פורום אוצר החכמה

כמה דקות אחר השקיעה הוא זמן יציאת הצומות?

לפי הלוחות הותיקים הזמן המקובל הוא כ-27 דק' אחר השקיעה.
אך לפי לוח עתים לבינה הענין מורכב יותר, והשתנה במשך השנים.
במהלכן הפך מעמדו של הזמן המקובל מהשיטה המקילה ביותר, לשיטה הממוצעת, ומשם לשיטה המחמירה ביותר.

בשנים תשס"ג - תשע"ג:


סיום הצום: כ-27 דק'. ויש נוהגים: כ-36 דק'. ר"ת: 72 דק'.

בשנים תשע"ד - תשפ"א:


סיום הצום (לקולא): כ-18 דק'. ויש נוהגים: כ-27 דק'. צאה"כ לחומרא: כ-36 דק'.

ובשנת תשפ"ב:


סיום הצום: כ-18 דק'. וי"א: כ-27 דק'.

כמדומה ש
המוקדם, לפי הגר"א
הממוצע, לפי יציאת כוכבים של חצי שעה בממוצע
המאוחר, כמו שעשה החזו"א, 40 דקות בממוצע (החזו"א לא עשה ממוצע, אבל הגר"א זילבר המיר לממוצע, וכן בלוחות בני ברק המדוייקים).

השינוי הוא כנראה לפי דרישת הציבור.

השינוי על פי הגרד"י בורשטיין זצ"ל בספרו הנפלא זמנים כהלכתם.

רק שהיה יותר חשוב להדגיש מה הזמן המקובל ומה החידוש, ולא להפוך את היוצרות.

קו ירוק כתב:כמדומה ש
המוקדם, לפי הגר"א
הממוצע, לפי יציאת כוכבים של חצי שעה בממוצע
המאוחר, כמו שעשה החזו"א, 40 דקות בממוצע (החזו"א לא עשה ממוצע, אבל הגר"א זילבר המיר לממוצע, וכן בלוחות בני ברק המדוייקים).

לא מדויק.
המוקדם, לפי ג' רבעי מיל לפי השיטה הכי מחמירה.
הממוצע, לפי זמן הראות הכוכבים בפועל, כפי המקובל בין פוסקי הספרדים בדורות האחרונים ובין רבני ירושלים, גם לענין ברית בשבת וכו'.
המאוחר, לפי זמני צאת השבת המקובלים.

נכון שהוא עפ"י ספר הנפלא זמנים כהלכתם וכמש"כ בבאור הקצרה לזמני הלוח הנדפס בתחילת הלוח. אבל המעיין יראה שדברי הרב בורשטיין בסוגיא הנ"ל אינם נכונים, ונסתרים מדברי הראשונים והפוסקים.

השינוי נעשה על פי דברי הרב בורשטיין זצ"ל בספרו הנפלא "זמנים כהלכתם", וכפי שכתב הגרימ"ט בספרו (בין השמשות עמ' ע"א והלאה) שעיקר זמן צאת הצומות דרבנן הם בשקיעה, כמאמרם כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית, ובהדיא אמרו שספיקם מותר, ולהגאונים דנקטינן כוותיהו יש רק שקיעה אחת, ועכ"ז אנו מחמירים שלשת רבעי מיל אחר השקיעה, לפי השיטה המחמירה שמיל 24 דק', דהיינו 18 דק' אחר השקיעה, לחוש לשיטת ר' יוסי שעדיין יום עד דסליק בין השמשות דר' יהודה, [וגם בזה י"ל דר' יוסי לא פליג על הא דסיום זמן התענית בשקיעה, ולא חלק על זמן השקיעה רק דהיום נמשך אחר השקיעה, ואכמ"ל]. ועיי"ש בס' בין השמשות שם הביא דר"ש סאלנט התפלל ערבית 10 דק' אחר השקיעה
דברי הרב בורשטיין זצ"ל על פי דברי הרב טוקצינסקי נכוחים מאד אין בהם מתום, ובשנים קדמוניות נגררתי אחר הרב זילבר בבירור הלכה שעיקר הזמן צאת הכוכבים, והוא נכון לר"ת שכל תענית שלא שקעה עליו חמה היינו צאת הכוכבים וס"ל ללכת אחר הכוכבים הנראים וכפי המקובל, ולא ד' מיל כר"ת.

