הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ג' יולי 14, 2020 6:01 pm
מספר מאור ישראל למרן הגרע"י זצוק"ל.
ת"ר הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות, ומעשה באדם אחד שנשכר אצל בעה"ב אחד וכו', בשאילתות (פר' שמות סימן מ) איתא, מעשה בר' עקיבא בן יוסף שנשכר אצל ר' אליעזר בן הורקנוס וכו'. וקשה היאך הקדיש ר"א כל נכסיו בשביל בנו הורקנוס שלא עסק בתורה. והתנן (ערכין כח.) שאין אדם רשאי להחרים כל נכסיו וכו'. וע' להקהלת יעקב מקרלין בחידושיו מ"ש בזה. וע' בהעמק שאלה (שם או' ב). וע' בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' סג) שכ' על מעשה זה אחר שהביא דברי השאלתות, שאין ספק שאירע מעשה זה בזמן שהיה ר"ע עם הארץ, ויש ללמוד מכאן כמה הוה צניע ומעלי גם בעת ההיא, שככה היה דן לכף זכות על כל דבר ודבר את בעה"ב, גם את האמתלא האחרונה שהקדיש כל נכסיו לשמים. ע"כ. וכוונתו למה שאמרו בכתובות (סב:) על ברתיה דכלבא שבוע דחזיתי' דהוה צניע ומעלי. ע"ש. ובמהרש"א שם מבואר, שהיה מצויין במדות טובות. וראיתי להחתם סופר בחידושיו, שכתב ע"ד הרמ"ע הנ"ל, "ומוסיף אני שמזה יש ללמוד שאפילו עם הארץ בעל מדות טובות, שונא חכמים, שהרי ר' עקיבא אמר כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור (פסחים מט:(". ע"כ. ובמחכ"ת אינו מוכרח, שהרי כתבו התוס' כתובות (סב:) וז"ל: דהוה צניע ומעלי, והא דאמר בפסחים (מט:), אמר ר"ע כשהייתי ע"ה הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור, משמע דלא הוה מעלי, י"ל דהתם לא משום שהיה שונא חכמים, אלא משום שהיה סבור שמפני תורתם הם מתגאים על עמי הארץ ושונאים אותם, וגם משום שלא היו מניחים אותם ליגע בהם, כדאמר בחגיגה (יח:) בגדי ע"ה מדרס לפרושים, אבל מ"מ שומר מצות היה. רבינו תם. עכ"ל. והריטב"א בחי' לכתובות (שם) כתב, דההיא דפסחים מיירי קודם שיחזור למוטב, אבל אחר שחזר למוטב היה צנוע ומעלי, ושוב אח"כ קבע עצמו לתורה. ע"כ. וע' בחידושי החתם סופר גיטין (סא.) בד"ה איזהו עם הארץ, שחזר על דבריו הנ"ל. ולפי האמור אין זה מוכרח. והכל לפי הזמן ולפי המקום. ואשרי תלמידי חכמים שמחבבים את התורה בעיני כל רואיהם, ומקרבים את עמי הארץ ואת בניהם לתורה, וכמ"ש אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, וכדאיתא בבבא מציעא (פה.).