פורום אוצר החכמה

זה עתה יצא ממכבש הדפוס, כלול בהדרו, ספר 'דרך אבות', על מורשתו ומשנתו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל, לקראת מלאות חמישים שנה לפטירתו.

ספריו המפורסמים של ר' שמחה רז, פקיע שמייהו ואין צורך להכביר מילים אודות מעלתם, אך דא עקא שספרים אלו מבטאים בעיקר את דמותו של רבי אריה כפי שהשתקפה בעיני מעריציו הרחוקים, אסירי המחתרות, עולי הגרדום, חברי תנועת האצ"ל, ועוד רבים רבים מכל שכבות הציבור שרבי אריה נגע עמוקות בלבבם והפיח בהם את גחלת יהדותם.
זה עידן ועידנים עוררו רבים וטובים על הצורך בספר נוסף שיתאר את דמותו של הצדיק הירושלמי כפי שהשתקפה בעיני בניו וחתניו, תלמידיו ומקורביו, גדולי תורה ותלמידי חכמים. דמותו של רבי אריה כתלמיד חכם עצום, כשקדן גדול, כיר"ש מופלג, כמחנך נפלא, כמעביר מסורת רבותיו הקדושים, כחוליה בשרשרת מסירת תורת הגר"א ובית מדרשו. ועוד ועוד זוויות מרתקות ומאלפות שנותרו עלומות ונשכחות.
עתה, בא ידידנו היקר, מחכמי פורומנו, רבי יחיאל שטרנברג, והשלים את החסר ביצירה מפוארת וענקית, הכוללת מאות רבות של עובדות, מסמכים, מכתבים, עדויות וסיפורים שעדיין לא התפרסמו. רוב רובו אומר הבא מן החדש!
כמובן שאין כאן 'תחרות' או 'ויכוח' עם ספרי ר' שמחה רז, כי אם השלמת קומות נוספות בתיעוד דמותו הנדירה של רבי אריה. לכן, אף שגם 'דרך אבות' מביא סיפורים, עדויות ומסמכים מעבודת קירוב הרחוקים, חיזוק האסירים וביקורי המצורעים, מכל מקום את עיקר הזרקורים הוא מפנה לנקודות מאירות נוספות.

מפעל זה לווה באהבה מראשיתו על ידי זקני הצדיק רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, בן זקוניו של רבי אריה, אשר במשך שנים כאב את חסרונו של ספר כזה. שעות ע"ג שעות ישב ידידנו לפני זקני זצ"ל ורשם מפיו עובדות מאלפות, זיכרונות וסיפורים, פנינים ומרגליות. שבועיים קודם פטירתו הספיק עוד לחתום בשארית כוחותיו על ההסכמה לספר הגדול, ועתה בוודאי רבה שמחתו על השלמת המלאכה.

במשך שנים ארוכות עמל ידידנו בכתיבת הספר. הוא ראיין עשרות בני משפחה, תלמידים, מקורבים ומעריצים, קיבץ מאות מכתבים ומסמכים, ליקט ותיעד פרטים חדשים ומאלפים, והגיש הכל – יחד עם צוות עורכים מוכשרים במיוחד – בכתיבה נעימה ומרתקת.

התוצאה מדהימה. אם עד כה 'איש צדיק היה' היה שם נרדף לרבי אריה, הרי עתה נוסף לו 'שם נוסף', אמור מעתה: 'דרך אבות' על רבי אריה לוין.

בטוחני שהמוני מעריצי דרכו המאירה של רבי אריה, יכירו טובה לרבי יחיאל על ספר כביר זה.

ממחר בחנויות הספרים.

אני מצרף טעימה מהשער והפתיחה. בהמשך אעלה טעימות נוספות מהספר.

ברכות נאמנות לידידנו הגאון רבי יחיא'ל שליט"א.

מחכים ל'טעימות' אמיתיות.

ומעתה יוכל להתפנות ביתר שאת ויתר עוז ליצירה הגדולה והמקיפה.

הנה הפתיחה לספר ומכתב רש"ש לוין זצ"ל

בעז"ה בהמשך אעלה טעימה מגוף הספר

כריכת הספר

יישר כח גדול.
בשורה נפלאה !

הגר״ח ברלין היה חשוך בנים ?? (שלהי מכתבו של רש״ש לוין).

גם אני התפלאתי על זה. כנראה כוונתו ללשון רבי אריה בצוואתו שהגר"ח התייחס אליו כאב אל בן יחיד.

כאחד מני רבים המכיר את חיבוריו וכתיבותיו של הג"ר יחיאל, בתחומים רבים ומגוונים, הריני סמוך ובטוח כי הספר שלפנינו הינו יוצא מגדר ספרי התולדות והעובדות להם התרגלנו בשנים האחרונות. לא כ"ש כשנשוא הספר הוא הגה"צ ר' אריה לוין זצ"ל, דמות אליו ר' יחיאל קשר בעבותות משפחה ואהבה עשרות בשנים, שבלא ספק יצירה מיוחדת לפנינו.
רבות בשנים שמענו כי בשקדנות וחריצות בונה ר' יחיאל את ספרו, אבן לאבן, לבנה ללבנה, מן המסד ועד הטפחות. כשהוא אוסף לכליו כל פרט שיאיר באור יקר ובהיר את דמותו של הגה"צ ר' אריה, שפנים הרבה היו לו וכולם נסוך עליהן אור של קדושה וזיו של טהרה.

