פורום אוצר החכמה

א'] מה הסיבות הגורמות לכך שתפילה לא מתקבלת?
ב'] איך מסבירים להמון העם מדוע תפילה לא מתקבלת אחרי שהם שמעו לא פעם על "שערי דמעה לא ננעלו" ועוד מאמרים ומקשים מהמציאות אצלם.

בנוגע לאיזה ענין?
רבי חיים פלאג'י בספרו עתרת החיים מביא בשם רס"ג כמדומני שיש ג' מיני גזירות. האחת תעבור גם ללא תפילות השנית לא יועילו לה תפילות והשלישית תלויה בתפילות ומכיון שאין אנו יודעים באיזה מהם אנו נמצאים מתפללים על כולם בתקוה שהתפלה תועיל.
ובנוסף לכך יש את דברי ריה"ח בספר חסידים סימן שפז שהתפלה לא שבה ריקם ותועיל לזרעו אחריו כשיצטרך לתפילות אלו במרוצת הדורות.

הגמרא בחגיגה (דף ה, סוף עמוד א) כותבת שמי שעונים לו תמיד בתפילתו אינו מזרע ישראל.

ר"ה י"ח א'
דתניא היה רבי מאיר אומר שנים כו' זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה מפני מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לא נענה ר' אלעזר אמר כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין רבי יצחק אמר יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין

עוד עולה הקושיא, שבכל יום כלל ישראל מתפללים יותר ממליון פעמים שתהיו לנו רפואה, גאולה, פרנסה, קיבוץ גלויות, ביאת המשיח, ועוד. ובכל זאת יש בנו המון צרות.
והתירוץ הכי פשוט הוא, שבלי התפילות הצרות תהיו כפלי כפליים. אבל על זה עולה השאלה, מה ראה אבינו האב הרחמן המרחם, שאוהב אותנו יותר מהשגתנו, להביא עלינו כך? והתירוץ הפשוט הוא, שאנו צריכים כל כך עונשים מחמת כל החטאים שחטאנו, עד שאפילו כל הזכותים והתפילות של כל הצדיקים שמאברהם אבינו עד היום לא יכולים לכפר עליהם.
האם כל זה אמת? האם אומתנו ככלל כל כך רשעים?

אני יודע שכתבתי כאן "דברים שלא אומרים בציבור", אבל הדברים הם מלבי, ואשמח לקבל תשובות רציניות.
ואם חברי הפורום רוצים שאמחוק את דברי, בל"נ אעשה כן.

א' ששנה ופירש שאל את א' האדמורי"ם שליט"א בענין זה. הנה השיחה.
לתשומת לב: הדברים הועלו על הכתב על ידי השואל.

אדמו"ר: הענין של תפילה, זה יתכן שהוא כבר אשמה שלנו, זה נחלש אצלינו, הרמ"א כבר אומר שמי שלא כיון באבות אינו חוזר, בגלל שיתכן לא יכוון גם פעם שניה, זה כבר ענין של דורות שזה נחלש אצלינו. אם מבקשים מהקדוש ברוך בהרבה פחות תחנונים מאשר שמתחננים לשוטר, תפילה כזאת באמת אינה עוזרת.

השואל: כל בן אדם יש לו במהלך חייו לפחות פעם אחת שהוא באמת באמת התחנן על משהו.

אדמו"ר: נכון, וברוב הפעמים באמת נפעלת בקשתו.

השואל: מי שיש לו ספיקות, נוכל לומר לו לבקש באמת, זוהי תהיה ההוכחה עם התוקף הגדול ביותר.

אדמו"ר: מי שיש לו ספיקות, לא מגיע למקום של בקשת התחנונים האמיתית. הרי היסוד של תפילה, הוא לא בקשת הרחמים, רק להרגיש תלותיות מוחלטת בבורא עולם, איך אני מבטא את התלות על ידי בקשת הרחמים, עם ספיקות קשה להגיע לתלותיות המוחלטת הזאת.

האור החיים אומר בפרשת ואתחנן, שכדי שהתפילות יתקבלו בחו"ל, צריך התעצמות גדול, ואולי ישיגו זאת רק יחידי עם. אמנם הוא מדבר על חו"ל לא על ארץ ישראל.

השואל: אז עיקר התפילה זה התלותיות?

אדמו"ר: עיקר התפילה, יכול להגיע רק על יד ההכרה המלאה, שבלעדי השם אני לא קיים בכלל, ולעבדו בכלל לבבכם זה תפילה, כי זה עיקר העבודה של ההכרה בהשם, מתוך זה מגיעים בבהירות לתלותיות מוחלטת וגמורה.

השואל: כל המצוות וההלכות נאמרו באופן פשוט וברור, ובאופנים שכל אחד יוכל להגיע אליהם, רק התפילה כפי שהרבי מתאר את זה הוא דבר שצריך עליה עבודה מאד גדולה, שכמעט אף אחד לא יכול להגיע לזה.

אדמו"ר: זה נשאר אותו דבר, רק שהוא צריך עבודה גדולה, וכל אחד יכול להגיע אליה. אבל עם זאת ברור, שגם בכל הודאה וכל בקשה, יש משהו מקיום מצות תפילה, זה לא שלא מקיימים בכלל.

