פורום אוצר החכמה

בשנים האחרונות הגרע"י זצ"ל, הוריד פצצה לעולם, כי מציאה מצא בספר הנפלא לקט הקציר (תשנ"ב), להגאון רבי אברהם כלפון מטריפולי (לוב), שהעיד שהחיד"א אמר לו פה אל פה, כי איננו מורה לרבים כדברי רבינו האר"י אלא כדברי מרן, ורק לעצמו הוא מחמיר כדברי האר"י. ועשה מכך יתד בל תמוט לדבריו ללכת אך ורק בתר דברי מרן, ולא בתר דברי האר"י, ומאז כל ממשיכי דרכו מנופפים בדברי לקט הקציר וקאמרי דידן נצח!

והנה מלבד שהדברים סותרים מקומות רבים אין קץ בדברי החיד"א ללכת בתר רבינו האר"י, ויתרה מכך כתב דבר נורא, שאילו ראה מרן דברי רבינו האר"י היה חוזר בו!
וא"כ איך יתיישבו דבריו לעדותו של הרב לקט הקציר??? ויתרה מכך המעיין בכללות ספר לקט הקציר ובשאר חיבוריו, יחזה שכל דברי האר"י תדיר על לישניה, וא"א להעלות על הדעת שנטה קו מדברי האר"י כלל, עד כדי כך שיהיה לו איזה ספק בעולם אם אזלינן בתר האר"י!

והנה בעיון בספר לקט הקציר עמ' תסו-תסז, נמצא שזה לשונו: "ובהיותי אני הצעיר אברהם כלפון ס"ט בליוורנו שנת התקס"ד, שאלתי את פי מורינו מופת הדור הרב חיד"א הי"ו על פתגמא דנא פה אל פה, וא"ל אני נוהג כמ"ש מרן ז"ל, ובדבר שהרב האריה ז"ל, הוא מחמיר אני נוהג כדבריו ואיני מחמיר אלא על עצמי".

והנה המהדיר הגר"מ מאזוז, הוקשה לו המונח "הרב האריה", והיה פשוט לו לתקן במקום הרב האריה - "הרב האר"י". ומכאן נתן פתחון פה להגרע"י וממשיכי שיטתו לומר שהנה אפילו החיד"א לא החמיר בדברי האר"י אלא על עצמו ולא הוראה לרבים. אולם מה מפליא הדבר כי כמה שורות קודם מציין הלקט הקציר: "וכ"כ אריה סי' תרס"א", וכוונתו ככל הנראה להרב גור אריה הלוי, ספר על שו"ע שנדפס באיטליה שהיה מאוד מפורסם בזמנו, או שנתכוון להגהות רבי שמואל משער אריה (ראה לדוגמא יוסף בחירי, עמ' תטו) והרבה יותר נראה כי נתכוון אליהם ולא לרבינו האר"י. בפרט שכל ההלכה הזו בה נכנס קטע זה כביכול מדובר על האר"י, אין שום שייכות להאר"י ולדברי קבלה, ונפל פיתא בבירא.

מי שיוכל לצרף צילום מלקט הקציר, עמ' תסו-תסז יבורך!

גבאי האוצר כתב:

לקט הקציר.PNG

אם אפשר מתחילת הקטע בעמ' תסו, ד"ה קידוש, אות כו
תבורך ומחילה על הטרחה!

הענין הנידון שם אינו שייך לחומרא וקולא.
והוא גם שנוי במחלוקת של פוסקים רבים לכאן ולכאן ומה טעם להזכיר את הגור אריה בדווקא, (ובכלל האם ניכר יחס מיוחד לפסקיו בשאר ספרי החיד"א? ואפי' בדבריו בברכ"י ומחב"ר ויוס"א על הלכה זו).
ובע"כ שהאמירה של החיד"א היא כללית, והתיקון 'האר"י' מסתבר.

רעיון מעניין.

קצת לא ברור שמכל החכמים המפורסמים, החיד"א בחר דווקא את אחד משני החכמים שהצעת, שהוא נוהג להחמיר כדבריו. מה חשיבותו של אותו חכם שהחיד"א כה התחשב בחומרותיו, ולו לעצמו.