יישר כוחו ורוחו!

מזלא טבא!! בשורה טובה תדשן עצם!

דבר בעתו מה טוב. ליהודים הייתה אורה, אורה זו תורה. וכידוע, שגדולה שימושה יותר מלימודה, ושימוש ת"ח הוא על ידי לימוד אורחותיהם והנהגותיהם של צדיקים.

מכבר גונבה לאוזניי השמועה, על המלאכה הכבירה מעשה ידי אמן, לתאר דמותו של הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל באמיתות, ללא תוספת ומגרעת, וב"ה זוכים אנו בהגלות נגלות אור יקרות וקפאון בימי חודש אדר, הדור אתם ראו, הדור קיבלוה מאהבה.

יה"ר שמחיל אל חיל, יזכנו מעלת ידידינו רבי יחיאל שליט"א, בחיבורו הנפלא אשר פירורים ממנו מתגלגלים בבי מדרשא, במהרה (ולא חלילה עד אדר הבא..), בכפליים לתושיה.

זכינו לטעימת מה מהספר החדש, טעמו וראו. מצורפים כמה עמודים וקצת מהתוכן להתרשמות.

אגב המעשה הנפלא על 'עיניך יונים', אנכי לא מצאתי לע"ע המדרש המצוטט על עיניך יונים 'לאחר החטא', אשמח לדעת מקומו.

אברהם כתב:זה עתה יצא ממכבש הדפוס, כלול בהדרו, ספר 'דרך אבות', על מורשתו ומשנתו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל, לקראת מלאות חמישים שנה לפטירתו.

ספריו המפורסמים של ר' שמחה רז, פקיע שמייהו ואין צורך להכביר מילים אודות מעלתם, אך דא עקא שספרים אלו מבטאים בעיקר את דמותו של רבי אריה כפי שהשתקפה בעיני מעריציו הרחוקים, אסירי המחתרות, עולי הגרדום, חברי תנועת האצ"ל, ועוד רבים רבים מכל שכבות הציבור שרבי אריה נגע עמוקות בלבבם והפיח בהם את גחלת יהדותם.
זה עידן ועידנים עוררו רבים וטובים על הצורך בספר נוסף שיתאר את דמותו של הצדיק הירושלמי כפי שהשתקפה בעיני בניו וחתניו, תלמידיו ומקורביו, גדולי תורה ותלמידי חכמים. דמותו של רבי אריה כתלמיד חכם עצום, כשקדן גדול, כיר"ש מופלג, כמחנך נפלא, כמעביר מסורת רבותיו הקדושים, כחוליה בשרשרת מסירת תורת הגר"א ובית מדרשו. ועוד ועוד זוויות מרתקות ומאלפות שנותרו עלומות ונשכחות.
עתה, בא ידידנו היקר, מחכמי פורומנו, רבי יחיאל שטרנברג, והשלים את החסר ביצירה מפוארת וענקית, הכוללת מאות רבות של עובדות, מסמכים, מכתבים, עדויות וסיפורים שעדיין לא התפרסמו. רוב רובו אומר הבא מן החדש!
כמובן שאין כאן 'תחרות' או 'ויכוח' עם ספרי ר' שמחה רז, כי אם השלמת קומות נוספות בתיעוד דמותו הנדירה של רבי אריה. לכן, אף שגם 'דרך אבות' מביא סיפורים, עדויות ומסמכים מעבודת קירוב הרחוקים, חיזוק האסירים וביקורי המצורעים, מכל מקום את עיקר הזרקורים הוא מפנה לנקודות מאירות נוספות.

מפעל זה לווה באהבה מראשיתו על ידי זקני הצדיק רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, בן זקוניו של רבי אריה, אשר במשך שנים כאב את חסרונו של ספר כזה. שעות ע"ג שעות ישב ידידנו לפני זקני זצ"ל ורשם מפיו עובדות מאלפות, זיכרונות וסיפורים, פנינים ומרגליות. שבועיים קודם פטירתו הספיק עוד לחתום בשארית כוחותיו על ההסכמה לספר הגדול, ועתה בוודאי רבה שמחתו על השלמת המלאכה.

במשך שנים ארוכות עמל ידידנו בכתיבת הספר. הוא ראיין עשרות בני משפחה, תלמידים, מקורבים ומעריצים, קיבץ מאות מכתבים ומסמכים, ליקט ותיעד פרטים חדשים ומאלפים, והגיש הכל – יחד עם צוות עורכים מוכשרים במיוחד – בכתיבה נעימה ומרתקת.

התוצאה מדהימה. אם עד כה 'איש צדיק היה' היה שם נרדף לרבי אריה, הרי עתה נוסף לו 'שם נוסף', אמור מעתה: 'דרך אבות' על רבי אריה לוין.

בטוחני שהמוני מעריצי דרכו המאירה של רבי אריה, יכירו טובה לרבי יחיאל על ספר כביר זה.

ממחר בחנויות הספרים.

אני מצרף טעימה מהשער והפתיחה. בהמשך אעלה טעימות נוספות מהספר.

