היה מתחילה רב באראד, והתשובה הראשונה בשו"ת בית אפרים, מופנית אליו, ואח"כ יצא לתרבות רעה והיה מגדולי המשכילים, וכמדומני שהחת"ס לחם נגדו.
וכן האם ידוע מתי מת?
אהרן חארינר
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
החת"ס כינהו אח"ר א'הרן ח'ארינר ר'אבינר
והגאון ר' משה מינץ בתשובה שכתב אליו כ' לו כמליצה אשכול הכופ"ר [ההדגשה במקור וד"ל]
והגאון ר' משה מינץ בתשובה שכתב אליו כ' לו כמליצה אשכול הכופ"ר [ההדגשה במקור וד"ל]
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
תודה.
ועד מתי היה בהאי עלמא?
ועד מתי היה בהאי עלמא?
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
שים לב:
בגוגל הוא נותן הרבה תוצאות של "אהרן חורינר".
ובויקפדיה מצויין ששם משפחתו המקורי הוא חורין ומכונה חורינר..שם (ובעוד אתרים) תוכל למצוא את כל הפרטים.
אני מקוה שאתה פתוח לויקפדיה..אם לא אוכל להעתיק לך.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%99%D7%9F
בגוגל הוא נותן הרבה תוצאות של "אהרן חורינר".
ובויקפדיה מצויין ששם משפחתו המקורי הוא חורין ומכונה חורינר..שם (ובעוד אתרים) תוכל למצוא את כל הפרטים.
אני מקוה שאתה פתוח לויקפדיה..אם לא אוכל להעתיק לך.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7% ... 7%99%D7%9F
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
איני פתוח לויקפידה
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
בבקשה:
אהרון (אארון) חורין, המכונה חורינר (3 באוגוסט 1766 - 24 באוגוסט 1844 היה רב ותאולוג יהודי יליד צ'כיה, אז בשטחי הקיסרות ההבסבורגית, שכיהן כרב הקהילה היהודית של ארד, בטרנסילבניה, מחלוצי הרפורמה ביהדות, מחבר הספר "אמרי נועם".
תוכן עניינים
[הסתרה]
1 תולדות חייו
2 המשפט
3 עמדותיו
4 אחריתו והנצחתו
5 ראו גם
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
[עריכה] תולדות חייו
אהרון חורין נולד ב-Hranice, מורביה. בגיל 14 יצא ללימודים בישיבה של הרב ירמיהו במטרסדורף, שבבורגנלנד, וכעבור שנתיים עבר לישיבה של הרב יחזקאל לנדא (הנודע ביהודה) בפראג, שם רכש גם את שליטתו בגרמנית ברמה ספרותית. ב-26 בדצמבר 1783 התחתן והתחיל לעסוק במסחר. הוא לא הצליח במשלח ידו וב-1789 קיבל על עצמו את תפקיד הרב של ארד, היום ברומניה, אז בממלכת הונגריה, תחת שלטון הבסבורגי, וכיהן בו עד מותו.
בקהילת יהודי טימישוארה, עיר קרובה לארד, שהייתה באותם הימים באימפריה ההבסבורגית וכיום ברומניה, כיהן הרב צבי בן ישראל הלוי, שהיה תלמיד של הרב יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"). בטימישוארה היו, בנוסף ליהודים אשכנזים, גם יהודים ספרדים, שנהגו על פי מנהגי כשרות מעט שונים משל האשכנזים. היהודים הספרדים של טימישוארה נהגו לאכול את דג השטירל תי"ק והרב צבי בן ישראל הלוי שלח בשנת תקמ"ב שני דגים לרבו, "הנודע ביהודה", כדי שיפסוק בשאלת כשרותם, אם יש לדג סנפיר וקשקשים הנבדלים מהגוף ותשובת הנודע ביהודה הייתה חיובית. אהרון חורין פרסם ב-1798 את ספרו אמרי נעם, שבו ציין שהדג זאב מים כשר, בהתאם לפסיקתו של הרב יחזקאל לנדא[1][2]. פרסום זה עורר פולמוס בינו לבין רבנים אחרים. הרב יצחק גריסהאבן פרסם ב-1799 ספר בשם מקל נעם[3], האוסר את הדג, בהתאם לעמדתו של הרב מרדכי בנט [4] ובתגובה פרסם חורין ספר נוסף בשם שריון קשקשים, בו דחה את הוכחותיו של גריסהאבן.
חורין ביקר באביב 1802 בנפת סומוגי ודרש לפני הקהל היהודי. התגובות החיוביות לדרשותיו הביאו אותו לחשוב שיוכל להיות רב החבל בעתיד ואפילו לקח לעצמו את התואר בדף השער של חוברת שפרסם באותה תקופה. מוזס לנקבכר, הנשיא העשיר והידוע של קהילת נאדיקאניז'ה הבטיח לחורין להפעיל את השפעתו לשם כך, אך לאחר שנוכח בהתנגדות התקיפה של השמרנים, הצטרף אליהם.
[עריכה] המשפט
הרב מרדכי בנט
בשנת 1803 פרסם חורין את הספר עמק השווה עם הקדמה של הרב משה מינץ, שאישר את התוכן ונקט בו בעמדות רפורמיות. הספר עורר פולמוס גדול וכשחורין תכנן להוציא מהדורה חדשה עם תיקונים ותוספות, כתב הרב מרדכי בנט לקהילה היהודית של ארד וטען בפניהם שהספר מכיל דברי כפירה וצריך לשרוף אותו. אנשי קהילתו של חורין נשארו נאמנים לו, אולם מנהיגם, הגביר, העליב את חורין בעת אחת מדרשותיו. אנשי קהילת ארד פנו לרב מינץ שיודיע להם כיצד לנהוג ברבם. מינץ, שאישר את הספר לפני פרסומו, אך נלחץ על ידי הרבנים השמרנים, כינס ב-1805 בית דין בראשותו ובהשתתפות שני רבנים נוספים, כדי לדון בעניין, אך ביום הדיונים השני לא בא לדיונים. אחד משני הרבנים האחרים, סמואל בוצ'וביץ, הרב של אסוד, בהיעדרו של מינץ, הורה לחורין לחזור בו מהכתוב בספר, שאם לא כן יש לקצץ את זקנו. בנוסף, הורו לקהילה להוריד את משכורתו של חורין, דבר שהקהילה סירבה לעשות[5]. חורין, שנסקל באבנים על ידי בני הקהילה, בחצר בית הכנסת, נאלץ להצהיר שהוא מכפיף את השקפותיו לאלה של הרבנים האחרים וגונז את ספרו. הוא הגיש ערעור לפני הממשל הקיסרי וזה ביטל, ב-24 ביוני 1806, את המשפט שנערך לחורין והטיל על מנהיג יריביו לשלם לו הוצאות משפט. חורין הצהיר שהוא מוחל ליריביו וויתר על הפיצויים וכדי להרגיע את הרוחות החליט לוותר בינתיים על כתיבתו.[2].
[עריכה] עמדותיו
הרב חורין נחשב לידען גדול ובקי בטקסטים ובשפה הגרמנית ובשנת 1800 נחשב לרב המשכיל ביותר בכל האזורים ההונגריים[6]. את עמדותיו הרפורמיות ביסס על אדני התלמוד וההלכה [7]. למשל, הוא תמך בשימוש בעוגב בבית הכנסת על סמך הטענה שהאיסור לחקות את הגויים חל רק כשאין טעם למנהג הגויי, בעוד השימוש בעוגב מפאר את האל [8].