צעיר הלויים כתב:א'] מה הסיבות הגורמות לכך שתפילה לא מתקבלת?
ב'] איך מסבירים להמון העם מדוע תפילה לא מתקבלת אחרי שהם שמעו לא פעם על "שערי דמעה לא ננעלו" ועוד מאמרים ומקשים מהמציאות אצלם.

ואתחנן אל ה' בעת ההוא, משה התפלל תקט"ו תפלות לזכות ליכנס לארץ ישראל, ולא נענה.

והדברים ק"ו מה משה לא נענה מה נענה אנן?

אמנם מצינו שהשי"ת השיב לו תשובה נוצחת:

"רב לך"!

"אל תוסף דבר אלי"!

ידועים דברי רש"י (בפירוש השני): רב לך, הרבה מזה שמור לך, רב טוב הצפון לך.

משה רבינו חישב שהדבר הכי טוב לו הוא כניסה לארץ ישראל, ולכן התפלל כל כך על זה, אך השי"ת ידע יותר ממשה ולכן לא הרשה לו לכנוס, אלא זימן לו דבר יותר חשוב וגבוה מארץ ישראל, דבר שהיה צפון וגנוז אף ממשה רבינו שכבר עלה בשמים וידע מהנעשה שם.

ויש לומר שלכן הציע משה רבינו כל הדברים האלו לבני ישראל, כדי שאם ביום מן הימים יראו שהם אינם נענים בתפלתם, ידעו שהשי"ת אכן שומע תפלת כל פה עמו ישראל ברחמים, אלא הוא יודע מהו עתה התועלת האמיתי של האדם, ולכן אין בקשתו מתמלא, מפני שהעילת כל העילות הזמין לו דבר יותר טוב.

מתון כתב:ואתחנן אל ה' בעת ההוא, משה התפלל תקט"ו תפלות לזכות ליכנס לארץ ישראל, ולא נענה.

ויש לומר שלכן הציע משה רבינו כל הדברים האלו לבני ישראל, כדי שאם ביום מן הימים יראו שהם אינם נענים בתפלתם, ידעו שהשי"ת אכן שומע תפלת כל פה עמו ישראל ברחמים, אלא הוא יודע מהו עתה התועלת האמיתי של האדם, ולכן אין בקשתו מתמלא, מפני שהעילת כל העילות הזמין לו דבר יותר טוב.

האם אפשר להשיב כך אף כשריבוי הצרות גורם שהאיש יוצא מדעתו עד שאין לו עוד בחירה במעשיו, ואינו יכול לכבוד את בוראו?
אכן לכאורה י"ל שהיינו כפרה על עוונותיו.

ועדיין הדבר צ"ב, שהרי הורגלנו לחשוב שבניי, חיי, מזוני, בריאות, וכו' הם דברים טובים. ועם על זה יש הרבה יהודים שאין להם אחד או יותר מאלו, ולמרות זה אנו חייבים להאמין שהכל הוא טוב מאת הקב"ה. האם טעינו בהרגלנו ובאמת הטוב הוא שיהיה בעולם הרבה מיתה, דלות, חולי, חוסר בנים, וכו'?

איך מבינים את מה שאמרה תורה "כי מי גוי גדול... בכל קראנו אליו", אם יש הגבלות גלויות (כגון "כאן בציבור", "ננעלו שערי תפלה") ושאינן גלויות?

תלמוד_ישן כתב:והתירוץ הכי פשוט הוא, שבלי התפילות הצרות תהיו כפלי כפליים.

או שכן או שלא, אין לזה הוכחה ולא הפרכה. כבר טובה השתיקה מאשר אמירות כאלו שאין להן מקור בחז"ל ואין לנו סיבה לקבלן והשכל אינו סובלן.

במסתרים כתב:איך מבינים את מה שאמרה תורה "כי מי גוי גדול... בכל קראנו אליו", אם יש הגבלות גלויות (כגון "כאן בציבור", "ננעלו שערי תפלה") ושאינן גלויות?

היאך את מבין, שמרע"ה אמר כן לבני ישראל, רק כמה פסוקים אחר שמבואר בפסוקים שהשי"ת לא קיבל תפלתו?

השי"ת שומע, והוא קרוב אצלינו, אבל עושה מה שהוא מבין שטוב לנו.

היום למדתי במ"ק י"ח ב':
שמא יקדמנו אחר ברחמים כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר תזדמן לי פלניתא א"ל לא תיבעי רחמי הכי אי חזיא לך לא אזלא מינך ואי לא כפרת בה'.

פירש"י (המיוחס):
כפרת בה' - באמנה דקאמר דלא מסייע צלותא כלום הואיל ולא מזמנה לך כלומר השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא:
וברש"י (כת"י):
ואי לא - אם אינה בת מזלך:לסוף כפרת בה - תתנחם עליה:ל"א כפרת בה' - נמצאת אתה כופר בבוראך לומר שאין בידו לזמן לך אשה ורוצה אתה לישאנה אע"פ שאינה בת מזלך: