בהערות חסר פרט חשוב, זמנן ומיקומן של תשובות הרא"ש.
כידוע (כמדומה כבר נידון גם אצלנו), הסדר בשו"ת הרא"ש אין לה קשר עם זמן כתיבת התשובות ומיקומן. זוהי סדר מאוחר שנחלקו התשובות לפני עניניהם בכללים. אך בכתבי יד אכן אפשר להסיק עכ"פ במקצת איזה תשובות נכתבו בכל מקום וזמן. ויש לדברים לפעמים השלכות הלכתיות שונות.
אציין פרט אחד בהלכה אחת:
כתב הרשב"א בשו"ת סימן קלג:
עוד אמרת ששמעת עלי שאני נוהג איסור בכרכום הנמכר בחנות או במקום אחר מפני שמזייפין אותו ובקשת ממני להודיעך טעם איסורו.
מי שאמר לך שאני נזהר ממנו אמת אמר לך לפי שרוב הכרום בכל הארץ הזאת מזייפין אותו ומזלפין עליו יין הרבה וכיון שכן הרי זה אסור מן הסתם שהרי חזר ככבשין שדרכין ליתן לתוכן יין וכמורייס שארו במקום שדרכו ליתן לתוכו יין. וכל שכן בימות הפסח לאחר שלמדו לזייפו עוד בקמח סולת ורבים עושין כן בוחשין קמח במים צבועים בכרכום ואחר כך מזלפין עליו. ועל כן נמנעתי לאכול ממנו אלא מן הנקח בשעת לקיטתו. ובעלי נפש שבעיר הזאת משכו ידיהם ממנו.
והביאו הבית יוסף בקצרה ביו"ד סימן קי"ד, ולהלכה בשם אומרה בשולחן ערוך שם סעיף י"ב.
הרשב"א היה נזהר מהכרכום מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש.
והש"ך שם ס"ק כ"א דן בארוכה בזה, ומסיק שהרשב"א לא אמר כן אלא במקומו וזמנו לפי מה שהתברר לפני הרשב"א. והעיר עוד הש"ך שכנראה ראה הבית יוסף תשובה זו בכתב יד שיש בה תוספות על הנדפס, שהרי בתשובה הנדפסת לפנינו אין זכר מהחשש של תערובת חוטי בשר.
אך לא נראה שהיה שינוי בכתב יד, שהרי שלשת הדפוסים בולוניא רצ"ט, ויניציא ש"ה, הענא ש"ע, מתנבאים בסגנון אחד בלי שום הוספת מאחד על השאר.
אך תשובה אחרת יש מהרשב"א שנדפס לפנינו בח"ד סימן פ"ח. והגם שחלק ד' הנ"ל נדפס לראשונה בשאלוניקי שנת תקס"ח (נתן חכמ), אך תשובה זו כבר נדפסה בדפוס הערש של שו"ת הרשב"א רומא שנת ר"ל סימן שפ"ב עם שינויים קטנים. וכנראה בדפוס זו ראה הבית יוסף התשובה הנ"ל.
וז"ל הרשב"א (לפי שאלוניקי הנ"ל. כל מקום שיש שינויים, צויין נוסח שאלוניקי באריחיים ונוסח רומא בסוגריים):
... (הגדלנו) [הוגד לנו] כי מורינו שיחיה נוהג איסור בכרכום של גוים ודבר רחוק ומופלא הוא ממנו כי רבותינו הקדמונים (ע"ה) [נוחי נפש] נהגו בו היתר וכו'.