רק להעיר שהרב בורשטיין עצמו כותב בספרו הנפלא וזה לשונו [אחרי הבירור שעורך שם]:

אין צריך לחשוש לדעה זו של 24 דקות אפילו לא לכתחילה לחומרא בדאורייתא.

וכל שכן הכא.

נכון שיטת מיל 24 דק' היא שיטה רחוקה להלכה, (ולפיה מבואר בסוגיא פסחים צ"ג דעה"ש וצאה"כ הם ה' מיל, שהם 120 דק'), ושלשת רבעי מיל לפי זה הם 18 דק',
ושיטת מיל 22.5 דק' עליה סמך הגרימ"ט (שיטת החק יעקב והגר"א בצעירותו וכנראה גם שיטות רוב ראשוני ספרד הרמב"ן הרשב"א הריטב"א) וד' מיל של עה"ש לפי שיטה זו הם 90 דק' (וכן קבע הגרימ"ט בלוחותיו), ושלושת רבעי מיל הם כ17 דק'
והנה ההבדל הוא דקה אחת בלבד, וכיון דאנן קיי"ל להלכה לספור הג' רבעי מיל מהשקיעה המישורית, מה שמקדים אותה להיות 14-16 דק' אחר השקיעה מההר, ראינו לנכון לחשבה לכה"פ 18 דק' אחר השקיעה המישורית
אבל העיקר להלכה הוא ג' רבעי מיל של השיטה שהילוך מיל הוא 18 דק', וכדפסקו השו"ע והרמ"א הגר"א בזקנותו והחזו"א וכל גדולי עולם, וד' מיל הם 72 דק', ושלושת רבעי מיל הם 13.5 דק', ואחר השקיעה המישורית בירושלים הם 8.5 דק', ויש להיזהר בזה באכילת סעודה ג' אחר השקיעה שלא לאחר, וכן בתפילת מנחה למקילים להתפלל בזמן בין השמשות (שגם בזה העיקר לדינא הוא להתפלל עד השקיעה בלבד, ואין להקל בזה) ולהוציא הצומות דרבנן למי שקשה לו מאד להמתין עוד כמה רגעים.

לוח עתים לבינה כתב:דברי הרב בורשטיין זצ"ל על פי דברי הרב טוקצינסקי נכוחים מאד אין בהם מתום,

אכן, יש בדבריו טענות יפות, אך אחר הכל דבריו הם חידוש למעשה, ועוד לא נמצא מקור למנהג כזה היכן שהוא (העדות דלעיל לא ברורה דיה, אם התפללו 10 דק' אחר השקיעה נמצא שהוציאו את הצום בפועל רק כ-25 דק' אחר השקיעה, שהוא כחצי שעה אחר שקיעת המישור), ולכן קשה לתת את זמנו בפשיטות בתור עיקר הדין ולכתחילה.

וזאת מלבד העובדה שכנראה יש גם מה לדון בדבריו, בכמה פרטים, והיה ברצוני לערוך כמה מהנקודות הללו כאן, וב"ה בהשגחה פרטית ראיתי היום בביהכנ"ס בקובץ בית אהרן וישראל האחרון מאמר בענין זה ממש, שנגע בכמה מנקודות אלו, (וראה בפרט בעמ' קלג -קלד), ורצו"ב


וראה שם שכתב (בהערה 21), "ומנהג רוב הלוחות כמדו' הוא לציין הזמן של צאה"כ לעינינו, אולם יצויין שיש לוחות שסמכו על דברי ספר 'זמנים כהלכתם' הנ"ל, וציינו זמן סיום התענית קודם צאה"כ לעינינו. ולפלא שלא ציינו עכ"פ שזמן זה הוא לקולא, ולא כפי הנהוג מקדמת דנא".

