מקור לביטוי שת"ח הם "לב האומה"

[גאולה בקרוב]

תודה מראש

[תוך כדי אכילת פרס]

מתוך מכתבו של ר' שמואל אוירבאך אלול תשע"ג:

העיקר והעיקר תלוי בנו ורק בנו אנחנו כי עמנו א-ל. אם אנחנו נתחזק בעה"י לעמוד על נפשנו לא לזוז ח"ו מהיכלי התורה לב ונשמת האומה, ונעמד על נפשינו על משמר החינוך של בנינו ובנותינו, לא להתפשר כלל ולא יעלה על הדעת לזוז זיז כל שהוא מאשר עוז לנו למורשה, וגם ובודאי להתחזק ולהתעצם בלימוד וקיום התורה, אז בודאי כי עמנו א-ל, הרבה דרכים למקום לקיומה ושגשוגה של תורה והעמדת הדת על תילה, ודבר אלקינו יקום לעולם לטוב לנו כל הימים.

[בקרו טלה]

מדרש רבה איכה - פתיחתא טז
כי נגע עד לבך זו סנהדרי גדולה שהן קרויין לבן של ישראל דכתיב (שופטים ה') לבי לחוקקי ישראל

[איש רגיל]

בדומה לזה לשון הרמב"ם על המלך: 'שלבו לב כל ישראל'.

[סכינא חריפא]

תודה מראש

בית היוצר לנשמת האומה [ח. נ. ביאליק]

[איש רגיל]

תודה מראש

בית היוצר לנשמת האומה [ח. נ. ביאליק]

להבדיל בין הקודש לחול, בין האור ובין החושך.

[אלכסנדרוס]

מתוך מכתבו של ר' שמואל אוירבאך אלול תשע"ג:

העיקר והעיקר תלוי בנו ורק בנו אנחנו כי עמנו א-ל. אם אנחנו נתחזק בעה"י לעמוד על נפשנו לא לזוז ח"ו מהיכלי התורה לב ונשמת האומה, ונעמד על נפשינו על משמר החינוך של בנינו ובנותינו, לא להתפשר כלל ולא יעלה על הדעת לזוז זיז כל שהוא מאשר עוז לנו למורשה, וגם ובודאי להתחזק ולהתעצם בלימוד וקיום התורה, אז בודאי כי עמנו א-ל, הרבה דרכים למקום לקיומה ושגשוגה של תורה והעמדת הדת על תילה, ודבר אלקינו יקום לעולם לטוב לנו כל הימים.

מקור הביטוי "לב ונשמת האומה" אודות היכלי הישיבות אינו מביאליק אלא מדברי הרב אברמסקי המובאים כאן: http://www.otzar.org/aspcrops/172396_12 ... 102014.asp
ואגב, "נשמת האומה" הוא ביטוי שגור בפיו של הרב קוק.

[מרחביה]

מקור הביטוי "לב ונשמת האומה" אודות היכלי הישיבות אינו מביאליק אלא מדברי הרב אברמסקי המובאים כאן: http://www.otzar.org/aspcrops/172396_12 ... 102014.asp

על הרב אברמסקי וביאליק ראה כאן, הערה 9. [המאמר המוזכר שם היה בעבר ברשת והוסר, למרבה הצער. אם ישנו למישהו אולי יעלהו.]

[גאולה בקרוב]

