה הקב"ה את חנניה מישאל ועזריה בניסיון היסורים של מלקות, התשובה לכך מפני שהם לא היו עומדים בניסיון הזה.
ישראל אליהו כתב:למה לי קרא, סברא הוא.
ישראל אליהו כתב:למה לי קרא, סברא הוא.
מאיר סובל כתב:ועוד יש גם במכתב מאליהו להגרא"א דסלר שמביא על שירת השטן מלאכו של עשיו אחרי שיעקב אבינו נצחו, באמרו שלחני נא כי עלה השחר, ועפרש"י שם, שכל התכלית של המלאך היה להעמיד את יעקב אבינו בנסיון, כלומר שיעקב אבינו יתגבר עליו וינצחו. ומשניצחו מיד התקיימה תכליתו ועלה למדרגת אמירת שירה.
ואילו היה המלאך מנצח את יעקב, זה היה כשלון למלאך ולא היה מגיע זמנו לומר שירה.
עבודת ישראל - פרשת וישלח
ושמעתי אומרים בשם חכם אחד פירוש המד"ר (ב"ר עח) שאמר המלאך ליעקב הגיע זמני לומר שירה, וצריך ביאור שמיום שנברא שרו של עשו לא הגיע זמנו לומר שירה עד היום שנלחם ביעקב, אמנם הנה כל מלאך אינו אומר שירה וזמרה להבורא ית"ש רק על החסד שבראו לעשות רצונו ית', ולמשל מלאך מיכאל כשפועל רצונו ית"ש ומלמד זכות על ישראל ומגביר החסדים אשר לזה התכלית נברא אז אומר שירה וכן כל המלאכים. והנה שרו של עשו הוא הס"ם הוא היצה"ר הוא השטן שנברא להסית האדם ולהסירו מדעת יוצרו כי לכך נברא. אמנם אף על גב שלכך נברא אין חפץ המלאך הזה באמת שישמע האדם לקולו לעשות הרע רק הוא מחויב לעשות פעולתו ולהדיחו והאדם יתחזק וילחום כנגדו ויכבוש אותו, וזה תכלית בריאתו כי לא בראו היוצר ב"ה באופן אחר כי מאתו לא תצא הרעה רק כמשל הזונה עם בן המלך הנזכר בזוה"ק וכתוב שם כי אם ישמע בן המלך לזונה המסיתו במצות המלך וידבק בה אין מזה נחת רוח להזונה רק כשמתגבר בן המלך וגוער בה ודוחה אותה במהמורות לא תקום אז מתעורר נחת רוח לאביו המלך ומשלם שכר לבנו וגם להזונה מיטיב בעבורו שעשתה רצונו להסיתו ולא יכלה לו ונעשה נחת רוח להמלך, וכן הנמשל להיצה"ר הגם שמפתה את האדם, מכל מקום אין חפצו ברשעים המקשיבים לקולו. ולכן אמרו (ב"ב טז.) יורד ומסית עולה ומקטרג. אכן אז נעשה פעולתו באמת כשמפתה לאדם ולא יכול לו ונתעורר נחת רוח ליוצרנו ואז גם היצה"ר לוקח שכרו משלם בעבור שהוא גרם הנחת רוח. כמ"ש על פסוק (אסתר ו, ו) ויאמר המלך בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ממני דייקא כלומר שכל הנחת רוח בא על ידי הפיתוי ממני ואם כן יש לו לשלם לי כל יקר וגדולה עיין במ"א:
ונחזור לענינינו, שהמלאך הנ"ל עדיין לא אמר שירה מיום שנברא שלא היה אדם שכבשו לגמרי כמו יעקב אבינו שלימו דאבהן שהיה בן פ"ד שנים וגבור בגבורתו שהיה מעביר האבן מעל פי הבאר כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית, ואף על פי כן לא נתעורר בכוחו חלילה לשום תאוה רעה כמ"ש (בראשית מט, ג) ראובן כחי וראשית אוני שנולד מטיפה ראשונה, וכתיב (בראשית כט, יא) וישק יעקב לרחל, ואמרו ז' נשיקות ובודאי היו הנשיקות בקדושה גדולה ואיזה יחוד נפלא וכמ"ש (ב"ר ע) על ענין ויבך שראה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה. ומסתמא כשהיה בשעה זאת ראוי לרוח הקודש מסתמא לא היו הנשיקות חלילה במחשבה גשמיות רק בדביקות בעולמות עליונים ומי כמוהו קדוש ישראל, והנה כשנלחם עמו שרו של עשו לא היתה האביקה בדרך פשוט כדרך שנלחמים בעלי מלחמות רק בוודאי היתה המלחמה ברוחניות לבלבל מחשבתו של יעקב אבינו מי יודע באיזה חקירות עצומות ורשתו אשר טמן. וזהו שכתוב וירא כי לא יכול לו, שאבינו יעקב התגבר בקדושתו נגדו עד שנגע בכף יריכו עיין בזוה"ק ותראה קצת מזה, לכן אחרי שראה הבריאה הנבחרת יעקב איש תם כי לא יכול לו אמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה שלכך נבראתי וברוך ה' שפעלתי פעולתי לכן אני חפץ לומר שירה:
בקרו טלה כתב:ומרן האמרי אמת אמר על ענין זה את הפסוק הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר
עשוי לנחת כתב:בקרו טלה כתב:ומרן האמרי אמת אמר על ענין זה את הפסוק הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר
ראה גם רש"י על פסוק זה, יותר בחלקו השני של הפסוק.
