הוגה ומעיין כתב:התבקשתי לפרסם:
כמה הערות לדיון באשכול זה:
תודה רבה על המענה המכבד!
ראשית כל עלי לומר את כל האמת. אני מעריך ומכבד מאוד את מעלת כבוד הרב המחבר ספר עטרת זקנים, שאני סבור ומשוכנע שרוב חכמי הדור הזה עפר לעומתו מפני המחקרים העצומים שהנחיל בספריו הרבים בבירור ספרי תורת הראשונים, וגם אני צעיר התלמידים למדתי ממנו רבות ממחקריו בספרו "שברי לוחות" ומתשובות מהר"ם שזיכה את הרבים, ובפרט בשנים עברו שזכיתי לברכתו האישית שהייתי שואל ממנו ספיקות והוא פינה לי מזמנו היקר ולימד אותי ועזר לי בכל דבר, וברור שאינו צריך לדידי ולדכוותי רק ישא ברכה מאת ה' ויחיה לעולמי עד.
על כן מצאתי את עצמי בימים אלו נבוך לגמרי לאחר שפתחתי את האשכול הזה, שבדיעבד התברר לי שלא ידעתי דבר מכל אשר דן בזה באורך בספרו שיצא לאור לפני ארבע שנים, ולא בא לידיעתי מפני שהייתי טרוד בענייני והתנתקתי כמעט כליל מן עולם חידושי החכמה בעניינים אלו, ולצערי אפילו לא ידעתי עד כמה התנתקתי. ועל כן צר לי צר כמו שכתבתי בהתחלה שמיד התברר לי שנכנסתי לדבר שלא הייתי מודע לו להיכן נכנסתי.
אמנם כתלמיד הדן בקרקע נראה לי שמוטלת עלי החובה להרחיב את הדיבור בעניין זה, הן מצד בקשת בירור האמת, הן מצד והייתם נקיים מה' ומישראל, לבל יחשדני הקורא ח"ו כגנב עיוור הייתי הבא במחתרת ליטול מכל הבא ליד לאור יום, ומכסה את פניו וחושב שאף אחד לא רואה אותו. מפני שכמעט כל מה שאני כותב באשכול זה עד כאן, כותבים לי שהכל כבר נאמר לפני, ובאמת אני לא ידעתי וה' עדי שבתום לב כתבתי. עבודתי היא עריכת ספרים ודיוק במקורות לומר דבר בשם אומרו, וזה מה שאני משתדל תמיד לטרוח לדייק במקורות, וח"ו ממש לא לנכס אלי דברים שאינם שלי, וברוך ה' בכל הטוב אשר גמלני ואינני צריך ליטול ח"ו מאחרים. אלא שהתברר לי שאין חכמתו של אדם מגעת אלא כפי ספריו, שיש לי את מאגרי הספרים המצויים (תקליטור התורני פרויקט השו"ת ואוצר החכמה), אך אין לי את מאגר ספרי המחקר הרבים חדשים גם ישנים, שלהשיג אותם זהו טורח רב עבורי שלצערי אין לי את האפשרות לכך. על כן בעניין זה אני רואה שמוטלת עלי החובה להסביר ולומר את אשר ראיתי, ומפני מה כתבתי את מה שכתבתי, כדי שלא יבואו לחשוד אותי ח"ו בדבר שאינו בי, ולמען בירור האמת לגופו של דבר.
הוגה ומעיין כתב:א. הרא"ש נפטר בסוף שנת פ"א.
תאריך פטירתו של הרא"ש מוטל בספק שנים רבות. בהקדמת ספר צידה לדרך כתוב: שנת פ"א. (1321). ובספר יוחסין כתוב: "ט' חשון שנת שמונים ושמונה" (1327).
מצד אחד צידה לדרך עדיף שהוא קדמון ותלמיד ר' יהודה בן הרא"ש, מצד שני ספר יוחסין יודע לנקוב בתאריך מדויק: ט' חשון, מה שאין בספר צידה לדרך.
מי צודק ועם מי האמת?