ב"קנאות לאמת", עבודה שכתב ב-17 באפריל 1818 והוציא לאור במסגרת הקובץ "נוגה הצדק", הכריז על עצמו כתומך ברפורמות דוגמת מעבר לתפילות בגרמנית, שימוש בעוגב ושינויים ליטורגיים נוספים. לדעתו בקריאת שמע ובתפילת שמונה עשרה צריך להישתמש בעברית, כי שפה זו משמרת את האמונה בתקומת ישראל. ב-19 בפברואר 1819, לבקשת הרב מינץ, ביטל את דבריו אלה, אך כעבור שנה שב ופרסם אותם ב"דבר בעתו" וטען בנחרצות בזכות הרפורמה. דברי חורין תורגמו לגרמנית על ידי לב הרצפלד ופורסמו בווינה. מיכאל בידרמן, פרנס של הקהילה היהודית של וינה, הציע למנות את חורין כרב בבית הכנסת החדש שעמדו לבנות, אולם התנגדות השלטונות האוסטרים לכל מה שהעדיף ריח של רפורמה הביא למינויו של יצחק מנהיימר לתפקיד.
ב-3 בפברואר 1821 פנתה ממשלת הדוכסות הגדולה של באדן, באמצעות הבנקאי ס. האבר, כדי לשאול את דעתו של חורין על חובות הרב ועל הרפורמות. על מנת להשיב כתב חורין את "איגרת אל אסף" או "מכתב של רב אפריקאי אל עמיתו באירופה" ופרסם זאת בווינה, ב-1826.
הוא התנגד לאמונות הקבלה וביסס את טיעוניו על פסקי הלכה של קודמיו. הוא פרסם את דבריו בעברית המתחדשת ונאבק למען אישור הכנסת העוגב לבית הכנסת (שנתיים לפני מותו, ב-1842, הוכנס עוגב לבית הכנסת בארד) ותפילה ללא כיסוי ראש בבית הכנסת, בשפה הגרמנית.
הוא התיר נסיעה ברכבת בשבת, הכניס בפולחן תיקונים שנועדו לתת ביטוי לאמונה שיהודים אמורים לראות את הנוצרים כ"אחיהם". בין השינויים היה איסור על היריקה בזמן הזכרת הגויים בתפילה ועל הרקיעה עם הזכרת המן בקריאת מגילת אסתר בפורים. הוא גם אסר על תפילת כל נדרי, בגלל התרת הנדרים שבה, מנהג ששימש כהצדקה לשבועת היהודים. חורין רצה לבסס את השינויים על התלמוד בעזרת סנהדרין חדשה. בשנת 1818, בעת שהרבנים הרפורמים של ברלין ביקשו תמיכת רבנים בחידושים שלהם, נגינת עוגב בבית הכנסת, תפילה בשפת המקום ומבטא ספרדי בשפה העברית, כתב חורין מכתב הסכמה לכל החידושים והסתייג רק מהוויתור על טקס התפילה היומי[9]. בתשובתו המפורטת דן חורין בחמש סוגיות והן:
תפילה בלשון המדינה - אהרון חורין תמך בהמשך השימוש בעברית והימנעות מפגיעה בנוסח המקורי של החלקים המרכזיים בסידור התפילה ועל כך אמר:
"...ותהיה זאת למופת נאמן על אמונתנו בקיבוץ הגלויות, אשר אנו מקווים שתשוב עטרת מלכותנו, ויבנה בית מקדשנו ושם נערוך לפניו בקשתינו בלשון עברי תקועה בלבנו יתד במקום נאמן."
התפילות שמסביב, כתב חורין, ניתן ואף חייבים לומר בשפה המובנת לרוב המתפללים, בשפת המדינה.
ההיגוי הספרדי - חורין תמך בשימוש בהיגוי הספרדי.
שימוש בעוגב בבית הכנסת - חורין תמך בשימוש בעוגב בבית הכנסת, אך סייג זאת בכך שיופעל על ידי לא יהודי.
הקמת קהילה פורשת - חורין התנגד נחרצות לוויתור על התפילות היומיות והצטמצמות לתפילות שבת וחג, בטענה שהדבר יקטין את חלק התפילה בחיים הציבורים של היהודים.
ביטול אמירת תפילת שמונה עשרה בלחש - למרות שהתנגד עקרונית, הסכים שזה צעד רצוי, כי למרבה הצער המתפללים לא מקשיבים כראוי לחזרתו של שליח הציבור על התפילה לאחר שכבר התפללו בלחש[10].
הרב חורין התנגד לקמיעות ושלל כל ערך מהקבלה המעשית, ביטל את מנהג הכפרות ודגל בכינוס סנהדרין חדשה או לפחות סינודים שיתאימו את הפולחן לנסיבות הזמן. הוא התנגד לבחירת חברי הסינודים, כי חשב שההמון אינו כשיר לבחור את האנשים המתאימים ותמך במינויים על ידי קונסיסטוריה, בדומה לקונסיסטוריה של וסטפליה. הוא שיבח את ועידת בראונשווייג[11].
הרב חורין היה מהראשונים במרחב ההונגרי שצידד בחשיבות ההשכלה האוניברסלית והיה בין הראשונים שקבעו ש"היהדות בארץ זו איננה לאום, אלא דת בלבד". הוא גם דחק ביהודים ללמוד מקצועות יצרניים. בגיל 80 הרב חורין היה למנהיג "תנועת המתקנים", שנקראה בהמשך היהדות הניאולוגית, הרפורמים וגם קהילת הקונגרס[12].
בנושא היחס לנשים כתב אהרון חורין:
"עברו מן העולם אותם ימים ברבראיים שבהם ביקשה המחצית החזקה של האנושות לשלוט במחצית האצילה יותר, כאשר העמדת האישה ברמה אחת עם הגבר נחשבה לחטא"[13]
ב-1820 פרסם בווינה את הספר דבר בעתו, שכלל, בנוסף לנושאים הילכתיים, גם הגיגים פילוסופיים.
[עריכה] אחריתו והנצחתו
הרב יעקב שטיינהרט, שנבחר ב-1845 למלא את מקומו של הרב חורין, המשיך בדרך הרפורמית שהתווה קודמו, אולם, בהיותו חסיד השפה ההונגרית, העביר את שפת הפולחן מגרמנית להונגרית.
הצייר יאקאב גוטמן (Guttmann Jakab), הכין פרוטומה (פסל של ראש אדם, כתפיו והחזה שלו) של הרב חורין, עשויה משיש לבן, והיא הוצבה בבית העלמין שבו נטמן, בגרדישטה (Grădişte). היצירה נגנבה, אולם לקראת סוף המאה ה-19 שוחזרה על ידי הפסל זיגמונד אראדי (Aradi Zsigmond) ובהמשך נרכשה על ידי המוזיאון הלאומי של בודפשט.
נכדו, פרנץ חורין האב, (1842-1925) היה איש עסקים מצליח, בתחום ענף הפחם, מייסד איגוד התעשיינים בהונגריה וחבר בית הנבחרים ההונגרי. בהגיעו לגיל 59 המיר דתו לנצרות קתולית. גם נכדו של הרב חורין, בנו הבכור של פרנץ חורין האב, פרנץ חורין הבן (1879-1964) היה מראשי התעשיינים ההונגרים בימי שלטונו של מיקלוש הורטי.
