רפואה, הלומד תורה ואומר שמועה מפי חכם, דבזה שפתותיו דובבות בקבר, אהני ליה שיבקש עליו רחמים שיתרפא מחולי העיניים. מהרש"א ז"ל פ"ז דבבא מציעא.
(הובא גם בספר סגולות ישראל מע' ר אות כט).
ונראה הכוונה למה שכתב מהרש"א בבא מציעא (פה:) ד"ה אמינא,
על מה דאיתא במציעא שם,
אמר רב חביבא: אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי: חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה, ולאורתא דמיין כדמיקלין בנורא. אמרי ליה: מאי האי? ואמר לי: דאמר ליה לאליהו: אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי: בכולהו מצית אסתכולי בהו, לבר מגוהרקא דרבי חייא דלא תסתכל ביה. מאי סימנייהו? בכולהו אזלי מלאכי כי סלקי ונחתי, לבר מגוהרקא דרבי חייא דמנפשיה סליק ונחית. לא מצאי לאוקמא אנפשאי, אסתכלי בה, אתו תרי בוטיטי דנורא ומחיוהו לההוא גברא וסמינהו לעיניה. למחר אזלי אשתטחי אמערתיה, אמינא: מתנייתא דמר מתנינא, ואתסאי.
וברש"י
דמצפרא הוו שפירין עיניה - בבקר ראיתי את עיניו יפות, ולערב ראיתיו דומות כאילו נשרפו באור.
אמרי ליה - אמרתי לו.
דאמרי - אמרתי לאליהו.
גוהרקא - קתדרא.
בוטיטי - ניצוצות, אישטנצילוי"ש בלעז.
מתניתין דמר קמתנינא - תוספתא של אדוני, שסידרה לששה סדרים, אני שונה תמיד, דרבי חייא סדרה לתוספתא, כדאמרינן בעלמא: רבי לא שנאה רבי חייא מנא ליה, ואמרינן: כל מתניתא דלא מיתנייא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא תותבו מינה בבי מדרשא.
וכתב מהרש"א
אמינא מתנייתא דמר כו' מתנינא ואתסאי שע"י זה המת דר בשני עולמות כדאמרינן בפרק האשה רבה אגורה באהלך עולמים כו' כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז כאלו שפתותיו דובבות כו' וק"ל:
הרי שפירש לן מהרש"א, שלא היה זה רק מכח תפלתו על קברו, אלא בעבור מה שעסק בתורתו, שהיו שפתותיו דובבות, והאי הוא דאהני ליה.
ולכאורה צ"ב מילתא בטעמא מפני מה אהני דוקא לחולי עיניים. הרי לפי עיקר טעמא י"ל דמהני לכל, ומדברי הגרח"ף נראה שלמד שיש מעליותא דוקא לעיניים, וי"ל.
וראה בקובץ המצו"ב, נר חיים, משיחותיו של הגרי"ח סופר שליט"א, על האור החיים הק', מעשה על מי שעסק בתורת האוה"ח הק' ואהני ליה לרפואת עיניו. והן הן הדברים.
(ראה עמוד לג למטה - מעשה נורא).
והראוני בספר חישוקי חמד נדרים (מא. עמוד תנ אות ד):
סגולה מפורסמת ללכת לקברו של האור החיים הקדוש, ולהתפלל שם על רפואת העיניים, ולהבטיח לצדיק הקבור שם ללמוד בספריו הקדושים. ושמעתי מכמה ת"ח שעשו כן וב"ה הצליח.