חמרא למריה וטיבותא לשקייה!

דברי ידידינו הרב ר' אברהם שליט''א אודות הספר, שטעם עדינות נפשו ועינו הטובה של הסב הגדול הגה''צ ר' אריה זי''ע חופף עליהם, אכן מעוררים בי את הסקרנות וגם את החשק לרכוש את הספר ולעיין בו.
לא סתירה כ''א בניין. לא תחרות, כ''א השלמה. לא דחיית האחר, כ''א הוספת קומות ויסודות. לא זו אף זו קתני. כמה נפלא, כמה ר' אריה'דיג!
בפורים שנה זו נפגשתי עם נין נוסף של הגה''צ ר' אריה, בן אחר בן, נכד להגה''צ ר' רפאל זצ''ל, מה אומר ומה אדבר, איזו עדינות נפש, איזו טובת עין, איזו חמימות הלב ואהבת הזולת, איזו הארת פנים, לא יאומן כי יסופר, חשבתי בליבי, כמה נפלא שכרן של מידות טובות, שהן עשויות לקנות שביתה לצאצאים ולצאצאי הצאצאים. וכשקראתי את דברי הרב ר' אברהם, אף הוא נין הגה''צ ר' אריה (ע''י קשרי חיתון, ומצא מין את מינו), עלתה בי המחשבה האמורה בשנית...



ולידידינו בעל היצירה, הרב יחיאל שטרנברג שליט''א, מכותבי הפורום המוכרים והוותיקים אף הוא, אשר העיר פתח תקווה הרתו וילדתו, ועיה''ק ירושלים גידלה בניה ושעשועיה, וזכה אף הוא להידבק בזרע הצדיק והחסיד הנפלא הגה''צ ר' אריה זי''ע, ועתה עשה אוזניים לגדלותו התורנית של הסבא נ''ע ולהיקף דמותו שהיתה כולה נטועה בביהמ''ד "הישן" שלנו ואת כל מעלותיה הנשגבות והמופלאות ינקה מהתם, יש''כ על שאזרת כגבר חלציים לתת את שאלתם ובקשתם של רבים אשר ייחלו לה (וכפי שביאר בטו''ט הרב ר' אברהם). שפע ברכות ויש''כ גדול.

יישר כוח על דבריך המחממים, רבי פרנקל תאומים.

***
הסיפור על 'עינייך יונים' מרגש מאד!

זכורני איך סבא רש"ש זצ"ל היה מספר זאת בדמעות התרגשות, כמובן כדרכו ביתר אריכות על כל הפרטים איך אותו קצין הסתיר הברית מילה שהיתה במעמד שלשתן בלבד, וכו', ואיך הזמין הגר"ח את הקצין לביתו, והלה סבור היה שמבקש תמורת ממון עבור מעשהו, וכו', אבל רבי חיים אמר לו אני רק מבקש לדעת מה גרם לך למסור נפש כל כך וכו'. והבכי של רבי חיים והבכי של תלמידו רבי אריה אחריו, ואף הוא היה מתרגש בדמעותיו.

והנה, ראו נא איך התרגשות טהורה של איש צדיק רבנו חיים ברלין, עוררה שלהבת התרגשות בתלמידו כבנו, וממנו לבניו ונכדיו עד נינו שליט"א שהדביק בהתרגשותו את אחד מאחינו הטועים היקרים. מבהיל לראות מה רב כוחו של לב טהור.

לאחר שקראתי בשקיקה עוד ועוד מהספר, אין ספק שקרה כאן שילוב מוצלח במיוחד של החוט המשולש בלשון ה'ספר יצירה': ספר סופר וסיפור.

ה'סופר' בהשאלה זו אני מתכוין לגיבור הסיפורים, הסופר שכתב את הספר בהליכות חייו המופלאות והנדירות, האציליות והמלכותיות, איש האשכולות, אהוב למעלה ונחמד למטה, ר' אריה זצ"ל, שכולנו גדלנו על הנהגותיו ה'אגדתיות'.

הסיפורים המרתקים והמחנכים שהגדלות ניבטת מכל שורה בתוכם, בכמותם הגדולה שלא באה על חשבון האיכות.

וה'ספר' - מי שהפך את הסיפורים, את המסורות, את תמרורי הדרך לספר שלם, יצירה של ממש. כל - בו של 'מציאת חן' בעיני אלוקים ואדם, גן שושנים וכל מיני נרדים מכל הטוב והיפה שברא ד' בעולמו, הרב הגאון רבי יחיאל שליט"א, שבדייקנות ובנאמנות למקורות רקם את היריעות מסביב למשניות: כפירוש 'חי', כציורי מופת, דיוקנאות פלא בבחינת קיים זה מה שכתוב בזה' ל'מילי דאבות'.

דייקנות שלא הכהתה את הלבביות, היצמדות לעובדות שלא כלאה וחנקה את הרוח ואת הרוממות.

גם ממרחק של דורות, עוד יצביעו ויחוו על ר' אריה זצ"ל כ'בריה בראתי בעולמי', ואיה הוא איפוא עולם קסום ומופלא זה? בין ספסליה הרעועים של ה'מכינה' לישיבת עץ חיים בה שימש כ'משגיח' ומורה דרך, או בינות לתאי האסירים והמצורעים, נכאי הרוח והנפש, שבדמותו גילם אב ואם, אח ומלאך מושיע??