[עריכה] ראו גם
בית הכנסת הרפורמי של ארד
[עריכה] לקריאה נוספת
מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה – תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
יצחק פרי (פרידמן), תולדות היהודים בהונגריה.
"יהודי רומניה", הוצאת הספר, בוקרשט 2008, עמ' 102–103. (ברומנית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
מאמר על היהדות הרפורמית במרכז ומזרח אירופה (באנגלית)
אהרון חורין ב-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
גרוזה פליצ'יה - הקהילה היהודית של ארד במאות XIX-XX. - התרומה לחיי העיר (ברומנית)
מאמר על יהדות ארד (ברומנית)
מאמר על יהודי ארד ותצלומים של בית הכנסת (ברומנית)
שער ההדפסה של "מקל נעם"
המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו - מכללת "שערי משפט", דניאל סינקלר, כשרות דגים - מבחן קילוף הקשקשים
[עריכה] הערות שוליים
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 42-43
^ 2.0 2.1 jewishencyclopedia.com
^ שער ההדפסה של "מקל נעם"
^ יצחק גריסהאבער, "מקל נעם", וינה, תקנ"ט
^ The Jews of Hungary, Raphael Patai, Wayne State University Press, 1996, page 240-241
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמוד 46
^ Moshe Pelli, The Age of Haskalah, BRILL, 1979, page 92
^ David Harry Ellenson, After Emancipation , Hebrew Union College Press, 2004, pages 123-125
^ REFORM, RELIGIOUS, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, pages 1-2
^ מיכאל מאיר, "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמוד 68
^ "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ע' 184 - 185
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 69
^ "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ע' 73
אהרון (אארון) חורין, המכונה חורינר (3 באוגוסט 1766 - 24 באוגוסט 1844 היה רב ותאולוג יהודי יליד צ'כיה, אז בשטחי הקיסרות ההבסבורגית, שכיהן כרב הקהילה היהודית של ארד, בטרנסילבניה, מחלוצי הרפורמה ביהדות, מחבר הספר "אמרי נועם".
תוכן עניינים
[הסתרה]
1 תולדות חייו
2 המשפט
3 עמדותיו
4 אחריתו והנצחתו
5 ראו גם
6 לקריאה נוספת
7 קישורים חיצוניים
8 הערות שוליים
[עריכה] תולדות חייו
אהרון חורין נולד ב-Hranice, מורביה. בגיל 14 יצא ללימודים בישיבה של הרב ירמיהו במטרסדורף, שבבורגנלנד, וכעבור שנתיים עבר לישיבה של הרב יחזקאל לנדא (הנודע ביהודה) בפראג, שם רכש גם את שליטתו בגרמנית ברמה ספרותית. ב-26 בדצמבר 1783 התחתן והתחיל לעסוק במסחר. הוא לא הצליח במשלח ידו וב-1789 קיבל על עצמו את תפקיד הרב של ארד, היום ברומניה, אז בממלכת הונגריה, תחת שלטון הבסבורגי, וכיהן בו עד מותו.
בקהילת יהודי טימישוארה, עיר קרובה לארד, שהייתה באותם הימים באימפריה ההבסבורגית וכיום ברומניה, כיהן הרב צבי בן ישראל הלוי, שהיה תלמיד של הרב יחזקאל לנדא ("הנודע ביהודה"). בטימישוארה היו, בנוסף ליהודים אשכנזים, גם יהודים ספרדים, שנהגו על פי מנהגי כשרות מעט שונים משל האשכנזים. היהודים הספרדים של טימישוארה נהגו לאכול את דג השטירל תי"ק והרב צבי בן ישראל הלוי שלח בשנת תקמ"ב שני דגים לרבו, "הנודע ביהודה", כדי שיפסוק בשאלת כשרותם, אם יש לדג סנפיר וקשקשים הנבדלים מהגוף ותשובת הנודע ביהודה הייתה חיובית. אהרון חורין פרסם ב-1798 את ספרו אמרי נעם, שבו ציין שהדג זאב מים כשר, בהתאם לפסיקתו של הרב יחזקאל לנדא[1][2]. פרסום זה עורר פולמוס בינו לבין רבנים אחרים. הרב יצחק גריסהאבן פרסם ב-1799 ספר בשם מקל נעם[3], האוסר את הדג, בהתאם לעמדתו של הרב מרדכי בנט [4] ובתגובה פרסם חורין ספר נוסף בשם שריון קשקשים, בו דחה את הוכחותיו של גריסהאבן.
חורין ביקר באביב 1802 בנפת סומוגי ודרש לפני הקהל היהודי. התגובות החיוביות לדרשותיו הביאו אותו לחשוב שיוכל להיות רב החבל בעתיד ואפילו לקח לעצמו את התואר בדף השער של חוברת שפרסם באותה תקופה. מוזס לנקבכר, הנשיא העשיר והידוע של קהילת נאדיקאניז'ה הבטיח לחורין להפעיל את השפעתו לשם כך, אך לאחר שנוכח בהתנגדות התקיפה של השמרנים, הצטרף אליהם.
[עריכה] המשפט
הרב מרדכי בנט
בשנת 1803 פרסם חורין את הספר עמק השווה עם הקדמה של הרב משה מינץ, שאישר את התוכן ונקט בו בעמדות רפורמיות. הספר עורר פולמוס גדול וכשחורין תכנן להוציא מהדורה חדשה עם תיקונים ותוספות, כתב הרב מרדכי בנט לקהילה היהודית של ארד וטען בפניהם שהספר מכיל דברי כפירה וצריך לשרוף אותו. אנשי קהילתו של חורין נשארו נאמנים לו, אולם מנהיגם, הגביר, העליב את חורין בעת אחת מדרשותיו. אנשי קהילת ארד פנו לרב מינץ שיודיע להם כיצד לנהוג ברבם. מינץ, שאישר את הספר לפני פרסומו, אך נלחץ על ידי הרבנים השמרנים, כינס ב-1805 בית דין בראשותו ובהשתתפות שני רבנים נוספים, כדי לדון בעניין, אך ביום הדיונים השני לא בא לדיונים. אחד משני הרבנים האחרים, סמואל בוצ'וביץ, הרב של אסוד, בהיעדרו של מינץ, הורה לחורין לחזור בו מהכתוב בספר, שאם לא כן יש לקצץ את זקנו. בנוסף, הורו לקהילה להוריד את משכורתו של חורין, דבר שהקהילה סירבה לעשות[5]. חורין, שנסקל באבנים על ידי בני הקהילה, בחצר בית הכנסת, נאלץ להצהיר שהוא מכפיף את השקפותיו לאלה של הרבנים האחרים וגונז את ספרו. הוא הגיש ערעור לפני הממשל הקיסרי וזה ביטל, ב-24 ביוני 1806, את המשפט שנערך לחורין והטיל על מנהיג יריביו לשלם לו הוצאות משפט. חורין הצהיר שהוא מוחל ליריביו וויתר על הפיצויים וכדי להרגיע את הרוחות החליט לוותר בינתיים על כתיבתו.[2].
[עריכה] עמדותיו
הרב חורין נחשב לידען גדול ובקי בטקסטים ובשפה הגרמנית ובשנת 1800 נחשב לרב המשכיל ביותר בכל האזורים ההונגריים[6]. את עמדותיו הרפורמיות ביסס על אדני התלמוד וההלכה [7]. למשל, הוא תמך בשימוש בעוגב בבית הכנסת על סמך הטענה שהאיסור לחקות את הגויים חל רק כשאין טעם למנהג הגויי, בעוד השימוש בעוגב מפאר את האל [8].
ב"קנאות לאמת", עבודה שכתב ב-17 באפריל 1818 והוציא לאור במסגרת הקובץ "נוגה הצדק", הכריז על עצמו כתומך ברפורמות דוגמת מעבר לתפילות בגרמנית, שימוש בעוגב ושינויים ליטורגיים נוספים. לדעתו בקריאת שמע ובתפילת שמונה עשרה צריך להישתמש בעברית, כי שפה זו משמרת את האמונה בתקומת ישראל. ב-19 בפברואר 1819, לבקשת הרב מינץ, ביטל את דבריו אלה, אך כעבור שנה שב ופרסם אותם ב"דבר בעתו" וטען בנחרצות בזכות הרפורמה. דברי חורין תורגמו לגרמנית על ידי לב הרצפלד ופורסמו בווינה. מיכאל בידרמן, פרנס של הקהילה היהודית של וינה, הציע למנות את חורין כרב בבית הכנסת החדש שעמדו לבנות, אולם התנגדות השלטונות האוסטרים לכל מה שהעדיף ריח של רפורמה הביא למינויו של יצחק מנהיימר לתפקיד.
ב-3 בפברואר 1821 פנתה ממשלת הדוכסות הגדולה של באדן, באמצעות הבנקאי ס. האבר, כדי לשאול את דעתו של חורין על חובות הרב ועל הרפורמות. על מנת להשיב כתב חורין את "איגרת אל אסף" או "מכתב של רב אפריקאי אל עמיתו באירופה" ופרסם זאת בווינה, ב-1826.
הוא התנגד לאמונות הקבלה וביסס את טיעוניו על פסקי הלכה של קודמיו. הוא פרסם את דבריו בעברית המתחדשת ונאבק למען אישור הכנסת העוגב לבית הכנסת (שנתיים לפני מותו, ב-1842, הוכנס עוגב לבית הכנסת בארד) ותפילה ללא כיסוי ראש בבית הכנסת, בשפה הגרמנית.
הוא התיר נסיעה ברכבת בשבת, הכניס בפולחן תיקונים שנועדו לתת ביטוי לאמונה שיהודים אמורים לראות את הנוצרים כ"אחיהם". בין השינויים היה איסור על היריקה בזמן הזכרת הגויים בתפילה ועל הרקיעה עם הזכרת המן בקריאת מגילת אסתר בפורים. הוא גם אסר על תפילת כל נדרי, בגלל התרת הנדרים שבה, מנהג ששימש כהצדקה לשבועת היהודים. חורין רצה לבסס את השינויים על התלמוד בעזרת סנהדרין חדשה. בשנת 1818, בעת שהרבנים הרפורמים של ברלין ביקשו תמיכת רבנים בחידושים שלהם, נגינת עוגב בבית הכנסת, תפילה בשפת המקום ומבטא ספרדי בשפה העברית, כתב חורין מכתב הסכמה לכל החידושים והסתייג רק מהוויתור על טקס התפילה היומי[9]. בתשובתו המפורטת דן חורין בחמש סוגיות והן:
תפילה בלשון המדינה - אהרון חורין תמך בהמשך השימוש בעברית והימנעות מפגיעה בנוסח המקורי של החלקים המרכזיים בסידור התפילה ועל כך אמר:
"...ותהיה זאת למופת נאמן על אמונתנו בקיבוץ הגלויות, אשר אנו מקווים שתשוב עטרת מלכותנו, ויבנה בית מקדשנו ושם נערוך לפניו בקשתינו בלשון עברי תקועה בלבנו יתד במקום נאמן."
התפילות שמסביב, כתב חורין, ניתן ואף חייבים לומר בשפה המובנת לרוב המתפללים, בשפת המדינה.
ההיגוי הספרדי - חורין תמך בשימוש בהיגוי הספרדי.
שימוש בעוגב בבית הכנסת - חורין תמך בשימוש בעוגב בבית הכנסת, אך סייג זאת בכך שיופעל על ידי לא יהודי.
הקמת קהילה פורשת - חורין התנגד נחרצות לוויתור על התפילות היומיות והצטמצמות לתפילות שבת וחג, בטענה שהדבר יקטין את חלק התפילה בחיים הציבורים של היהודים.
ביטול אמירת תפילת שמונה עשרה בלחש - למרות שהתנגד עקרונית, הסכים שזה צעד רצוי, כי למרבה הצער המתפללים לא מקשיבים כראוי לחזרתו של שליח הציבור על התפילה לאחר שכבר התפללו בלחש[10].
הרב חורין התנגד לקמיעות ושלל כל ערך מהקבלה המעשית, ביטל את מנהג הכפרות ודגל בכינוס סנהדרין חדשה או לפחות סינודים שיתאימו את הפולחן לנסיבות הזמן. הוא התנגד לבחירת חברי הסינודים, כי חשב שההמון אינו כשיר לבחור את האנשים המתאימים ותמך במינויים על ידי קונסיסטוריה, בדומה לקונסיסטוריה של וסטפליה. הוא שיבח את ועידת בראונשווייג[11].
הרב חורין היה מהראשונים במרחב ההונגרי שצידד בחשיבות ההשכלה האוניברסלית והיה בין הראשונים שקבעו ש"היהדות בארץ זו איננה לאום, אלא דת בלבד". הוא גם דחק ביהודים ללמוד מקצועות יצרניים. בגיל 80 הרב חורין היה למנהיג "תנועת המתקנים", שנקראה בהמשך היהדות הניאולוגית, הרפורמים וגם קהילת הקונגרס[12].
בנושא היחס לנשים כתב אהרון חורין:
"עברו מן העולם אותם ימים ברבראיים שבהם ביקשה המחצית החזקה של האנושות לשלוט במחצית האצילה יותר, כאשר העמדת האישה ברמה אחת עם הגבר נחשבה לחטא"[13]
ב-1820 פרסם בווינה את הספר דבר בעתו, שכלל, בנוסף לנושאים הילכתיים, גם הגיגים פילוסופיים.
[עריכה] אחריתו והנצחתו
הרב יעקב שטיינהרט, שנבחר ב-1845 למלא את מקומו של הרב חורין, המשיך בדרך הרפורמית שהתווה קודמו, אולם, בהיותו חסיד השפה ההונגרית, העביר את שפת הפולחן מגרמנית להונגרית.
הצייר יאקאב גוטמן (Guttmann Jakab), הכין פרוטומה (פסל של ראש אדם, כתפיו והחזה שלו) של הרב חורין, עשויה משיש לבן, והיא הוצבה בבית העלמין שבו נטמן, בגרדישטה (Grădişte). היצירה נגנבה, אולם לקראת סוף המאה ה-19 שוחזרה על ידי הפסל זיגמונד אראדי (Aradi Zsigmond) ובהמשך נרכשה על ידי המוזיאון הלאומי של בודפשט.
נכדו, פרנץ חורין האב, (1842-1925) היה איש עסקים מצליח, בתחום ענף הפחם, מייסד איגוד התעשיינים בהונגריה וחבר בית הנבחרים ההונגרי. בהגיעו לגיל 59 המיר דתו לנצרות קתולית. גם נכדו של הרב חורין, בנו הבכור של פרנץ חורין האב, פרנץ חורין הבן (1879-1964) היה מראשי התעשיינים ההונגרים בימי שלטונו של מיקלוש הורטי.
