פורום אוצר החכמה

ואבא לא כ"כ ידע לענות...

רש"י
"עֵץ פְּרִי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.

האם לאדמה יש בחירה חופשית עם שכר ועונש?

בעומק הדברים יש מהר"ל, של"ה ועוד. בדרך הפשט - ראה גם כאן אות ד.

ואותי שאל אדם מבוגר שאלה רצינית: איך מסתדרים דברי רש"י עם מה שכתוב מיד "ויהי כן"?

ועוד קשה, שהרי בפסוק הבא מתואר כיצד הארץ בפועל לא עשתה מה שנצטוותה ("עץ עושה פרי" ולא "עץ פרי") - ומסיים הפסוק "וירא אלקים כי טוב"!

הרי שטוב הדבר בעיניו כביכול!

וצע"ג.

[שוב העירוני שבמנחת יהודה להריב"א וכן בתפארת יהונתן לר"י אייבשיץ עמדו על זה. ולכאורה בדרך הפשט עדיין חסר ביאור].

בפשטות, מֵענין סוגית 'ידיעה ובחירה' הוא.

לפני כמה שנים שאלני ילדי (אאל"ט, הוא היה אז בן תשע), למה היתה חוה מחויבת לשמוע בקול אדם ולהאמין לו שהקב"ה דיבר אתו? לא מאמינים סתם כך לכל אדם הבא ואומר שהוא נביא.

עניתי לו שהטעם שלא מאמינים סתם כך הוא מפני שרוב בני אדם אינם נביאים, ואז לא היתה רוב כזה בעולם. ויש עוד תירוץ, שזה דבר בלתי אפשרי שיהיה עולם מלא חכמה וחן, ואין לה שום תכלית או ציווי האיך להשיג התכלית ההיא. ולכן עד שלא תשמע אחרת, עליה לשמוע בקול בעלה.

ושאלו -

עמש"כ רש"י "יוֹם אֶחָד" - לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.

והרי גם בהמשך הפרשה כתיב - שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל וכו'.

ועניתי שאיני יודע.

לכאו' הימים קביעי וקיימי, ויום שני נחשב ליום 'שני' רק בגלל שיש יום לפניו, וע"כ מהות היום הקודם היא יום 'ראשון'.
משא"כ בנהרות שאין מנינם ענין טבעי בהם, אלא שהרוצה למנותם מתחיל למנות נהר פלוני הוא אחד, ומוסיף והנהר השני (למנין שאני מונה) הוא אלמוני.

---
ועיין דברי דוד ושפ"ח.

עושה חדשות כתב:ושאלו -
ועניתי שאיני יודע.

לענ"ד זה המשפט הכי חינוכי שילד יכול לשמוע!!!

אור עולם כתב:

עושה חדשות כתב:ושאלו -
ועניתי שאיני יודע.

לענ"ד זה המשפט הכי חינוכי שילד יכול לשמוע!!!

מצטרף לאמירה זאת.
כשהגענו (בבית הספר) בלימוד חומש עם רש"י לא' המקומות שהוא כותב "איני יודע" - התעכבו איתנו מעט על הענין הזה, שלפעמים אדם צריך לומר "איני יודע".
איני זוכר מה בדיוק דיברו, אבל עצם הענין "נכנס לי"...

דרומי כתב:ואותי שאל אדם מבוגר שאלה רצינית: איך מסתדרים דברי רש"י עם מה שכתוב מיד "ויהי כן"?

בדרך הפשט לק"מ, שהרי כללות הענין נפעל (להמחשה, ראה הרצאת הדברים בשיחת כ' אייר תש"מ - 'שיחות קודש' ח"ג ע' 63).

עושה חדשות כתב:ושאלו - עמש"כ רש"י "יוֹם אֶחָד" . . והרי גם בהמשך הפרשה כתיב - שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל וכו'.

