כעת ראיתי ביחס לכפילות בדברי השו"ע עצמו.
בספר מאמר מרדכי [או"ח סי' תרצ, ד] כתב
ובשו"ע נראה שהוא דין כפול, כמו שמצינו לו ז"ל בדוכתי אחריני שנמצאו איזה סעיפים כפולים בשו"ע, עיין ביו"ד סוף סימן ק"צ [סעיפים מד, מה, נב, ועיי"ש בש"ך ס"ק נט] ובמקומות אחרים.
וכתב בספר יוקח נא [או"ח סי' צה ס"ק ו]
סעיף ד' טוב לכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם ש"ץ. דין זה כפול לקמן סי' קכ"ה, והרב נוה שלום [שולאל] הרגיש בזה וכתב דלא ידע למה, ואין מי שירגיש בזה, ע"כ. ולא זכר ש'ר שכבר המאמ"ר לקמן סימן תר"ץ סק"ד נרגש כ"כ ע"ד השו"ע דלשם, וכתב דדרך מרן לכפול סעיף א' בשני מקומות, ורבותא מזה כתב הרב הנזכר שם דאפילו בסימן אחד דרכו של מרן לכפול סעיף א', יע"ש דכתב דהכי אשכחן בדוכתי טובא, אלא דהרב הנזכר כתב שם דהרב הלבוש נרגש מזה שם והשמיט אותו סעיף יע"ש, והרי הכא אנו רואים להרב הלבוש דכתב סעיף זה בר"ס זה וכפלו לקמן סימן קכ"ה. והאמת הוא דמרן והרב הלבוש כתבו הכא בסי' זה דין זה דרך אגב שכתבו דינא שיכוין רגליו בתפילה, משו"ה כתבו נמי דטוב שיכוין רגליו בקדושה, ובסימן קכ"ה חזרו לכותבו משום דלשם הוא מקומו הראוי לו דעסיק ותני דיני קדושה, וכגון דא אשכחן בכמה דוכתי, ואחד מהם לקמן סימן צ"ח שכפל כמה דינין שנאמרו בסימנים אלו הקודמות, ואחד מהם דין הנזכר שם ס"ד שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, דכ"כ דין זה לעיל סי' צ' סכ"א, וממילא דטעם החזרה הוא משום דלשם אסף וקבץ כל דינין הגורמים לכוין בתפילה, דין גרמ'א דחזר וכפל הדינין, הילכך ה"ה דנימא הכא כה"ג, והוא פשוט.
אך באמת בדברי השו"ע [או"ח סי' תרצ] הקשו כן האחרונים: ליקוטי פר"ח סעיף ז, עולת שבת ס"ק ה, מג"א ס"ק ח, ברכ"י ס"ק ז הו"ד במשנ"ב ס"ק כד, בגדי ישע ד"ה ס"ק ח', חמד משה ס"ק ה, מטה יהודה ס"ק ז, שולחן גבוה ס"ק טו.
אלא דשם הכפילות היא באותו סימן ויתכן שלכך טרחו ליישב, וכמו שכתבתי בהודעתי הקודמת ביחס לדברי הפרי תואר והפמ"ג ביו"ד.