תוכן כתב:אם האנשים שסובבים אותו, בין הכי קרובים אליו ובין הכי רחוקים ממנו, מזהים אצלו גדלות, קירבה לרבש"ע, עבודת המדות, והוא מהווה השראה לאנשים האלו שהם עצמם ירצו להתקרב יותר לרבש"ע, אז ידע שהוא באמת עובד ה'.
תוכן כתב:אם האנשים שסובבים אותו, בין הכי קרובים אליו ובין הכי רחוקים ממנו, מזהים אצלו גדלות, קירבה לרבש"ע, עבודת המדות, והוא מהווה השראה לאנשים האלו שהם עצמם ירצו להתקרב יותר לרבש"ע, אז ידע שהוא באמת עובד ה'.
עיקר האמת הוא כשאין האדם נצרך לבריות, כי 'כיון שנצרך האדם לבריות משתנה פניו ככרום לכמה גוונין' (ברכות ו:), כי מי שהוא נצרך לבריות קשה לו מאד להתפלל ברבים וטוב ונוח לו להתפלל ביחיד, כי ברבים נופלין עליו פניות גדולות ושקרים, שעושה תנועות ושקרים בתפילתו בשביל בני אדם, מאחר שהוא נצרך להם. ואפילו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה כי מתפרנס משלו, אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות בשביל כבוד או בשביל דבר אחר, דהינו שיש לו תאוה של כבוד וחשיבות וכיוצא, נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך לכבוד וחשיבות שלהם. ואזי כשהוא נצרך לבריות באיזה בחינה יוכל ליפול בשקר גדול בתפילתו, דהיינו לעשות תנועות בשקר בשביל בני אדם כנ"ל.
ויש מי שהוא איש כשר קצת וירא את ה' במקצת ומתבייש בעיניו לעשות שקר מגונה בתפילתו בשביל אחרים, ומתכוון להתפלל באמת, אבל האמת הוא הרבה מאד יותר מדי, וגם זה אינו אמת, כי לא נמצא הרבה אמת. כי האמת הוא רק אחד, כמו שמובא במקום אחר (לעיל בסימן נ"א). דהינו מחמת שהוא בוש בעיני עצמו להתפלל בשקר גמור כנ"ל, על כן הוא רוצה לכסות על השקר ולהלביש השקר באמת. דהיינו למשל שחפץ לעשות איזהו תנועה או המחאת כף בשביל אחר, אבל הוא מתבייש בזה שיעשה שקר בתפילתו בשביל בני אדם, על כן הוא גונב דעת עצמו, ומסבב לו היצר הרע סיבובים במחשבתו, עד שנתגלגל הדבר במחשבתו שהוא צריך באמת לעשות תנועה זו בתפילתו או להכות כף אל כף, דהיינו שמוצא לעצמו איזה אמת שהוא צריך לעשות אותה התנועה בשביל אותו האמת, נמצא שהוא מכסה השקר באמת, נמצא שיש לו הרבה אמת יותר מדי.
כי העקר האמת אינו רק אחד, דהיינו להתפלל באמת לאמיתו בשביל השם יתברך לבדו, אבל זה האמת של שקר הוא הרבה מאד, כי יש בזה כמה גוונין, וכמה מיני אמת שמוצא לעצמו לחפות על השקר. וזהו 'כיון שנצרך האדם לבריות', שאז נופלים עליו פניות ושקרים כנ"ל, אזי 'משתנה פניו לכמה גוונין'. 'פניו', זה בחינת האמת, שהוא בחינת פנים, בחינת (תהלים כ"ד): "מבקשי פניך יעקב סלה", בחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב", דהיינו שהאמת שלו, שהוא בחינת 'פנים' נשתנה לכמה גוונין, דהינו שיש לו כמה מיני אמת, שמלביש בו השקר, דהיינו שמוצא לעצמו אמת שכונתו בשביל כך או בשביל כך, נמצא שנשתנה הפנים שהוא אמת לכמה גוונין, כי העיקר האמת אינו אלא אחד כנ"ל.
וזה פרוש (תהלים קמ"ו): "אהללה ה' בחיי", הינו כשאין נצרך לבריות. וזה 'בחיי', בחיי דייקא, הינו שאני חי מחיים שלי, שאינו נצרך לחיות שום אדם, כי 'הנצרך לבריות חייו אינם חיים' (ביצה ל"ב:), היינו שאינם חיים שלו כי הוא חי מאחרים, אבל כשאיני נצרך לבריות ואני חי חיים שלי, אזי אוכל להללו ולהתפלל לפניו באמת כנ"ל, וזהו: "אהללה ה' בחיי" דיקא כנ"ל. וזהו (שם): 'כיון שנצרך האדם לבריות עולם חשך בעדו' וכו'.
תוכן כתב:גם אני הקטן סברתי שהשאלה היא כמו שהציגה כרם, ועדיין אני על משמרתי אעמודה שאם אדם רוצה לבחון את עצמו בלי כחל ושרק שיתבונן איך הקשר שלו עם אחרים, ואיך אחרים מתייחסים אליו, ולענ"ד זה עומק דברי הגמרא, כי היכי דאיתנהו הכא איתנהו התם.
לולי דמיסתפינא כתב:ומה יוסיף לו מחשבה זו שאינו עובד ה'? זולת רגשי יאוש. מנלן ענין החיטוט, והיכן נצטויונו על זה?
זקן ששכח כתב:לגבי סימן התייחסות הסביבה. אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.
זקן ששכח כתב:לגבי סימן התייחסות הסביבה. אמרו חז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 99 אורחים