פורום אוצר החכמה

בהתקרב חודש אלול מידי שנה בשנה עולה בליבי ספק המטריד אותי זה כמה שנים ואמרתי אשטח אותו בפני חברי הפורום

ידוע כי בעבודת ה' החסידית ישנם מוטיבים פסיכולוגיים ויש כאן אף אשכול סמוך בעניין, אולם כל חסיד יבאר לך שכיון שתורת הנפש החסידית הינה על פי קבלת האריז"ל ממילא כל תהליך של עבודה במחשבה וכדו' הרי זו עבודה שגורמת דבקות בקב"ה ויש ממש שינוי ברוחניות באדם עצמו
ובקצרה כל עבודה בנפש הרי היא מתבטאת במציאות רוחנית נעלית יותר המובנת ע"פ קבלה ואין ערך לפסיכולוגיה לכשעצמה

אולם תנועת המוסר מבית היוצר של הגרי"ס זיע"א לא הייתה מושתתת על קבלה כלל, ואף אמרו שהגרי"ס היה בקי בספרי הפסיכולוגיה של זמנו, ומעתה אמור שכל עבודת תנועת המוסר הינה עבודה פסיכולוגית נטו! והיינו דעל ידי שיעבוד על עצמו בכל מיני אופנים דוגמת חזרה על קטע מוסר בשפתיים דולקת ממילא על פי הבנה בתורת הפסיכולוגיה יחקק הדבר בנפשו באופן חזק

ונמצא דחלוקה העבודה החסידית מעבודת בעלי המוסר בכך שבעבודה החסידית הרי האדם מתעלה במעלה רוחנית ממשית אשר חופפת עליו, ואילו בעבודת בעלי המוסר כל השינוי שעובר הוא רק פסיכולוגי ואילו עליה רוחנית תהיה רק כאשר יקיים מצוות בדקדוק רב ויצאו לפועל הכוחות שרכש בעבודתו הפסיכולוגית

ואעלה כאן הערה משונה לפי"ז, דאם יועל לקחת איזה סם הגורם לו הרגש פסיכולוגי חזק ומזעזע אותו באופן שיתחבר יותר למוסר ויחזק נפשו לעבודת ה' אזי יהיה זה לפי דרך המוסר שכן מה ההבדל בין דרכי הפסיכולוגיה לבין לקיחת סם, משא"כ בעבודת החסידות שעצם העבודה היא עליה רוחנית פשיטא שאין עליה רוחנית בלקיחת סם

הבדל מעניין יוצא בתורתם של בעלי המוסר לעומת התורה החסידית, שהתורה החסידית המושתתת על הקבלה מוציאה יסודות מהתנ"ך והגמ' באופן שילמדו על כוחות נפשו של האדם על פי קבלה והוא מעצם התורה, אולם תורת בעלי המוסר מנסה ללמוד פסיכולוגיה טהורה מדברי התורה ומאגדות הש"ס

וכמובן שזה הגיוני מאוד שזוהי דרישת התורה ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ואיך מגיעים לדברים אלו, על ידי עבודה פסיכולוגית וכיון שהכל נמצא בתורה ממילא מסתבר שדרכי עבודה זו יהיו בתורה עצמה

אשמח לשמוע דעת החברים כאן בנושא זה

היא שיחתי כתב:בהתקרב חודש אלול מידי שנה בשנה עולה בליבי ספק המטריד אותי זה כמה שנים ואמרתי אשטח אותו בפני חברי הפורום

ידוע כי בעבודת ה' החסידית ישנם מוטיבים פסיכולוגיים ויש כאן אף אשכול סמוך בעניין, אולם כל חסיד יבאר לך שכיון שתורת הנפש החסידית הינה על פי קבלת האריז"ל ממילא כל תהליך של עבודה במחשבה וכדו' הרי זו עבודה שגורמת דבקות בקב"ה ויש ממש שינוי ברוחניות באדם עצמו
ובקצרה כל עבודה בנפש הרי היא מתבטאת במציאות רוחנית נעלית יותר המובנת ע"פ קבלה ואין ערך לפסיכולוגיה לכשעצמה

אולם תנועת המוסר מבית היוצר של הגרי"ס זיע"א לא הייתה מושתתת על קבלה כלל, ואף אמרו שהגרי"ס היה בקי בספרי הפסיכולוגיה של זמנו, ומעתה אמור שכל עבודת תנועת המוסר הינה עבודה פסיכולוגית נטו! והיינו דעל ידי שיעבוד על עצמו בכל מיני אופנים דוגמת חזרה על קטע מוסר בשפתיים דולקת ממילא על פי הבנה בתורת הפסיכולוגיה יחקק הדבר בנפשו באופן חזק

ונמצא דחלוקה העבודה החסידית מעבודת בעלי המוסר בכך שבעבודה החסידית הרי האדם מתעלה במעלה רוחנית ממשית אשר חופפת עליו, ואילו בעבודת בעלי המוסר כל השינוי שעובר הוא רק פסיכולוגי ואילו עליה רוחנית תהיה רק כאשר יקיים מצוות בדקדוק רב ויצאו לפועל הכוחות שרכש בעבודתו הפסיכולוגית

ואעלה כאן הערה משונה לפי"ז, דאם יועל לקחת איזה סם הגורם לו הרגש פסיכולוגי חזק ומזעזע אותו באופן שיתחבר יותר למוסר ויחזק נפשו לעבודת ה' אזי יהיה זה לפי דרך המוסר שכן מה ההבדל בין דרכי הפסיכולוגיה לבין לקיחת סם, משא"כ בעבודת החסידות שעצם העבודה היא עליה רוחנית פשיטא שאין עליה רוחנית בלקיחת סם

הבדל מעניין יוצא בתורתם של בעלי המוסר לעומת התורה החסידית, שהתורה החסידית המושתתת על הקבלה מוציאה יסודות מהתנ"ך והגמ' באופן שילמדו על כוחות נפשו של האדם על פי קבלה והוא מעצם התורה, אולם תורת בעלי המוסר מנסה ללמוד פסיכולוגיה טהורה מדברי התורה ומאגדות הש"ס

וכמובן שזה הגיוני מאוד שזוהי דרישת התורה ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ואיך מגיעים לדברים אלו, על ידי עבודה פסיכולוגית וכיון שהכל נמצא בתורה ממילא מסתבר שדרכי עבודה זו יהיו בתורה עצמה

אשמח לשמוע דעת החברים כאן בנושא זה

יש הרבה מה להשיב, אבל ראשית שאלות הבהרה.
מה זה תורת הנפש החסידית?
ואיפה המקור באריז"ל?
האם המוסר והחסידות עוסקים באותם נושאים?
האם החסידות עוסקת בעבודת תיקון המידות במישרין ?
אם לא, אז מה בכלל ההשוואה?
ולמה אתה שואל רק על המוסר של הגרי"ס?
המוסר של חובת הלבבות למשל, כולו הלכה למשה מסיני? או שיש בו חכמה אנושית?
נא להבהיר.