מאיר סובל כתב:ישראל אליהו כתב:
למה לי קרא, סברא הוא.
ופשיטא.
כי אם לא יכול לעמוד בקושי הזה - אין זה נסיון אלא הכשלה בלבד!
מה התכלית של הנסיון אם לא לכבוש עוד יעד?
רחמים כתב:מה אתה מוכיח מהפסוק הזה? לא נחם דרך ארץ פלישתים לא בגלל שזה נסיון אלא כי לא רצה שישוב למצרים וזהו.
סגי נהור כתב:זו לא הוכחה מוחצת, אבל בהחלט סוג של לימוד מהפסוק - שהקב"ה לא הכניס את ישראל למצב שלא יוכלו לעמוד בו, ואף עשה לשם כך עיקוף וסיבוב שלם.
ישא ברכה כתב:אין לך סברא גדולה מכך שהקב"ה ברא את האדם עם בחירה כמ"ש ובחרת בחיים, ובהכרח א"כ יכול לעמוד בנסיון.
ישראל אליהו כתב:למה לי קרא, סברא הוא.
עקביה כתב:לאחרונה היה לי ויכוח עם ילדיי שיחיו, האם אדם שאיבד אמונתו בעקבות השואה עתיד להיתבע על כך או לא.
הם טענו שהיות ואין הקב"ה מעמיד בניסיון את מי שאינו יכול לעמוד בו, אות הוא שכל מי שעבר את השואה היה אמור לעמוד בניסיון ולהישאר מאמין, ואילו אני טענתי שאין הכרח כזה, ויכול להיות שהקב"ה מעמיד אדם במצבים בהם אינו יכול להמשיך ולעמוד איתן על עמדו.
בפרט השואה, שהייתה מכת מדינה וכולם לקו בה.
היה כאן פעם אשכול שדן בשאלה האם אנשים שאיבדו את אמונתם בשואה נחשבים תינוקות שנשבו. אבל לא מצאתיו כעת. אודה למי שיקשר אליו.
דורשי יחודך כתב:לא הבנתי את הנידון כאן.
השאילה היא אחת: האם יתכן שהוא נחשב אנוס? או שאין דבר כזה כל שלא היה אנוס בפועל ממש על עבירה.
אם נקבע שיתכן מצב של אונס, מה זה קשור לכלל הידוע (התלוי על בלימה) שאין הקב"ה מעמיד כו'. וכי אין הקב"ה מביא מצב שאדם נאנס לעבור עבירה? מקרא מלא דיבר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר כו'.
עקביה כתב:דורשי יחודך כתב:לא הבנתי את הנידון כאן.
השאילה היא אחת: האם יתכן שהוא נחשב אנוס? או שאין דבר כזה כל שלא היה אנוס בפועל ממש על עבירה.
אם נקבע שיתכן מצב של אונס, מה זה קשור לכלל הידוע (התלוי על בלימה) שאין הקב"ה מעמיד כו'. וכי אין הקב"ה מביא מצב שאדם נאנס לעבור עבירה? מקרא מלא דיבר הכתוב ולנערה לא תעשה דבר כו'.
הנידון הוא בדיוק משום כך שא"א להגדיר את המצב הזה כאונס.
ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעקבות השואה.
הנושא הוא - אדם הנמצא במצב כזה בו, גם כלפי שמיא, מגלים כלפיו הבנה כשבחר בדרך הלא רצויה.
סגי נהור כתב:לפענ"ד הכוונה פשוטה: במצב שבו ע"פ תורה נדרש ממני משהו (להבדיל מאונס שבו התורה פוטרת אותי), וא"כ נמצא שהקב"ה דורש ממני את הדבר, ודאי יש לי יכולת לעמוד בנסיון, שאין הקב"ה בא בטרוניא אל בריותיו.
כלומר: אם התורה אינה מכירה בקושי המסוים כאונס, הרי שיש לי כוחות להתגבר על הקושי.
מבקש תורה כתב:מלבד דברי הרמב"ן בבראשית כד . ודע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה), כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו.
האם יש מקור יותר מפורש?
בתודה מראש
דורשי יחודך כתב:לא הבנתי את הקביעה שלך שזה לא אונס.
"ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעבקות השואה." אולי זה לא ברור?
כלומר אולי יש מצבים בחיים בהם לא שייך שאדם יעמוד ב"אתגר" מסויים.
דורשי יחודך כתב:אולי מה שאתה כותב "מגלים הבנה" - אני קורא אונס? שכן אם זה לא אונס, מה זה? וכי משוא פנים יש? אולי יגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה, אבל ממש קשה לו?