הק' כן ב'תורת מנחם' חס"ו ע' 162 ואילך (ס"י־יד. וציין גם לתצוה כח, יז ואילך. שם כט, לט. פנחס כח, ד), ותוכן ביאורו:
הא ודאי דלשון 'אחד' משמש בכ"מ במקום 'ראשון' (וכדוגמת הלשון 'באחד לחודש'), ואדרבה, "דרך הפשט לא יתכן לומר 'יום ראשון' בעבור שעדיין לא נעשה השני" (כמ"ש הרמב"ן על־אתר).
אך כיון שעיקר כוונת פרשה זו ("לפי סדר לשון הפרשה") לקביעות סדר ימי הבריאה, "הי' לו לכתוב יום ראשון", שמורה על שייכותו לבאים אחריו. והטעם שאעפ"כ כתב 'אחד', שענינו כעומד בפ"ע, "לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו".

עזריאל ברגר כתב:

אור עולם כתב:

עושה חדשות כתב:ושאלו - ועניתי שאיני יודע.

לענ"ד זה המשפט הכי חינוכי שילד יכול לשמוע!!!

מצטרף לאמירה זאת. כשהגענו (בבית הספר) בלימוד חומש עם רש"י לא' המקומות שהוא כותב "איני יודע" - התעכבו איתנו מעט על הענין הזה, שלפעמים אדם צריך לומר "איני יודע".

וכמארז"ל (דרך ארץ זוטא פ"ג ה"ג): "למד לשונך לומר איני יודע", ועד שאמרו כן (ברכות ד, א) גבי משה רבנו ע"ה, מבחר המין האנושי, איש המעלה והחכמה!

אני נשאלתי:
למה השמש נקראת מאור וגם כתוב ויהיו להאיר וכו' ולא נזכר עיקר העיקרים, חום השמש, שבלעדיה, אין אפשרות לקיים חיים על פני האדמה?

גם זו לטובה כתב:אני נשאלתי:
למה השמש נקראת מאור וגם כתוב ויהיו להאיר וכו' ולא נזכר עיקר העיקרים, חום השמש, שבלעדיה, אין אפשרות לקיים חיים על פני האדמה?

[וענית שאינך יודע]
לפמש"כ הרמב"ן

ולמועדים זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף

אפשר שהוא כלול בזה.

שומע ומשמיע כתב:

גם זו לטובה כתב:אני נשאלתי:
למה השמש נקראת מאור וגם כתוב ויהיו להאיר וכו' ולא נזכר עיקר העיקרים, חום השמש, שבלעדיה, אין אפשרות לקיים חיים על פני האדמה?

[וענית שאינך יודע]
לפמש"כ הרמב"ן

ולמועדים זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף

אפשר שהוא כלול בזה.

עניתי שזה שאלה טובה,
ובדרך אפשר י"ל שזה לא משהו שניכר בחוויה של האדם, אלא אנחנו יודעים (עכ"פ היום) שבלא חום השמש וכו'.

מה שנכון נכון כתב:לכאו' הימים קביעי וקיימי, ויום שני נחשב ליום 'שני' רק בגלל שיש יום לפניו, וע"כ מהות היום הקודם היא יום 'ראשון'.
משא"כ בנהרות שאין מנינם ענין טבעי בהם, אלא שהרוצה למנותם מתחיל למנות נהר פלוני הוא אחד, ומוסיף והנהר השני (למנין שאני מונה) הוא אלמוני.

---
ועיין דברי דוד ושפ"ח.

ראשון נקרא ביחס למשהו שני אך כיון שהיום השני עדיין לא היה בנמצא, א"א לכנותו יום ראשון ולכן כתב "יום אחד" (הגר"א).

יאיר כתב:ראשון נקרא ביחס למשהו שני אך כיון שהיום השני עדיין לא היה בנמצא, א"א לכנותו יום ראשון ולכן כתב "יום אחד" (הגר"א).

זו דעת הרמב"ן. המדובר כאן אליבא דרש"י דלא ס"ל כן.

כ"כ ברמב"ן על אתר

לבי במערב כתב:בפשטות, מֵענין סוגית 'ידיעה ובחירה' הוא.