תשובה. א[י]ברא לא (שמעתי) [אמרתי] (שיהיה) [שיהא] אסור מדין גמרין ומגזרת חכמים כגב[י]נה ומורי[י]ס (וחביריהן) [וחבריהם]. אבל דור ודור יש לאסור משל גוים מה שדרכן לעשות (בהן) [בהם] דברים של איסור דומה למה שאסרו כבשים שדרכין (לתת לתוכן) [ליתן בהם] יין וחומץ. ולפיכך בזמנ[י]נו זה נתגלה לנו (שעושין) [שעושים] ברכום דברים הרבה של איסור ודע כי בארצנו מקרוב התחילו לנטוע כרכום הרבה וצומח לאין שיעור ותח[י]לה התחילו לעשות מבשר השו(ו)רים חוטין חוטין כחוטי הכרכ[ו]ם (ומערבין אותן) [ומערבים] בתוכו. ועוד נוסף בו איסור אחר כי בשעת לקיטתו הוא רך מאד וצריך לתקנו [מעט] על האור במחבת וצריך לטוח פני המחבת (בשמן או בחלב ומפני שהחלב יותר בזול או שאין השמן מצוי להם טחין המחבת) בשומן חזיר. ועוד נוסף בו איסור (שלישי) [ג'] לרמאות ומשום הרו[ו]חה מזלפין עליו יין כדי להכביד[ו] ושהיין (מיפ' מראיתו ומעבה אותו) [מיפה אותו ומעבה מראיתו] [ו]בע[י]נינו החנונים לוקחים [אותו] ביותר ומוכרים בפחות מפני שנותנים בו יין ומכבידים אותו ומשתכרים בו הרבה ואף כשיתי[י]בש הכרכום מעט באוצר מתקנים אותו בז[י]לוף היין. ומה שנהגו הראשונים וגם אנחנו (נהגנו) [בתחילה] היתר לפי שלא נתגלו אותם העני[י]נים עד שראינו תמיד בע[י]נינו שעושין (כך) [כן] (וחזר) [ואסור] הכרכ[ו]ם לנו כעין כבשים שדרכן לתת (לתוכן) [בתוכ'] יין וחומץ ויותר חמור מיין תפוחי' וכיוצא בו שהתירו בבא מן האוצר אפי' שבאוצר. ואפשר כי בסתם [ה]מקומות אחרים (אינם) [אין] עושין כן אע"פ (שכאן) [שכזה] יוצא ממנו הרבה ויפה מאד וסוחרים בו בכמה מקומות אולי נאמר כי מקומ(ות)ינו (אינן) [אינו] רובא דעלמא ובמקומות שאין דרכן להווליכו שם בסחורה (שיהא) מותר סתם הכרכומין ומ"מ בעל נפש צריך לחוש.
וברור שתשובה זו היתה לפני הב"י (או עכ"פ קיצורה) וממנה הועתק ביתה יוסף ובשלחנו הערוך. והמעיין בה ימצא שכבר דקדק הרשב"א עצמו בדקדוקי הש"ך. והיוצא מביניהם שבמקומו של הרשב"א היינו בספרד וודאי אסור, ובמקומות אחרים יש להקל. וכל זה בשאר ימות השנה. אך בפסח מבואר בח"א סימן קל"ג הנ"ל שיש חשש נוסף של חמץ, עכ"פ במקומו של הרשב"א.
אך בשו"ת הרא"ש כלל כ"ד סוף סימן ו' כתב בפשיטות:
וכרכום מותר בפסח כי לא שמעתי עליו שום חימוץ.
והדרכי משה באורח חיים סימן תס"ז הביא ב' התשובות, של הרשב"א ושל הרא"ש, וכן דברי מהרי"ו שאוסר ג"כ בפסח. ומסיק הד"מ שהמנהג שלא לאוכלו בפסח, אך אם נתערב אין לאסור דכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בכה"ג. וכן פסחק בהגהותיו לשלחן ערוך שם סעיף ח'.
והנה דעת לנבון נקל שהסברא הפשוטה שתשובה זו של הרא"ש כתב בעודו עדיין באשכנז. כי לא מסתבר שבבואו לספרד מקום מגורי הרשב"א שעליה העיד הרשב"א שבעיניו ראה שמערבין ומשביחין ולזאת חשש בכל השנה כל שכן בפסח, והרא"ש במקום ההוא עצמו יאמר שלא שמע עליו שום חימוץ.
אך אם היינו מקבלים שתשובות הרא"ש שלפנינו סידורם נכון לפי המקום והזמן, היה יוצא שכלל כ"ד מן סימן א' עד אחר סימן ח' בה נמצא חתימה בסוף, הינם חלק מתשובה אחת. ולאשר בסימן ג' שם מוכח שנכתב כבר בספרד ("חכמי אשכנז וצרפת פירשו וכו' ולכך נהגו וכו', אבל באלו הארצות שנהגו וכו'"), נמצא שגם פסק זו על הכרכום נכתב כבר בספרד. ונמצא שאף במקומו וזמנו של הרשב"א חלק עליו הרא"ש ולא חש "לקימחיה".
אך כאמור סדר התשובות אינו מקורי כלל, וזה משנה תפיסת ההלכה בזה.
ומינה תדון חשיבות הציון והמחקר בכל תשובה מתשובות הרא"ש מתי ואיפוא נכתבו.
(הארכתי בכל הנידון אף בדברי הרשב"א שאינם נוגעים ישירות, כי למרבה הפלא אין שום הערה או ציון בתשובות הרא"ש דלעיל בכל נושא הכרכום).
אשכולות הנוגעות בכת"י של תשובות הרא"ש (וכנ"ל שכמדומני שיש עוד).
viewtopic.php?f=17&t=17163#p353275viewtopic.php?f=7&t=44384&