איש_ספר כתב:יש הרבה מה להשיב, אבל ראשית שאלות הבהרה.
מה זה תורת הנפש החסידית?
ואיפה המקור באריז"ל?
האם המוסר והחסידות עוסקים באותם נושאים?
האם החסידות עוסקת בעבודת תיקון המידות במישרין ?
אם לא, אז מה בכלל ההשוואה?
ולמה אתה שואל רק על המוסר של הגרי"ס?
המוסר של חובת הלבבות למשל, כולו הלכה למשה מסיני? או שיש בו חכמה אנושית?
נא להבהיר.

א כוונתי בתורת הנפש החסידית היא לכך שהחסידות רואה מונחים ומושגים בקבלת האריז"ל כנמצאים בנפש האדם הפנימית וכמתוקנים ונעשים בעבודתו שעל ידי המחשבה
ב ראה א
ג המוסר והחסידות שניהם נוגעים בעבודת האדם על נפשו, במוסר הדברים פשוטים ועל זה לא הוקשה לך, בחסידות על דביקות שמחה התלהבות וכו', ומכאן נגזרה ההשוואה בדבריי דלעיל
ד החסידות אינה נוגעת בעבודת תיקון המידות במישרין, ודומני שאף המוסר אינו נוגע רק לתיקון המידות אלא אף להעלאת דרגתו הרוחנית של האדם באופן כלל בלא התייחסות בדווקא למידותיו
ה אני שואל על המוסר של הגרי"ס כיון שעל בעל חובת הלבבות לא הדגישו תלמידיו שהיה בקי בספרות הפסיכולוגיה של זמנו, ומעולם לא התעסקתי בתורת המוסר שלו, לגבי המוסר של רבינו יונה בשערי תשובה למשל אין לי שאלה כיון שפשוט שהאדם צריך להצטער ולהתאונן על חטאיו וכל כיו"ב ולהשתדל ולמצוא עצות בנפשו שלא ליפול ביד היצר העומד עליו לשטנו
בתורת המוסר של הגרי"ס אפשר ונתחדש היסוד שהבאתי לעיל, שיש לנצל תורת הפסיכולוגיה לכשעצמה לעבודת ה', והרי זה חידוש מהפכני, וכגון אם יתברר שעל ידי מחיאת כף אל כף באמצע התפילה הרי הוא מרגיש פסיכולוגית כיותר קרוב ומתחזק בזה בעבודתו הרי עליו לעשות כן מה שרבינו יונה לא אמר מעולם, והרי קירבתי בזה את תורת המוסר לתורת החסידות...

היא שיחתי כתב:ואעלה כאן הערה משונה לפי"ז, דאם יועל לקחת איזה סם הגורם לו הרגש פסיכולוגי חזק ומזעזע אותו באופן שיתחבר יותר למוסר ויחזק נפשו לעבודת ה' אזי יהיה זה לפי דרך המוסר שכן מה ההבדל בין דרכי הפסיכולוגיה לבין לקיחת סם, משא"כ בעבודת החסידות שעצם העבודה היא עליה רוחנית פשיטא שאין עליה רוחנית בלקיחת סם

שירה זה לא סוג של סם שמשתמשים בו הרבה בחצרות החסידות? והמוזיקה היא הרי דבר אוניברסאלי.
אלא מה? כל דבר שרותמים אותו לעבודת ה' אכן בכוחו לגרום לשינוי ברמה הרוחנית של האדם,
כמו גם עבודת האכילה כאשר היא נעשית בכוונה נכונה, הרי היא מעלה את האדם לפסגות.
וכך גם לענייננו העיסוק בחכמת המידות והמוסר לצורך עבודת ה' ותיקון הנפש היא רוחניות צרופה,
ואין זה משנה אם היא מושתתת על קבלה או על שכל אנושי.

חיים כתב:

היא שיחתי כתב:ואעלה כאן הערה משונה לפי"ז, דאם יועל לקחת איזה סם הגורם לו הרגש פסיכולוגי חזק ומזעזע אותו באופן שיתחבר יותר למוסר ויחזק נפשו לעבודת ה' אזי יהיה זה לפי דרך המוסר שכן מה ההבדל בין דרכי הפסיכולוגיה לבין לקיחת סם, משא"כ בעבודת החסידות שעצם העבודה היא עליה רוחנית פשיטא שאין עליה רוחנית בלקיחת סם

שירה זה לא סוג של סם שמשתמשים בו הרבה בחצרות החסידות? והמוזיקה היא הרי דבר אוניברסאלי.
אלא מה? כל דבר שרותמים אותו לעבודת ה' אכן בכוחו לגרום לשינוי ברמה הרוחנית של האדם,
גם עבודת האכילה כאשר היא נעשית בכוונה נכונה, הרי היא מעלה את האדם לפסגות.
וכך גם לענייננו העיסוק בחכמת המידות והמוסר לצורך עבודת ה' ותיקון הנפש היא רוחניות צרופה,
ואין זה משנה אם היא מושתתת על קבלה או על שכל אנושי.

שירה אינה דבר אוניברסלי ושירה אינה סם
שירת הלויים הייתה רוחנית לחלוטין
וידועים דברי הגר"א שכל המוזיקה בעולם נלקחה משירת האזינו
ועולם הנגינה הוא עולם רוחני לכשעצמו

הגויים לא שרים?
ואיך שירה הופכת להיות דבר רוחני?