ספר באר הגולה באר השביעי פרק ג

עתה יתבארו לך דברי חכמים, אשר כל איש שאין נוטה נפשו אל הנצוח, ויודה על דברי אמת, יודה בהם. דע, כי האדם הוא מאברים רבים; מידים ורגלים, ושאר אברים, עד רמ"ח אברים. וכולם אין בהם חיות מצד עצמם, כי אם באבר אחד, אשר הוא יושב ראשונה במלכות (עפ"י אסתר א, יד), מקבל החיות תחלה, שהוא מוכן לזה. וכאשר האבר הראשון הזה, הוא הלב, בטל ממנו החיות, אז כל האברים בטלים, ואין להם עוד חיות. והנה כל בני אדם נחשב כמו אדם אחד פרטי. ויש אנשים שהם מתיחסים ביחוס האבר הראשיי אל האדם, וכן שאר האברים, לפי מדריגת ומעלת כל אחד ואחד, מתיחס כפי מה שראוי. וזה כי הנשיא או המלך, אשר הם על העם, נקראים "ראש", שהם כמו ראש האדם. והחכמים שבהם, מנהיגים העם בחכמתם ובתורתם, כמו הסנהדרין והדיינים, נקראים "עיני העם", וכדכתיב (במדבר טו, כד) "אם מעיני העדה נעשתה לשגגה", ודרשו ז"ל (שיהש"ר א, טו) "עיני העדה" אלו סנהדרין, שהם "עיני העדה". שהם כמו העינים מנהיגים את האדם, ואחרי העינים האדם הולך. וכן הסנהדרין הם מנהיגים את העם, והעם הולכים אחריהם (שם). ומזה הטעם נקראו גם כן החכמים המלמדים לעם חכמה "לב העם", כמו שיקראו "עיני העדה" אותם אשר מנהיגים העם. ודבר זה הוסכם הוא מהחכמים, כי בני אדם בכלל דומה לאדם פרטי, ודברו מזה הרבה, והאריכו בדברים אלו, והוא באמת דעת חכמים ז"ל במדרשיהם, ואין כאן מקומו. מכל מקום נלמד כי מדריגת האנשים מתיחסים אל האברים. ומעתה יתבארו לך דברי חכמים מה שרצו בזה. שכמו שאין חיות לאברים רק אל הלב שהוא מקבל החיות תחלה, ואין אבר אחר מקבל החיות. כך עמי הארץ, אשר נפשם נוטה אל החומר העב והגס, והם במדריגת שאר האברים, לכך אינם מקבלים החיות הוא התחיה. רק החכמים הם ראשונים לזה, במה שהם רחוקים מן החומר, לכך ראוים לקבלת החיות, כמו הלב שהוא בפרט מצד עצמו ראוי לקבל החיות. וכאשר ראה רבי אלעזר לרבי יוחנן רבו שהוא מצטער על זה שלא יהיה ראוי לקבל החיות רק החכמים, אשר להם שכל העליון, הוא התורה, אמר לו, רבי, מצאתי להם רפואה ממקום אחר, שיהיו דביקים בתלמידי חכמים.

ביאור עניין זה כמו שאמרנו, כי בני אדם נחשבים כמו אדם אחד פרטי, וכמו שבאדם פרטי אין החיות אל הרגל מצד עצמו, רק שמתפשט אליו החיות, ומקבל אותו מן הלב. כך כלל בני אדם נחשבים כמו איש אחד פרטי, ובני אדם שהם במדריגת שאר האברים, מקבלים החיות על ידי הלב, שעל ידו מקבלים החיות. ולפיכך צריך שיהיו כל האברים דביקים אל הלב, דהיינו שיהיה לבני אדם התחברות אל מי שהוא במדריגת הלב, ואז יקבלו החיות על ידי האדם הפרטי, שהוא כמו לב, אשר הלב מביא החיות אל שאר האברים. וכאשר נסתם (השכל) [השביל] המביא החיות אל האבר, אותו האבר הוא מת ובטל, בעבור שנפסק ונכרת מן אשר מביא לו החיות. וכן אותו האדם אשר נחשב במדריגת שאר אברים, אם נכרת ונבדל מן אותם שהם ראשונה לקבל החיות, אין לו חיות, ולכך הקיום שלו כאשר יתחבר אל מי שהוא אליו במדריגת הלב, ואז מקבלים החיות. ודברים אלו הם מושכלים, ואין בהם ספק.

[שימען]

כבר ידוע מ''ש יעקב ב. פרידמן ע"ז וד"ל

[המעיין]

מי זה יעקב ב פרידמן ומה זה ע"ז על הבאר הגולה?

[שש משזר]

יעקב ב פרידמן כותב בבקהילה, ומח"ס שטייגן או שאיפות.

כל כולו עסוק בענינים כגון דא, ועינינו תלויות ל'שימען' עד שיחננו ויוציא כאור משפטו, לאיזה קטע כוונתו.

[שימען]

מאחר שכבר עבר יותר מחודש ואף א' עדיין לא הבין כונתי
אצטרך להכנס לבוץ הפוליטיקה ולהסביר כונתי
יעקב ב. פרידמן כתב בעיתון בקהילה שמלבד זאת הוא תלמידו של הגר"ש אויערבאך
כתב בבקהילה כתבה על רבו הגר"ש ובתו"ד כתב כך

[סכינא חריפא]

ואני שמעתי מעשה דומה על הגאון ר"ש קוטלר זצ"ל

[שימען]

מה המעשה?

[סכינא חריפא]

שהוא כתב מטבע לשון זו עד שמישהו הזכיר לו שהוא לקוח מביאליק ולכן הגר"ש מחק את הנוסח.

[הרועה]

שהוא כתב מטבע לשון זו עד שמישהו הזכיר לו שהוא לקוח מביאליק ולכן הגר"ש מחק את הנוסח.

וכידוע על זאת יצא הקצף על בעל הבוך רח"ל.

[שימען]

אולי תגלו לי מהו שם הבוך?