לצטט מהמאמר שנדפס בקובץ בית אהרון וישראל הנזכר לעיל

ועי' בספר הזמנים כהלכתם וכו' ועיקר חיליה הוא מהסוגיא בתענית (יב.) דאמר רב חסדא: 'כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית', הרי מבואר דסיום התעניות הוא בשקיעת החמה ולא בצאת הכוכבים. ומה שהראשונים פירשו שהכונה לצאת הכובים היינו לשיטת ר"ת שלשון שקעה מהתפרשת על סוף שקיעה וכו' ע"ש.

וכדבריו כתב כמה אחרונים מהר"ם אלאשקר (סי' צ"ו), וביאור הגר"א (סי' רסא, ב וסי' תרעב, א), ואבני נזר (או"ח תצ"ז, ד), וערוה"ש (סי' תרע"ב)
אבל דבר זה לא מוסכם וזה אפילו נסתר מתוס' ע"ז (לד. ד"ה מתענין) וכמו שהעיר על עצמו בעל זמנים כהלכתם בנספח לפרק ח.
דעת רש"י (אם דעתו כדעת הגאונים) עי' שבת לה. ד"ה כהנים הובא במנחת כהן פרק יו"ד
וכן ההפך מבואר להמעי' בתוס' (מנחות כ:)
והב"י (סו"ס ל' ד"ה היה יושב ועי' מאמר מרדכי) ועי' זמנים כהלכתם (פרק י סוף סעיף א).
וכן מפורש בדברי האחרונים: מנחת כהן (מאמר א פרק י ויא) פרי חדש (קונטרס דבי שמשי) חפץ חיים (ליקוטי הלכות זבחים נו) ובאחרונים [שיירי כנה"ג וכף החיים (עי' סי' רסא וסי' תרעב) וכ"כ בשו"ת ארץ צבי (סי' קכא) וכן נראה דעת הבן איש חי (פרשת וישב אות ז) ועי' מחזיק ברכה (סי' תרעב, ג)] מובאים בזמנים כהלכתם (פרק ט הערה ג) וגם שם בעל זמנים כהלכתם חולק.
וכ"כ באוצר הזמנים (חנוכה פרק ה בענין זמן הדלקת בצה"כ סוף הערה 264 עמ' קנב) בשם הג"ר חיים קניבסקי. והרב שריה דבליצקי זצ"ל (ספר נר איש וביתו עמ' שצה).
וכן נראה מסוגיות הש"ס עי' בברכות (נג.) ת"ר היה מהלך חוץ לכרך וראה תינוק ואבוקה בידו, בודק אחריו אם ישראל הוא מברך אם נכרי הוא אינו מברך, מאי איריא תינוק אפילו גדול נמי, אמר ר"י אמר רב הכא בסמוך לשקיעת החמה עסקינן, גדול מוכחא מילתא דודאי נכרי הוא, (ועי' רש"י בתו"ד: לא היה ממהר סמוך לחשכה מיד ע"ש), תינוק אימר ישראל הוא אקרי ונקיט ע"ש, משמע ששקיעה"ח היינו חשיכה. ובעירובין (צז.) על המשנה מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן, ואמאי לעיילינהו זוג זוג, אמר רב יצחק בריה דר"י לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה מכניסן זוג זוג, ואי לא מחשיך עליהן ומביאן ע"ש.

לא באתי אלא להעיר.