עולמות רבים ושונים בהם הילך והשפיע, היטיב והאיר, באהבה ובקדושה, באמת ובאמונה, וביראה טהורה.

והנה עוד טעימות, פרי נדיבות של ידידנו שיחי'.

נ"ב, לא אמנע מלציין את ההתרגשות שמעורר ה'עיניך יונים'. לבי אומר לי שזה עוד ישמש, עם תוספות ותבלינים, את גדולי היוצרים בדורינו.

אם אני לא טועה הסיפור 'ענייך יונים' מופיע בספריו של ר' פסח קרון באנגלית

הסיפור הופיע בדפוס עוד בחיי הגרח"ב.
הנה כאן למשל מספר עולם עשיה וארשא תרנ"ב

הספר כבר ישנו בחנויות?
בקשר לצאצאיו הברוכים של אותו צדיק מענין מאד שבצוואתו הוא כותב שמתפלל בשמע קולנו וקודם יהיו לרצון את התפילה: "ותהא מיטתי שלמה לפניך" וכך שמע בלמדו בוואלז'ין מרבו הגאון האדיר רבי רפאל שפירא זצ"ל שהתפלל תפילה זו בשמונה עשרה שלש פעמים ביום, ומאז התחיל ולא פסק וזאת עמדה לי ולא תמוש עד עולם

יונת אלם כתב:הספר כבר ישנו בחנויות?
בקשר לצאצאיו הברוכים של אותו צדיק מענין מאד שבצוואתו הוא כותב שמתפלל בשמע קולנו וקודם יהיו לרצון את התפילה: "ותהא מיטתי שלמה לפניך" וכך שמע בלמדו בוואלז'ין מרבו הגאון האדיר רבי רפאל שפירא זצ"ל שהתפלל תפילה זו בשמונה עשרה שלש פעמים ביום, ומאז התחיל ולא פסק וזאת עמדה לי ולא תמוש עד עולם

ראיתי בחנויות בב"ב.
המחיר 60 ש"ח.

היום זכיתי לקרוא קטעים רבים מהספר. יצאתי עם טעם ערב במיוחד.

דומה שהמחבר שם לו למטרה להראות לקורא ש'רבי אריה' איננו אפיזודה חולפת, איש צדיק שהיה ואיננו, כי אם אביה של שיטה ודרך שהמשיכה והתרחבה ע"י צאצאיו ותלמידיו. סיפורים רבים משולבים בספר על חתניו ובניו הצדיקים, רבים מהם סיפורים המתאימים כל כך לרבי אריה – עד שכמעט אי אפשר להאמין שהם מיוחסים לבניו או תלמידיו...

הקורא יוצא מן הספר בהרגשה שגם הוא יכול לקחת חלק בתופעה המאירה הזו, גם הוא יכול להיות ר' אריה קטן... גם הוא יכול לקחת חלק בפסיפס המעשים הנפלאים הללו...

זה 'פשוט מאד':
להאיר פנים לעובד הנקיון, לחייך אל נהג האוטובוס, להקשיב לשכן המבוגר, ללחוץ יד חמימה לאורח חדש בבית הכנסת. להבין כמה כוח יש ללב שלנו, וכמה מקום יש בו להכיל את כולם.

להתבטל לתלמידי חכמים שבדור, לברוח ממחלוקת אפילו לש"ש, לתעב את הפלגנות, להתפלל על האחדות.

להרבות תפילה ותחינה, לדאוג בצרת הכלל, לשפוך לב רגש לפני אבינו שבשמיים.

לאהוב את הילדים שלנו, (כן, כן, שלנו), להיות סבלני אליהם, לכבד אותם באמת, להבין שכל העתיד היהודי שלהם תלוי בחינוך שלנו, להשקיע בזה מחשבה ומאמץ, להתמלא בסיפוק משעת לימוד איתם, ולא לברוח ולהתחמק מ'מטלה' זו...

לאהוב את התורה, לשנן אותה, לחזור עליה, לכתוב חידושי תורה בשקיקה, לרשום בהתרגשות דברי תורה של זולתנו, לרוץ לשמוע דברי חכמים, לעשות לנו רב...

להיות יהודי בוער. להיות ר' אריה.

יישר כוחך. מאד התחברתי לדבריך הנפלאים. שפ"י

אמש לקחתי את הספר החדש לידי, אחזתיו ולא ארפנו.

כפי שכבר כתבו ותיארו. המליצות אך למותר.

רציתי לשתף את החברים בתובנה עמוקה שהתחדדה אצלי עם קריאת כמה וכמה קטעים בספר, תחילה אצטטם במילואם, ואח"כ ארחיב מעט בתופעה הנדירה.

רבי יצחק לוין, בנו של רבי רפאל בנימין לוין, סיפר כי פעם פנו אל רבי אריה שני בחורים ושאלוהו כיצד מגיעים ל'אהבת ישראל'? הוא השיב להם בסיפור על יהודי צדיק שהיה חי בעיר ווילנה, וכשהיה שומע כי מאן דהו עבר עבירה היה מתעלף. "זוהי 'אהבת ישראל' אמיתית!" קבע רבי אריה בנחרצות.



