וראה אנשי העולם, כי מאן דאלים גבר. וזה ישתבח בממונו ובו יתיחס, וזה ישתבח ביופיו וקומתו, ויתנשא וירום, וזה יתהלל בחוכמתו ויתרברב על חביריו ועמו שלא השיגו כמותו, וימאס בעיניו לישא אישה ממשפחות הנמצאות לו בזמנו, או מחמת עניים או מחמת שאינם יפות תואר וקומה או מחמת כל דבר מה. ומהם מי שיעברו את פרקם ולא ישאו, ולא יחושו למצות פריה ורבייה, שגזרה תורה עלינו מיד בתחילת הבריאה, שנ'אמר: "ואתם פרו ורבו". גם לא יטו אזן במאמ'ר רבותינו ז"ל שאמר'ו: מי שעברו עליו כ' שנה ולא נשא, הק'ב"ה מניח ידיו על ראשו ואומ'ר: תפח ראשו של זה שלא נשא. וכ'ל ש'כן שאינו יורד דרגא לישא אשה למטה ממנו. עד שיש מהם שיעברו כל ימיהם בלא אשה, ויבטלו מצוה זו מעליהם.
זו עדות נדירה לתופעה הנקראית כיום "רווקות מרצון" או "רווקות מאוחרת" (צר לי שאני משתמש במונחים כאלו!),
עד כמה שחיפשתי לא מצאתי עדויות נוספות להתקיימות תופעה כזו בזמן הראשונים.
(רק בראשית העת החדשה התפתחה כזו תופעה, והרבה בגלל הגבלת השלטנות למספר הנישאים, כתב על זה יעקב כ"ץ).
ולפי שקיימא לן, לא מצינו אינה ראיה, אני פונה לחכמי הפורום שמא יעלה בידם למצוא.
רוב תודות!!