בעיקרון לא. כי כאן קשה ביותר דל"מ שהקב"ה נתן מצוות להצמחים אלא הוא עצמו ית' ברא בדיבורו, וא"כ איך שייך שלא יתקיים דיבורו שהא אופן פעולתו כביכול בבריאה, הוא קושיא אלימתא לפי קט שכלנו והשגתנו בדברים העומדים ברומו של עולם.
וכנזכר לעיל כבר האריכו בזה הקדמונים למעניתם.

עושה חדשות כתב:ושאלו -

עמש"כ רש"י "יוֹם אֶחָד" - לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.

והרי גם בהמשך הפרשה כתיב - שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל וכו'.

ועניתי שאיני יודע.

ראיתי היום ב'ביאור רמב"ן' של מכון עוז והדר שהק' כעי"ז על הרמב"ן ותירוץ ב' תירוצים נחמדים [בעיקור השני] ואולי מישהו יעלהו כאן.

אולם לענ"ד לא על הרמב"ן תלונתו שבפשטות כוונת הרמב"ן רק ד'ראשון' מורה שיש שני ו'אחד' אינו מורה שיש שני, ואין כוונתו ש'אחד' מורה שאין שני, ודו"ק ולק"מ. אולם על דברי רש"י יש להקשות וכמ"ש הרב עו"ח. וי"ל כמ"ש שם.

גל של אגוזים כתב:בעיקרון לא. כי כאן קשה ביותר דל"מ שהקב"ה נתן מצוות להצמחים אלא הוא עצמו ית' ברא בדיבורו, וא"כ איך שייך שלא יתקיים דיבורו שהא אופן פעולתו כביכול בבריאה, הוא קושיא אלימתא לפי קט שכלנו והשגתנו בדברים העומדים ברומו של עולם.

לבי במערב כתב:בפשטות, מֵענין סוגית 'ידיעה ובחירה' הוא.

'בן ה' למקרא' אינו חוקר בחלוקי גדרי ציווי ובריאה.
כפי שיתרץ לעצמו (וליתר דיוק: כשם שאינו מתעמק ב)כללות הענין ד'בחירה חופשית' (אף שבודאי השי"ת יודע עתידות) וחטאי בני־אדם, כך בנדו"ד.

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לפני כמה שנים שאלני ילדי (אאל"ט, הוא היה אז בן תשע), למה היתה חוה מחויבת לשמוע בקול אדם ולהאמין לו שהקב"ה דיבר אתו? לא מאמינים סתם כך לכל אדם הבא ואומר שהוא נביא.

עניתי לו שהטעם שלא מאמינים סתם כך הוא מפני שרוב בני אדם אינם נביאים, ואז לא היתה רוב כזה בעולם. ויש עוד תירוץ, שזה דבר בלתי אפשרי שיהיה עולם מלא חכמה וחן, ואין לה שום תכלית או ציווי האיך להשיג התכלית ההיא. ולכן עד שלא תשמע אחרת, עליה לשמוע בקול בעלה.

בפשטות אין ספקות כאלו למי שנמצא בגן עדן

עושה חדשות כתב:ושאלו -

עמש"כ רש"י "יוֹם אֶחָד" - לפי סדר לשון הפרשה, היה לו לכתוב 'יום ראשון', כמו שכתוב בשאר הימים: שני, שלישי, רביעי. למה כתב אחד? לפי שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, שלא נבראו המלאכים עד יום שני. כך מפורש בבראשית רבה.

והרי גם בהמשך הפרשה כתיב - שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן... וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל וכו'.

ועניתי שאיני יודע.

אני מודה לכל המשיבים לעיל.

גם היום קראנו בתורה (קריאת ר"ח) על הכבש האחד והכבש השני.