בהקדמה לספר התניא מחלק בין ספרי מוסר הבנויים ע"פ שכל אנושי לבין ספרי יראה הבנויים על פי מדרשי חז"ל. אמנם לדבריו אלו ואלו לא תמיד ימצא בהם האדם ארוכה למכתו, הבנויים ע"פ שכל אנושי - אין כל דעות בני האדם שוות ואין אדם מתפעל ומתעורר ממה שמתעורר חברו, וגם הבנויים ע"פ מדרשי חז"ל, גם בהם יש חילוקים לפי שורש נשמת המחבר מאיזה קו נמשך יעו"ש. המעלה בספרו שלו, היא שהוא מכיר את אלה שייעד להם את הספר ואת שיגם ושיחם.

ספר חוה"ל לכאורה בנוי על השכל האנושי, וברובו הוא מחייב את כל בני האדם, לאו דווקא יהודים.

חיים כתב:שירה זה לא סוג של סם שמשתמשים בו הרבה בחצרות החסידות? והמוזיקה היא הרי דבר אוניברסאלי.
אלא מה? כל דבר שרותמים אותו לעבודת ה' אכן בכוחו לגרום לשינוי ברמה הרוחנית של האדם,
כמו גם עבודת האכילה כאשר היא נעשית בכוונה נכונה, הרי היא מעלה את האדם לפסגות.
וכך גם לענייננו העיסוק בחכמת המידות והמוסר לצורך עבודת ה' ותיקון הנפש היא רוחניות צרופה,
ואין זה משנה אם היא מושתתת על קבלה או על שכל אנושי.

שירה היא ביטוי דק של הנפש וגם מעוררת נימים חבויים, ועל כן היא אמצעי מעולה לעורר רגשות היהודי לשמוח בשמחת החג, וניגונים מתאימים מרעידים את נימי הנפש ובכוחם אף לעורר האדם לתשובה.

אכילה בכוונה ראויה אינה דומה לזה. אין היא מהווה מצד טבעה מכשיר להתעוררות ולעלייה.

ספר חוה"ל בנוי גם על פילסופיה של חכמים ערביים.
ההוכחה הבולטת (ואולי היחידה?) שר' ישראל אחז שתיקון המידות היא חכמה שיש להתשמש עמה בכל האמצעים, הוא המלצתו על לימוד ספר חשבון הנפש של מנדל לאפין שאומרים שמיוסד על פרנקלין. ע"כ הקדיש ר' יעקב גרשון וויס (בעל המדות ושיעורי תורה) קונטרס מיוחד. ראו כאן.
והנה מספר מגדל עז:
[וכמה גדולה השנאה עד שאי אפשר לנקוב בשמו של גאון דורו אור ישראל מסאלנט זצוק"ל]

ושימו לב שאדמו"ר האמצעי מנגיד בין ראשית חכמה ושל"ה מול עקידה חובה"ל ועיקרים, והיינו שהאחרונים לא מיוסדים על דברי חז"ל דוקא.
וא"כ ר' ישראל לא חידש דבר בענין זה...
------------
ואצרף כאן מש"כ במקום אחר:

בקובץ היכל הבעש"ט שהופיע זה עתה פרסם הרב נחום גרינוואלד מאמר ובו הציג ב' אסכולות בלימוד המוסר: החסידים העדיפו ורוממו ספרות המוסר שמושתתת על חז"ל, ושאר 'העולם' (פרושים והונגריה) דגלו גם במוסר הבנוי על יסודות שכליים. להמחשת החלוקה הציג עובדת היות ספר ראשית חכמה הספר המועדף על חסידים ואילו אצל המתנגדים היה הספר הנבחר חובת הלבבות [אם כי ראוי לציין שכיום בישיבות הק' מסילת ישרים ושערי תשובה דחקו כמעט לגמרי את מקומו של חובת הלבבות] ואילו ראשית חכמה לא נמצא מומלץ בכלל אצל המתנגדים.

אפריון נמטייה על סקירה מעניינת זו שנכתבה בכבוד ובישרות.

ומעט הוספות בשולי הדברים:

לגבי הליקוט של דברי הצדיקים החסידיים בשבח ראשית חכמה, יש להוסיף עוד כהנה וכהנה מתוך הקדמת הרב ולדמן ז"ל לראשית חכמה שבמהדורתו, שם אסף ממקורות רבים והרבה מכתבי חב"ד, וקצת תמוה שלא להזכיר ולהשתמש בעבודה הגדולה שנעשתה שם.

[אגב ראוי לציין כי הובא שם בשם יסוד ושורש העבודה שער הניצוץ פ"ג: 'ואחר שיעור לימוד מדרש יקבע שיעור לימוד בספרי יראים ומוסר ויתחיל מס' ראשית חכמה. אכן מאידך ידועים דבריו בצוואתו הקדושה ששם כתוב: ראשון לכל ספרי מוסר תלמודו ספר חמדת הימים ואחר סיום ספר זה תתחילו ספר ראשית חכמה. ויש דפוסים שהחליפו את חמדת ימים ב'ח"ה' ויש ששינו לחובת הלבבות, והדברים עתיקים].

לגבי מש"כ בשם מהר"ח מואלאז'ין, ידוע מכתבו של הגה"צ ר"נ אמסטרדם שהביא ממי שאאל איזה ספרי מוסר טוב לעסוק והשיב בזה"ל : 'כל ספרי מוסר טוב ללמוד אך ספר מסילת ישרים הוא יהיה מנהלך.

במאמר מדגיש הכותב כי בחוגי המתנגדים לא מצינו המלצה ללמוד בספר ראשית חכמה, ויש לציין לדברי היסוד ושורש עבודה הנזכרים (אף אם אינו מייצג ממש), וגם ראוי היה להביא את הסיפור הידוע שהביא חתן הח"ח בספרו על אותו אחד שנפל למשכב כששמע מפי הגר"א שכל דברי הראשית חכמה בענין העונשין של מעלה הכל אמת.