רבי אריה אהב אהבה בלי מצרים כל בריה מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, והאהבה הזאת היתה אהבה כה כנה וגלויה, עד שכל מי שהיה בסביבתו חש זאת בבירור.

באחת מצוואותיו הקדיש רבי אריה דברים נוקבים בענין זה, המשקפים היטב את אורח חייו העמוסים בפעולות חסד, פרי אהבה לכל מי שבשם ישראל יכונה. כך נהג, כך חינך, כך הדריך והשריש אצל בני ביתו וצאצאיו.

וכך כתב בצוואתו:

למותר להזהיר בענין אהבת ישראל אשר זה יסוד כל התורה. שלא לדחות שום פעם הפרט בשביל הכלל, כי כל פרט ופרט יצטרף לכלל, ואם לאו נדחה גם הכלל, והבן זה. אמנם אין לצאת בזה ברעיון רק בהרגשה פנימית הנוגע עד הלב 'ובפועל', ואין לקוות לתשלום גמול, ונאמן בעל הגמול לשלם. אמנם 'פלס מעגל דרכיך' שלא לגרום ביטול תורה, במקום שאפשר לעשות על ידי אחרים.

...השתדלתי בכל מאמצי כוחי, להשריש בליבות בני ביתי שיחיו אהבת הבריות. ובמקום לנטוע שנאה לחופשים השתדלתי להשריש אהבה וכבוד ויקר ליראים, כי ראיתי בצוואת רבינו יעקב מליסא ז"ל (סעיף יח) וזה לשונו: "מה מאד היזהרו מלדבר על אדם שום דבר רע אף כי עושה מעשה זמרי, כי נפשכם יודעת כי גם בכם יש דברים לא טובים, ואולי שקול" וכו'.



בכתביו של רבי אריה מוצאים אנו התייחסות נוספת מהי 'אהבת ישראל'. מתוך ניסיונו האישי מציין רבי אריה עד כמה חשובה מידה זו והשפעתה על הרבים:

אהבת ישראל היא עידוד ישראל, עידוד כל פרט ופרט שבו ואף עידוד הסרים מן הדרך הישרה, שהם למעשה חולים ברוחם. ניסיון רב לי בעידוד אסירים שנידונו על מעשים פליליים, ואני יודע עד כמה הועיל העידוד להחזרתם למוטב ולשובם אל כלל ישראל, אין הם נבדלים מכלל ישראל, הם אבר מן הגוף, אף כי אבר נגוע במקצת, ועל כן עלינו לרפא אותו למען הגוף כולו.



שאלו פעם את רבי רפאל בנימין לוין, בנו של רבי אריה: "הרי לאביך יש קשר הדוק לכל שכבות העם, גווניו ועדותיו, כולם רואים בו כ'אחד משלהם'. אולם למי הוא באמת שייך?"

השיב רבי רפאל בפקחותו: "באופן כללי אם רוצים באמת לדעת להיכן האדם משייך את עצמו, יש לבדוק איזה חינוך הוא מעניק לילדיו. הנה אבא לא שלח אותנו מעולם ללמוד במוסדות ובארגונים שיש בהם לימודים שונים, אלא אך ורק לישיבות קדושות שבהן עוסקים בתורה בטהרה. גם את חתניו בחר רק מטובי הבחורים של עולם התורה. זה הסימן המובהק מה הוא היה ולהיכן השתייך באמת!"

מעין זה שח נינו של רבי אריה, רבי יום-טוב זילברמן, כי שמע פעם כיצד רבי רפאל נשאל איך יתכן כי אביו שקירב את כולם כולל את פורקי העול למיניהם, לא הפסיד מכך כלום בחינוך צאצאיו, כולם יראים ושלמים, זאת על אף שראו בבית הרבה אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות?

השיב רבי רפאל בענוות חן: "בדרך כלל אלו שעוסקים בקירוב רחוקים, את הקרובים הם אינם מקרבים, אבל יחודו של אבא היה שבכל אדם הוא ידע להבחין ולמצוא נקודה טובה. אם אצל החילונים הוא מצא נקודות טובות, קל וחומר אצל שומרי תורה ומצוות, ובן בנו של קל וחומר אצל תלמידי חכמים, שאותם כיבד עד אין שיעור. ממילא סולם הערכים שלנו נשאר אמיתי. החשובים ביותר מבחינתו היו הם תלמידי חכמים, ולזה שאפו הילדים בבית להגיע".

מורגלים אנו באנשי 'אהבת ישראל' הדוגלים בקירוב רחוקים בזרוע, שמשנתם היא ימין עוז אהבה, ואף בשמאלם יחבקו כל אשר נשמת יהודי נופחה באפו, ברם מצויה כמעט באותה תדירות ההתנהלות הקבועה של אותם אישים וקבוצות, לפיה את המקטרגים והמרחיקים מחוגי ה'קנאים' אין לאהוב או לכבד, כלפיהם לא נאמר הכלל האלמותי 'ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא', שכן חטאיהם זדונות ופשעים המה ולא שוגגים, כמדתם נשיב להם ולכף חובה נדונם ברותחין, ומה גם כי באיצטלא של 'קנאות' לשם שמים וצדקנות הם באים. כאשר מדברים בגנותם וברוע מעלליהם הרי זו מצוה של קידוש השם!