אני רגיל להסביר זאת, שדברי החיד"א הללו כוונו למיני חומרות ודברי חסידות שנהג האר"י, המופיעים בשער המצוות, שלא התפשטו. כגון יום שאכל בשר לא אכל גבינה, או הפרשת חלה אחד ממ"ח גם בזמן הזה, או שאכילת שומשומין מחייבת תרומות ומעשרות ועד כהנה. והחיד"א עצמו בספריו כתב שלא נוהגים בחומרות אלו (ושיחתו עם ר' אברהם כלפון התגלגלה לעיקרון זה, למרות שכפי שהערת אין לזה כל קשר עם האמור לעיל שם). אולם כל מה שלא נוגע לחומרא ולחסידות, לעולם נהג והנהיג החיד"א כדברי האר"י אף שלא כפסק השולחן ערוך, כמופיע בספריו לרוב.

הנה צלום מכתה"י המחבר שבספריית מוסקבה. נראה שכתוב להדיא 'האר"י' (כמו"כ למעלה נזכר 'גור אריה', ולא אריה סתמא. ויש עוד הבדלים בין כתה"י לספר שלכאו' נדפס ע"פ כת"י אחר ראה בהקדמה עמ' 5, ונראה שיש מקום לההדיר את החיבור מחדש).

מה שנכון נכון כתב:הנה צלום מכתה"י המחבר שבספריית מוסקבה. נראה שכתוב להדיא 'האר"י' (כמו"כ למעלה נזכר 'גור אריה', ולא אריה סתמא. ויש עוד הבדלים בין כתה"י לספר שלכאו' נדפס ע"פ כת"י אחר ראה בהקדמה עמ' 5, ונראה שיש מקום לההדיר את החיבור מחדש).

Untitled Extract Pages.pdf

(62.23 KiB) הורד 109 פעמים

כב' צודק! בכ"י אכן כתוב האר"י!
אני ביקשתי לעקור מעיקרא, אולם עתה מוכרח לומר כדברי הרב יעקובי.
כמו כן יש לתקן לפי הכ"י, שהרב לקט הקציר היה אצל החיד"א בתקס"ה ולא בתקס"ד.
איך שיהיה, זה לא יתכן לקחת את כל דברי החיד"א בכ"כ הרבה מקומות ולהסתמך על עדות יחידאה ולזרוק את רובי תורתו לאשפה.

עתה העירוני שני ת"ח מובהקים, כי לא הגרע"י הפיץ זאת אלא בנו הראש"ל יצ"ו,
כמו כן אחד מהם שלח אליי מה שכתב בעניין, ובתוכו מה שנדברתי עמו



והחכם השני כתב בכתביו וז"ל:
בירור משנתו של הרב לקט הקציר

גם בספר לקט הקציר (דף יג אות כ) כתב בשם מרן החיד"א בספר ברכ"י או"ח (סי' מו ס"ק יא) להעיר על מ"ש שם השו"ע (סעיף ו) יש נוהגים לברך הנותן ליעף כח, ואין דבריהם נראים. וכתב ע"ז מרן החיד"א ועתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך ברכה זו ע"פ כתבי רבינו האר"י ז"ל, כי אף שקבלנו הוראות מרן, קים לן דאלמלי ראה מרן דברי קדוש האר"י זצ"ל, גם הוא היה מורה לברך. ע"כ. [הובא בשו"ת וישב הים חלק ג סי' לט עמוד שכח]. [ובהלכות ר"ה (סי' ל אות כח) כתב שיש להתוודות בין הסדרים, ולא חשש בזה להפסק, והוא ע"פ דעת רבנו האריז"ל. אולם בשו"ת ברכי"ה (חלק ח חאו"ח סי' צד) ביארנו את דעת רבנו האריז"ל בזה אף לפי דעת הפשטנים. ע"ש].