לא רחוקה אצלי ההשערה, שהעובדה שלא מצינו את ספר ראשית חכמה בחוגי המתנגדים כספר המומלץ ללמוד בו, הוא מפני יחסו ללימוד תורה לשם תורה. מי שלמד נפש החיים וגדל על ברכי הערך המקודש של תורה לשמה כביאורו הרחב שם, ושאין דבר העומד למעלה מזה במדרגות העבודה, יחוש ב'אי נעימות גדולה' כאשר יקרא את הקדמת הראשית חכמה. (ואף שחלקים מן ההקדמה מקורם בדברי חז"ל מפורשים, מ"מ הכל תלוי בצורת הצגת הדברים ובמחשבה איזה מאמרים ללקט וכו' ואין צריך להאריך בזה)

ההקדמה כל כולה נועדה להגביה את ערך המעשה מעל ערך הלימוד, כל מאמר שנראה לפי פשוט מתנגד להשקפה זו, מתבאר באופן אחר ואפי' דחוק מאד: חשיבות לימוד תורה רק משום שהוא מביא למעשה, לשמה פירושו לשם עשיית המצוות, עשיה גדולה מן הלימוד כי הלימוד נעשה בזמן קצר ולא כן עשיית המצוה, אין אדם בא לחיי העוה"ב אלא במעשה, אביי גדול מרבא משום שגדול ממנו במעשים, אלו הם עיקרי הדברים המבוארים בהקדמה.

כל מי שמתכוין להפטיר מיד מה החידוש וכו', מתבקש לקרוא את המצוטט כאן מן ההקדמה, ורק אז להביע את דעתו האם מצינו חבר בנוסח זה.

אלא שהעומד לנגדי הוא מסילת ישרים שיחסו לפלפול לשם פלפול שלילי ביותר כידוע מהקדמתו, וגם חובה"ל כידוע מהקטע על החסיד ששאל שאלה זרה בהלכות הגירושין אם כי מדובר באזכור חד פעמי.

והנה קטעים נבחרים מתוך הקדמת החיבור (באדיבות DBS):
נודע היות אמת שעיקר עסק התורה הוא להביאה לקיום המעשה, כדפירש במסכת ברכות פרק ב (יז, א), מרגלא בפומיה דרבא וכו' שנאמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם, ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה, [עכ"ל] ללמדנו שעיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה,

עוד ביארו במדרש רבה פרשת וזאת הברכה עוד (יא, ו) שעיקר לימוד התורה הוא המעשה הנמשך ממנה, זה לשונו, אמר רבי אלעזר איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחילה, ברוך אתה ה' אלהינו אשר בחר בתורה הזאת וכו' ורצה בעושיה, ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה באלו שהם עושים את דברי התורה... אדם אומר למדתי חכמה[1] ולא למדתי תורה מה אעשה שם אני, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל חייכם כל החכמה וכל התורה דבר אחד קל הוא, כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי התורה, כל החכמה וכל התורה בלבו, עכ"ל.

עוד שם (יד, י)... למה נקראת התורה אור שהיא מאירה את האדם מה יעשה, ולפי שהתורה מלמדת את האדם כיצד יעשה רצון המקום לפיכך שכר התלמוד גדול, וגדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר (ישעיה לב, יז), והיה מעשה הצדקה שלום, ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם, עד כאן לשונם. והמאמר הזה מבואר במעלת המעשה ובסודו. והוא כמה שפירשו בזוהר פרשת מקץ (קצט, א) שהתורה נקראת צדקה ומכל מקום לא תקרא התורה צדקה אלא בבחינת הנמשך ממנה לקיום המעשה והיינו ראיית הפסוק שהביא וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות, שהשוה התורה לצדקה כמו שאמר בסוף...

....ואף על פי שהמאמרים הנזכרים נראה שהתורה שקולה כמעשה והתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, מכל מקום מצינו שקניית חיי העולם הבא הוא על ידי מעשה, כדאמרינן בפרקא קמא דע"ז...

עוד בתענית פרק ג (כא, ב) אמרו רבותינו עוד זכרונם לברכה, אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא כל יומא ממתיבתא דרקיעא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, ולרבא כל מעלי יומא דכפורי, הוה קא חלשא דעתיה דאביי על דאבא אומנא, אמרו ליה לא מצית למעבד כעובדיה, וספרו שם מעשיו. הרי כי עם היות שאביי ורבא בכל הגמרא הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי[2], מכל מקום לענין מעשה גדלו מעשה אביי על רבא, ולכך היו נותנים לו שלום מלמעלה כל ערב שבת[3]. וכן כמה (אנשים) אמרו שם בתענית שזכו לעולם הבא מפני המעשה. וכן מצינו ששבחו לרבי חייא מפני המעשה, כמו שאמרו, גדולים מעשי חייא. ורב הונא, לא הניחוהו כשנפטר, ליכנס במערת רבי חייא אלא מפני שהיה בעל מעשה,

ובזוהר פרשת תרומה (קסה, ב) אמרו ובזוהר רבותינו זכרונם לברכה פקודין דאורייתא גרים לבר נש לאשלמא רוחיה ונשמתיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, אורייתא מזכה לבר נש לאחסנא תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי, כל מאן דאשתדל באורייתא אשתדל בחיים, חיים בהאי עלמא וחיים בעלמא דאתי, אשתזיב מכל אונסין בישין דלא יכלין לשלטאה עליה, אי באשתדלותיה הכי כל שכן מאן דעביד עובדא, עד כאן לשונו.

הרי בפירוש מהמאמר הזה שהמעשה גדול, כמו שאמרו כל שכן מאן דעביד עובדא, אמנם אפשר לדחות ואין מכאן ראיה כל כך דאפשר דהכי קאמר כל שכן אם עשה מעשה אחר שלמד שנמצא שמקיים תורה ומצוה ששכרו גדול כמבואר לעיל, אמנם מעשה לבד בלי תלמוד אינו גדול שהרי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ואבא אומנא אע"פ שנשתבח במעשה גם כן היה בו תורה ומהתורה בא לידי מעשה,

ועוד טעם היות המעשה גדול כמו שאמר כל שכן מאן דעביד עובדא מפני היות טורח במעשה יותר מבדבור, שהרי אם קרא אדם כיצד יקיים מצות סוכה או לולב וכיוצא יקרא סדר המצוה בשעה אחת או פחות, ולתקון עשיית המצוה יתבטל יום אחד, וכן לתקון מצות תפילין עד שיעבד העור לשם קדושה ועד שיעשה הבתים והכתיבה צריך זמן רב, והקריאה ללמוד הוא זמן מועט, ולכך שכינה מתתקנת במעשה יותר מבדיבור. כדפירשו בזוהר וכו'.

