פורום אוצר החכמה

כך אמר מורינו הזקן שהיה מנהג רבו כשהיה מפשיט טליתו היה מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו. לא נכון בעיני מורינו. משום דחוקה לא כתיבא בציצית כדכתיב בתפילין דכת' ושמרת את החוקה הזאת אבל בחליצת תפילין חייב לברך לשמור חוקיו. ואני נתן הצעיר רואה את דברי הרב הגדול שנוהג לברך הואיל ובסדין הלכה כבית הלל דמחייבין וכת' את חוקזתי תשמורו וגו' ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, בגד רשות, אבל בגד מצוה כגון טלית אתי עשה ודחי את לא תעשה, אלמא חוקה כתיב בציצית נמי כבתפילין

איש_ספר כתב:ויש כאן חידוש כפול. ניהוג של לשמור חוקיו וברכת לשמור חוקיו גם על ציצית. (רבינו יואל למשל היה מברך לשמור חוקיו על תפילין אבל התנגד למטבע זה בציצית, ראו בראבי"ה שם ובהערות מ"א שיח').

ולחש שמלחשים על כאב הראש, שלוקחין אזורו ומודדין בו שלוש אמות שלוש פעמים, ואומר הלחש על המדידה, אבי העזרי התירו דמשום לחש ליכא שמותר ללחוש בשבת ומשום מדידה נמי ליכא דמתעסק הוא אצל מדידה...

החוטא נאנ (?) יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ונוכח (?) והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

איש_ספר כתב:

החוטא באב יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ושבח והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

בגליון בכתב המאוחר כתוב: והחוטא בבן יש לו מחילה.

איש_ספר כתב:תודה רבה הרב יעקובי!

בהמשך התמונה יש משהו מוזר מאד

בצד כתוב (בכתב מאוחר יותר כמובן): תשובה למינים

בגוף הספר מתחיל איזה אמירה/לחש/הוראה בשפה זרה ואח"כ כתוב דברים משונים וסתומים מאד

החוטא נאנ (?) יש לו מחילה והחוטא ברוח הקודש אין לו מחילה. לא בעולם הזה ולא לעולם הבא. תשובה למינים [----- שפה זרה -----] וזה הפירוש אל מלך עולם אשר לא נהרגת ולא נראית יחיד כבוד ונוכח (?) והודיה אתנה לך לעלמי עולמים

בגליון בכתב המאוחר כתוב: והחוטא בבן? יש לו מחילה. תשובה למינים.

מריח לי משהו אנטי נוצרי

מינים = נוצרים
חוטא ברוח הקודש = כינוי לאמונת הנוצרים
א'ל מלך אשר לא נהרגת - לאפוקי מהתלוי

ועדין סתום ומוזר

מינים.jpg

צופה_ומביט כתב:"דימי" אולי הוא כמו "דימוס" במדרשים, והכוונה חנינה, או מחילה.
הכותב בעצמו השמיט בטעות את המילה "טיטור" כשכתב על החוטא בבן, ולכן הוסיף אותה בגליון אותה שורה.
איני יודע מה הכוונה בצירוף "דימי טיטור".

איש_ספר כתב:תודה רבה ויש"כ לצופה ולרואה!

הרב עיניו, האם אה מזהה את הכתוב בשפה הזרה ככתוב בלטינית?

עיניו כיונים כתב:

איש_ספר כתב:תודה רבה ויש"כ לצופה ולרואה!

הרב עיניו, האם אה מזהה את הכתוב בשפה הזרה ככתוב בלטינית?

כן. וכפי שראה גם הצופה ומביט.

צופה_ומביט כתב:הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

איש_ספר כתב:בחתימת מעין שלוש על פירות הארץ: בא"י על העץ ועל פרי העץ.

כמהים_ כתב:

איש_ספר כתב:בחתימת מעין שלוש על פירות הארץ: בא"י על העץ ועל פרי העץ.