מלבד תירוצו של משנ"ן שנראה הגון, נראה לי להוסיף שאדרבה, ניתן להשתמש גם ב"אחד" כתחליף ל"ראשון" רק כשמדובר בהקראה רציפה של רשימת דברים, כמו פירוט מועדי הקרבת הכבש או הנהרות, ואז "אחד" שפיר משתמע לאפוקי ה"שני".
אבל כאן שלא מדובר בפירוט רציף של כמה ימים אלא בסיפור קורות היום הראשון גרידא, אין הבנה לעניין ה"אחד", כי לעת עתה אין שום שני, ולא מתאים לומר על היום היחיד שעליו אנו מדברים שהוא "אחד", שהרי כבר ידענו שסופר כאן אך ורק על קורות יום אחד.
ועל כן בנידון דידן היה מתאים לכתוב רק "ראשון", שאז ענינו מובן שמרמז שיבואו שני ושלישי אחריו, אלא שרצה לרמוז לנו שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, ודו"ק.

עושה חדשות כתב:רש"י
"עֵץ פְּרִי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.

האם לאדמה יש בחירה חופשית עם שכר ועונש?

בלבוש האורה כתב לפרש שאין הכוונה לאדמה התחתונה אלא לכח ומזל שיש לה למעלה, שהוא בעל בחירה, עיי"ש.

יהודה בן יעקב כתב:

עושה חדשות כתב:רש"י
"עֵץ פְּרִי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.

האם לאדמה יש בחירה חופשית עם שכר ועונש?

בלבוש האורה כתב לפרש שאין הכוונה לאדמה התחתונה אלא לכח ומזל שיש לה למעלה, שהוא בעל בחירה, עיי"ש.

וכ"כ הט"ז בדברי דוד שם:

יש לדקדק, וכי הארץ יש לה יצר הרע לעבור על מצות ה'. ונראה, שחטאה הארץ מצד השכל שלה, דהיינו כח הארץ למעלה, שחשבה שהש"י אמר תחלה: עץ פרי, ואחר כך: עץ עושה פרי, הוה תרי לישנא דסתרי אהדדי, וסברה הוא תפוס לשון אחרון כדקיימא לן בפרק המקבל לענין דיני ממונות, והאמת אינו כן ד'עושה פרי' צריך לגופיה דהיינו למינו דוקא. ואף על פי שהיה בטעות מ"מ שגגת תלמוד עולה זדון, וע"כ נפקד חטא שלה אח"כ.

דרומי כתב:ואותי שאל אדם מבוגר שאלה רצינית: איך מסתדרים דברי רש"י עם מה שכתוב מיד "ויהי כן"?

ועוד קשה, שהרי בפסוק הבא מתואר כיצד הארץ בפועל לא עשתה מה שנצטוותה ("עץ עושה פרי" ולא "עץ פרי") - ומסיים הפסוק "וירא אלקים כי טוב"!

הרי שטוב הדבר בעיניו כביכול!

וצע"ג.

[שוב העירוני שבמנחת יהודה להריב"א וכן בתפארת יהונתן לר"י אייבשיץ עמדו על זה. ולכאורה בדרך הפשט עדיין חסר ביאור].

אין מקרא יוצא מידי פשוטו.

עזריאל ברגר כתב:

אור עולם כתב:

עושה חדשות כתב:ושאלו -
ועניתי שאיני יודע.

לענ"ד זה המשפט הכי חינוכי שילד יכול לשמוע!!!

מצטרף לאמירה זאת.
כשהגענו (בבית הספר) בלימוד חומש עם רש"י לא' המקומות שהוא כותב "איני יודע" - התעכבו איתנו מעט על הענין הזה, שלפעמים אדם צריך לומר "איני יודע".
איני זוכר מה בדיוק דיברו, אבל עצם הענין "נכנס לי"...

אגב, דומני שאת ה'איני יודע' שברש"י בספר בראשית מייחסים לרבנו שמחה מויטרי...

שומע ומשמיע כתב:

גם זו לטובה כתב:אני נשאלתי:
למה השמש נקראת מאור וגם כתוב ויהיו להאיר וכו' ולא נזכר עיקר העיקרים, חום השמש, שבלעדיה, אין אפשרות לקיים חיים על פני האדמה?

[וענית שאינך יודע]
לפמש"כ הרמב"ן

ולמועדים זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף

אפשר שהוא כלול בזה.