ועם היות שנראה בזוהר בכמה מקומות שמעלת התורה יתרה על המעשה, וכו'. מכל מקום אין מכאן ראיה, שבלי ספק עיקר תורה לשמה הוא לדעת אותה כדי לקיים מצוותיה ובעוד שיעסוק בה אף על פי שיעסוק בה שלא לשמה מתוך שלא לשמה בא לשמה. ועוד שהעוסק בה על מנת לקיים חשוב לפניו יתברך כאלו קיים כמו שנבאר, ומבואר ברעיא מהימנא ובתיקונין שעיקר עסק התורה הוא למעשה.

וכן בתקונים (דף צו), אף על גב דאתרבי וכן אילנא דאיהו גופא דאורייתא ולית ליה איבא דאינון פיקודין דעשה מה כתיב ביה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית, ובגין דא אמרו מארי מתניתין דלית מדרשא עיקר אלא המעשה הוא העיקר, עכ"ל. הרי בפירוש אמרו כי עם היות שיעסוק בתורה שהוא רמז לגדילת האילן, אם לא יעשה מעשה שהוא הוצאת הפרי מהאילן הוא נקרא עץ שאינו עץ עושה פרי שהוא אילן סרק, ואותו תשחית וכרת, כי עיקר גדילת האילן הוא לפירותיו, וזהו לא המדרש הוא העיקר, כי עיקר האילן הוא פירותיו, (א"כ) המעשה הוא העיקר, כי לכך נטעו האילן,

וע"ד הסוד לשמה הוא לשם ה', והכוונה להביא התורה בקיום המעשה שהיא בה"א אחרונה של שם ובזה יובן ברייתא דר' מאיר (אבות פ"ו מ"א) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, כי בעוסקו בתורה בכוונתו זאת הרי הוא כאלו קיים כל תרי"ג מצות, כיון שהוא לומד על מנת לעשות כל האפשר בידו לקיים הקב"ה מעלה עליו כאלו קיימם, וכן כתב בספר חסידים (סימן תתקמ"ה) שעיקר עסק תורה לשמה הוא הלומד ומקיים,


ומפני שיש מקומות בזוהר שנראה שעסק ומפני התורה הוא העיקר, והראיה שהרשב"י עליו השלום וחבריו, היו מתגרשים חוץ מבתיהם בכפרים לעסוק בתורה, ראינו לבאר הדרוש על מתכונתו כפי המובן בראיות הזוהר עצמו, כדי שלא לתת מקום לבעל דין לחלוק. בפרשת וישב (זוהר קצא) רבי יהודה פתח וכו' הרי שאמר באורייתא ובעובדין דכשרן. ועם היות שאמר בסוף המאמר זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא יממא ולילי לישנא דקרא נקט ובתורתו יהגה יומם ולילה ולא ישלול בעבור עסק התורה עסק המעשה, שאפשר לקיים זה וזה, שיעסוק בתורה מעוטר בציצית ותפילין שהקדמונים היו זהירין בזה הרבה שלא היו הולכים ד' אמות בלא ציצית ובלא תפילין וכמו שהארכנו בשער הקדושה, הרי בזה מקיימים תורה ומעשה כאחד:

וטעם העסק בתורה יומם ולילה, הוא לדעת וטעם אמיתות קיום המצות ברמיזתם וסודם כראוי, וכן מוכח בריש פרשת מקץ (זוהר מקץ קצג) זה לשונו.. הרי בפירוש שהעסק בתורה יומם ולילה כדי שיתחכמו וידעו דרכי העבודה האלהית, והטעם כי שגגת תלמוד עולה זדון, ולזה צריך השתדלות יומם ולילה כדי שלא לבא לידי טעות.... ועוד שאפילו יהיה חכם גדול בתיקון עשיית המצות כל עוד שיתחכם בתורה ידע סוד תיקון עשייתה יותר ויותר בעומק הסוד, שהרי תכלית הידיעה הוא לדעת סוד שיעור קומה... הרי שתכלית הידיעה בחכמה הוא לדעת מעשה מרכבה ושאר הדברים הנזכרים במאמרו, אם כן הרי יש ממנו תועלת למעשה כדפירש בפרשת יתרו (זוהר פז) שכל המצות כלם תלוים למעלה, זה לשונו, דתנינן כל פקודי דאורייתא מתאחדן בגופא דמלכא מנהון ברישא דמלכא ומנהון בגופא ומנהון בידי מלכא ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מגופא דמלכא לבר, עד כאן לשונו. הרי כפי ידיעתו בחכמה ידע לעשות המצוה...'


--------------------------------------------------------------------------------

[1] מה הכונה?
[2] האם זה בהכרח מורה על גדולתו היתרה?
[3] אם כך גם אבא אומנא עדיף מאביי, ולמה לא אומר זאת בפירוש?

שיבר כתב:שירה היא ביטוי דק של הנפש וגם מעוררת נימים חבויים, ועל כן היא אמצעי מעולה לעורר רגשות היהודי לשמוח בשמחת החג, וניגונים מתאימים מרעידים את נימי הנפש ובכוחם אף לעורר האדם לתשובה.

אכילה בכוונה ראויה אינה דומה לזה. אין היא מהווה מצד טבעה מכשיר להתעוררות ולעלייה.

לא כל כך פשוט. ידוע כי הדם הוא הנפש (ודברי הראשונים מפורסמים, שהאיסור באכילת חיות טורפות נובע מכך שאכילתן משפיעה להפך טבע האדם לאכזרי), ממילא האכילה בכוונה נכונה הופכת את הגוף הגשמי לנעלה יותר. וידועים דברי הגמרא בדרש הפסוק צדיקים ילכו בם - אודות האוכל קרבן פסח לשם מצוה, בניגוד לאוכל שלא לשם כך.

ממש מגוחך להפוך את היהדות המסורתית, על מגוון אסכולות המוסר שלה, למשהו מבחוץ, ואת תנועת החסידות החדשה, למשהו שורשי וקדום.