עקביה כתב:דורשי יחודך כתב:לא הבנתי את הקביעה שלך שזה לא אונס.
"ברור שלא נשללה מאף אחד הבחירה החופשית בעבקות השואה." אולי זה לא ברור?
כלומר אולי יש מצבים בחיים בהם לא שייך שאדם יעמוד ב"אתגר" מסויים.
אחד היה פרעה..
כל זמן שלא ניטלה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים. אלא שחוויות שהוא חווה עשויות להטות אותו באופן חזק לכיוון מסוים.דורשי יחודך כתב:אולי מה שאתה כותב "מגלים הבנה" - אני קורא אונס? שכן אם זה לא אונס, מה זה? וכי משוא פנים יש? אולי יגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה, אבל ממש קשה לו?
כאמור, איני סבור שניתן להגדיר זאת כאונס, אלא כמצב בו הסביר וההגיוני עבור אותו אדם הוא לחשוב כפי שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר.
יכול להיות שיגלו הבנה גם למי שלא היה בשואה אבל ממש קשה לו. כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת ורק הוא יודע מה עבר על מי וכיצד יש להתייחס לכל אחד.
דורשי יחודך כתב:מה שכתבת ש"כל זמן שלא ניטלה בחירה מהאדם היכולת לחשוב, הוא אינו אנוס לחשוב באופן מסוים." הא מנא לך? אולי יש מצבים כאלה?
דורשי יחודך כתב:מה שכתבת שיש מצב "בו הסביר וההגיוני עבור אותו האדם הוא לחשוב כפי מה שהוא חושב, בגלל מה שהוא עבר" - האם הוא יכול להתאמץ ולחשוב אחרת? אם כן, מדוע זה לא נדרש ממנו? ואם זה נדרש ממנו, מדוע איננו אשם על מה שלא עשה כך?
אם נאמר שזה פשוט לא הגיוני לדרוש זאת ממנו, מה בין זה לבין "אונס"?
סגי נהור כתב:יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.
בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.
צ"ע מכתובות נא, ב.
[מג] פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כ"כ עד שא"א לו שלא יחטא כד"ש (ברכות לב.) מה יעשה הבן כו' ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטרי'. וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שא"א לנצחו שייך אונס [ואם הש"י הסיב את לבו הרי אין חטא זה חטא כלל רק שרצון הש"י הי' כך] ועמ"ש בכתובות (נא.) גבי תחלתו באונס אפי' צוחת לבסוף שאלמלא מניחה היא שוכרתו מותרת לבעלה מ"ט יצר אלבשה הרי דזה מחשב אונס גמור אעפ"י שהוא מרצונה מ"מ יצר גדול כזה א"א באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיון דהי' אנוס. אבל האדם עצמו א"י להעיד ע"ע בזה כי אולי עדיין היה לו כח לכוף היצר [וכמו ששמעתי בזה מענין זמרי שטעה בזה].
כי מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות ועיניו רואות כל התאוות והעין רואה והלב חומד ויצרו בוער כתנור בוערה מאופה כמ"ש בהושע הוא בוער כאש להבה וגו', משא"כ מי שהולך בשוק מעט ורוב היום יושב בביתו וגם אם הולך כל היום בשוק יכול להיות שאינו מחומם כ"כ בטבעו כי אין היצר שוה בכל נפש יש שיצרו כו' כמ"ש במ"א. והנה באמת גם מי שהוא מחומם מאד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום אין לו שום התנצלות על חטאיו ומיקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלהי' לנגד עיניו. כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבלבו מפני פחד ה' הרואה כל מעשיו כמש"ל כי המוח שליט על הלב בתולדתו.
סגי נהור כתב:יש בהלכה כללים מה נחשב לאונס. לפי מיטב ידיעתי וזכרוני כרגע, אונס הוא לעולם מעשה שנעשה שלא לרצונו של האדם. אבל אירוע נפשי פנימי שאונס כביכול את האדם לרצות או לא לרצות במשהו איננו אונס אלא אם האדם מוגדר כשוטה.
סגי נהור כתב:אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.
בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.
כך אכן פשטות משמעות הדברים, וצ"ב בסברא.
סגי נהור כתב:בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:אמנם לגופה של ראיה ניתן להשיב שזה שייך רק בתחילתו באונס ממש, ולא כשהמעשה כולו נעשה ברצון.
כך אכן פשטות משמעות הדברים, וצ"ב בסברא.
הסברא נראית לי פשוטה. מלה"ד, לרכב בעל מערכת בלמים תקינה, שלעולם ביכולתו לבלום מלבד כאשר הוא כבר באמצע ההידרדרות. תחילת ההידרדרות יכולה להיות ברצון (ועז"נ שהרשעים הם ברשות לבם, היינו שלאחר שהלכו אחר לבם ברצון נעשו שבויים ברשותו) ואז האדם נענש על הרצון בתחילת המעשה, או באונס, ואז הוא פטור כדין כל אונס.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 123 אורחים