[עריכה] ראו גם
בית הכנסת הרפורמי של ארד
[עריכה] לקריאה נוספת
מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה – תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
יצחק פרי (פרידמן), תולדות היהודים בהונגריה.
"יהודי רומניה", הוצאת הספר, בוקרשט 2008, עמ' 102–103. (ברומנית)
[עריכה] קישורים חיצוניים
מאמר על היהדות הרפורמית במרכז ומזרח אירופה (באנגלית)
אהרון חורין ב-Jewish Encyclopedia (באנגלית)
גרוזה פליצ'יה - הקהילה היהודית של ארד במאות XIX-XX. - התרומה לחיי העיר (ברומנית)
מאמר על יהדות ארד (ברומנית)
מאמר על יהודי ארד ותצלומים של בית הכנסת (ברומנית)
שער ההדפסה של "מקל נעם"
המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו - מכללת "שערי משפט", דניאל סינקלר, כשרות דגים - מבחן קילוף הקשקשים
[עריכה] הערות שוליים
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 42-43
^ 2.0 2.1 jewishencyclopedia.com
^ שער ההדפסה של "מקל נעם"
^ יצחק גריסהאבער, "מקל נעם", וינה, תקנ"ט
^ The Jews of Hungary, Raphael Patai, Wayne State University Press, 1996, page 240-241
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמוד 46
^ Moshe Pelli, The Age of Haskalah, BRILL, 1979, page 92
^ David Harry Ellenson, After Emancipation , Hebrew Union College Press, 2004, pages 123-125
^ REFORM, RELIGIOUS, The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe, pages 1-2
^ מיכאל מאיר, "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמוד 68
^ "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ע' 184 - 185
^ "תולדות היהודים בהונגריה", יצחק פרי (פרידמן), כרך שלישי, עמודים 69
^ "בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות", מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל ע' 73
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
תודה מיוחדת
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
חת"ס ח"ו סי' צ"ו
- אחר.jpg (61.19 KiB) נצפה 7114 פעמים
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
הנה לך מהתוכנה של מפעל הביב'
- חארינר.png (23.13 KiB) נצפה 7114 פעמים
- חארינר - רשימת ספריו.png (11.33 KiB) נצפה 7114 פעמים
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
תודה מיוחדת
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
בשו"ת חת"ם סופר ח"ו ריש סימן פ"ה כותב וז"ל
(כמובן מעניין שליטת החת"ם סופר בתיקוני שבת על פי האריז"ל עד שמצטט משם מליצה בפשיטות, הגם שממנהגי החת"ם סופר יוצא ברור שלפני קידוש לא אמרו, ואף על תוך הסעודה ששרו הסועדים על שלחנו לפניו משמע מהסגנון דמיירי מזמירות הרגילים ככל מקדש ומנוחה ושמחה).
תשובת סטרא חורינא, רומז לתשובת חארינער ב"נוגה צדק", והחת"ם סופר מכנהו סטרא חורינא בעקיצה הרומז לסטרא אחרא, על פי פייט האריז"ל למים אחרונים, ידי אסחי אנא לגבי האי מאנא לסטרא חורינא דלית ביה ממשא, והגם שזה לא נדפס בפרי עץ חיים רק בשער הכוונות, ושם איתא "לסטרא אחרינא", אבל כבר נדפס זה בתיקוני שבת (שיש ממנו הדפסות ומהדורות רבות), ושם הנוסח חורינא.זה כמשלש (שבועים) [ימים] הגיעני אגרת (בה) [בת] מחלת מק"ק האמבורג חתום בח"י הראב"ד מו"ה ברוך דשם איך בעו"ה שם בצעו אשר זממו ופריצי בני עמינו העמידו חזיון להכשיל רבים בספר נוגה צדק של ר' ליברמאן ועיקר צוויחתם וסמיכתם על תשובת סטרא חורינא המובא בספר ההוא
(כמובן מעניין שליטת החת"ם סופר בתיקוני שבת על פי האריז"ל עד שמצטט משם מליצה בפשיטות, הגם שממנהגי החת"ם סופר יוצא ברור שלפני קידוש לא אמרו, ואף על תוך הסעודה ששרו הסועדים על שלחנו לפניו משמע מהסגנון דמיירי מזמירות הרגילים ככל מקדש ומנוחה ושמחה).
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
מתעמק כתב:כמובן מעניין שליטת החת"ם סופר בתיקוני שבת על פי האריז"ל עד שמצטט משם מליצה בפשיטות, הגם שממנהגי החת"ם סופר יוצא ברור שלפני קידוש לא אמרו, ואף על תוך הסעודה ששרו הסועדים על שלחנו לפניו משמע מהסגנון דמיירי מזמירות הרגילים ככל מקדש ומנוחה ושמחה).
נ.ב. שמא ידועה התייחסותו של החת"ס ל'חמדת ימים'? אותו נוסח מופיע שם.
אגב, אינו מחוייב שמצטט משם. יתכן מאד שגם בדעתו הרחבה עלה מעצמו אותו נוסח 'סטרא חורינא'.
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
ראשית כל, אסיר לזות שפתיים שחלילה עלולה להתעורר עליי: כל האמור לקמן, אינו אפילו קס"ד לגבי הלכה למעשה. חלילה וחס!
ועתה: חורינר שר"י, רצה ל'תקן' כמה דברים, ועל כן יצאו עוררין עליו, עד שנדחה בשני ידיים מגבול ישראל.
מה היו דבריו:
1. לשנות את שפת התפלה (למעט ק"ש ושמו"ע) מלשה"ק לשפה המדוברת.
2. להכניס עוגב לביהכ"נ, בתנאי שינוגן ע"י גוי.
3. הוא התיר נסיעה ברכבת בשבת.
4. הוא שאף לבטל את תפלת שמו"ע בלחש.
5. הוא ביטל מנהגים הקשורים בשנאת ישראל לאו"ה. בין השאר: יריקה ב'עלינו לשבח' ורקיעה בעת אמירת שמו של המן האגגי.
6. הוא ביטל כליל את הקבלה, הקמיעות וכל המסתעף מכך.
כשנתבונן בדברים, נראה שחלקם הם אינם דברים הסותרים כלל את ההלכה הפסוקה, אלא את המנהג הנהוג בקהילות מסוימות, בעוד שבאחרות - המנהג הוא בדיוק כמו ששאף אח"ר לתקן.
על הסדר:
1. איסור מן הדין, וודאי שאין כאן. ואף תפלת שמו"ע מותרת בכל לשון. כן היא ההלכה הפסוקה בשו"ע! הוא לא בא לשנות את ההלכה, הוא בא לשנות את המנהג. וז"ל השו"ע (או"ח סק"א, סע' ד) "יכול להתפלל בכל לשון שירצה והני מילי בצבור אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו אבל תפלה הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי". כלומר, ציבור וודאי לכולי עלמא להתפלל בכל לשון שירצה (חוץ מארמית).
ובאמת, מצינו בכמה קהילות שנהגו כן, הלכה למעשה! באוצר (איני זוכר היכן, אני מחפש כעת) מצויים כמה וכמה שרידים מתוך הגניזה הקהירית, של סידורי תפלה, שהיו בשימוש, ובאותה עת יש לזכור, הסידור היה בד"כ עבור החזן, הכתובים בערבית! ולמה תגרע הגרמנית מן הערבית?
2.-3. הם איסורי דרבנן שרצה להתיר.