לגבי עצם הענין אם המוסר צריך להיות בנוי על התורה, ידועים דברי הר"ב באבות (פ"א מ"א):

משה קבל תורה מסיני - אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני:

לגבי הנטען שהגרי"ס הגה במוסרי האומות, לו יהי שזה נכון, לעיתים צריכים לדעת את מוסרי האומות כדי להבין דברי חז"ל, (וכמו שידוע שהגר"א רצה שיתרגמו ספרי חכמות שונים שכך נוכל להבין ביתר שאת דברי חז"ל בענייני חכמות, כמו למשל "מלחמות היהודים" להבנת ענייני הסטוריה שבחז"ל. כעדות רבי אברהם שמחה מאמציסלאב בהסכמה לתרגום מלחמות היהודים וילנא תרכ"א) ויתכן שבסופו של דבר הפנים שינן ולימד, רק את מה שמצא לו מקור בחז"ל.

וז"ל של רבי יצחק בלאזער בספרו אור ישראל:
כי הפליא עצה הגדיל תושיה לזכות את הרבים לדור דור, להעלות מרפא ארוכה ותעלה לתחלואי נפשות להשיבם לתחיה, בתחבולה נפלאה של לימוד המוסר בהתפעלות, כי איזן וחיקר ולימד דעה את העם חכמה ומוסר, מזור ותרופה כוללת למחת הנפש, ולהנצל מפח ומוקשי היצר, לקבוע עתים סדורות בכל יום, ללמוד בספרי יראה ומוסר, בלב נכון, בשפתים דולקים, בקול מעורר תוגה ועצב, והתפעלות הנפש, וכי הלימוד הזה, ישועה ומרפא בכנפיה, וכו'

ועל זה שפיר שאל היא שיחתי:
מנין לו לרבי ישראל ליבקין מסאלאנט זצוקללה"ה עצה זו - ולכאו' אין זה אלא המצאה פסיכולוגית איך להשפיע על הנפש לשבר את המידות - אדרבא אם יש למישהו מקור חזל"י לדברים אלו אשמח מאוד.

ובמסכת אבות אמרו דע מאין באת וכו' ואין אתה בא לידי עבירה אך שיטת המוסר כפי שהמציאו לכאו' רבי ישראל סלנטר זי"ע אין לה שום מקור בחז"ל והוא בגאונותו המציא שיטה זו.
(וראו למשל בתומר דבורה שם הביא את כל המידות שצריך האדם לתקן ולא כתב מהומה איך לתקן ומה לעשות בנידון - והדברים צריכים ישוב)

ועיין שם מאמר שערי אור על דבר לימוד היראה והמוסר שכתב להוכיח שיטה זו מדברי חז"ל.

תיקו כתב:ממש מגוחך להפוך את היהדות המסורתית, על מגוון אסכולות המוסר שלה, למשהו מבחוץ, ואת תנועת החסידות החדשה, למשהו שורשי וקדום.

אדרבה להיפך ולהיפך
החסידות חידשה גוונים בתוך התורה גופה ובדגש על תורת הקבלה ומכאן הוא כח חידושה ומחודשת היא טפי מתנועת המוסר
משא"כ תנועת המוסר לא חידשה בתורה לכשעצמה מאום, וכל חידושה הוא בעבודת הנפש עצמה כך שאין כל כך משמעות לחידוש (מעבר לפולמוס שהיה אם עדיף שילמדו בזמן הזה)
ולעצם הנחתך שכל אסכולות המוסר ובכללן תנועת המוסר של הגרי"ס הן בכלל מה שאתה קורא "היהדות המסורתית" אמור לי נא לדבריך מה חידש הגרי"ס?

הרב ויינברג טען הגרי"ס הקדים את פרויד בכמה נקודות, כמו בהכרה ותת-הכרה.

ומצינו שגם החסידים עסקו בספרי מוסר וכפי שכתבו להביא:
שהספר הקדוש קב הישר היה שגור בפי רבינו הצדיק הקדוש רבי אלימלך מליזענסק בעל נועם אלימלך זיע"א ולמד וחזר עליו עד ק"ב פעמים כמנין שם הספר ופרקיו.
(בעל תורת חסד בהקדמתו).
--
ובעניין חובת הלבבות ראה מש"כ בספר מגיד משרים למרן הבית יוסף בסוף פרשת בהר מה שהזהיר לו המגיד. וז"ל:
ותקרא מרגניתא דברי רב בכל יום וכו'. וג"כ תקרא קריאה אחת מספר חובת הלבבות להכניע היצה"ר ולהשפילו מתוקפו וכו' ע"ש.

דברו על מקור לשיטת הגרי"ס, הנה משהו מעניין מהמשך חכמה פ' בא.

א"ס
אינני מאמין שהרנ"ג הוציא מתח"י דבר מתוקן. ההבדל בינו לבין הרשע הנ"ל שהבאת הוא רק שכלפי חוץ כותב בכבוד בעוד שתוכו רצוף שנאה ובוז כידוע.
זאת לבד אי הבנתו בדברים שמתיימר להבין בהם.
כגון בענין זה, הרי הדברים הם להפך ממש, בשיחות חסידיות רבות כמעט א"א למצוא מאמר חז"ל אחד, [אם לא בשיבוש הקריאה], ואילו שיחות מוסר בישיבות כמעט כולן מיוסדות על דברי חז"ל.
תנועת המוסר חידשה בעיקר רק פרקטיקה ולא אידאלוגיה, לימוד המוסר חשוב לכולם, הויכוח היה על 'סדר מוסר' ו'בית המוסר' וכדומה. גם הספר חשבון הנפש אינו עוסק בערכים עצמם אלא בדרכי קנייתם, ועיבד את דברי פרנקלין להתאימם למידות הנדרשות ע"פ חז"ל. והוא בכלל חכמה בגויים תאמין.
סוף דבר: הערכים של תנועת המוסר הם הערכים של חז"ל, והערכים של תנועת החסידות הם בחלקם חדשים מבית מדרשה, או מאחיה השילוני.

אליהוא כתב:בשיחות חסידיות רבות כמעט א"א למצוא מאמר חז"ל אחד, [אם לא בשיבוש הקריאה]

והעובדה שבסוף ספרי החסידות מדפיסים מפתחות על פי סדר התנ"ך הש"ס והמדרשים, הזוהר והתיקונים, אינה אלא הולכת שולל וזריית חול בעיניים, כי מי שמעיין בפנים יראה כי "כמעט א"א למצוא מאמר חז"ל אחד", צאו וראו.