וראה דבריו בפסוק הבא:

ולמשול ביום ובלילה - ענין הממשלה דבר אחר מבלי האורה שהזכיר, כי יכלול מה שאמר תחלה "והיו לאותות ולמועדים", כי יש להם ממשלה בארץ בשנוייה אשר יולידו בה, וממשלה בהוייה ובהפסד בכל השפלים, כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים. ועל כן אמר סתם ולמשול ביום ובלילה, כי ממשלת השפלים להם.

לייטנר כתב:

עזריאל ברגר כתב:

אור עולם כתב:

עושה חדשות כתב:ושאלו -
ועניתי שאיני יודע.

לענ"ד זה המשפט הכי חינוכי שילד יכול לשמוע!!!

מצטרף לאמירה זאת.
כשהגענו (בבית הספר) בלימוד חומש עם רש"י לא' המקומות שהוא כותב "איני יודע" - התעכבו איתנו מעט על הענין הזה, שלפעמים אדם צריך לומר "איני יודע".
איני זוכר מה בדיוק דיברו, אבל עצם הענין "נכנס לי"...

אגב, דומני שאת ה'איני יודע' שברש"י בספר בראשית מייחסים לרבנו שמחה מויטרי...

לא לר' שמעיה?

ה'איני יודע' של אם יעקב ועשו בסוף ויצא הוא תוספת ר' שמעיה. ה'איני יודע' של במקום אשר דבר אתו בוישלח הוא מרש"י.

עושה חדשות כתב:גם היום קראנו בתורה (קריאת ר"ח) על הכבש האחד והכבש השני.

הוא הפסוק בפנחס כח, ד - וכפי שציין כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע בשיחת קדשו.

מקדש מלך כתב:אבל כאן שלא מדובר בפירוט רציף של כמה ימים אלא בסיפור קורות היום הראשון גרידא, אין הבנה לעניין ה"אחד", כי לעת עתה אין שום שני . . בנידון דידן היה מתאים לכתוב רק "ראשון", שאז ענינו מובן שמרמז שיבואו שני ושלישי אחריו, אלא שרצה לרמוז לנו שהיה הקב"ה יחיד בעולמו, ודו"ק.

הרישא הוא היפך דברי הרמב"ן, אך סיומו הוא ממש כעין דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש שהובאו לעיל.

עושה חדשות כתב:ואבא לא כ"כ ידע לענות...

רש"י
"עֵץ פְּרִי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.

האם לאדמה יש בחירה חופשית עם שכר ועונש?

בקשר לשאלה זו וכן על התמיה בדבר הכתוב "ויהי כן" אני הק' דרשתי בארוכה והוספתי כהנה וכהנה ובארתי הדברים ע"פ דברי ה'אור החיים' הק' שמבאר כל העניין בבהירות ובמתיקות יוצאת דופן.
והעתקתי לשונו שם:"והודיענו הכ' במפעל הוצאת העץ כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא שהוא אמר לה עץ פרי שעץ עצמו יהיה טעמו כטעם פרי והיא הוציאה עץ עושה פרי ולא כן העץ עצמו:
ואל זה אביט איך תמרוד הארץ ברוקע הארץ, ומה גם כי אין לה יצר הרע, שלא הוכיחו חכמים (ברכות ס"א) שיש לה יצר הרע כי אם לבהמה מדבעטה וכו' ופירשנוהו במקומו (בס' חפץ ה') כי לצד שהיא צריכה לחוש היצר להזקק עשה הקב"ה לה יצר המחמם אבל הארץ לא מצינו לה שיש לה יצר הרע שיסיתה למרוד מרד לעבור פי ה':
עוד יש לחקור זאת כי לא מצינו מוזכר בבריאה שאמר ה' שתוצא הארץ אילני סרק לתשמיש עצים ואנו רואים שגדלה בחינת העצים שהם בעולם אין קץ רבו מאילני פירות. ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ אשר אררה ה' היו כל האילנות עושים פירות אלא אחר שקלל האדמה נתמעט כחה ולא היו כל האילנות עושים פירות אלא קוצים ודרדרים:

