פורום אוצר החכמה

אני כותב בלי מר"מ כי הדברים אינם אלא הקדמה לשאלה ובטוחני שיש ע"כ מאמרים שלימים אלא שממני ריק ואחזיק טובה למי שיפנה למי שעסק בשאלה


בב"ר אמרו על ויחי, פרשה זו סתומה.

בס"ת שלנו אין עושים הפסק כלל (או הפסק מועט) בין ויגש לויחי ועכ"פ אין עושים שם כדין פרשה סתומה.

והיה מקום לומר שבאמת פרשת ויחי אינה פרשה, אלא מה שקראו כאן "פרשה" הינו פרשה מנ"ג פרשיות של תורה. ונאמר שלפני בעל הב"ר כבר היה החלוקה הבבלית של פרשיות התורה.

ובאמת לשון הב"ר משמע כך: "למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה". והיינו שכל הפרשיות שבתורה, היינו ג"ן פרשיות, הם פתוחות (ויש יוצא מן הכלל פרשת ויצא, ועי' מנחת שי שם), ואילו ויחי אין שם הפסק פרשה כלל. (וצריך חיפוש אם יש מקבילות למדרש בנוסח שונה).

וכך ראיתי שהבין החת"ס שפרשת ויחי אינה פרשה כלל לענין פו"ס, ובדורנו הגר"ש אויערבך בכמה מקומות, שמה שאמרו על ויחי פרשה זו סתומה אינה עניין לפרשיות פו"ס אלא לג"ן פרשיות והביא ג"כ מהחיד"א שמסייע לזה (ועיין להלן וצ"ע)

מאידך בשו"ת הרש"ל (או השואל או שניהם) נראה שתפס פשוט שהיא פרשה, ונר' שהוא מפרש דברי המדרש, למה פרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה, שבכל פרשיות שבתורה עושים הפסק של ט' אותיות (או ג' לר"ת) וכאן אין עושים כלום. (ומה שהביא שם שהרמב"ם מנה ויחי כפרשה סתומה, צע"ג איה מקומו). גם הרחיד"א בשו"ת חיים שאל, בסופר שעשה הפסק קודם פרשת ויחי, שבדיעבד אין לפסול שהרי פרשת ויחי פרשה לעצמה וכו'. היינו שגם לדעתו חשובה פרשה.

ובמג"א סי' רפ"ב, שמה שאמרו בזוהר שאין מפסיקין בפרשה, היינו לגבי העולה האחרון, (ועי"ש משני וחמישי וכבר הק' מקריאת ויחל ועי' אמל"י ריש בראשית דברים מחודשים (תמוהים?) ואם ויחי אינה חשובה פרשה, הרי נסתרו ד' מג"א. (ועמדו בזה החת"ס בלא להזכיר את המג"א והגרש"א).

הקיצור, מה דינה של פרשת ויחי (ויש בזה נפ"מ לדינא לעניין להפסיק שני פסוקים קודם או אחרי).

אציין קצת מ"מ
בהגמ"י פ"ח מס"ת מוכיח שיש פרשה בתחילת ויצא ממה שכתבו במדרש רק על ויחי ולא על ויצא, ומשמע שהבין שהכוונה לפרשה דנ"ג פרשיות.
ויש לצרף לזה קושיית איזה אחרונים שהרי מיתת יעקב נזכרה בפרשה פתוחה שלאחריה, ובהנ"ל ניחא.
אך בתוס' השלם ר"פ ויצא כ' "יש שואלין למה לא פירש רש"י למה פרשה זו סתומה כמו בפרשת ויחי ותירץ הר"א מפני שאינה התחלת הפרשה אף על גב שאנו מפסיקין בה מידי דבני מערבא דהוו מסקי לדאורייתא בתלת שנין". ויתכן שהכוונה לפירוש השני. ועי' גם ברא"ם ר"פ ויחי.