ומ"ש הרב לקט הקציר (סי' לב אות ז) ששאל את מרן החיד"א פה אל פה אודות מנהגו בסדר הקידוש בליל שני של חג הסוכות (עיין שו"ע סי' תרסא), והשיבו אני נוהג כמ"ש מרן ז"ל. ובדבר שהרב האריה (והרב המהדיר ומר ניהו הגאון הנאמ"ן שליט"א כתב שצ"ל האר"י) ז"ל הוא מחמיר אני נוהג כדבריו, ואיני מחמיר אלא על עצמי. ע"כ. (וכן העיר מזה בספר עין יצחק חלק ג עמוד רסב הלכה כד). צ"ל דהתם מיירי בחומרות מסויימות, אך בשאר דברים שפשט המנהג כדעת האריז"ל כן יש לנקוט לדינא. ועיין היטב במ"ש בשו"ת וישב הים (חלק ב סי' יד אות ט). ודו"ק. וע"ע מ"ש בזה ידידי הרה"ג רבי אביה שמריה חדוק שליט"א בירחון אור תורה (אלול תשע"ט סי' קמה) וצרף לכאן.

שוב העירני ידידי הרה"ג ... שליט"א שההגהה של הגאון הנאמ"ן אינה מוכרחת וי"ל שכוונתו לדברי ספר אריה שזכר קודם לכן, והכוונה היא לספר גור אריה הלוי, ושהרה"ג רבי יוסף חיים מזרחי שליט"א פירש דקאי על דברי הראבי"ה שזכר לעיל מיניה, וכינהו בשם הרב האריה שהם אותיות הקרובות לזה, וביאור הדברים שהשו"ע פסק שבקידוש ליל ב' סוכות יברך זמן ואח"כ סוכה, וראבי"ה כתב שיברך כמו בליל א' סוכה ואח"כ זמן, וכן הסכימו לזה הרבה פוסקים ובכללם הרב גורה ראיה. וע"ז העיד הרב המחבר בשם מרן החיד"א דאיהו נהג כדעת השו"ע לברך זמן ואח"כ סוכה, ובדבר שהרב האריה (ור"ל הרב גור אריה או ראבי"ה) ז"ל הוא מחמיר אני נוהג כדבריו, ואיני מחמיר אלא על עצמי. וע"כ למימר הכי שהרי האריז"ל לא דיבר כלל בנושא דאיהו עסק התם. עכת"ד. אולם פירוש זה איננו שווה לי דמה שייך ענין של חומרא וקולא אם מקדימים את ברכת שהחיינו או ברכת סוכה, ולפיכך נראה יותר שט"ס נפל כאן ויש למחוק את הקטע "ובדבר שהרב האריה וכו' עצמי". ושלום על ישראל.

על כתב היד ממנו העתיק הרב נאמ"ן את לקט הקציר, שאינו אוטוגראף של האבר"ך, ראו בהקדמת הרב אסף רביב למעשה הצדיקים ורצ"ב

לא זכיתי להבין מה קשור האר"י להלכה זו?

ומה היה חסר אילו היה כותב שחומרות רחוקות הוא מחמיר לעצמו?
מי הזכיר את האר"י?
ואם יש כאן עיקרון כללי, עדיין מה לו להזכיר את האר"י?

השיחה התגלגלה לעקרונות.
תחילה נדונה המחלוקת הגדולה האם ביום טוב שני שהחיינו קודם או לישב בסוכה קודם. החיד"א טען שעקרונית הוא נוהג כשולחן ערוך, למרות שרבו החולקים. תוך כך התגלגל העניין שאפילו בנוגע להוראות האר"י - שנוהגים כמותו אף שלא כשולחן ערוך - מכל מקום בענייני חומרא וחסידות העיקר כשולחן ערוך, אולם לעצמו חושש להחמיר.

אין טעם לדקדוקים כאלו בשיחות שבע"פ, כשלא בעל הדברים ולא המוסרם כיוונו לקבוע בהם הלכה לדורות. ובכלל אין לקבוע יסודות גדולים וכוללים על סמך משפטים בודדים בפו', יהיו אשר יהיו.
ובפרט שרא"כ כותב בסוף השמועה מהחיד"א: וכו'. וק"ל. (ורשימת הפוסקים שנמצאת בדפוס בין זל"ז כנראה השתרבבה ממקו"א, ראה בסוף הקטע בכתה"י, מצו"ב).


אגב בכתה"י הלשון מתחילה הוא 'הרב': ובדבר שהרב מחמיר אני נוהג כדברי הרב האר"י ז"ל ואיני מחמיר אלא על עצמי וכו'.
השערה בלא עיון: אמנם הכינוי 'הרב' בסתמא לאר"י מצוי מאד, אך כמדו' שהוא בד"כ כשדנים בעניני קבלה, מה שלא אמור להיות ברור לקורא מצד סגנון המשפט והנושא דידן. וגם שינוי הלשון תוכ"ד 'הרב' 'הרב האר"י ז"ל', והאריכות באזכור השני דווקא, אינם נוחים כ"כ. וע"כ אולי י"ל שהכוונה לרמ"א, והיינו שבמקומות שהוא חולק על מרן אני נוהג כמ"ש האר"י שראוי להחמיר (ובזה מובן יותר הסיום 'וכו'', כרמז לדברים ידועים). אך יל"ע: א. 'הרב' משמש ככינוי לרמ"א רק אצל פו' אשכנז. אצל פו' ספרד (כולל החיד"א ורא"כ) הוא 'מור"ם'. ב. היכן כ"כ האר"י (אולי מהא שדנו את החכם שיצא בשבת בעפר במנעליו). עכ"פ עיקר הענין שיש להחמיר כמור"ם רק לעצמו מתאים לד' החיד"א במקו"א (לפחות לחלק מהם). כאמור כ"ז נכתב כהצעה לפו"ר בלא בדיקה (וצריך גם לברר את היחס לכתה"י שממנו נדפס החיבור, אולי יש בו מתיקוני המחבר במהדו"ב וכו').

הרב לקט הקציר השתמש באותה שיטה בה השתמש החיד"א נגד די מודינא...

דרופתקי דאורייתא כתב:

מה שנכון נכון כתב:הנה צלום מכתה"י המחבר שבספריית מוסקבה. נראה שכתוב להדיא 'האר"י' (כמו"כ למעלה נזכר 'גור אריה', ולא אריה סתמא. ויש עוד הבדלים בין כתה"י לספר שלכאו' נדפס ע"פ כת"י אחר ראה בהקדמה עמ' 5, ונראה שיש מקום לההדיר את החיבור מחדש).

לקט הקציר.PNG

כב' צודק! בכ"י אכן כתוב האר"י!
אני ביקשתי לעקור מעיקרא, אולם עתה מוכרח לומר כדברי הרב יעקובי

מעניין לציין שהרב לקט הקציר בספרו מעשה צדיקים (סי' ו-ז וסי' י) משתמש בלשון הרב הארי"ה ז"ל בדברו על האר"י הקדוש.

מה שנכון נכון כתב:אגב בכתה"י הלשון מתחילה הוא 'הרב': ובדבר שהרב מחמיר אני נוהג כדברי הרב האר"י ז"ל ואיני מחמיר אלא על עצמי וכו'.
השערה בלא עיון: אמנם הכינוי 'הרב' בסתמא לאר"י מצוי מאד, אך כמדו' שהוא בד"כ כשדנים בעניני קבלה, מה שלא אמור להיות ברור לקורא מצד סגנון המשפט והנושא דידן. וגם שינוי הלשון תוכ"ד 'הרב' 'הרב האר"י ז"ל', והאריכות באזכור השני דווקא, אינם נוחים כ"כ. וע"כ אולי י"ל שהכוונה לרמ"א, והיינו שבמקומות שהוא חולק על מרן אני נוהג כמ"ש האר"י שראוי להחמיר (ובזה מובן יותר הסיום 'וכו'', כרמז לדברים ידועים). אך יל"ע: א. 'הרב' משמש ככינוי לרמ"א רק אצל פו' אשכנז. אצל פו' ספרד (כולל החיד"א ורא"כ) הוא 'מור"ם'. ב. היכן כ"כ האר"י (אולי מהא שדנו את החכם שיצא בשבת בעפר במנעליו). עכ"פ עיקר הענין שיש להחמיר כמור"ם רק לעצמו מתאים לד' החיד"א במקו"א (לפחות לחלק מהם). כאמור כ"ז נכתב כהצעה לפו"ר בלא בדיקה (וצריך גם לברר את היחס לכתה"י שממנו נדפס החיבור, אולי יש בו מתיקוני המחבר במהדו"ב וכו').

מעניין לציין שהרב לקט הקציר בספרו מעשה צדיקים (סימן ד וסימן י) כותב 'הרב' ככינוי לרבינו האר"י. וי"ל.