אכן פירושן של דברים הוא כי הארץ דקדקה בחכמת ה' אשר יסד בה דכתיב (משלי ג') בחכמה יסד ארץ דקדקה מאמר ה' לה שתוצא עץ פרי עושה פרי שסובל ב' דרכים, האחד שיהיה העץ טעמו כטעם פריו שאז תהיה הכוונה שיהיה העץ פרי וגם עושה פרי. ומאומרו עושה פרי פירשה דרך אחר שהכוונה הוא על זה הדרך עץ פרי לבד ועושה פרי לבד פירוש עץ שיעשה פרי לבד מהראשון והם ב' מינים. וטעם שלא אמר ועושה פרי בוא"ו שלא להבין שיהיה העץ עצמו פרי ועוד לו שיעשה פרי. גם במשמעות עץ פרי יש בה ב' דרכים, הא' עץ שהוא עצמו פרי, והב' שהוא ראוי לעשות פרי והוא אינו עושה פדי, ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה, הא' הם אילנות שעושים פירות ואין טעם עצם כטעם פרים, והב' שעושים פירות וטעם עצו כטעם פריו והוא עץ הדעת טוב ורע שאמרו ז"ל (ב"ר פט"ו) שהיה טעם עצו כטעם פריו, והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי והם אילני סרק והרי היא נזדרזה לעשות כל הנשמע, והוא שאמר הכתוב ותוצא הארץ דשא וגו' ועץ עושה פרי, דקדק לומר ועץ בתוספת וא"ו ללא צורך, כמו שכן דבר הכתוב בסמוך בדברי ה' שלא הוצרך לומר ועץ בתוספת ו' נתכוון הכתוב לומר מלבד שאר עצים שהוציאה הוציאה עוד עץ עושה פרי, וכאן ריבה עץ פרי שאמרו ז"ל שעץ הדעת היה טעם עצו כטעם פריו. ואפשר דכלל גם כן עצים שאינם עושים פרי שישנם בעולם לכשנאמר שהיו קודם קללת האדמה, וטעם שקלל ה' האדמה למאן דאמר על אשר שינתה אפרש במקומו בסיעתא דשמיא".

יהודה בן יעקב כתב:

עושה חדשות כתב:רש"י
"עֵץ פְּרִי" - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.

האם לאדמה יש בחירה חופשית עם שכר ועונש?

בלבוש האורה כתב לפרש שאין הכוונה לאדמה התחתונה אלא לכח ומזל שיש לה למעלה, שהוא בעל בחירה, עיי"ש.

הרבה כתבו כעין זה, אמנם לעצם הענין אין הכרח לומר שהמזל הוא בעל בחירה. די בזה שהמזל הוא מלאך וכח רוחני שיש לו כוונה ורצון משל עצמו, מאחר שאת החטא כאן ניתן לפרש לאו דוקא במובן של בחירה היפך רצון ה' אלא גם כקלקול ופגם במציאות (בסגנון המהר"ל).
מסיבה זו לפענ"ד גם כשמקשים בענינים כגון דא לא שייך להתבטא "צע"ג" (כפי שנכתב באחת ההודעות לעיל) משל מדובר בקושיא חמורה, כיון שמשמעות הענינים מלכתחילה היא 'אמורפית' ונתונה לפרשנויות שונות, והכל בדרך משל ומליצה. ונראה שבכג"ד הצורה הנכונה לשאול היא מהי הדרך הפשוטה לבאר את הענין וכיו"ב.

לרשימת הסתירות (עם או בלי מרכאות) יש לצרף גם את דברי רש"י על העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ (דברים לט, יט):

א"ל הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שינו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם כענין שנאמר וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם שמא שינתה מדתה, שמא זרעתם אותה ולא צמחה או שמא זרעתם חטים והעלתה שעורים...

סיכום ותמצית חלקית, לפענ"ד:

בפשטות, המרי האזרחי הראשון בהיסטוריה היה ביום השלישי למעשה בראשית, כאשר הארץ לא קיימה את מאמר הקב"ה אליה 'עץ פרי' והעדיפה במקום זה להוציא 'עץ עושה פרי'.