מכח כל דברי האחרונים והחששות הנ"ל לא נהגו להוציא הצום בשקיעה כפשוטה כהגאונים, אלא בזמן צאת הכוכבים, וכאמור אנו עושים 18 דק' אחר השקיעה, [והגרימ"ט כתב 17], דקיי"ל דצאה"כ הוא ג' רבעי מיל אחר השקיעה, וידועים דברי הרמב"ם שזמן צאת הכוכבים כשליש שעה אחר אחר השקיעה, הוו דלא לוסיף עלה לחפש זמן צאת הכוכבים מאוחר וראיית כוכבים בפועל וכו' כאשר לדברי הגאונים עיקר הדין הוא בשקיעת החמה.
ואינו דומה לזמנים שעיקרם בצאת הכוכבים שבהם פשט הדין והמנהג לחכות לראיית כוכבים ממש, 25-36-40 דק' אחר השקיעה דאז נראים הכוכבים בנקל, דכאן עיקר הדין להגאונים הוא השקיעה.

דכאן עיקר הדין להגאונים הוא השקיעה.

על זה גופא אנו דנין. מתי זמן סיום הצומות לדעת הגאונם.
וממה נפשך לא עניתם כלום לטענה למה הוא נכון להקל נגד המנהג

דעת הגר"ש דבליצקי היתה להקל כהגרימ"ט בתענית יחיד או בתענית מנהג, אך בתענית ציבור נקט להחמיר כפי המנהג

בבחרותי שאלת את מרן הגרש"ז זצללה"ה אימתי הוא סיום הצום בד' תעניות והשיב לי [באידיש] "בשערי חסד מתפללים מעריב 17 דק' אחרי השקיעה".

הוזכר כאן שהמנהג הקדום שצאת הכוכבים הוא 27 דק’ אחר השקיעה
רציתי לדעת מה המקור שכך המנהג הקדום
כי זכורני שבאור לציון כתב כך לגבי ברית בשבת ועוד
וביביע אומר תמה עליו שאין מנהג כזה
אשמח לדעת מקורות בנושא

הגלגול הרביעי - הכתרת זמן הקולא כזמן "הנהוג"!


הזמן של 18 דקות שבעבר לא הופיע כלל, וצץ בתחילה תחת ההסתייגות "לקולא", ושוב בהשמטת ההסתייגות,
כעת הוכתר לזמן הנהוג!

כך מופיע בלוח תשפ"ג:
סיום הצום (הנהוג): (זמן 18 דק') וי"א: (זמן 27 דק')

האם כוונת בעל הלוח שאחרי שהוא הנהיג כן במשך שמונה שנים, בתחילה למקילים בלבד ובשנה האחרונה גם לכולם, זה כבר הופך את זה למנהג?

(הקפצה לרגל צום גדליה)

יוצא פוניבז' כתב:הגלגול הרביעי - הכתרת זמן הקולא כזמן "הנהוג"!


הזמן של 18 דקות שבעבר לא הופיע כלל, וצץ בתחילה תחת ההסתייגות "לקולא", ושוב בהשמטת ההסתייגות,
כעת הוכתר לזמן הנהוג!

כך מופיע בלוח תשפ"ג:
סיום הצום (הנהוג): (זמן 18 דק') וי"א: (זמן 27 דק')

האם כוונת בעל הלוח שאחרי שהוא הנהיג כן במשך שמונה שנים, בתחילה למקילים בלבד ובשנה האחרונה גם לכולם, זה כבר הופך את זה למנהג?

דברים נכונים, ומאוד מרגיז כל מבין.
יתכן והיה עדיף לשאול כמה וכמה מרבני הקהילות לברר מה נוהגים, כלומר לעשות דבר על פי מה שבאמת עם ישראל עושה...
ועוד להעיר, שאין מנהג אחיד בכל הסיפור הזה. וגם לא דעה אחידה. לא שייך לבנות בניין על פי איזה ספר... כי רבו הדעות והמנהגים. בכל המקומות ב-150 השנים האחרונות. אין בזה מנהג אחיד ולא דעה מוסכמת!!! מי שקובע מה נהגו... פשוט איננו יודע מה הוא אומר, לענ"ד.
ועוד להעיר, שאם בונים בניין על פי דעה מסוימת יש לשקול לבנות את כל הלוח לפי אותה הדעה. ואם לא עושים כן אזי יש להביא את כל הדעות.
אגב, חבל שזמן חשוב כמו ר"ת (שיטה רווחת בראשונים מאוד) הושמט משם. יש הרבה שמשתמשים בזה.

