הודעהעל ידי הוצאת-אמת » ד' אפריל 30, 2014 4:56 pm
כרצונך, הנה שלך לפניך
והנה מצינו (מנחות כט, ב) ברבי עקיבא שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ובחריפות עצומה, ודברים שלא נגלו למשה רבינו נגלו לרבי עקיבא, כנודע מהמדרש רבה (במדבר רבה פי"ט, ו), עם כל זה (מרוב ענוותנותו) בעת שהיה בסכנה בתוך הים, על ידי הספינה שנשברה, לא רצה לסמוך על חלק התורה שלמד בעיון גדול כנזכר לעיל, על כן אמר רק ד"ף (למדן על הד"ף) של ספינה (ים התלמוד) נזדמן לי (וזה בזכות התורה העלהו).
אמנם היו על רבי עקיבא עוד מתלמידיו שהיו גדולים וצדיקים וחריפים, עם כל זה נתקוטטו ולא נהגו אחוה זה בזה, ועל ידי קנטוריא וקטגוריא נסתלקו בעונותינו הרבים כ"ד אלף בימי העומר (ראה יבמות סב, ב), וביום ל"ג בעומר פסקו למות (ראה טור אורח חיים סימן תצג), וכנודע בכתבי האריז"ל (ראה שער הכוונות דרושי הפסח, דרוש יב ד"ה ענין הגילוח) בסוד רבי עקיבא, ועל התיקון שהיה ביום ל"ג בעומר. וחשש פן יקטרגו בשעת הסכנה על קטגוריא של תלמידיו, (וגם על לעתיד דנין בעידן ריתחא רחמנא ליצלן (*), וכנודע מדברי מה"ר חיים וויטאל זי"ע בהקדמת שער הקדמות (ד"ה עוד מ"א בא"ד והנה יש מוציאי דיבה [לקראת סוף הדיבור]), על רבי יוחנן בן זכאי שהיה יודע הויות דאביי ורבא מה שיאמרו אחר כך בזמן האמוראים, והוא מה ששייך לחלק נפשו ידע מקודם, ובמקום אחר כתבנו מזה (*), ואין כאן מקומו להאריך). על כן אמר רבי עקיבא וכל ג"ל וג"ל, (ל"ג בעומר בכל שנה ושנה), נעניתי לו ראשי (בכוונתי, ועל ידי זה נמתק הקטרוג מראש בשורשו וניצלתי), והבן.