בדברים שכתבתי מעלה העליתי שני צדדים בביאור המדרש

א. מה שאמרו פרשה זו סתומה, אין הכוונה פרשה במובן של פרשה פו"ס, אלא פרשה במובן של ג"ן פרשיות שהתורה מחולקת בהם לבני בבל.
ב מה שאמרו פרשה זו סתומה, היינו פרשה של פו"ס, והיא סתומה, יותר מכל פרשה סתומה אחרת שעושים לפניה הפסק של ט (או ג) אותיות, ולפי"ז פרשת ויחי, מתחילה פרשה, ויש בזה נפ"מ לדינא לענין הפסקה לפניה ואחריה (ולזוה"ק ומג"א גם בתחילתה וכנ"ל)

חכ"א העלה צד נוסף, לדעתו הדברים ניתנים להאמר, שמה שאמרו במדרש פרשה זו סתומה, פרשה היינו במובן של פרשיות פו"ס, אמנ"ם אחרי שסתמוה לגמרי, כבר אין לה דין פרשה.
---
הרב יו"פ, יש"כ.

ד' רא"ם ראיתי בתחילה, ואינם מוכרעים.
לא הבנתי איך הבנת דברי הגמ"י ואיך הסקת מהם. אשמח להבהרה.

לכאו' ל' פרשה כאן (ובעוד הרבה מקו' בחז"ל) היינו קבוצת פסוקים העוסקת בנושא מסוים. (ובכה"ג בד"כ יש הפסק של 'פרשה הלכתית' היינו ט' אותיות חלק ליתן ריוח בין ענין לענין, וכמ"ש ליתן ריוח למשה וכו', וע"ז השאלה למה כאן אין).

בחיד"א (בשו"ת חיים שאל חלק א' סימן ע"ד סעיף ה') משמע שיש כאן פרשה חדשה (והכוונה לפרשיות פתוחות וסתומות, ולא למנין נ"ג פרשיות) אלא שמחמת טעם מסויים אין בה הפסק, וז"ל:

מעשה בס"ת שנמצא שפרשת ויגש נסתיימה קרוב לסוף שיטה ונשאר פנוי כשני אותיות בסוף השיטה, ובשיטה שתחתיה פנוי שתי אותיות בראש השיטה ואח"כ כתוב ויחי יעקב. נראה להכשירה דהגם שכתב הרב השלם מהר"ם די לונזאנו בספר אור תורה שלא להניח הפסק כלל. הנה מנהג כל הסופרים להניח כמו אות פנוי. והדבר פשוט שתחלת ויחי הוא פרשה רק להורות דנסתמו עיניהם של ישראל אינה נעשית כצורת פרשה סתומה. וכיון דהוא פרשה אין לפסול הס"ת משום דנתן ריוח בין הדבקים כשעור פרשה סתומה. ומאן לימא לן דהא דאמור רבנן דויחי סתומה בלי ריוח הוא לעיכובא. הן אמת דהרמב"ם בחושבו הפרשיות פתוחות וסתומות לא זכר ויחי כאלו לא יש שם פרשה כלל. אבל נראה פשוט שהוא תחילת פרשה כמנהג כל ישראל להתחיל פרשת ויחי בשבת מיוחד וכן הוא לשון רז"ל למה פרשה זו סתומה אלמא דפרשה היא. והרמב"ם לא זכר שהיא תחילת פרשה שהמנהג שלא לתת ריוח. ומאחר שהיא פרשה אלא לרמז דנסתמו עיני ישראל בשעבוד אין עושין ריוח מסתברא דאין הס"ת נפסל אם לא עשה רמז זה דכמה רמזים יש במדרשים ובזהר בחסרות ויתרות בפסוקים שונים ובספרים שלנו כתוב להפך. וכבר כתבו הפוסקים דאין להגיה שום ס"ת עפ"י מדרש רז"ל. והגם שנהגו בכל ס"ת שלא להניח אלא כמלא אות. אין לפסול ס"ת זה. שוב ראיתי בספר אדמת קדש חלק ב' בהשמטות סי' ד' שכתב גם כן דאין זה עיכוב. אלא דשם כתב דבס"ת זה יקרא בשבת אם לא יש ס"ת אחר. ואח"כ יתקנו אבל נדונו היה שהניח שיעור פ' סתומה אבל בנ"ד שלא יש ריוח שעור פרשה סתומה לדידן דנקיטינן כהרמב"ם דהשעור ט' אותיות וגם הספר הזה עצמו עשוי כן לית לן בה והגם דלדעת פוסקים אחרים יש בזה שעור פרשה כמ"ש הרב דרישה סי' ער"ה אנן נקיטינן כהרמב"ם וגם הס' עשוי כן כמדובר (אחז"ר ראיתי מי שפוסל ואין ראיותיו מכריעות).