ה"רשע" של אליהוא ה"צדיק" הוא הרב יהושע מונשיין שיחי'

כדי להכיר טוב יותר את הצדיק והרשע מומלץ לעיין מהודעה זו http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... page=3#R_4ואילך (נמשך בעמודים הבאים), כדוגמה מתוך רבים איך שצדיק זה מסלף בזדון דברי ה"רשע" ומכניס לפיו דברים שלא כתב, והדברים מודפסים המה - וכמה שמכים על קדקדו אינו מוכן להודות. שם גם נראה את הפער העמוק בתרבות השיח ביניהם. כאמור, זוהי דוגמה בלבד וגם בפורום זה לא הניח ידו, והאלקים יבקש נרדף אפילו "צדיק" רודף "רשע".

ולגוף ההודעה ידוע הוא כי כל דבריו אודות החסידות בכלל מגלות על בורות ואטימות שכלית וממילא אינן ראויות לתגובה.

י' מונדשיין הנ"ל הוא בהחלט רשע מרושע לפי כל קנה מידה, הן בשל דברי המינות שכתב באיגרת לידיד, והן בשל דברי הבלע והזוהמה שכתב בכרם ביאושיו אודות רבינו הגר"א, ועל מאשרי זדים כהשבור הלז כבר אמר שלמה המלך, "מצדיק רשע ומרשיע צדיק, תועבת ה' גם שניהם".

בפורום הנ"ל, רק למען המידע, נאלץ אותו רשע לחזור בו מדברי הזלזול שכתב על הערוה"ש בשל סיפור של בנו שלא מצא חן בעיניו.

חוסר האונים המתגלם בהשתלחותך המאוסה מורה כי אין לך במה לדחות את טענותיו הנכוחות.

רצית לקיים "שבור זרוע רשע" - ברם "תדרוש רשעו בל תמצא".

(מה שהתנהל בפורום הנ"ל יכולים לראות לבד בלינק שהבאתי)

שיבר, ומה עם המנותבים?

מוטב ישארו בנתיבותם..

שיבר כתב:חוסר האונים המתגלם בהשתלחותך המאוסה מורה כי אין לך במה לדחות את טענותיו הנכוחות.

שיבר, תנוח דעתך!
אידאולגיה חפש אצל..., כל השאר פרקטיקה...

אליהוא כתב:תנועת המוסר חידשה בעיקר רק פרקטיקה ולא אידאולוגיה...

המעיין יימצא שיסודות החסידות סמוכים היטב על יסודות חז"ליים; ולדוגמא באור התורה של הצמח צדק שלוקח נקודה מדברי סבו זי"ע בתורה אור וכו' - ופשוט מרחיב ומפתח אותה על סמך ויסוד מאחז"ל בנושא זה.

[אליהוא, אני מאד-מאד כועס על דב אליאך על דברים דכתב ש(לענ"ד הם) כנגד כל מאורי החסידות הבעש"ט והה"מ ואדמוה"ז וכו' וכו'. ועכ"ז אני לא אשתמש בביטויים קיצוניים ששכיחים בעיקר אצל בחורי ישיבה בגילאי 16-18 - וכמוני כל עשרות הכותבים כאן בפורום ולא משנה על מי הם כועסים. הייתי שמח אם ההתנסחויות שלך היו מכובדות יותר כך שיכבדו אותך אותנו ואת האכסנייא.]

אין כאן ענין לכעס, אלא לרחמים על נשמה תועה. וכל איש מישראל מחוייב במחאה זו.

אליהוא היכן יש דברים מבעל ערוך השולחן על החסידות?

דרך אגב ביחס בין ערוה"ש לחב"ד
שמתי לב שערוך השולחן השתמש ומביא מדברי שו"ע הרב (בשמו איני יודע אולם את רעיוני דבריו שלא בשמו ראיתי)

הכונה למה שמביא בנו בשם הצ"צ [ולא בשם הערוה"ש] שלולא הגר"א החסידות היתה סוטה מהיהדות הרבה [או כעי"ז]
אגב משפט כעי"ז יוחס גם להחזו"א בראיון הידוע של צבי יהודה.

אליהוא, תסכים להצטרף אלי למחות כנגד דב אליאך ושנינו יחד נקרא לו 'רשע מרושע'?

אגב, לעצם הענין של הגר"א והראשית חכמה לבד הסיפור הידוע שהביא איש ספר, הרי שהמשפט המצוטט באיגרת הגר"א מחז"ל ששואלין לאדם המלכת חברך בנחת רוח י"א שמקורו מהראשית חכמה, אבל נמצא גם בשערי קדושה לרח"ו וצ"ע בזה.

ביחס לדברי הרב 'איש ספר'

אינני יודע מה רע בלכתוב "מייסד תנועת המוסר" במקום "רבי ישראל מסאלנט".

אציין לעוד מאמר מהרשת:
הרב יהושע מונדשיין, "הסכמות שתוקות" מוולוז'ין ומווילנא (http://www.shturem.net/index.php?sectio ... ang=hebrew)
הנ"ל, ספר "המדריך" והפולמוס סביבו (http://www.shturem.net/index.php?sectio ... ang=hebrew)

http://glz.co.il/1390-12317-HE/Galatz.aspx

תנועת המוסר/ ד"ר בנימין בראון



קשה להבין את דיוקנו של העולם החרדי היום מבלי להתעכב על התפתחותה של תנועת המוסר. תנועת המוסר ביקשה להחדיר לעולם הישיבות הליטאיות, שטיפח כמעט אך ורק את הלמדנות התלמודית, את ערך תיקון המידות. יש הרואים את תנועת המוסר כתגובת העולם הליטאי לחסידות ולדגש הרגשי והחוויתי שבה, אך למעשה יצרה תנועה זו אווירה שונה לגמרי משלה, וטיפחה אתוס של התבוננות פנימית אינידיבידואלית, תובענית, ולעתים אף מנכולית. לצד אתוס זה יצרה התנועה הגות נרחבת ומגוונת, המתמקדת בשאלת טבע האדם ודרכי תיקונו. במסגרת סדרת הרצאות זו סוקר ד"ר בנימין בראון מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית את עלייתה ודעיכתה של התנועה: החל מראשיתה בעולם הישיבות הליטאי במאה ה-19, דרך פלגיה וזרמיה השונים בתחילת המאה העשרים ועד הצטמקותה במציאות החרדית-הישראלית שלאחר השואה.