לר' אריה לא חסרו סיבות לשנוא ולתעב את הקנאים, 'וישטמוהו בעלי חיצים', הוא היה כמטרה לחיציהם ומלא את אשפתו מן הבזיונות ומן החירופים הפומביים שקבל מהם באהבה וברצון. אך תחת שנאתם וקנאתם – הוסיף עליהם אהבה!! ולא זו בלבד, אלא הוסיף ונהג בהם כבוד והערכה, כאשר היתה באמנה אתו מימים ימימה, על מעלות שמצא בהם, על תורה שלמדו או שאר זכויות שאף פושעי ישראל מלאים בהם כרימון, קל וחומר 'פושעים' מסוג זה.

כי אהבת ישראל פירושו לאהוב את ה'ישראל' שבאדם באשר הוא, לחפש את הטוב ואת המעלה, לאהוב את הפרט ואת היחיד המשתייך לנשמה הכללית של כנסת ישראל.
ואם יודע ספר הנהו, אף כי פגום ואינו מושלם במידותיו, מים רבים של רפש וטיט לא יוכלו לכבות את האהבה, אהבת התורה ואהבת נותן התורה.

ואתה אחי, צא ולמד אהבת ישראל אמיתית מהי.

נוטר הכרמים כתב:לר' אריה לא חסרו סיבות לשנוא ולתעב את הקנאים, 'וישטמוהו בעלי חיצים', הוא היה כמטרה לחיציהם ומלא את אשפתו מן הבזיונות ומן החירופים הפומביים שקבל מהם באהבה וברצון. אך תחת שנאתם וקנאתם – הוסיף עליהם אהבה!! ולא זו בלבד, אלא הוסיף ונהג בהם כבוד והערכה, כאשר היתה באמנה אתו מימים ימימה, על מעלות שמצא בהם, על תורה שלמדו או שאר זכויות שאף פושעי ישראל מלאים בהם כרימון, קל וחומר 'פושעים' מסוג זה.

ידיד שאין לו הרשאת כתיבה בפורום ביקש ממני לפרסם:

לכל מכיריו ידוע ומפורסם ההפך הגמור, ולשם המחשה אספר מעשיה אחת בלבד:

באחד מביקוריו של ר' יואליש מסטמאר בארץ ישראל בשנותיה הראשונות של המדינה, ארגנה העדה החרדית קבלת פנים של כל ילדי תלמודי התורה שבירושלים. ר' אריה לוין, בתור המשגיח של 'עץ חיים', סבב באותו היום בין כל הכיתות והזהיר את התלמידים לבל יהינו להשתתף במסיבה לכבודו של ר' יואליש. כמה תלמידים המרו את פיו ובכל זאת הלכו כדי לראות את המופע, שכן ילדים ירושלמים אינם ידועים כמי שמוותרים על אירועים כאלה, והצדיק ר' אריה לא אבה לשמוע כל טצדקי ומיד סילקם מבית הספר (ביניהם נמנה ר' משה פרנק שליט"א, מרבני אור שמח וממקימי דגל התורה), על אף שבדרך כלל נזהר מאוד שלא לסלק תלמידים, אלא לנהוג בהם בנועם וברכות, כדי שלא לגרום להם ח"ו להידרדר.

משום מה יש לי הרושם שהמעשה שהבאת הוא אחד ויחיד, יוצא דופן. אם אני טועה אז אדרבה, אשמח לראות עוד סיפורים כגון דא. אני בעד...

אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?

המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?

שמא הי' זה בשעות הלימוד בת"ת. ועצ"ע.

המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?

ראשית, הסיפור כאן הוא די 'יתום'. אינו מצוטט מפי בר סמכא, אלא מובא 'בשם', ולפעמים פרט אחד משנה משמעות של סיפור שלם.
שנית, גם אם הסיפור נכון ומדויק, זה עדות של גדול על מה שהיה בקטנותו, ואולי היה באסיפה זו כל מיני אלמנטים שונים שלא היו לרוחו של ר' אריה?

--------

אגב, בימים האחרונים נחשפתי להתכתשות בין מאמרים משני הכיוונים. מאמר מאוד חריג בעיתון המודיע המתקיף את אנשי העדה החרדית ורווי בזלזולים ועקיצות, ומאידך, תגובה ארוכה בעיתון שיצא ע"י הקנאים. הבורות ההיסטורית והניתוחים השטחיים שגדשו את שני המאמרים מפליאים מאוד. עיתון המודיע מצביע על התוצאות הברוכות של בוגרי 'סיני' בתל אביב לעומת התופעות העגומות של בוגרי החדרים של ירושלים בשנים עברו. בא רעהו ומשיב לו: לא הרי ילדי ירושלים המסכנים שגדלו בעוני ובמחסור מזויעים כהרי ילדי התפנוקים השבעים של ת"א.

ולא היא. ובכן, שני תשובות בדבר.