איש_ספר כתב:
ברכת לשמור חוקיו על פשיטת טלית.

איש_ספר כתב:בתמונה הזו ישנם עוד חידושים
נוסח ברכת קביעת מזוזה: לעשות מזוזה בפתחינו. וברכה על עשית סוכה, לעשות סוכה.

הראשונים המביאים את המנהג מסתייגים ממנו שהוא שיטת הירושלמי בלבד. ומעניין כמה היה מנהג פשוט ואיפה.

איש_ספר כתב:מעניין שהברכה שם על עשית ציצית, היא על מצות ציצית.
תמיד תמהתי אני הקטן איך מהר"ם המציא ברכה על ט"ק על מצות ציצית. וכעת אני מהרהר שאולי הוא לקח ברכה ידועה שהשתמשו בה לעשית ציצית.

צופה_ומביט כתב:בקיצור:
מצוטטים - ומתורגמים - כאן שני קטעים מתוך כתביהם שמהם גופא תשובה למינים.
מהראשון התשובה היא כמו שכתב ביוסף המקנא, ומהשני התשובה היא הודאה מפי כתבם שאל יחיד לא נהרג ולא נראה.

צופה_ומביט כתב:בדקתי במקור הלטיני, וזה לא "דימי" אלא "רימי" ומילה אחת "רימיטאטור" [והכוונה שחרור, אולי כמו רמיסיה של ימינו].

כך כתוב במקור "אין לו מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתידי]": non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
וזה כמעט בדיוק מה שכתוב כאן בכת"י בתעתיק עברי.

עץ הזית כתב:

איש_ספר כתב:מעניין שהברכה שם על עשית ציצית, היא על מצות ציצית.
תמיד תמהתי אני הקטן איך מהר"ם המציא ברכה על ט"ק על מצות ציצית. וכעת אני מהרהר שאולי הוא לקח ברכה ידועה שהשתמשו בה לעשית ציצית.

ומי הוא זה ששינה את ברכת עשיית הציצית מ"לעשות ציצית" המפורש בירושלמי (ונזכר גם בבבלי ששלל לגמרי ברכה זו) ל"על מצוות ציצית"?

עיניו כיונים כתב:

צופה_ומביט כתב:הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

יפה! (וכאן מתאים לומר "חילך לאורייתא"...)
אם המילה et נכתבה כאן בשיבוש 'איין', כנראה בהחלפת ט>ין (מהעתקה עברית קודמת), כנראה המילה המשולשת בקטע הקודם 'קיפיקין' אינה אלא קיפיקט, ובלטינית: Qui peccat (וכעין מה שכתבת למעלה).

איש_ספר כתב:אחרי לחש לעין הרע מתחיל נוסח: בשם ה' אלקי ישראל ואח"כ עובר ללע"ז. בצד כתב מי שכתב: וזה לרצועה.
אחרי סיום האמירה בלע"ז כתוב: ומודד ואחר כך שמדדו אומר עוד פעם אחרת, ומודדים עדין הרצועה ואם אינם מכונות (?) אומר' הלחש שלשה פעמים ביחד קודם שמודד.

מישהו מכיר ויכול לבאר?

לרצועה א.jpg

לרצועה ב.jpg

613מצו כתב:סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

צופה_ומביט כתב:

עיניו כיונים כתב:

צופה_ומביט כתב:הציטוט השני לכאורה הוא מאגרת פאולוס הראשונה אל טימותיוס 1:17 -
Regi autem sæculorum immortali, invisibili, soli Deo honor et gloria in sæcula sæculorum

וזה מה שהוסיף שם המגיה, את המילה soli [בתעתיק המגיה: שולי] שנשמטה אצל הכותב בציטוט לפני "דיאו", אבל בתרגום כן כתב את המקבילה שלה: יחיד.