[בברכה המשולשת]

מן הסתם גידולו של גדול

[המתלמד לפני רבו]

שו

[שימען]

פה כבר כתבו על דרך זה
http://rotter.name/cgi-bin/kolot/dcboar ... 0%E5%EE%E4

אבל המתבונן האמיתי ודאי יבחין שבשום מקור לא כתוב בדיוק שהישיבות הם נשמת האומה

[המתעתע]

הבוקר הזדמן לי להשתמש בביטוי זה. במהלך שיחה עם אשתי, בלי להקדיש תשומת לב מרובה. היא היתה בחדר סמוך, משם שומעים רק משפטים שמצפים לשמוע. את המשפט הזה היא לא שמעה היטב, ושאלה עליו פעמיים. כעת הבנתי שמקורו אינו בתנ"ך, למרות צלילו, וחיפשתי בגוגל את מקורו. כפי שמן הסתם ידעתם זה מכבר, בניגוד לבור שכמוני, מקורו בהמנון הפלמ"ח, ומחברו הוא זרובבל גלעד. אלו מילות השיר (מאתר זמרשת, ושם הקלטות לצד מידע נוסף):
מִסָּבִיב יֵהוֹם הַסַּעַר,
אַךְ רֹאשֵׁנוּ לֹא יִשַּׁח
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
תָּמִיד אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח

מִמְּטוּלָה עַד הַנֶּגֶב,
מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר -
כָּל בָּחוּר וָטוֹב – לַנֶּשֶׁק
כָּל בָּחוּר עַל הַמִּשְׁמָר!

נָתִיב לַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
שְׁבִיל לַפֶּרֶא בֵּין הָרִים,
מוּל אוֹיֵב דַּרְכֵּנוּ יַעַל,
בֵּין נִקְרוֹת וּבֵין צוּרִים

רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ,
לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ
לִפְקֻדָּה תָּמִיד אֲנַחְנוּ, תָּמִיד
אָנוּ, אָנוּ הַפַּלְמָ"ח.‏

על גלגוליו של השיר, בהתמקדות מיוחדת על מנגינתו הרוסית במקורה, כתב פרופ' דוד אסף פוסט ארוך שחלק מהמידע שבו התקבל מאת הרב יהושע מונדשיין המנוח. למרות זאת, אין אסף עוסק בגלגוליו המאוחרים של השיר לתוך הספרות הרבנית, והשורות הבאות מבקשות למלא חוסר זה.

השיר פורסם לראשונה ב-1943, אך כנראה היה מוכר למדי לכל יושבי הארץ, גם החרדים שבהם. מילות הפתיחה, הנשמעות תנ"כיות כל כך, נקלטו בקרב הציבור החרדי מבלי שמקורם יוודע. לא אעשה מעשה ר' שמואל אשכנזי, ללקט את הופעותיו כולן, גם אלו שבעיתוני זרקור ומרווה לצמא. אך חיפוש קצר במאגר "אוצר החכמה" דיו להביא מספר תוצאות מרתקות.

אין כל תימה באזכור הביטוי בספרות מבית מדרשה של הציונות הדתית, כדוגמת ספרו של הרב עודד ולנסקי - אבן ישראל, ג, ירושלים תש"ע עמ' ה; מאמרו של מר משה קרונה לזכרו של הרב יהודה גרשוני, אישים וניחוחים, תל אביב 1962, עמ' 30; הרב יעקב אריאל רבה הראשי של ר"ג, באהלה של תורה, ג, כפר דרום תשס"א, עמ' 9; מכתב ברכה של הרב דוב ליאור, בתוך חבל נחלתו, ד, עצמונה חש"ד, עמ' 10; דברי זכרון מאת אלעד כהן על אביו הרב משה כהן, מעלין בקדש, כג, כרמי צור תשע"ב, עמ' 19. אלו חשודים מלכתחילה על שמיעת רדיו, ומתוך כך קצרה הדרך לחשיפה למילים ממין זה.

אך נראה שבמיטב מחנכי בנותנו ב"חינוך העצמאי" פשה הנגע. בספרו של הרב בנימין שצ'רנסקי, מנהל הסמינר החרדי בתל אביב, "אל תשלח ידך אל הנער" (ירושלים חש"ד עמ' 5), נצפו משפטים אלו:

כאשר מסביב יהום הסער והמערכת החינוכית הכללית מיטלטלת נקרעת נקטעת ונשברת נכחו, ניצב השבח לא-ל מבצר בית יעקב שלם בחוסנו ותמים בבדידותו המזהרת.

