פורום אוצר החכמה

הופיע בזמן האחרון, ספר נפלא מאד, או"ש על סדר הש"ס, ברכות. בההדרתו הנאה של הרה"ג רי"ש פרסר (חתן הגר"י דז'ימטרובסקי, המהדיר המפורסם של ספרי הקצות והנתיבות, ור"מ ישיבת פוניבז')
רצ"ב שער המלמד על מהות הספר, ועמוד מעניין מתוך החיבור עצמו:

בהערה שם כתב שגם ברמב"ם מצינו סתירה בזה אם מותר לומר ששילוח הקן היא ממדת רחמים, וכתב שלפי"ד האו"ש א"ש, אך כמדומה לי שהרמב"ם עצמו כותב שדברי המשנה ודברי חז"ל במדרש הם מחלוקת בין החכמים.
עוד יש להעיר, שכל ד' האו"ש מיוסדים רק על דעת הרמב"ם שפי' דברי המשנה כפשוטה, אמנם יש עוד ב' דיעות בראשונים ליישב את דברי המשנה עם דברי המדרש, דעת הרמב"ן ודעת החינוך, ואכמ"ל.

ועדיין יש להבין, האם אסור לומר 'עניין חוציי' לבד מכוונת המצווה?!
ולכאו' מה השייכות לדברי הגמ' בברכות, ששם אכן עושה מידותיו של הקב"ה רחמים, ומסביר שמהאי טעמא ציווה על כך. ומה שאין כן כאן, אין זה נתינת טעם אלא הדגשה ש'לבד מקיום המצוה' נעשית בדרך אגב טובה לנשמת הנפטר - ומה שייכא?

אם לחדד: בברכות יש נתינת טעם לעצם המצוה, מה שאין כן כאן, יש תוספת שקיום המצוה גורמת.
והדבר דומה למי שירצה לעורר מישהו לקיים המצווה, ויתאר לו שכר המצווה ומה שהיא פועלת בעולמות העליונים, ושבקיומה הוא עושה נחת רוח ליוצרו, הכי מפני זה ישתקו אותו?

איש_ספר כתב:

צוואת ר' אליה רגולר.jpg

מיירדיק.

ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז

(קנז) וידבר ה' אל משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס.

מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים (בראשית לז לו):

ועי' עמק הספרי לגנצי"ב שם.

איש_ספר כתב:

ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז

(קנז) וידבר ה' אל משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פנחס.

מפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר לפי שהלך פנחס לנקום נקמת אבי אמו שנאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים (בראשית לז לו):

ועי' עמק הספרי לגנצי"ב שם.

גם ר' אליהו רגולר לא התווכח עם זה שהאריכות בברכו של מוצ"ש הונהגה בגלל המתים שחוזרים לגהינם הרי זה מפורש בקדמונים, הוא מדבר רק על הכוונה של שעת המעשה שצריכה להיות רק לשם המצווה שבזה, וה"ה פינחס והמדינים.

ריה"ל שם בפי המלך דברים בשבח ישראל המחזיקים במצות מילה באופן נעלה

וכוונתו כמובן לברכת השבח, אשר קידש ידיד מבטן וכו' שהיא יוצאת דופן באורכה (דומה לה ברכת נישואין). אלא שהיא ברכת השבח, אבל ברכת המצוה היא ככל המצות, אקב"ו וצונו על המילה.

וחשבתי בעניי, לפי כל האמור לעיל, שלא בכדי ברכת המצוות לעולם קצרות, והכל בכדי שלא לערב שום כוונה, זולת 'רחמנא אמר תקעו'.