אכתוב לכם את פשר הדברים
צאת הצום מעיקר הדין הוא בשקיעה כלשון הגמ' כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינה תענית. ובין השמשות ספיקו מותר. ולדעת הגאונים שאנו נוהגים כמותם אין שקיעה שניה ולכן אין הזמן הזה צאת הכוכבים מעיקר הדין כפירוש ר"ת אלא שקיעת הגלגל כפשוטה. אומנם נהגו להוציא הצום בצאת הכוכבים כמ"ש תוס' ומטעם זה ועוד סיבות אנחנו מפרסמים את זמן צאת הצום הראשון בצאת הכוכבים של 18 דק' במעלות אחר השקיעה שהוא ג' רבעי מיל של 24 דק' לחומרא כשהשמש 4.61 מעלות תחת האופק, וזמן זה כתב הגרימ"ט לעיקר
בשנים האחרונות כתבתי את צאת הצום הראשון בלי תוספת הגדרה יען הוא זמן צאת הצום הנהוג והאמיתי בלא תוספת חומרות
אמננם דעת הגרא"י זילבר בבירור הלכה וכן דעת הגר"י מנת שליט"א שראוי להוציא הצום בזמן שרואים כוכבים בפועל לפחות כשהשמש 6.45 מעלות תחת האופק המתאים לעשרים וכמה דק' אחר השקיעה וזה הזמן השני בלוח.
הגר"י מנת מצא פתרון לזה שאמשיך לפרסם את זמן 18 דק' על ידי שאכתוב עליו "הנהוג" שזה בעצם רמז לכך שאינו בדווקא הנכון להבנתו. וזה מאחר שעמדתי על דעתי שלא לשנות ולפרסם את הזמן המאוחר יותר כעיקרי וכזמן הראשון בשורה
אמור מעתה לא משנה איזה כותרת יקבל זמן זה, הרגיל, הנהוג, או בלי שום כותרת, הוא הזמן הראשון והנהוג והרגיל והעיקרי

לוח עתים לבינה כתב:אכתוב לכם את פשר הדברים

תמצית הדברים, "הנהוג" פירושו שכך ראוי לפי דעת מחבר הלוח, ולא שכך אכן נוהגים.
לענ"ד היה מן הראוי שהדברים יהיו מפורשים באר היטב בהקדמה ללוח.

לא מדוייק אלא, לפי הרב מנת מובנו שכך נוהגים אבל אינו עיקר
ולפי דעתי זה הזמן הנהוג הרגיל העיקרי וכן יש להמשיך לנהוג כמו שעשה הגרימ"ט. ובשנים ראשונות לא ירדתי לבירור הענין ולכן שמתי הזמן המחמיר ראשון, וכשעמדנו על בירור הדברים והמנהג החזרנו עטרה ליושנה לקבוע את זמן 18 דק' ראשון

לוח עתים לבינה כתב:לא מדוייק אלא, לפי הרב מנת מובנו שכך נוהגים אבל אינו עיקר
ולפי דעתי זה הזמן הנהוג הרגיל העיקרי וכן יש להמשיך לנהוג כמו שעשה הגרימ"ט. ובשנים ראשונות לא ירדתי לבירור הענין ולכן שמתי הזמן המחמיר ראשון, וכשעמדנו על בירור הדברים והמנהג החזרנו עטרה ליושנה לקבוע את זמן 18 דק' ראשון

מה הכוונה שכך נוהגים? מי נהג ומתי בדיוק?
(הגרימ"ט אמנם כתב שהמיקל בזה יש לו ע"מ לסמוך, אך זה היה חידוש שלו וכפי שהאריך בזה בספרו, אבל לא הזכיר שהמנהג כך).