ניתן היה לצפות שהבדידות המזהרת תביא גם לידי אי הכרת הביטוי... אך גם בארזים נפלה שלהבת, כאשר הרב אברהם יוסף לייזרזון, יו"ר החינוך העצמאי בא"י, השתמש בביטוי זה בהספדו על ח"כ אברהם יוסף (מוני'ה) שפירא, שפורסם ב"זכרון איש" לזכרו של האחרון, חמ"ד תשס"ו, עמ' 286.
בספר באר יצחק על ענייני שבת (בני ברק תשס"ט) כונסו כתביו של הרב יצחק ברנר, שמסר שיעורי מוסר בישיבה לבעלי תשובה "נתיבות עולם", ובו הביטוי אף מקבל דרשה קלה: "מסביב יהום הסער, אף הסהר - הוא סמל אומות בני ישמעאל, העולם כולו מסביב מטורף ומבולבל ומשונה".
לרוב יופיע הביטוי במסגרת סיפורית-תיאורית, כמו בתולדות המחבר שבסוף ספר כרם טוביה לר' טוביה ליסיצין (בני ברק תשס"ה, טוב רואי, עמ' 15). אך בספר "נתיב בינה" של הרב בונים שרייבר, מחשובי הר"מים והלמדנים במגזר, מופיע הביטוי כחלק אינטגרלי של החידושים הלמדניים. כך בחלק ב של מסכת בבא בתרא (בני ברק תשס"ג, עמ' ב), בביאור אחת מאגדתות רבה בר בר חנה, מתנסח המחבר:

הכל מתנהג בדקדוק נורא דמי שאינו צריך ליפגע לא יפול ממנו צרור ארץ, ואע"פ שמסביב יהום הסער אעפ"כ מי שא"צ ליפגע לא יפול חוט משערות ראשו ארצה, והכל בהשגחה פרטית מדוקדקת בתכלית.

כאן אנו כבר רואים את דרכו של יצה"ר, בחינת היום אומר לו עשה כך וכולי. היום אומר לו צטט את המנון הפלמ"ח, עד שאומר לו צטט את... האוונגליון למתי. אכן, הציטוט "לא יפול חוט משערות ראשו ארצה" הרומז לשמואל א' יד, מה, "וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל, חָלִילָה חַי ה' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה", אך במשמעותו זו של ההשגחה הפרטית האינסופית מקורו דווקא בדברים שאצל מתי, י, 29-30: "הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם, ואתם, גם שערות ראשכם נמנות כולן"...


https://knowledgepangs.wordpress.com/20 ... %99%d7%aa/

[מלך שלם]

הגרש"א שליט"א נוהג גם לספר שכשסיפרו להגאון מטשיבין על גזירת הגיוס החויר כסיד ההיכל והתעלף כפשוטו באומרו "נוגעים בלב של כלל ישראל".

ולהאמור יש לדבר מקור גם אצל בעל הדובב מישרים זצ"ל.

[אוצר החכמה]

מה רע שמשתמשים ב"מסביב יהום הסער" זה משפט נחמד ולמה לא שישתמשו בו, כשאנשים מדברים בשפה הם מסגלים לעצמם כמעט בכל יום איזה ביטוי שהוא ב"מודה" לאמרו באותה תקופה, ואחר זמן נעלם. ואם אין מקורו בעניין רע (כגון ע"ז) מה הבעייה?

ואחר המחילה התוספת על המקור מהאוונגליון נראית לענ"ד קשקוש ודי בפסוק בשמואל לביטוי ומי בכלל יודע את האמור באוונגליון.

[חכם באשי]

השיר פורסם לראשונה ב-1943, אך כנראה היה מוכר למדי לכל יושבי הארץ, גם החרדים שבהם. מילות הפתיחה, הנשמעות תנ"כיות כל כך, נקלטו בקרב הציבור החרדי מבלי שמקורם יוודע. לא אעשה מעשה ר' שמואל אשכנזי, ללקט את הופעותיו כולן, גם אלו שבעיתוני זרקור ומרווה לצמא. אך חיפוש קצר במאגר "אוצר החכמה" דיו להביא מספר תוצאות מרתקות.

אילו ר' שמואל אשכנזי היה אמון על מאגרי אוצר החכמה, גוגל ודומיהם, גם הוא לא היה מלקט מ"עיתוני זרקור ומרווה לצמא".
ולהזכירך, ר' שמואל אשכנזי לא מביא רק מעיתונים אלא גם מספרים 'אמיתיים', ובבקשה תן לערך "כביכול" את משקלו המתאים בפרופורציה מתאימה.
ולהזכירך עוד, שספריו של ר' שמואל אשכנזי עדיין רלוונטים גם בדור המאגרים של ימינו.

[חכם באשי]

ביטויים/פתגמים נוספים שמקורם אינו טהור:
1. אין נביא בעירו (היה על כך אשכול).
2. יותר מששמרו ישראל את השבת וכו' (אחד העם, כדומני, כתב על כך ר' שמואל אשכנזי)

[צונאמי]

אולי נובע מריה"ל:

ישראל באומות כלב באיברים (כוזרי מאמר ב': ל"ה)