4. כן פסק הלכה למעשה הרמב"ם ז"ל, וכן הוא מנהג כו"כ קהילות מישראל, כידוע ומפורסם. וכבר צווח הרמב"ם ככרוכיא על מנהג זה, שיש לבטלו.
5. איני יודע כמה מן הקוראים יורקים ב'עלינו לשבח', אני אישית דווקא כן, אבל כיום הוא כבר כמעט מנהג נדיר. מחיית שמו של המן, היא אמנם מנהג נפוץ, אבל בהלכה - אין בכך חיוב כל עיקר.
6. מעניין מה היה סובר הרב קאפח זצ"ל על הסובר כן. אין זו דעה הנמצאת בתחום הכפירה כלל ועיקר.
ושוב אכפול דבריי: לא באו הדברים אלא לעורר דיון, כדרכה של תורה, זה בונה וזה סותר. ולא לפסוק הלכה וכדו', ואין לנו אלא דברי רבותינו שממימיהם אנו שותים, ועל שולחנם - שולחן מלכים - אנו סמוכים.
ועתה: חורינר שר"י, רצה ל'תקן' כמה דברים, ועל כן יצאו עוררין עליו, עד שנדחה בשני ידיים מגבול ישראל.
מה היו דבריו:
1. לשנות את שפת התפלה (למעט ק"ש ושמו"ע) מלשה"ק לשפה המדוברת.
2. להכניס עוגב לביהכ"נ, בתנאי שינוגן ע"י גוי.
3. הוא התיר נסיעה ברכבת בשבת.
4. הוא שאף לבטל את תפלת שמו"ע בלחש.
5. הוא ביטל מנהגים הקשורים בשנאת ישראל לאו"ה. בין השאר: יריקה ב'עלינו לשבח' ורקיעה בעת אמירת שמו של המן האגגי.
6. הוא ביטל כליל את הקבלה, הקמיעות וכל המסתעף מכך.
כשנתבונן בדברים, נראה שחלקם הם אינם דברים הסותרים כלל את ההלכה הפסוקה, אלא את המנהג הנהוג בקהילות מסוימות, בעוד שבאחרות - המנהג הוא בדיוק כמו ששאף אח"ר לתקן.
על הסדר:
1. איסור מן הדין, וודאי שאין כאן. ואף תפלת שמו"ע מותרת בכל לשון. כן היא ההלכה הפסוקה בשו"ע! הוא לא בא לשנות את ההלכה, הוא בא לשנות את המנהג. וז"ל השו"ע (או"ח סק"א, סע' ד) "יכול להתפלל בכל לשון שירצה והני מילי בצבור אבל ביחיד לא יתפלל אלא בלשון הקודש ויש אומרים דהני מילי כששואל צרכיו כגון שהתפלל על חולה או על שום צער שיש לו בביתו אבל תפלה הקבועה לצבור אפילו יחיד יכול לאומרה בכל לשון ויש אומרים דאף יחיד כששואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה חוץ מלשון ארמי". כלומר, ציבור וודאי לכולי עלמא להתפלל בכל לשון שירצה (חוץ מארמית).
ובאמת, מצינו בכמה קהילות שנהגו כן, הלכה למעשה! באוצר (איני זוכר היכן, אני מחפש כעת) מצויים כמה וכמה שרידים מתוך הגניזה הקהירית, של סידורי תפלה, שהיו בשימוש, ובאותה עת יש לזכור, הסידור היה בד"כ עבור החזן, הכתובים בערבית! ולמה תגרע הגרמנית מן הערבית?
2.-3. הם איסורי דרבנן שרצה להתיר.
4. כן פסק הלכה למעשה הרמב"ם ז"ל, וכן הוא מנהג כו"כ קהילות מישראל, כידוע ומפורסם. וכבר צווח הרמב"ם ככרוכיא על מנהג זה, שיש לבטלו.
5. איני יודע כמה מן הקוראים יורקים ב'עלינו לשבח', אני אישית דווקא כן, אבל כיום הוא כבר כמעט מנהג נדיר. מחיית שמו של המן, היא אמנם מנהג נפוץ, אבל בהלכה - אין בכך חיוב כל עיקר.
6. מעניין מה היה סובר הרב קאפח זצ"ל על הסובר כן. אין זו דעה הנמצאת בתחום הכפירה כלל ועיקר.
ושוב אכפול דבריי: לא באו הדברים אלא לעורר דיון, כדרכה של תורה, זה בונה וזה סותר. ולא לפסוק הלכה וכדו', ואין לנו אלא דברי רבותינו שממימיהם אנו שותים, ועל שולחנם - שולחן מלכים - אנו סמוכים.
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
לגבי סעיף 4, דבריך אינם ברורים דיים.
יש עליך לכתוב, שהרמב"ם עצמו ביטל את התפילה בלחש, אלא רק שהש"צ יתפלל בקול רם והבקיאים יתפללו עמו.
ומנהג זה נמשך עד ימי הרדב"ז לפחות (בכמה בתי כנסיות במצרים), שהוא ניסה לבטלו ולא הצליח כ"כ.
סקירה יפה על כך, עי' בספרו של נ' וידר, התגבשות נוסח התפילה וכו', ב, בפרק 'השפעות איסלמיות'
יש עליך לכתוב, שהרמב"ם עצמו ביטל את התפילה בלחש, אלא רק שהש"צ יתפלל בקול רם והבקיאים יתפללו עמו.
ומנהג זה נמשך עד ימי הרדב"ז לפחות (בכמה בתי כנסיות במצרים), שהוא ניסה לבטלו ולא הצליח כ"כ.
סקירה יפה על כך, עי' בספרו של נ' וידר, התגבשות נוסח התפילה וכו', ב, בפרק 'השפעות איסלמיות'
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
אכן, קוצר רוחי עמד לי לרועץ גם הפעם, זו בדיוק הייתה כוונתי.
ייש"כ על הציון למאמר.
אולי, אדוני החכם, יעזרני במציאת המקור לשימוש בסידורים מתורגמים בקהילות שונות?
(זכורני התיחסות אגבית במאמר ב'סיני', המאמר עוסק בטעם השמטת תיבות 'קונה שמים וארץ' מנוסח התפלה, אולם אני לא מצליח למצוא זאת באוצרי נטול החיפוש).
ייש"כ על הציון למאמר.
אולי, אדוני החכם, יעזרני במציאת המקור לשימוש בסידורים מתורגמים בקהילות שונות?
(זכורני התיחסות אגבית במאמר ב'סיני', המאמר עוסק בטעם השמטת תיבות 'קונה שמים וארץ' מנוסח התפלה, אולם אני לא מצליח למצוא זאת באוצרי נטול החיפוש).
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
אדג כתב:6. הוא ביטל כליל את הקבלה, הקמיעות וכל המסתעף מכך.
6. מעניין מה היה סובר הרב קאפח זצ"ל על הסובר כן. אין זו דעה הנמצאת בתחום הכפירה כלל ועיקר.
נראה לענ"ד שמי שכופר ושולל הקבלה הרי הוא מזלזל בקדושי ישראל למן הראשונים עד האריז"ל הרמח"ל הגר"א וגדולי החסידות, וא"כ הרי הוא מבזה אותם ואת דבריהם והוא בכלל האמור להלן:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז.
"אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיהו סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט) וצורם לבלות שאול (מזבל לו). וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבל לך, ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב) ה' יחתו מריבו. אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה. ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא, ומקריין בני גיהנם".
ופירש"י מסכת ראש השנה דף יז.
