וכו'הראש וראשון הוא מדת הביטחון, שהוא עיקר האמונה, ובלי זה יכולים לנפול ח"ו בכל מיני עבירות שבעולם, והכל נעשה כהיתר, בחשבם שהכל הכרח לזה לחנוף, ועל זה לדבר, בשביל פרנסה, כפתגם הספרדי מה לא עושים בשביל פרנסה. האמנם מחיי אבותי יכולים ללמוד הרבה במידת הביטחון
פעם אמר כ"ק מרן אדמו"ר הישמח ישראל זי"ע לאברך אחד, כתוב (דברים ט"ז ט"ו): והיית אך שמח ומובא בספרים הקדושים שסופי התיבות הוא חת"ך שהוא השם הממונה על פרנסה, לרמז ששמחה היא סגולה לפרנסה (תפארת ישראל).
וברשימות מרן ה"אמונת משה" זי"ע מובא רמז זה בשם כ"ק מרן הרבי הזקן זי"ע.
ובספר אורות רבותינו (אלכסנדר) מובא שמאן דהו שאל פעם את הישמח ישראל זי"ע איך אפשר להיות בשמחה כשאין פרנסה, ענה לו הישמח ישראל: "טיפש, ובי מה לא עושים בשביל פרנסה?!"
דרופתקי דאורייתא כתב:בסו"ס אבני שיש בצוואה דר"א ע"א,וכו'הראש וראשון הוא מדת הביטחון, שהוא עיקר האמונה, ובלי זה יכולים לנפול ח"ו בכל מיני עבירות שבעולם, והכל נעשה כהיתר, בחשבם שהכל הכרח לזה לחנוף, ועל זה לדבר, בשביל פרנסה, כפתגם הספרדי מה לא עושים בשביל פרנסה. האמנם מחיי אבותי יכולים ללמוד הרבה במידת הביטחון
זה פתגם ספרדי?...
מה שורש הפתגם?
דרופתקי דאורייתא כתב:בסו"ס אבני שיש בצוואה דר"א ע"א,וכו'הראש וראשון הוא מדת הביטחון, שהוא עיקר האמונה, ובלי זה יכולים לנפול ח"ו בכל מיני עבירות שבעולם, והכל נעשה כהיתר, בחשבם שהכל הכרח לזה לחנוף, ועל זה לדבר, בשביל פרנסה, כפתגם הספרדי מה לא עושים בשביל פרנסה. האמנם מחיי אבותי יכולים ללמוד הרבה במידת הביטחון
זה פתגם ספרדי?...
מה שורש הפתגם?
איש בן פרצי כתב:לא נראה לי שזה פתגם ספרדי\חסידי\פילוסופי או קבלית, זה פשוט המציאות....
מה שנכון נכון כתב:הפתגם הספרדי = הפתגם בלאדינו.
המחבר התגורר בירושלים.
כנראה שמע זאת מאיזה המונים מהספרדים.
גם אני כמדומה שמעתי כך פעם מחילונים, אבל אין פירושו כפי שחשב שבשביל זה הותר הכל, אלא שמתאמצים עליה ביותר.
שח לי מור אבי שליט"א, שפעם שאל מי ששאל קדם מורו ורבו רבינו הגרב"צ זצ"ל, אם יעזוב את עבודתו, מפני שתפילתו אינה כהוגן בעיניו, הוא מתחיל לעבוד מוקדם ביותר ומסיים את עבודתו בתשע בבוקר; הוא כבר ימצא עבודה אחרת - אמר. נעץ בו הגרב"צ את עיניו ואמר, חלילה וחס! לא עוזבים עבודה סתם כך, ויש גדרים הלכתיים איך מתנהגים באופן כזה ואיך מתפללים על עץ תאנה וזית, כידוע ממסכת ברכות.
כך היא שיטת רבותינו מאז ומעולם, אני מניח שאצל כמה מפוסקי האשכנזים זה לא מתחיל, הם יפסקו אומר - תעזוב את העבודה תתחזק בביטחון, והעיקר שתטבול ותתפלל בכוונה.
ראיתי בבית יוסף סי' תקנד, כג, ד"ה "וגרסינן בפרק מקום שנהגו, מקום שנהגו לעשות מלאכה בת"ב עושין... ופירשו תוספות דאפילו לתנא קמא עכשיו יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם ואל יעשה מלאכה בת"ב, וליכא יוהרא כיון דבשאר ימים נמי אין אנו רגילין כ"כ במלאכה, דדוקא בימיהם שהיו כולם רגילים במלאכה שייך יוהרא, ולא עכשיו. מיהו במקום שרגילין לעסוק במלאכה כמו בספרד, צ"ע אם צריך לבטל ממלאכה בת"ב... עכ"ל. ואני אומר כי מנהג פשוט היה בספרד שלא לעשות מלאכה בת"ב..." עכ"ל מרן הב"י.
הנך רואה, כי יש כאן משקעים של מאות רבות של שנים, באשכנז וצרפת לא היו רגילים במלאכה, בספרד כן, וההשלכות על חיי המעשה מתבקשות מאליהן.
ישראליק כתב:זה פתגם חסידי עתיק; לע"ע מצאתי פתגם זה בחצרות אלכסנדר:פעם אמר כ"ק מרן אדמו"ר הישמח ישראל זי"ע לאברך אחד, כתוב (דברים ט"ז ט"ו): והיית אך שמח ומובא בספרים הקדושים שסופי התיבות הוא חת"ך שהוא השם הממונה על פרנסה, לרמז ששמחה היא סגולה לפרנסה (תפארת ישראל).
וברשימות מרן ה"אמונת משה" זי"ע מובא רמז זה בשם כ"ק מרן הרבי הזקן זי"ע.
ובספר אורות רבותינו (אלכסנדר) מובא שמאן דהו שאל פעם את הישמח ישראל זי"ע איך אפשר להיות בשמחה כשאין פרנסה, ענה לו הישמח ישראל: "טיפש, ובי מה לא עושים בשביל פרנסה?!"
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 99 אורחים