כאשר באתי אז לדון בעניין זה בתחילה, ידעתי ושיערתי ולא נעלם מעיני שהאריכו בזה החוקרים במשך הדורות, כפי שזכרתי ממה שקראתי לפני שנים בספרו של פריימן על הרא"ש (באוצר החכמה
כאן). החוקר המיוחד הזה של הרא"ש אסף את כל המקורות ההיסטוריים בנושא עד זמנו, והגיע למסקנה כמו הדעה המאחרת. אלא כשלעצמי לא הסתפקתי אז בזה וביקשתי לידע מה דעת החוקרים האחרונים בעניין? על כן חיפשתי בפורום אוצר החכמה קבצי מחקר עדכניים, ומצאתי דברי שני חוקרים נכבדים בשנים האחרונות שדעתם חלוקה בנושא ולא הגיעו לכלל מסקנה ברורה. בקישור
כאן מצאתי את דבריו של דב הכהן בשנת תשע"ט הכותב את תאריך פטירת הרא"ש 1327. לעומתו בקישור
כאן ראיתי את דבריו של גלינסקי שכותב את תאריך פטירת הרא"ש: 1321/1327 ובהערת שוליים מפנה לדבריו של פריימן הנ"ל, ומוסיף הפנייה לדבריו של חבצלת בהקדמת ספר "זכרון יהודה" שקיבל את הדעה המקדימה. כאשר ראיתי זאת לא התעצלתי וניגשתי לאוצר החכמה לספר "זכרון יהודה" בהוצאת 'מכון ירושלים' למבוא לראות את דברי חבצלת, בקישור
כאן וראיתי שהציע להגיה כמה מהמקורות השונים המלמדים על התאריך המאוחר, אלא שדבריו לא הסתברו בעיני להגיה בקלות כ"כ הרבה מקורות, על כן היה נראה לי כדעתו של פריימן הנתמך מנוסח מציבתו של ר' יהודה בן הרא"ש. מאידך סוף סוף מכלול המקורות אכן סותרים, על כן סברתי שלכל הפחות מידי ספק לא יצא ואין הכרעה ברורה.
על כן בתקופה האחרונה כאשר ראיתי את הכתב יד הזה של הספריה הבריטית, שלא נמצא ולא נזכר בדבריהם של החוקרים הנ"ל, וקיימת אפשרות שהקולפון הזה הוא של הרא"ש ולא של המעתיק - כפי שסברו גם המקטלגים באתר הספריה הלאומית - הלכתי לבדוק את האפשרות הזאת.
על כן עברתי תחילה על כתב היד מתחילה ועד סוף, לראות ולבחון את דרכו בסופי המסכתות, ורשמתי בכל מסכת כיצד רשום בסופה, וכך רשמתי לפני:
במסכת שבת (דף 63 ע"א): "הדרן עלך פי שהחשיך, וסליקא מסכת שבת ברחמי שמיא".
במסכת עירובין (דף 104 ע"ב) חסר.
במסכת פסחים (דף 133 ע"א): "סליק פירקא, וסליקא לה כולה מסכתא תהלה לאל. והא לך סדר הלכות הפסח".
בסוף מסכת ביצה (דף 152 ע"ב): סליק פירקא, וסליקא לה מסכתא דביצה ברחמי שמיא. בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען".
בסוף מסכת מועד קטן (דף 184 ע"א): "סליק פירקא, וסליקא לה מסכתא דמועד קטן. בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען".
בסוף מסכת תעניות (דף 194 ע"א) "סליק פירקא וסליקא לה כולה מסכתא ברחמי שמיא". (ושורה למה כתוב 2 תיבות, בראשי תיבות שלא הצלחתי להבין מה כתוב).
בסוף מסכת מגלה (דף 206 ע"ב): "סליק פירקא, וסליקא כולה מסכתא ברחמי שמיא".
בסוף מסכת ראש השנה (דף 218 ע"ב): "סליק פירקא, וסליקא לה כולה מסכתא ברחמי שמיא".
בסוף מסכת יומא (דף 227 ע"ב): "סליק פירקא, וסליקא מסכתא כולה ברחמי שמיא".
בסוף מסכת סוכה (דף 252 ע"א): "סליק פירקא וסליקא לה מסכתא דסוכה ברחמי שמיא. נשלם זה הספר בכתיבתו בארבעה עשר יום לחדש תמוז שנת שמונים וחמש לפרט היצירה בטליטלה. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען".
כאן מסיים הכתב יד.