"אפיקורוס - מבזה תלמידי חכמים".
ואפשר שהוא אף בכלל כופר בתורה דפירש"י
"שכפרו בתורה - האומרים אין תורה מן השמים"
ושמא מי שמכחיש שהאריז"ל קיבל תורתו מן שמיא הרי הוא בכלל זה, ומי שכופר בקבלה בכלל ואף בקבלת הראשונים המסורה לנו מדור דור כמבואר ברוקח וברמב"ן פשיטא שהרי הוא בכלל כופר בתורה
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
="אדג"
אולי, אדוני החכם, יעזרני במציאת המקור לשימוש בסידורים מתורגמים בקהילות שונות?
(זכורני התיחסות אגבית במאמר ב'סיני', המאמר עוסק בטעם השמטת תיבות 'קונה שמים וארץ' מנוסח התפלה, אולם אני לא מצליח למצוא זאת באוצרי נטול החיפוש).
איני זוכר מאמר מיוחד שהוקדש לענין, אם כי זכרוני, שבספרד (טרום הגירוש) היו סידורים לנשים בשפה הספרדית (כנראה, ספרדית-יהודית; לאדינו)
מבדיקה ברמב"י, נראה כי המאמר הבא עוסק בענין: י' שטינברגר, תפילה בלשון נוכרית , שנה בשנה, תשנט, עמ' 167 ואילך
ושמא יש לבדוק גם אצל: י' בלאו, הארמית-היהודית והערבית-היהודית : מדוע לא נעשתה הערבית-היהודית לשון תפילה בבתי הכנסת
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
על אהרן חורינער, יש חומר רב במזכרת פאקש (בקרוב יכנס לאוצר).
את דברי אד"ג לא הבנתי, ובמקום להאריך נקצר ונאמר, הבעיה של אהרן חורינער שהוא דבק בסמנני הרפורמה, שדגלו בין היתר בתפילה בלשון לועז. הוא לא יצר דת לעצמו, לכן אי אפשר לומר, בחד הוא כמו הרמב"ם, בשני הוא דרדעי, ובשלישי הוא כמו יהודי קהיר. ומכאן היחס כלפיו.
בנוסף לטענות נוספות על הוראות שלא כדין וכו'.
באשכול על החמדת ימים הבאתי צילום של החמ"י שהיה שייך למרן החת"ס.viewtopic.php?f=7&t=4708#p36954
את דברי אד"ג לא הבנתי, ובמקום להאריך נקצר ונאמר, הבעיה של אהרן חורינער שהוא דבק בסמנני הרפורמה, שדגלו בין היתר בתפילה בלשון לועז. הוא לא יצר דת לעצמו, לכן אי אפשר לומר, בחד הוא כמו הרמב"ם, בשני הוא דרדעי, ובשלישי הוא כמו יהודי קהיר. ומכאן היחס כלפיו.
בנוסף לטענות נוספות על הוראות שלא כדין וכו'.
זקן ששכח כתב:שמא ידועה התייחסותו של החת"ס ל'חמדת ימים'? אותו נוסח מופיע שם..
באשכול על החמדת ימים הבאתי צילום של החמ"י שהיה שייך למרן החת"ס.viewtopic.php?f=7&t=4708#p36954
Re: אהרן חארינר
הנה הם זרעי הפורענות, עוד שעות ספורות יאשימו אותי ברפורמיות במחתרת, חילול שם שמים ברבים והסתה והדחה.
לא באתי להצדיק את התנהגותו של אהרן חארינער, חלילה וחס! רציתי להצביע על נקודה מסויימת, אשר בניגוד לרושם הראשוני העולה מסגנון הפורום, ולמען האמת גם מכתבי גדולי דורו, משמע שאותו פוקר, היה כופר בעיקר, כמו רפורמים אחרים.
ולא היא.
אהרן חארינער, על כל טעויותיו הרבות, לא כפר (לפחות ע"פ ידיעתי הדלה) בעיקרי היהדות. הוא קיבל את יסודות היהדות האורטודוקסית כמו שהם בשלימותם. הוא כלל לא שייך את עצמו מבחינה רעיונית ואידאלוגית לזרם הרפורמי, שטען שהיהדות איננה אלא אוסף של פולקלור עממי (דבר שממילא מביא למסקנה שבמקרה הצורך יש צורך ברפורמות ושינויים, עפ"ל). א"ח ניסה למצוא דרך במסגרת ההלכה לשינויים מרחיקי לכת. פעמים שחרג מן המסגרת, פעמים שלא.
ושוב: איני חושב שדעתו של אהרן חארינער היא דעה או אפילו הוו"א להלכה, כלל לא. אבל יש לזכור שביסוד הדברים אין אנו עוסקים בכופר בעיקר, כי אם בתלמיד טועה.
(הערה חשובה: יש לזכור, שאין מדובר כאן בתוצאות לימוד מעמיק, מקיף וממצה של שי' אהרן חארינער, כי אם דברים הנאמרים על סמך קריאה חטופה בספריו, ובהתבסס על הנחות הגיוניות. כמו כן, ייתכן ודעתו ודתו של א"ח השתנו במשך הזמן, כך שהאמור לעיל נכון רק לחלק מהזמן או מקצתו).
לא באתי להצדיק את התנהגותו של אהרן חארינער, חלילה וחס! רציתי להצביע על נקודה מסויימת, אשר בניגוד לרושם הראשוני העולה מסגנון הפורום, ולמען האמת גם מכתבי גדולי דורו, משמע שאותו פוקר, היה כופר בעיקר, כמו רפורמים אחרים.
ולא היא.
אהרן חארינער, על כל טעויותיו הרבות, לא כפר (לפחות ע"פ ידיעתי הדלה) בעיקרי היהדות. הוא קיבל את יסודות היהדות האורטודוקסית כמו שהם בשלימותם. הוא כלל לא שייך את עצמו מבחינה רעיונית ואידאלוגית לזרם הרפורמי, שטען שהיהדות איננה אלא אוסף של פולקלור עממי (דבר שממילא מביא למסקנה שבמקרה הצורך יש צורך ברפורמות ושינויים, עפ"ל). א"ח ניסה למצוא דרך במסגרת ההלכה לשינויים מרחיקי לכת. פעמים שחרג מן המסגרת, פעמים שלא.
ושוב: איני חושב שדעתו של אהרן חארינער היא דעה או אפילו הוו"א להלכה, כלל לא. אבל יש לזכור שביסוד הדברים אין אנו עוסקים בכופר בעיקר, כי אם בתלמיד טועה.
(הערה חשובה: יש לזכור, שאין מדובר כאן בתוצאות לימוד מעמיק, מקיף וממצה של שי' אהרן חארינער, כי אם דברים הנאמרים על סמך קריאה חטופה בספריו, ובהתבסס על הנחות הגיוניות. כמו כן, ייתכן ודעתו ודתו של א"ח השתנו במשך הזמן, כך שהאמור לעיל נכון רק לחלק מהזמן או מקצתו).
Re: אהרן חארינר
רבי אדג.
נא הירגע, הבנתי שאינך מחסידיו בס"ה ציינתי שההתנגדות אליו היתה משום שבכמה דברים לפחות, הוא אימץ את גישת הרפורמים. ולכן מוזר למצוא מקור לכל הנהגה לחוד, בשעה שהרוח הכללית שלהם היא רפורמה (אם תרצה, מתונה). והרי זה כיסוד הידוע של הגר"ח מבריסק שבמקום ג' תירוצים ותירוץ אחד, תירוץ אחד עדיף וכידוע.
