הוראות בעניני שידוכים

[חד וחלק]

ראה זה מצאתי קבור בארון ביתי, מהגאון ר' אריה פינקל שליט"א. לפחות לגבי דידי יש כאן כמה חידושים גדולים.

[מחשב מסלול]

תמצית שו״ת עם מורנו הגאון רבי אריה פינקל (שליט״א) ראש ישיבת מיר בעניני בירורים בשידוכים

היות ויש כאן דברי חידוש להלכה ולמעשה ויש המצדדים לכאן ולכאן, הצגתי את הדברים לחו"ר הפורום, אשמח לדעת את מקור הדברים - אם מישהו שמע את השו"ת באזניו?

ש: מי ששואל מה החסרון של הבחור, מותר לענות לו?
ת: לא. זה חוצפה לשאול כך. האם אני בודק נגעים של כל אחד? אם אתה מחפש מעלות - אני יכול לחפש, החסרונות שיש לי - אני לא יגיד על אחרים. וזה לא דרך לשאול כך, אלא שואלים איך הוא בלימוד, איך הוא בתפילה. ואם ראיתי פעם אחת מתפלל יפה אפשר לומר שהוא נפלא בתפילה, כי מי שאין לו שייכות הוא אף פעם אינו מתפלל טוב. ואם פעם אחת התפלל, מי יודע כמה פעמים כאלו היו, מי יודע את הלב שלו.

ש: האם צריך להציג את הבחור כמו שהוא?

ת: כל מה שהוא שייך - לעשותו גדול ויפה, מה שהוא לא שייך - לומר אני לא יודע, בדרך כלל דבר לא טוב - אני לא יודע, איני מכיר מספיק. נקודה טובה להגדיל אותה.

ש: למה זה כך, ולמה כשהאבא מברר יכול לומר לו תמונה שלמה?

ת: להבדיל כתוב שבהספד דאם יש לו - מותר להגזים, ואם אין בו, לא. ומבארים משום דודאי שיש בו יותר ממה שאתה רואה, שאם יש בו נקודה טובה זה ודאי יותר ממה שרואים, ומה שנוגע לעצמי אני יכול לחשוש, אך מה שנוגע לאחרים אתה לא יודע גם מה טוב לשני. אסור לומר דבר שלילי על בחור, לעולם למד לשונך לומר איני יודע, רק אם יש בו מום של מקח טעות - זה משהו אחר, אך בסתם חסרונות: ישן, בטל, קצת שחצן - לא לדבר ע״ז.

ש: האם זה לא באחריותי שאני ממליץ על בחור, ומשיא עצה רעה?

ת: מי שסומך על אחריותך הוא חסר דיעה, מנסים לברר קצת, אך מה פתאום הוא אחריותך?

ש: כשאבא או דוד או קרוב מברר מה לומר?

ת: אבא זה דבר אחד ודוד זה משהו אחר. לאבא אפשר לומר את ההרגשות הפנימיות שאני מרגיש לא כל כך מרוצה ממנו, לדוד בשפה אחרת, לקרוב כמו לכל אחד. לכשעצמי אני רוצה משהו מושלם, משהו אחר, אך כשאחד שואל, איך אפשר לומר עליו. כי כשאומרים עליו דבר לא סוב אפילו בשפה עדינה, הוא כבר עושה מזה הר, ולפעמים מקלקלים שידוכים.

ש: כששואלים על בחור חלש - צריך לסובב כאילו הוא בחור רגיל?

ת: זה לא נקרא לסובב, אני איני מכירו, אולי יש בו נקודה טובה - צריך למצוא אותה. אפשר לומר אני יתעניין ואז המברר יזניח אותו. אל תחפש מצוות כאלה לומר את האמת. לא לומר חסרונות של בחור רק אם כולו שלילה, אני לא יודע אם יש. פעם הי׳ אחד וזרקו אותו מהישיבה, כמובן אם בדעות הוא טרף אפשר לומר שהוא לא בן תורה, אבל תראה לי אחד בישיבה שהוא כ״כ..., כל אחד יש בו משהו טוב.

ש: שואלים על בחור שאינו נמצא בסדר מוסר האם הוא נמצא מה לומד?