עינינו הרואות שלאורך מסכתות סדר מועד קיים בכתב היד רצף של 2 סגנונות שונים:
1 - בשש מסכתות שונות - חוץ ממסכת סוכה - מסיים בתיבות
"ברחמי שמיא".
2 - בשתי מסכתות שונות (ביצה ומועד קטן) - חוץ ממסכת סוכה - מוסיף את התיבות "
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען".
במסכת ביצה קיים הצירוף של 2 הסגנונות יחדיו: "
ברחמי שמיא, בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען".
והנה, במסכת סוכה קיים גם כן הצירוף של 2 הסגנונות, כמו מסכת ביצה - אלא שבאמצע נוסף הנוסח המדובר: "
ברחמי שמיא... נשלם זה הספר בכתיבתו ב...
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען" -
וכאן שואל הבן, האם הכל זה לשונות אקראיים של המעתיק? האם זה לא אומר שכל מה שבאמצע - כולל התיבות "נשלם זה הספר..." הכל זו לשון אותו כותב? הרי ראינו בכתב יד הזה והכל מודים שנאמן הוא במקוריות שלו, הן מצד סדר המסכתות שבו, והן מצד לשון בנו של הרא"ש שנשתמרה בו. האם דווקא בזה בסופי המסכתות שינה הסופר המעתיק ועשה ככל העולה על רוחו?
זאת ועוד, איזו הסתברות יש שבדיוק במסכת האחרונה של הרא"ש שאנו מוכיחים מההפניות שחיבר בסוף חייו, נמצא הכתובת הזאת ונאמר שהיא על ידי המעתיק ולא על ידי עצמו, אף על פי שהלשון קוראת ואומרת "נשלם זה הספר בכתיבתו" ולא אמר "בהעתקתו". (כפי שחזר וחידד ידידי הרב 'דרופתקי דאורייתא' בדברים למעלה).
לכן מכלול הדברים הביא אותי להאמין שכל סיומי המסכתות, הכל אלו הם דבריו של הרא"ש עצמו, כולל מסכת סוכה בה מופיע "נשלם זה הספר...".
היכן הטעות כאן? אודה ולא אבוש לקבל את האמת האהובה ולהודות בה.
הוגה ומעיין כתב:בנו ר' יהודה כותב (שו"ת זכרון יהודה עמ' קעז) אחרי סיום חודש נובמבר (=כסלו בד"כ) שנת ק"ט, שמעת פטירת אביו עברו כ"ז שנה ושלושה חדשים. ר' יהודה מפרט שם את סכום המשכורת שלו בתקופות שמאז פטירת אביו עד העת שעומד בו עתה, וניתן להיווכח שלא חלה טעות מעתיק בנוסח 'כ"ז שנה' הנ"ל. אלו דברי ש' עמנואל בעטרת זקנים עמ' 194-192.
ר' יהודה שימש בתפקיד יורש לכסא אביו ועל זה קיבל את משכורתו מהקהל, ואם כן לא ניתן לפרש שהוא מילא תפקיד זה שבע שנים בחיי האב, והאב עוד היה בשיא כוחו בכתיבת ספר הפסקים, כדבריו של הרב הוגה. מחוץ למה שמפורש בדבריו 'כי מעת פטירת א"א ז"ל, שיש לו כ"ז שנה ושלשה חדשים' - ואין מדובר כאן רק בספירה של זמן שירותו הציבורי של ר' יהודה.
בעקבות האשכול כאן, השבוע קיבלתי מידידינו הרב יי"ס שליט"א את הספר הנכבד 'עטרת זקנים', וראיתי שאסף ובירר והקיף את כל הנושא מרישא לגמירא, על אף ספיקות רבים שהיו לחוקרים בזה כמה דורות, וכותב שרבו פרופ' תא שמע היה מסתפק בעניין זה שפעם כתב כך ופעם כך ושוב חזר בו, ומאריך לדון וללבן בכל המקורות הישירים והעקיפים, כולל דבריו של ר' יהודה בן הרא"ש הנ"ל.