לוח עתים לבינה כתב:

Screenshot_20230102_134906.jpg

אם בספרו של הגרימ"ט לא מצאת שכך נוהגים, מה יעזור להביא מי שכותב כך בשמו...
זה ידוע כחידוש של הגרימ"ט וכפי שהאריך בכך שהמיקל יש לו ע"מ לסמוך, אך לא הזכיר כלל שיש כזה איזה מנהג.
ואם זה היה המנהג הוא בודאי היה מופיע בכל הלוחות וכן בלוח עתים לבינה בשנים הראשונות.

יוצא פוניבז' כתב:

לוח עתים לבינה כתב:

Screenshot_20230102_134906.jpg

אם בספרו של הגרימ"ט לא מצאת שכך נוהגים, מה יעזור להביא מי שכותב כך בשמו...
זה ידוע כחידוש של הגרימ"ט וכפי שהאריך בכך שהמיקל יש לו ע"מ לסמוך, אך לא הזכיר כלל שיש כזה איזה מנהג.
ואם זה היה המנהג הוא בודאי היה מופיע בכל הלוחות וכן בלוח עתים לבינה בשנים הראשונות.

דווקא זה מסתדר לי לפי הנהוג בגור.
בשנים קדמוניות שמעתי שנהגו להוציא את הצום בסביבות 20 דקות אחרי השקיעה.
בא הרבי שליט"א והורה להחמיר חצי שעה או יותר (כפי מנהגו גם לעניין מעריב).
ובשנים האחרונות ממש החליט להקל ל20 או 18 דקות (לא זוכר כרגע בדיוק). אמנם יתכן שהקולא היתה דווקא לצומות נדחים.

לגופו של דיון. לא מדויק לומר שאנחנו נוהגים כהגאונים. נכון שאנו נוהגים כמותם לחומרא, אבל לא מצינו שנוהגים כמותם לקולא (חוץ ממנהג ירושלים שנוסד על פי הפרושים שפסקו כהגר"א), אלא נוהגים את צאת הכוכבים שהיה נהוג בכל תפוצות ישראל, גם כשנהגו כרבינו תם.

העידו שני אנשים מחסידי הבית ישראל, וא' מהם ממשמשיו, שהורה לסיים הצום 17 דק' אחרי השקיעה

מקדש מלך כתב:לגופו של דיון. לא מדויק לומר שאנחנו נוהגים כהגאונים. נכון שאנו נוהגים כמותם לחומרא, אבל לא מצינו שנוהגים כמותם לקולא (חוץ ממנהג ירושלים שנוסד על פי הפרושים שפסקו כהגר"א), אלא נוהגים את צאת הכוכבים שהיה נהוג בכל תפוצות ישראל, גם כשנהגו כרבינו תם.

ומשום כך לא הסכים הרב זילבר לדברי רימ"ט (ואפילו רימ"ט הודה בכך ולכן הוא היה צריך להאריך להקל). ורק הרב בורשטיין ז"ל ולוח עיתים לבינה החזיקו בדעת הגר"א ומנהג הפרושים.

חלא בר חמרא כתב:העידו שני אנשים מחסידי הבית ישראל, וא' מהם ממשמשיו, שהורה לסיים הצום 17 דק' אחרי השקיעה

שקיעת ההר או שקיעת המישור?
אגב שמעתי מהרב בורשטיין ז"ל שרבים תמהו עליו כיצד היקל כדברי רימ"ט ולא אמר לי שום תשובה על טענתם אלא שכן ודאי ראוי לסמוך עליו. והבנתי שמעולם לא עלה בדעתו שדבריו הם מנהג העולם.

מתוך מכתב הגר’’ש אלתר שליט"א

תשפ"ד:
הזמן החדש שוב מופיע תחת הכותרת השקרית "הנהוג"!
(והלוא דברים קל וחומר, ומה אם בשנה שעברה די היה בהכרעת בעל הלוח שכך יש לנהוג, בכדי לקבוע שזה המנהג, אחר שכבר עברה שנה שלימה בה הוטעו רבים לנהוג על פי זמן זה, על אחת כמה וכמה שאפשר לקובעו כמנהג!)