1. למיעוט הבנתי, לא מדובר על אותה תקופה כלל. הנשירה האדירה בירושלים התרחשה בעיקר בעשור שקדם להקמת המדינה, בעוד ההצלחות של סיני וריבוי הספסלים של החינוה"ע בת"א ובכל הארץ התרחש כמה שנים לפחות לאחר מכן עם העליה מכל המקומות וריבוי ניצולי השואה.

2. וכי הנשירה לא היתה גם או בעיקר מ'עץ חיים', שלא היה מזוהה עם העדה החרדית כלל, אלא להיפך, כידוע, וכמסופר פה.
וכי הקלקול קרה בעקבות קנאות או הפגנות? מגוחך.

[ואם כבר, אז באמת העניות של אז שהיתה עניות אמיתית של רעב ללחם ומחסור כפשוטו תרמה הרבה, לא במישרין כמו בעקיפין. מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל פעם דיבר ע"ז בכאב על בני כיתתו, והסביר שהמלמדים העניים וקשיי היום היו אשמים לא מעט במצב הזה. הוציאו תיסכוליהם ומרמוריהם על הילדים. הגר"ש אמר שאסור להרחיב בזה, אבל צריך לדעת שהתקופה לא היתה פשוטה].

נוטר הכרמים כתב:

המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?

2. וכי הנשירה לא היתה גם או בעיקר מ'עץ חיים', שלא היה מזוהה עם העדה החרדית כלל, אלא להיפך, כידוע, וכמסופר פה.
וכי הקלקול קרה בעקבות קנאות או הפגנות? מגוחך.

[ואם כבר, אז באמת העניות של אז שהיתה עניות אמיתית של רעב ללחם ומחסור כפשוטו תרמה הרבה, לא במישרין כמו בעקיפין. מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל פעם דיבר ע"ז בכאב על בני כיתתו, והסביר שהמלמדים העניים וקשיי היום היו אשמים לא מעט במצב הזה. הוציאו תיסכוליהם ומרמוריהם על הילדים. הגר"ש אמר שאסור להרחיב בזה, אבל צריך לדעת שהתקופה לא היתה פשוטה].

לפני כשנתיים נפטר לב''ע הגה''ח ר' יואליק דייטש זצ''ל שהיה מתמיד ובקי עצום, וסבל רבות בחייו ואכמ''ל,
והיה הגר''ש אויערבאך מחבבו לאחת, וכששאלתיו מהי פשר הקרבה ביניהם. א''ל הלא שנינו נשארנו היחידים בכיתתנו בעץ חיים שומרי תומ''צ.

נוטר הכרמים כתב:

המעיין כתב:אולי יחיד ויוצא דופן. ברם איך אתה מסביר אותו?

ראשית, הסיפור כאן הוא די 'יתום'. אינו מצוטט מפי בר סמכא, אלא מובא 'בשם', ולפעמים פרט אחד משנה משמעות של סיפור שלם.
שנית, גם אם הסיפור נכון ומדויק, זה עדות של גדול על מה שהיה בקטנותו, ואולי היה באסיפה זו כל מיני אלמנטים שונים שלא היו לרוחו של ר' אריה?

--------

אגב, בימים האחרונים נחשפתי להתכתשות בין מאמרים משני הכיוונים. מאמר מאוד חריג בעיתון המודיע המתקיף את אנשי העדה החרדית ורווי בזלזולים ועקיצות, ומאידך, תגובה ארוכה בעיתון שיצא ע"י הקנאים. הבורות ההיסטורית והניתוחים השטחיים שגדשו את שני המאמרים מפליאים מאוד. עיתון המודיע מצביע על התוצאות הברוכות של בוגרי 'סיני' בתל אביב לעומת התופעות העגומות של בוגרי החדרים של ירושלים בשנים עברו. בא רעהו ומשיב לו: לא הרי ילדי ירושלים המסכנים שגדלו בעוני ובמחסור מזויעים כהרי ילדי התפנוקים השבעים של ת"א.

ולא היא. ובכן, שני תשובות בדבר.

1. למיעוט הבנתי, לא מדובר על אותה תקופה כלל. הנשירה האדירה בירושלים התרחשה בעיקר בעשור שקדם להקמת המדינה, בעוד ההצלחות של סיני וריבוי הספסלים של החינוה"ע בת"א ובכל הארץ התרחש כמה שנים לפחות לאחר מכן עם העליה מכל המקומות וריבוי ניצולי השואה.

2. וכי הנשירה לא היתה גם או בעיקר מ'עץ חיים', שלא היה מזוהה עם העדה החרדית כלל, אלא להיפך, כידוע, וכמסופר פה.
וכי הקלקול קרה בעקבות קנאות או הפגנות? מגוחך.

[ואם כבר, אז באמת העניות של אז שהיתה עניות אמיתית של רעב ללחם ומחסור כפשוטו תרמה הרבה, לא במישרין כמו בעקיפין. מו"ר הגר"ש אויערבאך זצוק"ל פעם דיבר ע"ז בכאב על בני כיתתו, והסביר שהמלמדים העניים וקשיי היום היו אשמים לא מעט במצב הזה. הוציאו תיסכוליהם ומרמוריהם על הילדים. הגר"ש אמר שאסור להרחיב בזה, אבל צריך לדעת שהתקופה לא היתה פשוטה].