הקפצה לרגל פרשת השבוע

בכור שור פסחים ו: בזה תירצתי מה שהקשו רבים אמ"ש רש"י ריש ויחי והוא ממדרש רבה למה פרשה זו סתומה וכו' מנ"ל לרש"י דאיכא כאן פרשה כלל ועי' ברא"מ ז"ל שנדחק לתרץ זה, ולענ"ד לק"מ דסוף פרשה שלפני זה כתיב ויפרו וירבו מאד וידוע מ"ש במדרשים שהריבוי התחיל כשהתחילו המצרים לשעבדם כמ"ש וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', ומבואר במדרש דהשיעבוד לא התחיל כי אם אחר מיתת יעקב וקשה למה נזכר ויפרו וגו' קודם מיתת יעקב, וצריך לומר דאין מוקדם ומאוחר, וקשה הא בחד ענינא דהיינו פרשה אחת לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר, וצריך לומר דויחי יעקב היא פרשה אחרת ויפה הקשו למה פרשה זו סתומה שאין בו הפסק פרשה כלל, וק"ל.

גור אריה ואין להקשות אחר שאין לה ריוח כלל שמא אינה פרשה בפני עצמה - והיא פרשה אחת עם פרשה שלפניה, שהפרשיות איזו סתומה ואיזו פתוחה הוא קבלה בידינו מעזרא הסופר, שהיה סופר מהיר בתורת משה, ופרשיות אלו אחר שמחלקין אותם לשתי פרשיות אם כן על כרחך היא קבלה בידינו. ועוד שאין ענין פרשה זו לזו, וצריך לומר שכל אחת פרשה בפני עצמה.

במאירי בספרו קרית ספר מבואר שאינה פרשה כלל.

איש_ספר כתב:והיה מקום לומר שבאמת פרשת ויחי אינה פרשה, אלא מה שקראו כאן "פרשה" הינו פרשה מנ"ג פרשיות של תורה. ונאמר שלפני בעל הב"ר כבר היה החלוקה הבבלית של פרשיות התורה.

האם בדקת שבפרשיות דבני מערבא היו פרשיות נוספות שאין בהם הפסק פו"ס?

ונניח שיש, האם לא ניתן לומר שמדרכי הדרש לתת טעם על פרשה מסוימת מדוע היא סתומה למרות שיש פרשות סתומות נוספות שלא נדרשו, כמו למשל בחסירות ויתרות שפעמים נדרשות.

איש_ספר כתב:בדברים שכתבתי מעלה העליתי שני צדדים בביאור המדרש

ב מה שאמרו פרשה זו סתומה, היינו פרשה של פו"ס, והיא סתומה, יותר מכל פרשה סתומה אחרת שעושים לפניה הפסק של ט (או ג) אותיות, ולפי"ז פרשת ויחי, מתחילה פרשה, ויש בזה נפ"מ לדינא לענין הפסקה לפניה ואחריה (ולזוה"ק ומג"א גם בתחילתה וכנ"ל)
.

א.
גם אנוכי תמהתי ע"כ בעבר.
אמנם כנ"ל סעיף ב'. מפורש גם בשפתי חכמים השלם " למה פרשה זו סתומה כו׳. כלומר קבלה הוא בידינו מעזרא ע״ה שפרשת ויחי הוא תחלת פסקא ולא חדא פרשה היא עם וישב ישראל וכו׳ ודרך פרשה סתומה שיעורה ט׳ אותיות והכא כולה סתומה ואין בה ריוח כלל:".והוא אכן ע"פ הרא"ם.