ת: לומר - לא שמתי לב, אני עסוק במוסר שלי ואני לא רואה מי נמצא. אך לענות בפקחות.

ש: בחור שהתחזק לאחרונה ושואלים עליו האם שקוע בלימוד מה לומר?

ת: לומר הוא עושה שטייגען עולה ומתעלה [לא לומר "מתחזק".]

ש: האם אין כאן שקר?

ת: זה לא שקר, הלואי שאנו היינו מתחזקים.

ש: אבל זה בחור עם סיכון, יש לו נפילות. הוא כעת מתייצב על דרך טוב.

ת: אתה יודע איזה מעלה שזה. הכלל הוא לא לומר חסרון כלל. לומר איני יודע.

ש: א״כ כשיתברר להם מצבו יבואו בטענות.

ת: לומר שכששאלת הוא היה מצוין, לא הייתי צריך לומר היסטוריה אלא איך הוא באותה שעה. זה מה ששאלת. וחוץ מזה אף אחד לא יטען. ומי שיטען תמיד יטען על מה שלא תגיד.

ש: שואלים על ב' בחורים ביחד, מי יותר טוב - מה לומר?

ת: אם יש הבדל גדול אפשר לומר שהוא נחשב יותר בישיבה, אך אם הוא הבדל קטן, לומר ששניהם טובים.

ש: שואלים אם הוא יותר טוב ממך או פחות?
ת: לומר איני רוצה להראות את הענוה שלי ולא את הגאוה שלי.

ש: אחד שידע את פרטי הבחור לגמרי אך היה צריך לשמוע את המילה "שפיץ" האם צריך לומר לו שאינו שפיץ?

ת: אם הוא טוב צריך לומר שהוא שפיץ, אין כמוהו, אך על פחות מבינוני לא. מבינוני ומעלה כן.

ש: האם אפשר לומר איני עונה בשידוכים, האם הוא ראוי?

ת: לא, צריך לעשות 'חסד', אפשר לומר אני לא יודע, אני לא מכיר.

ש: שואלים כמה זמן הוא בשידוכים מותר לענות?

ת: הוא מחפש משהו שלילי. כל דבר צריך לענות בתבונה. לומד אני יודע שהוא בשידוכין, אך איני יודע כמה זמן.

ש: היה מקרה שאחד עצר שידוך באמצע הפגישות כי אמרו עליו שהוא...

ת: אני לא יודע איך הוא יעמוד בדין. בלי מוסר א״א לענות. אם אדם מכניע את עצמו ויודע שהוא שפל ונבזה אינו אומר כך, הוא חושב את עצמו לשיא המעלה ורואה רק מומים באחרים. צריך מאוד להיזהר לא להכאיב. הוא לא יודע מה הוא עושה. זה אבא, זה אמא, זה אחים ואחיות, זה הוא עצמו, זה שובר משפחה, הבחור שקלקל את השידוך הוא בגדר רוצח, לא אכפת לו ממה שהשני נשבר, אולי היו כמה אכזבות ועכשיו הולך. בחור בשידוכים וזה הולך, ובא אחד ועושה עם האף, הוא רוצח, צריך ללמוד ולהרגיש, לא להיות אטום, בהבל פיו הוא מנהל ענינים ומבטל שידוכים, הוא בעל השפעה, זה ההיפך הגמור מכל המידות טובות. דרכי ה׳ רחום וחנון.

ש: שואלים איך הוא כבין אדם לחברו, מותר לומר "רגיל"?

ת: תמיד לומר את המעלות, אם ראית בו משהו, לומר שכזה הוא מיוחד, לא לזרוק סתם.

ש: שואלים על בחור אם הוא למדן?

ת: אם הוא חלש לומר "נישט קשה" לא לומר שהוא שפיץ. כמה בחורים חלשים התחתנו ובנו בית ובניהם ת״ח אפילו שהאב חלש.

ש: באים לראות בחור בישיבה או בחתונה, האם מותר לומד לבחור שמסתכלים עליו?

ת: ודאי, אם היו באים לראות אותי הייתי רוצה שלא יסתירו ממני, שאני אח״כ לא יתבייש ממנו, מה דעלך סני לחברך לא תעביד. צריך להיות רחום וחנון.