רשימת ההרצאות:

1. מהי תנועת המוסר?
2. ר' ישראל סלנטר: האיש ופועלו
3. מקורותיה של תנועת המוסר
4. השכל והיצר - כוחות בהירים וכוחות כהים
5. התפשטות תנועת המוסר
6. המוסר הקפדני של קלם
7. המוסר המתון של סלובודקה
8. המוסר הרדיקלי של נובהרדוק
9. המוסר האינטלקטואלי של טלז
10. המוסר החוויתי של מיר
11. המוסר ה"חסידי" למחצה של לומז'ה
12. המוסר לעזרת ההשקפה החרדית
13. שיירי התנועה בעולם החרדי הישראלי



להאזנה להרצאות ששודרו :

ראיונות להאזנה
מהי תנועת המוסר?
ר' ישראל סלנטר: האיש ופועלו
מקורותיה של תנועת המוסר
השכל והיצר - כוחות בהירים וכוחות כהים
התפשטות תנועת המוסר
המוסר הקפדני של קלם
המוסר המתון של סלובודקה
המוסר האינטלקטואלי של טלז
המוסר החוויתי של מיר
המוסר הרדיקלי של נובהרדוק
המוסר ה"חסידי" למחצה של לומז'ה
המוסר לעזרת ההשקפה החרדית
שיירי התנועה בעולם החרדי הישראלי

לגבי שאלת פותח האשכול, את עיקר החידוש של תנועת המוסר צריך לחפש באיגרת המוסר שנכתבה במיוחד לצורך זה. ושם כתוב שעיקר החידוש איננו חכמת הפסיכולוגיה בעלמא, אלא תורה תבלין בבחינה טבעית, דהיינו שתורת כל עבירה היא תבלין לאותה עבירה, יעוי"ש.
---
וא"א שלא להעיר:

איש_ספר כתב:והנה מספר מגדל עז:

ר"י מונדשיין כתב:מייסדה [של תנועת המוסר] לא נרתע מלהדפיס ספר של "משכיל" שיסודו בספרו של חכם מחכמי אוה"ע!

חובה למחות על כינויו את בעל חשבון הנפש "משכיל" במובן השלילי של המילה (בלי להכנס לדיון של מה בדיוק שאב מחכמי האומות). וכנראה שלא למד את חשבוה"נ מעולם, כי הספר כולו נתחבר בעבור מלחמת היצר, ויראתו של המחבר ניכרת מכל דבריו, ומה שייכות לזה עם המובן השלילי של השכלה שהוא להדיח את ישראל מאביהם שבשמים.

ניים ושכיב כתב:לגבי שאלת פותח האשכול, את עיקר החידוש של תנועת המוסר צריך לחפש באיגרת המוסר שנכתבה במיוחד לצורך זה. ושם כתוב שעיקר החידוש איננו חכמת הפסיכולוגיה בעלמא, אלא תורה תבלין בבחינה טבעית, דהיינו שתורת כל עבירה היא תבלין לאותה עבירה, יעוי"ש.
---
וא"א שלא להעיר:

איש_ספר כתב:והנה מספר מגדל עז:

ר"י מונדשיין כתב:מייסדה [של תנועת המוסר] לא נרתע מלהדפיס ספר של "משכיל" שיסודו בספרו של חכם מחכמי אוה"ע!

חובה למחות על כינויו את בעל חשבון הנפש "משכיל" במובן השלילי של המילה (בלי להכנס לדיון של מה בדיוק שאב מחכמי האומות). וכנראה שלא למד את חשבוה"נ מעולם, כי הספר כולו נתחבר בעבור מלחמת היצר, ויראתו של המחבר ניכרת מכל דבריו, ומה שייכות לזה עם המובן השלילי של השכלה שהוא להדיח את ישראל מאביהם שבשמים.

אלא שהיצר שלחם בו הוא היצר הטוב
יצר הרע שלו הם המידות הטבעיות הרעות, ושכח את חובת האדם בעולמו ולמה צריך לשים מגמתו, לא לעקור את אנושיותו ולהעשות כביכול מלאך [כשבדרך כלל התוצאה היא מלאך חבלה] אלא להעשות עבד ה' במצות בן אדם למקום ובין אדם לחבירו מידות ודעות ומעשים
כמובן שמונדשיין לא מי שראוי להעביר ביקורת על רבינו ישראל מסלנט, יען מצוותיו אינם מחמת ציווי הקב"ה כמבואר עלי איגרת לידיד

אחר בקשת המחילה, חובה למחות גם על מה שכתבת אתה.
כנראה שלא הבנתי אותך, ואשמח אם תפרש דבריך, כי כרגע פירושם הוא שהחשבוה"נ והגרי"ס נלחמו נגד היצה"ט ושכחו את חובת האדם בעולמו.

ניים ושכיב כתב:אחר בקשת המחילה, חובה למחות גם על מה שכתבת אתה.
כנראה שלא הבנתי אותך, ואשמח אם תפרש דבריך, כי כרגע פירושם הוא שהחשבוה"נ והגרי"ס נלחמו נגד היצה"ט ושכחו את חובת האדם בעולמו.

לאפין עשה כך כיון שזו היתה כל עבודתו
ר' ישראל ניסה להרכיב את שיטתו על היהדות לשם שמים, נסיון אשר במהלך השנים התפוגג, בעזרת מרן הגר"י לוינשטיין המשגיח דפוניבז' ומרן הגרא"מ שך

טוב, אז חובה למחות.
את חשבוה"נ לא למדת,
ואת תנועת המוסר לא ידעת.

ניים ושכיב כתב:טוב, אז חובה למחות.
את חשבוה"נ לא למדת,
ואת תנועת המוסר לא ידעת.

החובה היא לא למחות, החובה היא להסביר למי שאינו מבין
ובכן, תתחיל......