ולפי הדברים המודגשים מוכח לכאורה - שהדיון הוא גם לגבי עניין פו"ס.
שאם לא כך , מה יש לכאן "רווחים" של 9 אותיות , ועדיין יש לעיין.

ב.
דבר נוסף שרק במראה שטחי - נותן מקום לטעות, הם הפסוקים בפרק מט יט- כב. שחזותם ככתיבת שירה .
אבל הרושם נוצר בגלל שיש כאן 4 פסוקים שכל אחד מהם הוא פרשה סתומה לכשעצמה. וזה יוצר
3 שורת \ שיטין המחולקות לשניים, ובאמצע כל שיטה רווח של 9 אותיות , מעין אריח על גבי אריח.

עוד יל"ד במש"כ הרשב"ם בתחילת ויחי - "ועיקר התחלת פרשה זו מן וישב ישראל בארץ מצרים וגו', כי עליו מחובר ויחי יעקב. אלא שלא רצו הקהלות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ לפרעה וסיימוה בוישב ישראל".

מתוך המבשר התורני. איני יודע אם יש כאן חידושים.

יהודהא כתב:

איש_ספר כתב:בדברים שכתבתי מעלה העליתי שני צדדים בביאור המדרש

ב מה שאמרו פרשה זו סתומה, היינו פרשה של פו"ס, והיא סתומה, יותר מכל פרשה סתומה אחרת שעושים לפניה הפסק של ט (או ג) אותיות, ולפי"ז פרשת ויחי, מתחילה פרשה, ויש בזה נפ"מ לדינא לענין הפסקה לפניה ואחריה (ולזוה"ק ומג"א גם בתחילתה וכנ"ל)
.

א.
גם אנוכי תמהתי ע"כ בעבר.
אמנם כנ"ל סעיף ב'. מפורש גם בשפתי חכמים השלם " למה פרשה זו סתומה כו׳. כלומר קבלה הוא בידינו מעזרא ע״ה שפרשת ויחי הוא תחלת פסקא ולא חדא פרשה היא עם וישב ישראל וכו׳ ודרך פרשה סתומה שיעורה ט׳ אותיות והכא כולה סתומה ואין בה ריוח כלל:".והוא אכן ע"פ הרא"ם.

ולפי הדברים המודגשים מוכח לכאורה - שהדיון הוא גם לגבי עניין פו"ס.
שאם לא כך , מה יש לכאן "רווחים" של 9 אותיות , ועדיין יש לעיין.

אי"צ לדיוקים ולכאו', שהרי הרא"ם נתקשה בשלש קושיות על רש"י, שהן מיתת יעקב, והן תחילת השיעבוד, והן ברכות יעקב, שלשתן בפרשה אחרת, עיי"ש מה שמיישבם. עכ"פ מוכרח שהוא למד שמדובר בפרשה 'פו"ס'. (והרא"ם עצמו אינו מזכיר ט' אותיות.)

וכעת אבקש להסביר לי מה קשה על המג"א והזוה"ק, הרי כך קבעו הג"ן פרשיות. תודה.

יושב_ודורש כתב:מתוך המבשר התורני. איני יודע אם יש כאן חידושים.

פרשה סתומה - ויחי תשפ״ד.pdf

--------------------
מן העניין להוסיף שבתורה שלמה מביא עוד שני מדרשים שגירסתם מעט שונה
ואפשר שיש בהם תרומה לבירור הנושא.

א. "ובכת"י מושב זקנים פירש שם למה נסמכה פרשה זו וכ"ו"
ואולי זה מוביל לכיוון הפירוש שאין דינו כפרשה סתומה כמו שהביאו למעלה.

ב.ועוד הביא שם מכת"י ילקוט נר השכלים "למה הפרשה זו אינה בריווח ככל הפרשיות אלא כדי שלא לחלוק חיי הצדיק וכ"ו.
גם כאן אין היא מוגדרת כסתומה ואולי לכן בטעה כשרה.