למרבה ההפתעה, המרד הזה עבר בשתיקה, והכתוב אף סותם כאילו מאמרו של הקב"ה אכן התקיים - "ויהי כן" (השווה ל"הקימותי את דבר ה'" אצל שאול במעשה אגג, ודו"ק).

יותר מזה, גם לאחר שהכתוב אומר בפירוש שהארץ הוציאה 'עץ עושה פרי' - ולא 'עץ פרי', כמו שנאמר לה - נאמר "וירא אלקים כי טוב", כאילו הכל בסדר ולא נעשה כאן מעשה אסור ומחוצף.

מצד שני, מלמד אותנו רש"י כי לאחר חטא עץ הדעת, כאשר התקלל אדם הראשון, לפתע צץ ועלה החטא הקדמון של "עץ עושה פרי", ואז גם האדמה נתקללה על מה שעשתה כמה ימים קודם לכן.

כל זה מצטרף לתחושה שקשה לייחס לאדמה מעשה של 'חטא' ו'מרד', כאשר אין לאדמה בחירה משלה כמו שיש לאדם. ולכן מסתבר שהיה כאן רק ענין של פגם קל, שבשעתו אפילו לא כמעט לא הורגש, ורק לאחר החטא האמיתי של האדם בעל הבחירה, אז התעורר הפגם הזה של האדמה והיא נתקללה בעקבות כך.

ועדיין צריכים אנו להסבר ברור ומפורט יותר.

יש להוסיף מילתא דפשיטא, שרק הוא ברוך הוא בורא את הכל, ואף אחד לא סייע ביצירה.
כלומר, לא ניתנה פקודה ומישהו אחר ביצע אותה, ודאי שהנברא לא ברא את עצמו (בסוד "גיטו וידו באים כאחד"?), אלא מדובר במעשיו של הקב"ה בעצמו כביכול.

דרומי כתב:סיכום ותמצית חלקית, לפענ"ד:

בפשטות, המרי האזרחי הראשון בהיסטוריה היה ביום השלישי למעשה בראשית, כאשר הארץ לא קיימה את מאמר הקב"ה אליה 'עץ פרי' והעדיפה במקום זה להוציא 'עץ עושה פרי'.

למרבה ההפתעה, המרד הזה עבר בשתיקה, והכתוב אף סותם כאילו מאמרו של הקב"ה אכן התקיים - "ויהי כן" (השווה ל"הקימותי את דבר ה'" אצל שאול במעשה אגג, ודו"ק).

יותר מזה, גם לאחר שהכתוב אומר בפירוש שהארץ הוציאה 'עץ עושה פרי' - ולא 'עץ פרי', כמו שנאמר לה - נאמר "וירא אלקים כי טוב", כאילו הכל בסדר ולא נעשה כאן מעשה אסור ומחוצף.

מצד שני, מלמד אותנו רש"י כי לאחר חטא עץ הדעת, כאשר התקלל אדם הראשון, לפתע צץ ועלה החטא הקדמון של "עץ עושה פרי", ואז גם האדמה נתקללה על מה שעשתה כמה ימים קודם לכן.

כל זה מצטרף לתחושה שקשה לייחס לאדמה מעשה של 'חטא' ו'מרד', כאשר אין לאדמה בחירה משלה כמו שיש לאדם. ולכן מסתבר שהיה כאן רק ענין של פגם קל, שבשעתו אפילו לא כמעט לא הורגש, ורק לאחר החטא האמיתי של האדם בעל הבחירה, אז התעורר הפגם הזה של האדמה והיא נתקללה בעקבות כך.

ועדיין צריכים אנו להסבר ברור ומפורט יותר.

אולי אפשר להסביר שעל פי פשוטו של מקרא "עושה פרי" הוא פירושא ל"עץ פרי" וכפי שכותב הרד"ק על אתר, ולפי זה האדמה עשתה בדיוק מה שצוותה לעשות, ולכן נאמר על כך "ויהי כן" ו"וירא אלהים כי טוב", אולם הייתה תביעה כלשהי על האדמה שלא "דרשה" (מייתורא דקרא או באופ"א) שכוונת הקב"ה ש"העץ" עצמו יהיה "פרי" ועל כך נענשה.