ושם נכתב בספר "עטרת זקנים" (עמ' 192): "ר' יהודה בן הרא"ש התייחס פעמיים בצוואתו לתאריך פטירת אביו,
אך דבריו סותרים זה את זה. בתחילה כתב ר' יהודה... במקום אחר בצוואה כתב ר' יהודה כך...". בהמשך (עמ' 194) מביא את הפתרון של פריימן לסתירה בין המקורות, ולא מקבל את דבריו. בהמשך נכתב סיכום, ובסופו נכתב (עמ' 195): "צוואת ר' יהודה בן הרא"ש מספקת את המידע החשוב ביותר על פטירת הרא"ש,
אך היא מציגה נתונים סותרים. משפט אחד בצוואה מלמד באופן חד משמעי כי הרא״ש נפטר בסוף שנת פ״א או בתחילת שנת פ"ב, ופסקה אחרה בצוואה מלמדה באופן חד משמעי כי הוא נפטר בשנת פ"ח. היאך נוכל אפוא לפתור את התעלומה?"
על זה נאמר בעמ' 195: "מקור נוסף על תאריך פטירת הרא"ש", והוא הנוסח הזה הנמצא בפסקי הרא"ש כתב יד לונדון הספריה הבריטית – הנזכר לאורך אשכול זה כאן, ואם כן זכות ראשונים בהבאת הכת"י להקשר זה של תאריך פטירת הרא"ש אכן שמורה לו. אלא שבמסקנת הדברים מסקנתו כאמור כדעה המקדימה את שנת פטירת הרא"ש, ואם כן עתה שאירע שלי נמצא אחרת - מוטל עלי לדון לגופם של דברים כתלמיד הדן לפני רבותיו למען ביקוש האמת.
1 - בדבריו על כתב היד מביא בספר 'עטרת זקנים' את דברי שמואל דוד לוצאטו שטען שזה אוטוגרף הרא"ש, וכותב על כך: "אם נקבל את המסקנה הזו, תהיה בידינו ראיה פיזית חד משמעית לכך שהרא"ש היה בחיים בשנת פ"ה (1325)". וכתב על כך: "אינני מוצא שום סימוכין בכתב היד לכך שהוא אוטוגרף, ואינני רואה כל סיבה לומר כי כי במקרה שלפנינו אלו דבריו של המחבר עצמו. להבנתי, כתב היד נעתק בשנת 1325 אך אין להסיק ממנו כי הרא״ש כתב את פסקיו לסדר מועד בשנה זו. שוחחתי על כך עם פרופ׳ מלאכי בית־אריה, מייסרו ומנהלו של מפעל הפליאוגרפיה העברית, והוא הסכים עמי לחלוטין כי כתב היד איננו אוטוגרף. ואם כך, בטלה הראיה שהרא״ש היה בחיים בשנת פ"ה". עכ"ד עטרת זקנים. --- ואני הצעיר לא זכיתי להבין. נכון שאין זה אוטוגרף, אבל מנא לן שאין זו העתקה ששימרה את לשון המחבר עצמו? כמו שמצאנו בכתבי יד אחרים שלפעמים שימרו גם את קולופון המחבר.
2 - עוד כתוב בהמשך: "ממצא חשוב נוסף יש בפסקי הרא״ש שבכ"י לונדון: הרא"ש נזכר בהם פעמיים בברכת המתים. בכותרת שבראש הפסקים נכתב ׳פסקי שבת לה״ר
אשר ז״ל׳, ובסוף הפסקים למסכת יומא נכתב: "סדר עבודה בקוצר מלשון א"א [אדוני אבי] זצ״ל", אינני בטוח שאת המשפט האחרון כתב הסופר עצמו, ואפשר שהוא תוספת מאוחרת (סדר העבודה נכתב בדף שנותר ברוב וריק, בין מסכת יומא למסכת סוכה). אך אינני רואה כל סיבה לפקפק בכך שאת המשפט הראשון שבראש הפסקים כתב הסופר. ואם כך, נהפכה הקערה על פיה. כ"י לונדון נכתב כאמור בשנת פ״ה, והסופר הזכיר בו את הרא״ש בברכת המתים. מעתה אין ספק כי הרא״ש לא היה בחיים בשנת פ"ה". עכ"ד עטרת זקנים. --- ולא זכיתי להבין. נכון שהרא"ש נזכר בכתב יד הזה בברכת המתים, בכותרת ובאמצע, הוי אומר שוודאי כתב היד הזה נעתק לאחר פטירת הרא"ש. אך עדיין כיצד זה מוכיח שהקולופון הזה הוא דברי הסופר ולא דברי המחבר? [והרי 2 המקומות שהרא"ש נזכר בהם בברכת המתים הם רק
בכותרות כתב היד, בתחילתו ובמסכת יומא, אבל הלשון של הקולופון הזה הוא בכתב יד רגיל של שטף כתיבת הספר].