מענין לענין באותו ענין, דליתי מרגליות מאוצרנו המנוצר, ואציגה נא אותה לבקורת חו"ר דפה.
בגור אריה כ' וז"ל,

ואין להקשות אחר שאין לה ריוח כלל שמא אינה פרשה בפני עצמה - והיא פרשה אחת עם פרשה שלפניה, שהפרשיות איזו סתומה ואיזו פתוחה הוא קבלה בידינו מעזרא הסופר, שהיה סופר מהיר בתורת משה, ופרשיות אלו אחר שמחלקין אותם לשתי פרשיות אם כן על כרחך היא קבלה בידינו. ועוד שאין ענין פרשה זו לזו, וצריך לומר שכל אחת פרשה בפני עצמה.

הנה, מה שכתב להכריח שפרשה בפני עצמה היא מאחר שמחלקין אותם לשתי פרשיות, מובן, וכן הוא במזרחי וז"ל,

וקראה בשם "פרשה" אף על פי שאין כאן ריוח כלל, מפני שעזרא עליו השלום לא תקן תחלת הפרשה הזאת מן "ויחי יעקב" אלא מפני שהיה מקובל אצלו שראוי להיות שם פסקא, אלא שה' גזר שלא יעשו אותה.

אך מה שהוסיף לומר 'שאין ענין פרשה זו לזו' קשה מכמה טעמים.
א. זיל קרי, לפום ריהטא פסוק וישב ישראל ופסוק ויחי יעקב הם המשך אחד.
ב. ברשב"ם כתב כן מפורש, ואף כי חלוקים הם הרשב"ם עם מפרשי רש"י לגבי ענין פרשה זו סתומה, קשה לומר דפליגי באם 'יש ענין פרשה זו לזו' או 'אין ענין פרשה זו לזו'. וז"ל הרשב"ם,

ועיקר התחלת פרשה זו מן וישב ישראל בארץ מצרים וגו', כי עליו מחובר ויחי יעקב. אלא שלא רצו הקהלות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ לפרעה וסיימוה בוישב ישראל:

ג. יש הרבה פרשיות בתורה שכוללות ענינים שונים, ובשום מקום איננו אמורים להסיק מזה שיש קבלה מעזרא הסופר ששתי פרשיות (או יותר) הן.

והנה אינה ה' לידי בחפשי אחרי ענין אחר באוצרנו, את הגור אריה דפו"ר. (דרך אגב, יש לתקן הענין ששליש הספרים של המהר"ל רשום עליהם שם המחבר 'מהר"ל' ושני שלישים 'מהר"ל מפראג', ויש לתקן ולאחד אותם. טעות זו עקבתני זה פעמים.) בדף הראשון כתוב בעפרון (כתב מאוחר יחסי),

ההערות כנראה מר' יששכר בער איילנבורג, מחבר ס' באר שבע, שיצא לאור בשנת שע"ד 1614. בשולי דף מ"ח העז וכתב "לא הבין כאן כוונת רש"י"

[מעניין לי לדעת מי זה שהעיז לכתוב על הגאון באר שבע בעזות כזו, ומה הם הוכחותיו שהוא הוא המעיר.]
ובעמוד 124 בדפי האוצר נמצא הקטע שלנו, כאשר המילים המודגשות למעלה אינם במקור אלא בכת"י בין השיטין!, זאת אומרת לכאו', א', שלא מפי כתבו של רבינו המהר"ל יצאו הדברים, וב', שהמדפיס המאוחר היה לו את התופס הזה עצמה כאשר בא להדפיסו שוב (לפי בן יעקב בלעמבערג תרי"ח? ומש"כ שם ב"י שנדפס ג"כ עם החומש ע"ע תורה, בעניותי לא מצאתיו שם), ומענין לדעת איך התגלגל הדבר. והדבר יכול לעזור לאלו שחוקרים בעניני כתבי המהר"ל (או החוקרים אחרי מ/קורות המדפיס בלעמבערג...)

בדקתי בגור אריה מהדורת מכון י-ם (הרטמן), ולא הרגישו בדבר, והעתיקו המילים בלי להעיר עליהם (וגם בלי לבארם).
בדקתי בגור אריה מהדורת תפארת, ואכן הקיפו את המילים הנוספים האלו בחצאי עיגול, מה שמראה שאכן עשו השוואה לדפוס ראשון כפי אשר מצהירים.