בין המלחמות 90% מאיתנו פרקו עול ר"ל, בכל מקום!
באמריקה, בפולין ליטא , הונגריה ירושלים, ובמרוקו.

רק בתימן לא.
וגם הם ר"ל הוכו כך בבת אחת כשעלו ארצה.

בכל מקום בודאי אנשי המקום תלו סיבת הדבר בכה ובכה, הרי לא ידעו שכך הדבר בכל העולם. אבל כשמבינים שכגזירת שמיים גלובלית לפנינו, אולי המבט שונה.

הספר נמכר בארה"ב?

היה מן הראוי לפתוח אשכול על מצב הישוב הישן בשנות קום המדינה. הנשירה וכו'

איש_ספר כתב:הספר המיוחד, הנדרש לשבח באשכול זה, מופיע עתה במהדורה חדשה כולל תיקונים והוספות!

היכן ניתן להשיגו

מן הדרום כתב:היכן ניתן להשיגו

עניתי בפרטי

ח''ל קאליסק כתב:לפני כשנתיים נפטר לב''ע הגה''ח ר' יואליק דייטש זצ''ל שהיה מתמיד ובקי עצום, וסבל רבות בחייו ואכמ''ל,
והיה הגר''ש אויערבאך מחבבו לאחת, וכששאלתיו מהי פשר הקרבה ביניהם. א''ל הלא שנינו נשארנו היחידים בכיתתנו בעץ חיים שומרי תומ''צ.

מכיתתו של הגר"ש אויערבאך זצ''ל נשארו בהחלט כמה וכמה שומרי תורה ומצוות, והגר"ש ידע זאת.
אולי הכוונה היא שהם היחידים שנשארו נאמנים באופן מלא לאורח החיים של בני "היישוב הישן"?

פרנקל תאומים כתב:

ח''ל קאליסק כתב:לפני כשנתיים נפטר לב''ע הגה''ח ר' יואליק דייטש זצ''ל שהיה מתמיד ובקי עצום, וסבל רבות בחייו ואכמ''ל,
והיה הגר''ש אויערבאך מחבבו לאחת, וכששאלתיו מהי פשר הקרבה ביניהם. א''ל הלא שנינו נשארנו היחידים בכיתתנו בעץ חיים שומרי תומ''צ.

מכיתתו של הגר"ש אויערבאך זצ''ל נשארו בהחלט כמה וכמה שומרי תורה ומצוות, והגר"ש ידע זאת.
אולי הכוונה היא שהם היחידים שנשארו נאמנים באופן מלא לאורח החיים של בני "היישוב הישן"?

זה אמנם סטיה מהנושא (רבי אריה לוין זצ"ל כסמל ודוגמה מוחשית לשלמות המידות ויישום פרקי אבות ) ונושא זה של תוצאות החינוך ב"עץ חיים" באותם שנים טעון ליבון , אך גם אני נחשפתי לכמה וכמה אנשים בדרגת שמירת מצוות זו או אחרת שלמדו עם הגר"ש זצ"ל. אבל הרעיון הבסיסי הוא ודאי נכון: בוגרים רבים, רבים מאד, פרקו באותם שנים כל עול.

בהקדמה הנוכחית הסתכלות מענינת על המוסר בדורנו

בן ירושלים כתב:

הקדמה למהדורה ב.pdf

בהקדמה הנוכחית הסתכלות מענינת על המוסר בדורנו

לענ"ד האמירה המובאת כאן בדבר 'סיפורי צדיקים' כ'ספרי המוסר' המתאימים לדורנו היא אמירה חינוכית חשובה
בזמן האחרון תחושתי היא שהעיסוק בסיפורי צדיקים [מתאימים, כמו בכל דבר גם כאן יש לברור ולבדוק את ההתאמה], לפחות לי, הוא צורך כמעט חיוני, בייחוד שעלי להתמודד חלק גדול משעות היום עם אווירה שאינה אווירת בית המדרש.

גביר כתב:לענ"ד האמירה המובאת כאן בדבר 'סיפורי צדיקים' כ'ספרי המוסר' המתאימים לדורנו היא אמירה חינוכית חשובה.

אינני יודע לגבי חשיבות סיפורי צדיקים, אבל האמירה שכיום הדור איננו מסוגל ללמוד מוסר משערי תשובה ומסילת ישרים היא אמירה הפוכה מחינוכית.

בן המחבר כתב:

גביר כתב:לענ"ד האמירה המובאת כאן בדבר 'סיפורי צדיקים' כ'ספרי המוסר' המתאימים לדורנו היא אמירה חינוכית חשובה.

אינני יודע לגבי חשיבות סיפורי צדיקים, אבל האמירה שכיום הדור איננו מסוגל ללמוד מוסר משערי תשובה ומסילת ישרים היא אמירה הפוכה מחינוכית.

אם אתה מתכון לעיקרון הרי הצדק בדבריך אבל מה לעשות וה"מגידים" פורחים ואילו "בית המוסר" די שומם.

בן ירושלים כתב:אבל הרעיון הבסיסי הוא ודאי נכון: בוגרים רבים, רבים מאד, פרקו באותם שנים כל עול.

ראה על כך בספר 'ר' יוס'ל איש ירושלים' - תולדות חייו של ר' יוס'ל אייכלר.