לזכרוני אח"ר הלך מדחי לדחי ועם השנים הקצין והחריף את דעותיו.
ואולי מן הראוי טרם מהפכים בזכותו של אותו צדיק, לבדוק שוב את המקורות. ובנתיים אפשר לכתוב על דברים אחרים.
בידידות.
נא הירגע, הבנתי שאינך מחסידיו בס"ה ציינתי שההתנגדות אליו היתה משום שבכמה דברים לפחות, הוא אימץ את גישת הרפורמים. ולכן מוזר למצוא מקור לכל הנהגה לחוד, בשעה שהרוח הכללית שלהם היא רפורמה (אם תרצה, מתונה). והרי זה כיסוד הידוע של הגר"ח מבריסק שבמקום ג' תירוצים ותירוץ אחד, תירוץ אחד עדיף וכידוע.
לזכרוני אח"ר הלך מדחי לדחי ועם השנים הקצין והחריף את דעותיו.
ואולי מן הראוי טרם מהפכים בזכותו של אותו צדיק, לבדוק שוב את המקורות. ובנתיים אפשר לכתוב על דברים אחרים.
בידידות.
-
אוצר החכמה
- מנהל האתר
- הודעות: 17371
- הצטרף: ב' מאי 03, 2010 5:49 pm
Re: אהרן חארינר
ובנוסף מה זה 2-3 איסורי דרבנן שרצה להתיר וכי המתיר לעבור אסורי דרבנן לא כופר בעיקר ייקרא?
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
היא שיחתי כתב:אדג כתב:6. הוא ביטל כליל את הקבלה, הקמיעות וכל המסתעף מכך.
6. מעניין מה היה סובר הרב קאפח זצ"ל על הסובר כן. אין זו דעה הנמצאת בתחום הכפירה כלל ועיקר.
נראה לענ"ד שמי שכופר ושולל הקבלה הרי הוא מזלזל בקדושי ישראל למן הראשונים עד האריז"ל הרמח"ל הגר"א וגדולי החסידות, וא"כ הרי הוא מבזה אותם ואת דבריהם והוא בכלל האמור להלן:
תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז.
"אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר (ישעיהו סו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר (תהלים מט) וצורם לבלות שאול (מזבל לו). וכל כך למה מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א ח) בנה בניתי בית זבל לך, ועליהם אמרה חנה (שמואל א ב) ה' יחתו מריבו. אמר רבי יצחק בר אבין: ופניהם דומין לשולי קדירה. ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי בני מחוזא, ומקריין בני גיהנם".
ופירש"י מסכת ראש השנה דף יז.
"אפיקורוס - מבזה תלמידי חכמים".
ואפשר שהוא אף בכלל כופר בתורה דפירש"י
"שכפרו בתורה - האומרים אין תורה מן השמים"
ושמא מי שמכחיש שהאריז"ל קיבל תורתו מן שמיא הרי הוא בכלל זה, ומי שכופר בקבלה בכלל ואף בקבלת הראשונים המסורה לנו מדור דור כמבואר ברוקח וברמב"ן פשיטא שהרי הוא בכלל כופר בתורה
כעין דברים אלו כ' בתשובת הדברי חיים (כמדו' ח"ב סי קה) על אותו מלמד שאמר שס' אוה"ח נכתב בלא רוח הקודש ודנו כאפיקורוס משום שלא מאמין לחכמי הדור שאמרו שהאור החיים הי' לו רוח הקודש.
-
תוך כדי דיבור
- הודעות: 1346
- הצטרף: ה' מאי 20, 2010 1:59 pm
Re: אהרן חארינר
רשימת ה"היתרים" של אהרן חורין גדולה ממה שליקט אדג. למשל הוא ביטל את הניגון והטעמים בקריאת התורה. למשל הוא התיר מינקת חברו בלי טעם. ועוד כהנה וכהנה, ומה לנו אחר כל הנלקט בשו"ת חת"ס ח"ו סי' פ"ד-צ"ו. אז מה נאמר, שהוא היה קצת יותר טוב מהרפורמים, ושלא כמותם האמין בביאת המשיח וקיבוץ גלויות וכו'? מילא.
והרי מה שביטל הלכות כאלה ואחרות, לא היה זה מפני שיטה פרטית באותה הלכה או בירור לגוף העניין הנידון, אלא יש יסוד אחד להכל, והוא שאדם זה לא האמין כנדרש בדברי חכמים ולא קיבל את סמכות הפוסקים. וכיוון שהיה רב קהילה והחל לבצע בפועל את שינוייו וגם להדפיס את משנתו בספרים, נעשה גרוע ומסוכן מאחד שיחשוב מחשבות באופן פרטי. על יסוד זה דנוהו החת"ס והר"מ מינץ וכו' ולפיו שפטו את כל מעשיו, וממילא לבוא היום ולעשות "הפרד ומשול", לדון על כל אחד מהעניינים מה הבעיה בו בפני עצמו, הרי זה חוטא למציאות ולהיגיון כאחד.
בכל מקרה, אני ממליץ על התחנה הבאה של אד"ג ברוח זו: משה ליב ליליינבלום. מה רצו ממנו הרבנים, סך הכל כמה מנהגים פה ומחלוקות דרבנן שם...
והרי מה שביטל הלכות כאלה ואחרות, לא היה זה מפני שיטה פרטית באותה הלכה או בירור לגוף העניין הנידון, אלא יש יסוד אחד להכל, והוא שאדם זה לא האמין כנדרש בדברי חכמים ולא קיבל את סמכות הפוסקים. וכיוון שהיה רב קהילה והחל לבצע בפועל את שינוייו וגם להדפיס את משנתו בספרים, נעשה גרוע ומסוכן מאחד שיחשוב מחשבות באופן פרטי. על יסוד זה דנוהו החת"ס והר"מ מינץ וכו' ולפיו שפטו את כל מעשיו, וממילא לבוא היום ולעשות "הפרד ומשול", לדון על כל אחד מהעניינים מה הבעיה בו בפני עצמו, הרי זה חוטא למציאות ולהיגיון כאחד.
בכל מקרה, אני ממליץ על התחנה הבאה של אד"ג ברוח זו: משה ליב ליליינבלום. מה רצו ממנו הרבנים, סך הכל כמה מנהגים פה ומחלוקות דרבנן שם...
Re: אהרן תארינר או חארינר? ומתי מת?
איש_ספר כתב:זקן ששכח כתב:שמא ידועה התייחסותו של החת"ס ל'חמדת ימים'? אותו נוסח מופיע שם..
באשכול על החמדת ימים הבאתי צילום של החמ"י שהיה שייך למרן החת"ס.viewtopic.php?f=7&t=4708#p36954
תודה רבה אי"ס.
ומכאן תשובתי לתמיהת מתעמק.
Re: אהרן חארינר
אהרן חארינר חזר בו?
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 14&hilite=
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 14&hilite=
-
כשתילי זיתים
- הודעות: 805
- הצטרף: ד' פברואר 02, 2022 12:23 pm
- מיקום: לייקווד
Re: אהרן חארינר
פולסברג כתב:אהרן חארינר חזר בו?
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... 14&hilite=
הח"ס מדבר על זה בתשובה, הוא כותב למיטב זכרוני "פרש טלפיו כחוז"ר" ושישרוף ספרו יחד עם חזרתו
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 499 אורחים