יפה! (וכאן מתאים לומר "חילך לאורייתא"...)
אם המילה et נכתבה כאן בשיבוש 'איין', כנראה בהחלפת ט>ין (מהעתקה עברית קודמת), כנראה המילה המשולשת בקטע הקודם 'קיפיקין' אינה אלא קיפיקט, ובלטינית: Qui peccat (וכעין מה שכתבת למעלה).

הבנתי עכשיו [גם בעקבות עמודים קודמים שצולמו כאן מהכת"י, ראה בהודעה להלן] שזה לא ין אלא ץ, שאצל הכותב הזה באה [גם] במקום ט [כנראה בתעתיק של הגיה שהכיר].
וא"כ: קיפיקץ = Qui peccat

כמהים_ כתב:

613מצו כתב:סליחה על הבורות - איפה נוסח הברכה כתוב בירושלמי? בברכות ט:ג (כ"י ליידן) אין את הנוסח.

כיון שבכל ברכות העשיה שם שמפורש נוסחן "לעשות...", מסתבר שהמעתיק שכתב כול' קצר נוסח זהה שנאמר בו "לעשות..."
בדפוסי הירושלמי המצויים גם מפורט הנוסח בהתאם.

איש_ספר כתב:רשימת קריה"ת והפטרות למועדים

וזה סדר פרשיות.jpg

סוגרת.jpg

שבועות--.jpg

רה שבת.jpg

יש כאן כמה שינויים מממנהגינו:

א. בהפטרה א דפסח, כתוב כאן שמסיימים ויריחו סוגרת ומסוגרת. אבל למנהגינו מוסיפים: ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו הולך בכל הארץ.

ב. בהפטרה יום א דשבועות, כתוב כאן שמסיימים ואשמע קול מדבר, ולמנהגינו מוסיפים, ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול וגו'.

וזה המפתיע ביותר:

ג. כתוב כאן (תמונה רביעית) בר"ה שחל בשבת, כדי להגיע לשבעה קרואים, מוסיפים (לפני וה' פקד את שרה) פרשה שלימה (י"ח פסוקים!): ויסע משם אברהם ארצה הנגב וגו'. חיפשתי מנהג כזה ומקופיא לא מצאתי. (חיפשתי באוצר אבל לא בסידורים כת"י).

כמהים_ כתב:נראה כמו 'יכבס'. אם הקריאה נכונה מכוון לכאורה לפס' כח, שהוא סוף סדר עבודת היום עצמה.

צופה_ומביט כתב:

צופה_ומביט כתב:בדקתי במקור הלטיני, וזה לא "דימי" אלא "רימי" ומילה אחת "רימיטאטור" [והכוונה שחרור, אולי כמו רמיסיה של ימינו].

כך כתוב במקור "אין לו מחילה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא [העתידי]": non remittetur ei neque in hoc saeculo neque in futuro
וזה כמעט בדיוק מה שכתוב כאן בכת"י בתעתיק עברי.

עם זאת, אחר הבדיקה, כנראה שגם כאן שינה/שגה הכותב משום מה, וכתב "דימי" במקום "רימי".
וגם חילק את המילה "רימיטאטור" לשנים. דימי טיטור.
וגם כתב פעמיים "טיטור" ופעם אחת "טיאטור".
וצ"ב.
אולי באמת העתיק מהעתקה עברית קודמת, ובהורקה מכלי אל כלי נעשו שיבושים, כמו שהציע הרה"ג עיניו כיונים.

בכלל, עצם קביעת הדברים כאן ביני ביני לדברים אחרים [כמו שהיה נהוג בזמנם בספרים אישיים שכתב כ"א לעצמו] נראה שאינו רעיונות של הכותב, אלא מעתיק לזיכרון כל מיני דברים שראה וחשובים בעיניו.
ובכלל, מנין הבקיאות בכתבי הנוצרים.
יתכן שבימים ההם היו קטעים אלו וכיו"ב מפורסמים בין היהודים, או עכ"פ אצל בעלי פולמוס, וכותב הכת"י פגש אותם באיזו העתקה והעתיקם לעצמו.