3 - ושם בהערה 113 כתוב: לדברי זפרני, פסקי הרא"ש לסדר מועד מאוחרים לפסקיו לסדרים האחרים. ראה דוד זפרני... עם זאת אינני יודע על סמך מה כתב כי "ביודענו שרבנו סיים את כתיבת פסקיו בשנת פז (1327 שהיא גם שנת פטירתו". עכ"ד עטרת זקנים. --- וגם כאן לא זכיתי. אחרי שאין דבר נסתר מלפניו, והכל גלוי וידוע לו שסדר מועד הוא בסוף ימיו של הרא"ש, מדוע בחר לדחות את האפשרות שאלו הם דברי הסיום של הרא"ש עצמו, ולומר שאלו רק דברי המעתיק, ועם העובדה שהרא"ש נזכר בה בברכת המתים להקדים את שנת פטירתו? - אולי ההפך הוא הנכון, שאלו הם דברי הרא"ש, והמעתיק שהיה אחרי פטירת הרא"ש העתיק את כל לשון המחבר עד גמירא, וסייעתא לדבר נוסח סופי המסכתות, יחד עם העובדה שזו המסכת שחיבר הרא"ש בזקנותו בסוף ימיו.
הוגה ומעיין כתב:ב. הרב הוגה טוען שפסקי מסכת סוכה נכתבו אחרונים בידי הרא"ש ולכן הם מופיעים אחרונים בכ"י הספרייה הבריטית. אלו דברים כנראה נכונים. אבל אין לזה משמעות לתאריך הקולופון שמדבר על עת ההעתקה. המעתיק העתיק מכתב היד המקורי או קרוב למקור. ולכן מסכת סוכה מופיעה אחרונה בכתב היד שלפנינו כמו שהייתה במקור.
שמחתי שהתקבלה דעתי לפחות בענין זה שפסקי מסכת סוכה נכתבו אחרונים בידי הרא"ש.
אבל לגבי הסיפא, כאמור כאן למעלה הוספתי לתמוך בטענה זאת, מסגנון העתקה של כתב היד לאורך סופי המסכתות, שסגנון מסכת סוכה תואם לה, שזה מלמד לכאורה שאלו הם דברי הרא"ש עצמו ולא דברי המעתיק. מדוע לא נקבל זאת לפחות בתור אפשרות להסתפק בה שאלו הם דברי הרא"ש.
הוגה ומעיין כתב:ג. בעצם סדר המסכתות בפסקי הרא"ש שכתב עליהם הרב הוגה - כבר עסקו בזה במאמר המצורף, וגם לדעת החוקר השני סדר מועד בסוף ומסכת סוכה מן האחרונות. אולם לא נפניתי כעת לעיין אם יש עדיין אלו חילוקים בין שני החוקרים בנוגע למסכתות אחרות.
שמחתי לראות את המאמר שמאושש את אשר כתבתי. את דבריו לא הכרתי עד עתה מפני שכאמור הספרים הנגישים לפני הם רק מה שנמצא בתקליטור התורני פרויקט השו"ת ואוצר החכמה, וקצת קבצים שלפעמים מעלים לפורום הנכבד הזה. אבל את כל ספרות המחקר העניפה והגדולה אין לי גישה היום אליה כלל שאני יושב במקומי ולא יוצא ובא בהיכלי הספריה הלאומית כדרכי בנערותי לפני הרבה שנים. אם הייתי יודע שעסקו בזה לפני, ממש לא הייתי טורח כלל לעסוק בזה גם כן, ולא הייתי מכלה את זמני על דבר שאחרים כבר עשו. ברוך ה' שנתן לי כל טוב, וברוך שכיוונתי לדברי החכם הנזכר. (וה' יעזור לי להוציא לאור את המהדורה החדשה של מסכת מתורתו של הרא"ש שהוצאתי לאור בסביבתי הקרובה ועדיין לא פרסמתי).
עד כאן כל מה שראיתי לנכון לכתוב בענין זה, בהתנצלות על העיכוב ועל האריכויות, בתודה וברכה.