האדמה מרתה בנוסף.
במה שלא הוציאה (עכ"פ לרש"י) עצים עד ליום שישי.
וע"ז לא נענשה!
כי כנראה זה פשוט וברור שכוונת הקב"ה הייתה רק לאחר שהאדם יתפלל.

דרומי כתב:סיכום ותמצית חלקית, לפענ"ד:

בפשטות, המרי האזרחי הראשון בהיסטוריה היה ביום השלישי למעשה בראשית, כאשר הארץ לא קיימה את מאמר הקב"ה אליה 'עץ פרי' והעדיפה במקום זה להוציא 'עץ עושה פרי'.

למרבה ההפתעה, המרד הזה עבר בשתיקה, והכתוב אף סותם כאילו מאמרו של הקב"ה אכן התקיים - "ויהי כן" (השווה ל"הקימותי את דבר ה'" אצל שאול במעשה אגג, ודו"ק).

יותר מזה, גם לאחר שהכתוב אומר בפירוש שהארץ הוציאה 'עץ עושה פרי' - ולא 'עץ פרי', כמו שנאמר לה - נאמר "וירא אלקים כי טוב", כאילו הכל בסדר ולא נעשה כאן מעשה אסור ומחוצף.

מצד שני, מלמד אותנו רש"י כי לאחר חטא עץ הדעת, כאשר התקלל אדם הראשון, לפתע צץ ועלה החטא הקדמון של "עץ עושה פרי", ואז גם האדמה נתקללה על מה שעשתה כמה ימים קודם לכן.

כל זה מצטרף לתחושה שקשה לייחס לאדמה מעשה של 'חטא' ו'מרד', כאשר אין לאדמה בחירה משלה כמו שיש לאדם. ולכן מסתבר שהיה כאן רק ענין של פגם קל, שבשעתו אפילו לא כמעט לא הורגש, ורק לאחר החטא האמיתי של האדם בעל הבחירה, אז התעורר הפגם הזה של האדמה והיא נתקללה בעקבות כך.

ועדיין צריכים אנו להסבר ברור ומפורט יותר.

לשון אוה"ח הק' "ונתחכמה האדמה והוציאה ג' מינים הנשמעים בדברי ה' לרוב זריזותה, הא' הם אילנות שעושים פירות ואין טעם עצם כטעם פרים, והב' שעושים פירות וטעם עצו כטעם פריו והוא עץ הדעת טוב ורע שאמרו ז"ל (ב"ר פט"ו) שהיה טעם עצו כטעם פריו, והג' הוא עץ שהוא דומה לעץ פרי והם אילני סרק והרי היא נזדרזה לעשות כל הנשמע".
ובהמשך הפרשה כתב כך "ואומרו ארורה האדמה ולא קלל לאדם כמו שקלל לחוה מטעם האמור בדבריו, כמו שכתבנו, וקלל להאדמה כי היא סיבה, כי הגם שהאדם צוה להאשה על הפרי לבד ולא על העץ עם כל זה לא היה בזה מכשול, אם לא היה השינוי ששנתה האדמה בעץ הדעת והיה עצו כשאר עצי הגן, לא היה סיבה להחטא, כמו שכתבנו למעלה".
כדאי לראות כל לשון האוה"ח בשינוי האדמה מציווי ה' ובחטאה של חווה ובענישת האדמה כדי להבין היטב כל דיקדוקי הלשון בפרשה והדברים מתוקים ומיושבים על דרך האמת. עכ"פ מבואר בדבריו שהאדמה נשמעה לציווי ה' ביתר עוז וקיימה כל מה שנשמע מתוך ציווי ה'.

מה שנכון נכון כתב:ה'איני יודע' של אם יעקב ועשו בסוף ויצא הוא תוספת ר' שמעיה. ה'איני יודע' של במקום אשר דבר אתו בוישלח הוא מרש"י.

שכוייח!