פורום אוצר החכמה

בחולין כד. ברש"י:
לוים בשנים פסולים. פחות מבן שלשים ויותר מבן נ' כדכתיב זאת אשר ללוים וגו' זאת משמע מיעוטא:
ותמוה ביותר, הרי בפסוק שמביא רש"י (במדבר ח כד-כה) נאמר: זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד: וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד:
אמנם הגמרא בהמשך מפרשת שפסוק זה הוא על כניסה ללימוד, ואילו כל הפסוקים (כמו במדבר ג, ד) שנאמר בהם: מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה מדבר בעבודה ממש. מ"מ רש"י היה צריך להביא מפסוקים אלו, ולא מהפסוק בו מפורש מבן כ"ה.
חיפשתי במפרשים, וראיתי שהרש"ש מגיה כאן הגהה קלה, אחרי תיבת כדכתיב הוא סוף דיבור, ואח"כ מתחיל הדיבור: זאת וכו', בצורה זו:
לוים בשנים פסולים. פחות מבן שלשים ויותר מבן נ' כדכתיב: זאת אשר ללוים וגו'. זאת משמע מיעוטא:
ברור שהרש"ש התכוין ליישב השאלה הנ"ל, ולפי הגהתו "כדכתיב" היינו כדכתיב בעלמא, "מבן שלשים שנה..ועד בן חמשים שנה".
משום מה בהוצאת עו"ה לא מצאו לנחוץ לציין להגהה נחוצה ומתבקשת זו בהגהות וציונים, כנראה לא שמו לב, מה היה קשה לרש"ש שלכן הוכרח להגיה כמו שהגיה.
אגב, במהד' האחרונה של עו"ה, (לא זו שבאוצר, אלא זו שיצאה לאור במחזור הנוכחי של הדף היומי), עוד גרעו יותר והדפיסו כך (אם אני זוכר נכון, הכרך אינו בידי כעת):
לוים בשנים פסולים. פחות מבן שלשים ויותר מבן נ' כדכתיב זאת אשר ללוים וגו': זאת. משמע מיעוטא:
כך שהלומד בכלל לא משייך את "זאת אשר ללוים וגו"' להמשך.
אין אומרים בקרו וכו', מן הראוי לתקן במהד' הבאה.

כעת נראה לי שעו"ה הבינו שהרש"ש בא ליישב משהו אחר, כיצד שייך מ"ש רש"י "זאת משמע מיעוטא" לדיבור זה, הרי זה שייך להמשך. אבל אופן הגהתו לא נראתה להם, כי סברו שעל כרחך "כדכתיב" מוסב על הפסוק שרש"י מביא, ולכן הגיהו באופן אחר כנ"ל. ובאמת "כדכתיב" לא יכול להיות מוסב על הפסוק וזאת אשר, וממילא הגהת הרש"ש מישבת גם הערה זו באופן היותר נכון, שהחל מ"זאת אשר וכו'" הוא כבר דיבור אחר.

ניכרים דברי אמת. יישר כוח על הערתך הנכונה מאד. למרות שבכל הדפוסים הישנים (כולל שונצינו) אינו כך, מ"מ זהו בודאי כוונת הרש"ש.

אוסיף עוד תיקון קטן שנשמט מעו"ה:
חולין נא., אמר רב יהודה אמר רב: הכה על ראשה - והלכה לה כלפי זנבה, על זנבה - והלכה לה כלפי ראשה, כנגד כל השדרה כולה - אין חוששין משום ריסוקי אברים, ואי שלים חוטרא אפלגי דגבא - חיישינן, ואי אית בה קיטרי - חיישינן, ואי מחיי אפסקיה - חיישינן. אמר ר"נ: בית הרחם אין בו משום ריסוקי אברים.
וברש"י: בית הרחם. עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צר: אין חוששין. שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת:
והנה ברור כי רש"י ד"ה אין ... מוסב על בית הרחם, קודם כל כי הוא מופיע אחרי ד"ה בית הרחם, שנית, שמא נדחק שייך רק בבית הרחם ולא בהכה על ראשה. כיון שכך, נראה כי מי שציין ששתי המילים "אין חוששין" הם מהד"ה, טעה ונסרך אחר "אין חוששין", המופיע בענין הכה על ראשה.
ועיינתי בש"ס וגשל, ושם אכן מופיע כיאות: אין. חוששין שמא נדחק ונתרסקו אבריו........

להערה האחרונה מדף נא, יותר מסתבר בעיני לא להתחיל שום דיבור ברש"י.

גם אני מצטרף לרב המנהיר.
הדבר ידוע ליודעים, שהנקודות בסוף "הדיבור המתחיל", הם מעשה ידיהם של הדפוסים האחרונים, ואילו בדפוסים הראשונים ובכתבי היד אין נקודות כלל אחר תחילות הדיבור. ורש"י בהרבה מקומות מפרש שיטפיה דגמרא בלי דיבור המתחיל כלל.
אמנם הכבוד להוצאת וגשל, כי מאחר שכבר נהגו לשים נקודות אחר דיבור המתחיל, בודאי שעשו כהוגן שעשו את הנקודה אחר תיבת אין. כי לפי ש"ס עו"ה מיחזי כביכול דלרש"י היה גירסא אחרת בגמרא.

אם הבנתי את כונתך שטיינער אני מסכים איתך.
כי מראש עוד לפני ששלחתי את ההערה בדקתי בונציה, ראיתי שמתחיל שם דיבור חדש, ואילו נקודה אחרי ריש הדיבור אין בין כך באף דיבור.
לכן אם כי יותר חלק כמו שכתב המאיר חכמים, אם נרצה להישאר תואמים לונציה, יש לעשות כמו וגשל.

ולמען לא יחסר המזג, אוסיף קישור לתיקון שמצאתי במ"מ בהג' היעבץ במס' חולין, שלא תוקן באף דפוס.

viewtopic.php?f=7&t=10050&p=92772&hilit=%D7%94%D7%99%D7%A2%D7%91+%D7%A5#p92772

בדף נח: דבור הרש"י הראשון בעמ' שייך לעמ' קודם, ואין שום ציון על כך, למרות שבד"כ עו"ה נוהגים לציין ע"כ פעמיים, פעם בסוף העמ' הקודם שיש המשך לרש"י בעמ' הבא, ופעם באותו עמ' עצמו בו נמצאים הדיבורים הייכים לעמ' קודם.
כאן חשוב יותר לציין מיתר המקומות, כי דיבורי הרש"י כאן באו שלא כסדרן (כפי שנוהג רש"י לפעמים במכוון), והלומד עלול לכן שלא לשים לב לאן שייך הרש"י הזה, לאחר שנוכח כי רש"י מפרש כבר את דברי הגמ' הבאים.

עוד בדף נח:
בסוף העמ'': אמר שמואל הלעיטה חילתית טריפה ... מתיב ר' שיזבי ... הלעיטה ... חלתית ... מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות, קשיא חילתית אחילתית, ... חילתית אחילתית לא קשיא כאן בעלים כאן בקרטין.
וכעת, מנין לנו אם שמואל מדבר בקרטין והברייתא בעלים או להיפך? רש"י לא מבאר דבר.
אך שמתי לב שלעיל במימרא דשמואל הד"ה ברש"י: קורט של חילתית, ונראה שכך גרס רש"י בגמ' וממילא לא הוצרך לפרש ששמואל איירי בקרטין.
נחוץ מאד, לציין גירסה זו בצד, חבל שזה לא נעשה.

יש בנו"ט לציין גם לאשכול זה:
viewtopic.php?f=7&t=10418

עוד הגהת רש"ש נחוצה שלא הובאה על הדף:
בגמ' חולין ס: אמר לה (הקב"ה ללבנה): ... זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן.
וברש"י: יעקב הקטן. מי יקום יעקב כי קטן הוא (עמוס ז ב): דוד הקטן. מקרא הוא בשמואל (א' יז יד):
ותמוה, היכן מצינו ששמואל הנביא נקרא קטן והלא אם היה כזה פסוק ודאי היו רש"י והתורה אור מציינים אליו, והם לא ציינו.
ואם תמצא לומר שזה שמואל הקטן דיבנה, מדוע הוא מופיע לפני דוד???
וכ' הרש"ש: בע"י בשבועות פ"ק העתיק מהרי"ף (=הר"י פינטו), דוד קודם לשמואל והוא נכון, כי שמואל זה איננו הנביא, כי לא מצינו בו שנקרא קטן, אלא הוא שתיקן ברכת המינין לפני ר"ג.
יש להעיר שלפנינו בע"י בחולין מופיע כמו בגמ', אלא שהמאמר כולו מוקף בסוגריים מרובעות, וכנראה שנוסף לעין יעקב ע"י המהרש"א שהוסיף מאמרים רבים כידוע. (אמנם וילנא "תיקנו" בכל מקום את הגירסאות הספרדיות העתיקות שבע"י לגירסאות שלנו בגמ', אך הם עשו זאת ע"י סוגריים עגולות ומרובעות ולא השמיטו לגמרי את הגירסה הישנה כמו כאן לכן ההסבר הוא כמו שכתבתי.)
בדקתי גם ב"הגדות התלמוד" בחולין הקדום לע"י ובו גירסאות ספרדיות רבות החופפות לע"י (וגם גירסאות מעניינות מאד שלא מופיעות בע"י), ואכן מצאתי בדיוק כדברי הרש"ש, כך שאין לומר שזו העתקה לא מדויקת של מפרש מאוחר:

מעניינים גם דברי היעב"ץ בענין, הוא רוצה לומר לפי גירסתנו, שמדובר בשמואל הנביא.

כמובן שהדוחק גדול, הרי קטון מוסב על המעיל לא עליו.
עכ"פ ראוי להביא הגהה נחוצה זו שיש לה מקורות קדומים, על הדף.

ראה כאן באוצרות ירושלים על זה

תודה ר' חיס
ופלא שמצא כאלו מציאות, ולא ראה גם דברי הרש"ש והיעב"ץ המופיעים בכל ש"ס.
לא עיינתי בדק"ס, כי הייתי בטוח שאם שם מופיעה גי' כזו ודאי עו"ה היו מציינים לה, בעוד שהרש"ש מצטט ממקור מאוחר.

מהשוואות שאני מבצע בעצמי בין כתבי יד לנדפס ובין דק"ס לנדפס, הולכות ומתחדדת אצלי ההנחה שעוז והדר אינם מתיימרים כלל להעתיק את כל ההגהות החשובות. לא ברור לי בדיוק מה הקריטריון שלהם, אך נראה שהוא בהתקיים אחד מג' התנאים דלהלן: א. שיפור הלשון, ב. נוסח שונה המובא כבר בראשונים, ג. הגהות שמן למאור וכיוצ"ב.